נושאים חמים

"דמאיו טען ששרפתי לו את האוטו": סהר מזרחי בפרויקט וואלה! ספורט

"כשאבא שלי נפטר אף אחד מבני יהודה לא בא ללוויה". "נכנסתי לסחרור בחיים. מצאתי את עצמי עם אנשים שאני לא צריך להיות איתם". מתוך פרויקט וואלה! ספורט: אופיר סער ועמית גולדשטיין יצאו לבדוק את הקשיים בסוף הקריירה ובמהלכה. פותחים עם סהר מזרחי, צפו בווידאו הנדיר

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
צילום: יותם רונן, מאצ'י הוף, עריכה: מתן חדד

צפו בכתבת הווידאו שפותחת את הפרוייקט

אנשים שלא היו ספורטאים לא מבינים כמה קשים החיים אחרי הקריירה, וגם במהלכה. כדורגלנים שהיו רגילים לסדר יום מסוים, לסגנון חיים, למעמד מיוחד, מוצאים את עצמם יום אחד מול חלל ריק. מול המציאות. חלקם מתחילים לחוש זאת במהלך הקריירה, אחרים רק אחרי הפרישה.

התופעה הזו היא מורכבת ושונה בין כדורגלן לכדורגלן. בהרבה מקרים כדורגלנים מוצאים את עצמם בדיכאון, לא מבינים מה לעשות בבוקר, ובמקרים אחרים הקושי שמלווה את הקריירה ואת סיומה הוא אחר: הקבוצה שבה גדלת שוכחת אותך. הסכומים אליהם היית מורגל נגמרו. ועוד.

אופיר סער ועמית גולדשטיין יצאו לחקור עם מצלמת וידאו את התופעה הזו, וחזרו עם המון סיפורים מדהימים ממהלך הקריירה ועם סיומה. הנה כמה קטעים שצולמו לפני כשנה עם סהר מזרחי ובהם הוא מציג גרסה שלו למשבר אותו הצגנו: הקבוצה לה נתן את חייו שכחה אותו, ולא הגיעה להלוויית אביו. לכך קדמו האשמות חמורות שהוא שרף את רכבו של מנכ"ל הקבוצה לשעבר, משה דמאיו, ועוד.

כדורגלן העבר סהר מזרחי (יותם רונן)
"לא באנו מסביב, צמחנו בשכונה, נולדנו בשכונה והיינו מוכנים למות למען השכונה, למען הקבוצה, למען הקהל, למען כל דבר אחר בשכונה. חוסר ההערכה הזה אוכל אותי, זה מלווה אותי" (צילום: יותם רונן)

מבחר ציטוטים מתוך כתבת הווידאו:

"ביום שאבא שלי נפטר אף אחד מבני יהודה לא בא לנחם אותי, אף אחד", מספר מזרחי. "אפילו לא אחד. לא טלפון, לא מכתב, כלום. וזה מה שחורה לי עד היום, עד היום חורה לי. כי אבא שלי היה חלק בלתי נפרד ממני ומהאגודה. כשעשו עלינו את הסרט ("שומרים על התקווה", א"ס), כשאני אמרתי שאני רוצה לעשות טוב בשביל הילדים ובשביל השכונה, אבא שלי עצר אותי ואמר לי 'אין פה רק ילדים, יש פה גם מבוגרים, גם אנחנו יש לנו נשמה ולב, גם אנחנו אוהבים את בני יהודה'. לא לקבל טלפון, חוסר ההערכה... זה חוסר ההערכה".

על הרגעים הקשים: "אני לא אגיד לך שהיו לי מחשבות להתאבד וכל הדברים האלה, אבל היו לי מחשבות לא טובות, כן. היו לי בעיקר הרבה כעסים עליי ועל כל העולם. הייתי יושב בבית ובוכה בלילות. אתה יודע, זה משהו שמאוד מאוד חורה לי, אתה גודל במקום, בשכונה... זה לא קל, אני ויוסי אלפיה היחידים שצמחו מתוך השכונה. לא באנו מסביב, צמחנו בשכונה, נולדנו בשכונה והיינו מוכנים למות למען השכונה, למען הקבוצה, למען הקהל, למען כל דבר אחר בשכונה. חוסר ההערכה הזה אוכל אותי, זה מלווה אותי, אני לא יודע אם עד יומי האחרון זה יעזוב אותי בכלל".

