וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

טיפ של אלופים: אלוף במיל' נעם תיבון מתכונן לפלייאוף ה-NBA

13.4.2017 / 9:30

חמישיית העונה האמיתית, חמישיית כל הזמנים והשינוי בכדורסל בעשור האחרון. אלוף במיל' נעם תיבון חונך טור חדש שילווה את משחקי הפלייאוף בליגה הטובה בעולם

צילום: נועם אשל עריכה: מתן חדד

בווידאו: כתבתו של נועם אשל עם עומרי כספי

את הטור הראשון שלי כאן בוואלה! ספורט על פלייאוף ה-NBA אני חייב לפתוח בציטוט של הגדול מכולם, חולה הספורט האולטימטיבי, מר"ן אריק אינשטיין. בראיון איתו לפני כעשרים שנה, הוא דיבר על אחד הדברים שכל מכור אמיתי אוהב לעשות מדי פעם - לדרג חמישיות. "לפני השינה הרכבתי בראש את חמישיית כל הזמנים האידאלית," סיפר אריק. "פויינט גארד - מג'יק. על ידו, ג'ורדן. פורוורדים - קרל מאלון ולארי בירד. סנטר - ביל ראסל. הייתה לי אפשרות לשים את צ'מברליין אבל אז הייתה התפוצצות אגו. מג'יק, ג'ורדן, מלון, בירד וראסל. נרדמתי כמו תינוק".

אין אוהד שלא אוהב לעשות דירוגים כאלה וגם להתווכח עליהם במשך שעות עם חולי נפש אחרים. חמישיית העונה, חמישיית כל הזמנים, חמישיית הרוקיס, ועוד ועוד. הבעיה העיקרית שלי עם הדירוגים האלה היא שאני תמיד מרגיש שעושים עוול לשחקנים מעולים בגלל ההתעקשות לדרג את החמישייה לפי תפקידים במגרש, ולא לפי היכולת של השחקנים בלבד. למשל, אם גם לברון ג'יימס וגם קוואי לאונרד נותנים עונה מעולה - למה שאחד מהם יידחק מחוץ לחמישיית העונה רק בגלל שיש מקום לשחקן אחד בלבד בכל עמדה?

לברון ג'יימס, קליבלנד קאבלירס, מול קוואי לאונרד, סן אנטוניו ספרס. AP
למה שאחד מהם יידחק? לאונרד מול לברון/AP

הגישה שלי, במלוא הצניעות, היא שצריך לדרג את החמישייה של העונה לפי ההופעה של השחקנים לאורך העונה, בלי קשר לתפקידים. אם זו הייתה שיטת הדירוג, דעתי היא שהיינו מקבלים את הנבחרת הבאה:

1. ראסל ווסטברוק - ה-MVP שלי לעונה הזו, שחקן שנתן עונה מהסרטים כולל שיא היסטורי בטריפל דאבלים. תהליך ההתבגרות שהוא עבר השנה מרשים מאוד, משחקן שמאבד כדורים, מתבכיין וזורק ללא משמעת, לשחקן שלוקח קבוצה על הכתפיים שלו. ואני מאמין שהוא עוד יפתיע אותנו בפלייאוף.

2. לברון ג'יימס - למרות שקליבלנד מחפפים בשבועות האחרונים ואפילו הפסידו את המקום הראשון במזרח לסלטיקס (התפתחות טובה מבחינתי כי אנחנו אוהדי סלטיקס במשפחה), לברון הוא עדיין שחקן הכדורסל הדומיננטי בעולם, חזק כמו שור, קטלני מבחוץ ומבפנים, מנהיג אמיתי שלוקח אחריות במאני-טיים ובקיצור, אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה והשחקן שאף קבוצה לא רוצה לפגוש בפלייאוף.

3. קוואי לאונרד - שחקן ההגנה של העונה שהראה התפתחות אישית מדהימה לאורך כל העונה, והפך למנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה בעידן שאחרי טים דאנקן זצ"ל. המבחן הגדול עוד לפניו כי זו תהיה פעם ראשונה שהוא באמת מוביל את הקבוצה בפלייאוף. כמו כל אוהד סלטיקס אמיתי, אני בעד סן אנטוניו במערב - קבוצה שמרביצה בהגנה ולא דופקת חשבון.

4. ג'יימס הארדן - האיש והזקן. איזו עונה משוגעת הייתה לו. קולע מרחוק, פורץ לסל, שני רק לווסטברוק בטריפל-דאבלים, והביא את יוסטון, קבוצה בלי כוכבי על נוספים, למקום השלישי במערב. כשהוא תופס יום טוב, אין שחקן שיותר כיף לראות, כי משחק ההתקפה שלו מגוון בטירוף. על ההגנה פחות מדברים.

5. סטף קרי - גם בעונה חלשה יחסית של סטף, הוא עדיין קלע השלשות הטוב בליגה, ווינר אמיתי, והמנהיג של הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בליגה. מצד שני, אם קווין דוראנט לא היה נפצע, הייתה לנו דילמה אמיתית (שאני מבקש מהטוקבקיסטים להתייחס אליה) - את מי להכניס לחמישייה, קווין או סטף.

בוודאי שמתם לב שבחמישייה שלי אין ביג מנים. האמת היא שהכדורסל השתנה בעשור האחרון, וכיום הכוכבים הגדולים הם לא הגבוהים, אלא שחקנים ורסטיליים וחכמים שיודעים לפרוץ את ההגנה, לזרוק לשלוש ולבצע מהלכים אתלטיים מרשימים. אם הייתם מצמידים לי אקדח ומכריחים אותי להכניס גם סנטר לחמישייה, הייתי מתפשר על אנתוני דייוויס, אבל ה"חד-גבה" הזה עוד צעיר וצריך להוכיח את עצמו יותר.

1992: מייקל ג'ורדן עם מג'יק ג'ונסון, עם לארי בירד ועם קרל מאלון באולימפיאדת ברצלונה. GettyImages
הכי גדולים. ג'ורדן, מג'יק ובירד/GettyImages

ואחרי שדירגנו את חמישיית העונה, אני רוצה להציג בזריזות את התשובה שלי לאריק הגדול מכולם - לא שאני בעמדה להתווכח איתו בכלל, אבל למען התירגול בלבד. חמישיית כל הזמנים שלי: מייקל, מג'יק, לארי, קובי ולברון. חמישה שחקנים ששינו את המשחק, הפגינו ווינריות עם קרח בעורקים, הנהיגו קבוצות והשתפרו לאורך הקריירה שלהם אל מול קשיים משמעותיים.

אחד הקריטריונים הכי חשובים מבחינתי להכניס שחקן לדירוג הזה, הוא התרומה של אותו שחקן לקבוצה שלו, מעבר להפגנת יכולת אישית. שחקן גדול באמת משפר את מי שמשחק לידו, יוצר סגנון משחק חדש ויוצר אצל השותפים שלו לקבוצה אווירה של רצח בעיניים - כל הדרך למספר אליפויות. מייקל עשה את זה יותר טוב מכולם - תשאלו את סטיב קר שהיה חוטף ממנו מכות באימונים - אבל זה נכון גם לגבי לארי, מג'יק וקובי. לברון מבחינתי קנה את עולמו כשהביא אליפות לקליבלנד, עיר שהתושבים שלה כבר חשבו שהם לעולם לא ינצחו בשום דבר.

הפלייאוף כבר מעבר לפינה ואני לא יכול לחכות. עד שמתחילים הלילות הלבנים, מחכה לקרוא כאן בתגובות את הדירוגים והניתוחים שלכם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully