בווידאו: תקציר התבוסה של הפועל ירושלים למכבי אשדוד
לצד הבדלים בסיסיים, יש לא מעט נקודות דמיון יש בין העונות הסוערות שחוות הפועל ירושלים ומכבי תל אביב בהגיען למפגש המסקרן מחר (שבת, 21:00) במחזור ה-27. שתיהן סבלו מהחלפה סיטונאית של שחקנים, שתיהן הצליחו להפסיד כמעט לכל יריבה בליגה, בעיקר בתקופה האחרונה, ושתיהן נראות פגיעות מתמיד לקראת המאבקים בפלייאוף על אליפות המדינה.
אהה, ויש עוד דבר אחד דומה בין האדומים לצהובים: הסמכות המקצועית העליונה במועדון. הררי מילים נאמרו ונכתבו בנוגע לאחריותו של המנהל הספורטיבי במכבי תל אביב, ניקולה וויצ'יץ'. מנגד עומד גיא הראל, המנכ"ל והמנהל המקצועי של ירושלים. בנוגע לאוטונומיה שהוא מקבל מהבעלים אורי אלון אין חולק, אבל כמה מההחלטות שקיבל הפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת גם בקרב אוהדי הקבוצה: מצד אחד הוא איש הפועל ירושלים ברמ"ח איבריו, אבל הוא גם כזה שנתפס כמי שהצבתו בתפקיד אינה בהכרח הבחירה הטבעית.
עוד בנושא:
ללא ג'נטילה והאוול, הפועל ירושלים מארחת את מכבי תל אביב
נסגרה העברתו של ריצ'ארד האוול להפועל ירושלים
אז מה בעצם הביא את הראל לתפקיד הזה? הרזומה שלו שונה לחלוטין משל רבים ממקביליו בכדורסל האירופי. חלק מהמועדונים הלכו על שחקני עבר מפוארים (כמו וויצ'יץ' במכבי, נאצ'ו רודריגס בברצלונה ואיברהים קוטלואי בדרושפאקה), בעוד אחרים הביאו זרים שכבר הצליחו בתפקיד זה (למשל, מאוריציו ג'רארדיני בפנרבחצ'ה).
הראל, 42, לא היה במקומות האלה. הוא נחשב בעשור הקודם לאחד הסוכנים המובילים בכדורסל הישראלי וייצג בין היתר את אותו וויצ'יץ', ובין השחקנים שעבדו איתו היו גם עומרי כספי, וויל סולומון ויוגב אוחיון. בנוסף הוא ביצע שורה של תפקידים בכירים ברשת בתי הקפה לנדוור. לא בדיוק רזומה רלוונטי למנהל מקצועי. אלא שכדי להבין עד כמה שורשי החיבור שלו להפועל ירושלים צריך ללכת הרבה לאחור, עוד לימים בהם לא מלאו לו 20. אביו, אבי הראל, שימש כיו"ר המועדון, וגיא עצמו שימש אפילו כאפסנאי בקבוצה.
אז איך צמח הראל והפך לאיש הכל יכול בקבוצה? אחרי כ-12 שנות ניתוק מהמועדון, המנכ"ל והמנהל המקצועי נכנס לתפקידו כשאלון רכש את הפועל ירושלים ב-2013. "אני חושב שכולם מתאימים וכולם ראויים, אבל בסופו של דבר גיא הוא בשר מבשרה של הפועל", אמר אז אלון. "אבא שלו היה היו"ר, תמיד היה אכפת לו מהפועל ירושלים. הוא פעל מגיל צעיר, היה מעורב ומכיר את הקבוצה כמו אחרון האוהדים. אני מאמין שיש לו את היכולת. הוא גם הוכיח את עצמו כסוכן שחקנים, מכיר את הערך של השחקנים ואיך לעבוד איתם. אנחנו הולכים לקראת בנייה לטווח ארוך והשקעה בצעירים, גם אם זה יעלה לנו במשחק או שניים. אני מאמין שגיא יצעיד את הקבוצה קדימה".