משה דמאיו בני יהודה (מגד גוזני)
סהר מזרחי על דמאיו: "הלכתי לדמאיו הביתה ואמרתי לו: 'עוד פעם אתה מתחיל עם השטויות האלה? אני שרפתי לך את האוטו?'. הוא התחיל להישבע לי בילדים, 'אני לא אמרתי דבר כזה, אני כבר מתקשר אליו'. היו לו שני טלפונים, טלפון אחד הוא מנתק, ובטלפון שני הוא כאילו מדבר" (צילום: מגד גוזני)

מזרחי מסביר שהפצע החל עוד כשהיה שחקן: "יום אחד גיא לוי קורא לי לשיחה ואומר לי 'אתה צריך לסגור את העניינים עם דמאיו'. אמרתי לו 'איזה עניינים יש לי עם דמאיו, כבר ישבתי איתו לפני שנתיים וסגרנו את העניינים', הוא אומר לי 'לא, הוא אומר ששרפת לו את האוטו'. אני יכול לשלוח מישהו לשרוף לו את האוטו? מה זה השטויות האלה בכלל, איך הוא ממציא בכלל דברים כאלה, לא היה ולא נברא.

"הלכתי לדמאיו הביתה ואמרתי לו: 'עוד פעם אתה מתחיל עם השטויות האלה? אני שרפתי לך את האוטו?'. הוא התחיל להישבע לי בילדים, 'אני לא אמרתי דבר כזה, אני כבר מתקשר אליו'. היו לו שני טלפונים, טלפון אחד הוא מנתק, ובטלפון שני הוא כאילו מדבר. שבוע אחרי זה הוא פיטר את גיא לוי ואז עליתי איתו לעימות ב-102, והוא אמר שחוץ מרצח ארלוזורוב האשמתי אותו בהכל".

כדורגלן העבר סהר מזרחי (יותם רונן)
"לא היה לי כיוון, ידעתי מה לעשות עם הכסף, הייתי רוצה רק לבזבז אותו. לא הייתה לי מחשבה בכלל לחסוך או משהו כזה, רציתי רק לבזבז כי באנו ממקום שכל הזמן אמרו לי אין אין אין. זה היה מין פיצוי" (צילום: יותם רונן)

על ההשפעה של הכסף הגדול: "יום אחד יצאה לי משכורת 40 אלף שקל והלכתי לבנק. הייתי בן 23. אני מושך את הכסף, בא אחרי שבועיים ואומר למנהל בנק 'תן לי עוד, אני רוצה עוד כסף'. הוא מסתכל עליי ואומר 'אבל לפני שבועיים קיבלת 40 אלף שקל'. הוא מתקשר לאמא שלי ואומר לה 'תקשיבי גברת מזרחי, אני בן 45, אבא לשלושה ילדים, בשלושה חודשים אני לא מרוויח מה שהוא מרוויח בחודש, מה הוא עושה עם הכסף בכלל?'.

"זה מכוניות, וזה לצאת לבלות, וזה לנסוע לאילת, כשאתה מקבל סכומים כאלה אתה אומר לעצמך 'בסדר, עוד חודש יש לך עוד סכום, ועוד חודש יש לך עוד סכום', ואז עוברת שנה ועוד שנה ועוד שנה ואתה מוצא את עצמך בעצם בלי כלום.

"לא היה לי כיוון, ידעתי מה לעשות עם הכסף, הייתי רוצה רק לבזבז אותו. לא הייתה לי מחשבה בכלל לחסוך או משהו כזה, רציתי רק לבזבז כי באנו ממקום שכל הזמן אמרו לי אין אין אין. זה היה מין פיצוי, איזשהו פיצוי לפצות את עצמי ואת החברים שלי מסביב, כי אנחנו באים ממקום שכל פעם היינו רוצים נעליים - אין נעליים, אין כסף. היינו הולכים עם הנעליים קרועות, היינו מקפלים את הגרב את האצבעות כדי שנוכל ללכת.

"הסכומים הראשונים שאתה מקבל אתה מתלהב, אתה קונה וקונה וקונה, אתה נכנס למין סיחרור כזה שאתה לא יכול לצאת ממנו, אתה לא יכול לצאת ממנו. אתה גם הולך למקום עם חברים לא רצויים בכלל, עד שמצאתי את עצמי במקומות עם אנשים שאני לא צריך להיות איתם בכלל.

"זה כל הגדולה שלי, יום אחד ישבתי עם עצמי, עשיתי קאט, אמרתי בדיוק מה אני רוצה, או שאני רוצה ללכת לדרך לא טובה או שאני רוצה להציל את עצמי, וזה מה שעשיתי.
"זה שובר אותך, זה שובר אותך, זה מחזיר אותך אחורה ואתה אומר לעצמך איזה טיפש אתה שלא שמרת כסף ולא חסכת ולא קנית איזשהו נכס או איזשהו משהו. לפעמים אומרים שצריך להשאיר לירה לבנה ליום שחור. ואת זה לא עשיתי".