למעשה, הראל הוא יד ימינו של אלון, נציגו הנאמן בתפעול ובניהול היומיומי של המועדון, בזמן שבעל הבית נמצא רוב הזמן בארצות הברית. יחד עם חבר ההנהלה, הפרסומאי אייל חומסקי, שולטים השניים ביד רמה בנעשה בירושלים, ועל פיהם יישק דבר. עד כה נחל הפרויקט הצלחה יחסית: ירושלים עברה לארנה, זכתה באליפות היסטורית והעונה הגיעה לחצי גמר היורוקאפ, הישג השיא שלה ב-11 השנים האחרונות, תוך שהיא מדורגת ראשונה במספר הצופים למשחק במפעל האירופי. אבל המכונה גם חורקת, חווה לא מעט משברים ואחד החמורים שבהם מתרחש ממש עכשיו.
הראל דומיננטי מאוד בהתנהלות המועדון, לטוב ולרע. "גיא פשוט לא אהב אותי באופן אישי", טען ברייסי רייט כשתבע את האדומים לאחר עזיבתו. "גיא הוא המנכ"ל הכי כוחני והכי רחוק ממשפחה שאי פעם התנהלתי מולו", הלין חנן קולמן בסיטואציה דומה. "גיא אמר לי שהוא לא בטוח שאני השחקן בשביל הקבוצה, אבל הלפרין ואליהו המליצו עליי", סיפר דגן יבזורי לאחר שהחליט לחתום במכבי תל אביב. ומן העבר השני, העיד העונה רפי מנקו לאחר שעבר בהשאלה להפועל אילת כי "הייתה לי פגישה עם גיא ואמרתי לו שאני חושב שיהיה הכי נכון בשבילי לעבור לקבוצה אחרת. גיא נתן לי גב. הוא ראה גם את טובתי, רצה שאצליח".
הראל שומר על קשרים מצוינים, לעיתים אפילו חבריים, עם רבים מראשי הקבוצות בליגת העל - מדיוויד פדרמן דרך אלדד אקוניס ועד רמי כהן מהפועל תל אביב, שנחשב לחבר טוב שלו ואף נכנס איתו יחד לאיגוד הכדורסל אחרי שהשניים חשבו להקים סיעה משלהם. העובדה הזאת לא הפריעה לשניהם לנהל בשבועות האחרונים מאבק מתוקשר על ריצ'רד האוול, שהסתמך על תכתובת ווטסאפ אותה ניהלו ביניהם לאחר שהראל וחומסקי סיכמו עם הסנטר את תנאיו בבירה.
רק בחמישי, אחרי שנדמה היה כבר שהתסבוכת הזו עלולה להגיע לבוררות, נמצא הפתרון שהוביל את הסנטר לירושלים. העובדה כי ירושלים הסתבכה בעניין האוול, אחרי שכבר חתמה עם השחקן, מלמדת על טעות שנעשתה במו"מ, שכן ניתנו להפועל תל אביב מקום ופתח להתחמק מההסכם. הראל עצמו היה בטוח בדרכו לאורך כל הזמן, ולמרות המהלך, דאג לשמור על הקשר הטוב עם יו"ר הפועל תל אביב.
אל מול עסקת האוול, שבסופו של דבר הושלמה, היו לירושלים בכלל ולהראל בפרט כמה פספוסים מסמרי שיער. בשלהי העונה שעברה, מעט לאחר שהפועל חולון סיימה את דרכה, נועד הראל עם כוכב הקבוצה וויל קלייברן במטרה לצרפו לשורות האדומים. החולונים המליצו בחום על הפורוורד, שהיה מלך הסלים של הליגה והיה הגורם העיקרי בהישארותם, וגם השחקן עצמו הביע רצון לשחק בבירה. זו הייתה אמורה להיות ה"גניבה" של העונה. הוא היה אמור להשתכר 200 אלף דולר בעונה הנוכחית ו-225 אלף דולר בעונה הבאה, אבל לבסוף החליט הראל לוותר עליו. הסיבה הרשמית הייתה רצונו של המאמן החדש סימונה פיאניג'אני להתחזק בזרים מנוסים, ולשם כך הועדף על פניו טרנס קינזי. קלייברן נחת אצל דיוויד בלאט בדרושפאקה תמורת סכום כפול מזה שהובטח לו בירושלים, הפך לכוכב ביורוליג ובשבוע הבא יופיע בפלייאוף של המפעל הבכיר. בעונה הבאה, כך מעריכים, הוא כבר ישתכר לפחות מיליון דולר.
קלייברן לא היה היחיד, כמובן. את ארטסיום פראחוסקי הצליחו האדומים לפספס, לאחר עונה אחת שבה כבר שיחק אצלם ולא נוצל כראוי על ידי המאמן בראד גרינברג. הסנטר הבלארוסי המצוין רצה להישאר, ודובר איתו במשא ומתן על חוזה בסדר גודל של 300 אלף דולר, אבל הראל וחומסקי ירדו ממנו בטענה שהוא לא מספיק "רע". כיום הוא משתכר 900 אלף דולר בקאזאן ביורוליג. טריי תומפקינס הוצע לקבוצה עוד לפני שפרץ והגיע עד ריאל מדריד, וגם טיילר האניקאט היה מועמד שלא נלקח בחשבון לפני שהשיג חוזים בחימקי מוסקבה ובאנאדולו אפס, אבל בירושלים העדיפו לא להחתימם. ג'ייק כהן דווקא חתם על חוזה בארנה, "כדי לרצות את הסוכן ארן טלם", כפי שטוענים גורמים המעורים בנעשה, אבל לא לבש את מדי הקבוצה אפילו פעם אחת, וכך היא נתקעה עם אייזק רוזפלט שלא נספר על ידי המאמן ולא הצליח לספק איזושהי תוצרת.
"רוב הזרים של ירושלים באים אליה כשהם מעבר לשיאם וכשהם רוצים לשקם את הקריירה שלהם", טוען מקורב למועדון. "לא ראינו שחקן חדש, צעיר וטרי, שיגדל עם המועדון, ירענן ויפרוץ איתו. הראל הלך על מיחזור, אבל איפה הבנייה והמחשבה לעתיד? יש השנה לא מעט שחקנים בקבוצה שנמצאים כבר בירידה. הפחד להיכשל מוביל את קבלת ההחלטות, וכך התפספסו שחקנים כמו קלייברן וג'יימס נאנלי, ששיחקו בליגה שלנו והיום מופיעים בקבוצות היורוליג הכי בכירות".
בירושלים מתגאים בכך שבדרך לקבלת ההחלטות על החתמת שחקן כזה או אחר, אין לאף צד זכות וטו, והדברים מתבצעים בשיתוף פעולה עם המאמנים. כל אחד מהשחקנים שהגיעו לארנה בתקופת אלון, טוענים שם, היה רצוי על ידי המאמן. אלא שלא פעם נשאלה העונה השאלה כיצד ירושלים נראית טוב באירופה ומקרטעת בליגה. מעבר להסבר על "רוח המפקד", לאחר דבריו של אלון ולפיהם הליגה הסדירה זוכה לעדיפות פחותה בעיניו, הרי שיש בעיה מובנית בסגל שנבנה העונה בקבוצה. מה שקורה בשבועות האחרונים הוא הראייה לכך. הקמפיין האירופי הסתיים, וירושלים לא מפסיקה להפסיד לקבוצות התחתית בישראל. אם פיאניג'אני הכיר פחות טוב את השוק הישראלי ואת החיים תחת החוק הרוסי, הרי שמהמנהל המקצועי שמכיר כל כך טוב את הליגה היה אפשר לצפות לבנייה מאוזנת יותר ולהתחמשות בישראלים רבים וטובים יותר.
כדי להבין עד כמה הסגל שיש לירושלים בעייתי, מספיק להביט מעט קדימה לעבר העונה הבאה. רוב השחקנים, לפחות הזרים, לא צפויים להמשיך. הסגל די מבוגר, ממוצע הגיל של הזרים עומד על 29 (וגם זה "הודות" לגילו הצעיר של שון ג'ונס) ומלבד קרטיס ג'רלס ואמארה סטודמאייר, קשה לחשוב על שחקנים שיישארו לעונה נוספת. רוב הזרים מעבר לשיאם שלא ממש הצליחו להטביע חותם: דיז'ון תומפסון היה סביר בהופעותיו הבודדות ומיד עבר לניז'ני נובגורוד, בריאן רנדל החל היטב ונפצע, ומאליק היירסטון לא ממש התאקלם ואז נקרא לארה"ב בנסיבות משפחתיות קשות, לא לפני שתפס משבצת יקרה במכסת הזרים בליגה.
בשבועיים האחרונים, ירושלים שוב יצאה למסע קניות של הרגע האחרון, בניסיון לשפר עמדות לקראת הפלייאוף והחתימה את האוול ואלסנדרו ג'נטילה. היא עשתה פעולות דומות גם בשנתיים האחרונות עם איליי הולמן ודיון תומפסון, וצריך להעריך אותה על הניסיון הבלתי פוסק להשתפר. מצד שני, השורה התחתונה מדהימה: לא פחות מעשרה זרים הגיעו העונה למועדון, כשבמהלכה מוחתמים שישה שחקנים חדשים (גם אבירם זליקוביץ' ברשימה). גם במקום שבו יש כסף בשפע, זה נראה לא רציני מספיק ולא יעיל.
היעדר הישראלים הוא הבעיה הבוערת כרגע. בתחילת דרכו במועדון הבטיח אלון כי "הישראלים הכי טובים ישחקו אצלי", והוא אכן הצליח להנחית את הלפרין וליאור אליהו בקבוצה, אבל מכל זה לא נשאר הרבה כיום. "איזה מסר הפועל מעבירה לשחקן ישראלי?", מתמרמר גורם בירושלים. "היחס לאליהו לא בסדר, והוא רק יגרום לשחקנים בכירים להתרחק מירושלים. יש איבוד כיוון כדי להצליח באירופה. הרבה אוהדים מתלוננים ושואלים לאן נעלמה הנשמה של הפועל ירושלים".
לפני שנתיים, בסיומו של אחד ההפסדים, נכנס הראל לחדר ההלבשה ונזף בשחקני הקבוצה דאז, ג'וזף ג'ונס וברייסי רייט. הראל האשים אותם באדישות, והטיח בהם שהם לא מתאמצים מספיק ושלא אכפת להם. השניים לא שתקו, וצעקו עליו בחזרה. הראל לא הגיב, אבל ספק אם היה עובר על כך לסדר היום גם עכשיו. "לאט לאט הוא החל לצבור ביטחון מול שחקנים, אבל הרבה מעידים על התנהגות שגורמת לרוח שלהם לצאת מהמפרשים", טוען מקורב לקבוצה.
שחקן בקבוצה מעיד: "לפעמים אתה יוצא מהשיחות עם גיא בהרגשה שאתה חסר חשיבות. אם הוא חושב שזה נותן מוטיבציה או עוזר, זה עושה בדיוק ההפך". גורם במשרדים של הפועל ירושלים מחזק את הדברים: "גיא נותן תחושה של עליונות על חלק מהאנשים, וזו הרגשה לא נעימה. הוא דורש הרבה, ואת הקרדיט לוקח בעיקר לעצמו. כשאורי אלון מגיע לארץ, הוא מתנהג מעט אחרת לידו".
תגובת הפועל ירושלים לכתבה: "כפי שקורה מאז החלפת הבעלות, כל העוסקים במלאכה ימשיכו לעבוד 24/7 לטובת המועדון ולעשות כל שביכולתם על מנת להצליח. על ההצלחה העצומה של הפועל "בנק יהב" ירושלים מאז החלפת הבעלות לא ניתן לערער, כשבזמן קצר הגיעה למעל 7,000 מנויים, זכתה באליפות היסטורית, הגיעה לפיינל פור אירופי, מופיעה באופן עקבי במשחקי הגמר בזירה המקומית ומציגה שחקנים ומאמנים מהטופ של הכדורסל האירופי והעולמי ששיחקו ועודם משחקים בקבוצה. באופן לא מפתיע אתר וואלה בוחר להתעלם מהעובדות, ולמחזר שקרים ישנים שנלעסו כבר באתר הזה מספר פעמים. מכיוון שכך הדברים, ולא מדובר בעיתונות שמכבדת את עצמה אלא עיתונות שמוזנת מ"גורמים", אין לנו שום רצון לשתף פעולה ולהגיב מעבר לנאמר. חג שמח".