בווידאו: כתבתו של נועם אשל אחרי משחק 2 בגמר ה-NBA ב-2015
כמעט שלוש שנים חלפו מהרגע בו לברון ג'יימס הרעיד שוב את מאזן הכוחות ב-NBA וחזר לקליבלנד, אחרי ארבע עונות במיאמי. בעונה וחצי הראשונות שלו עם הקאבס, עוד אימן אותו דיוויד בלאט, שהגיע עם קינג ג'יימס לגמר ה-NBA והפסיד שם לגולדן סטייט. בלאט הוחלף באמצע העונה שעברה בעוזרו טיירון לו, שהצליח לזכות עם קליבלנד באליפות היסטורית אחרי שהקבוצה חזרה מפיגור 3:1 בגמר מול הווריירס.
בריאן ווינדהורסט, עיתונאי ESPN הנחשב מקורב מאוד ללברון לאורך הקריירה ודייב מקמנמין, כתב ESPN המלווה את הקאבלירס, כתבו בחודשים האחרונים ספר בשם "שיבת המלך" ("Return of the King") על השנתיים הראשונות של הקדנציה השנייה של לברון בקליבלנד. הספר ראה אור אתמול (שלישי) בארצות הברית, ובנוסף לקטעים הנבחרים שפורסמו מתוכו באתרים האמריקאים השונים, אנחנו מביאים לכם קטעים נוספים הנוגעים ליחסיו של לברון עם בלאט.
"ביום הראשון של מחנה האימונים, בספטמבר 2014, לברון ביקש מדיוויד בלאט לקיים, לפני פתיחת האימון, שיחת "שחקנים בלבד". בלאט לא תכנן זמן לשיחה כזו והדבר עיכב לו את הלו"ז, אבל הוא הסכים ובמשך חצי שעה, בלאט והצוות שלו פשוט עמדו על הפרקט וניסו להעביר את הזמן עד שלברון יסיים. באותה שיחה לברון הבהיר לחבריו שכאשר יעלו בעיות במהלך העונה, חייבים להשאיר אותן בתוך הקבוצה ולא לצאת לתקשורת. הוא ידע שהתקשורת תחפש כל פרט קטן. בדיעבד, הוא עצמו לא ממש הצליח לעמוד בהתחייבות הזו.
עוד באותה שיחה, לברון עבר שחקן-שחקן ואמר לכל אחד מה הוא מצפה ממנו. דברים כאלה חשובים לשחקני NBA. הם רוצים לדעת את מקומם. אבל תמיד המאמן הוא זה שאומר להם את הדברים, אף פעם לא שחקן, כמו שהיה במקרה הזה. לברון בחיים לא היה עושה דבר כזה בקדנציה הראשונה שלו בקאבס. זו הייתה דרכו להראות ביטחון ומנהיגות, אבל, במכוון או שלא, זה גם היה מסר בנוגע למאמן. לברון לא חיכה לראות אם בלאט יאמר דברים דומים. הוא בחר להקדים אותו.
אחרי שחתם בקליבלנד, הוא בקושי פגש את בלאט במהלך הקיץ. לקח כמעט חודש מהחתימה ועד למפגש הראשון, שאירע על צילומי סרט בו לברון השתתף, בניו יורק. גם אז, השיחות ביניהם היו בין צילומי סצנות. לברון אמר לבלאט שהוא צפה בסגנון ההתקפי שלו דרך קטעי משחקים ביוטיוב. ראשי הקאבס היו מרוצים מהעבודה של בלאט בליגת הקיץ, במשחקים ובאימונים. הוא לימד והריץ תרגילים בדרך שונה ומוצלחת ממה שקורה בדרך כלל ב-NBA. זה היה מרענן ובהנהלה החלו להאמין שהם מצאו מאמן שיעשה את ההבדל עבורם. אבל בלאט אימן שם רק רוקים ושחקנים חופשיים. לאמן את לברון זה אתגר אחר לחלוטין"
עוד בנושא
מתוך הפרקים שפורסמו ב-ESPN: הפיוס בין לברון לגילברט והמייל שהביא אליפות
הלילה: שבע נקודות לעומרי כספי, הצגת פרידה של מטה וורלד פיס מאוהדי הלייקרס
בפעם השישית ברציפות: הגופייה של סטף קרי נמכרת יותר מהגופייה של לברון ג'יימס
"בלאט היה משוכנע שהניסיון מאירופה הכין אותו לכל דבר שיבוא, אבל הוא מעולם לא התמודד עם כוח כמו לברון וזה היה ברור מהרגע הראשון שלהם יחד. בלאט התקשה מהרגע הראשון והפך את המצב לגרוע עוד יותר עם התנהגות שגרמה למרמור אצל השחקנים. הוא ולברון לא הצליחו לרגע לפתח יחסי עבודה תקינים.
שבועיים בתוך תקופת ההכנה לעונה, הקאבס נסעו לריו דה ז'ניירו. במהלך האימונים שם החלו השחקנים לדבר ביניהם על כך שבניגוד לשמועות עליו, בלאט לא כזה קשוח. בשלב זה, הדעות על המאמן הישראלי עוד היו חיוביות בקרב השחקנים וההנהלה. באותם ימים, בלאט ניסה להנחיל לשחקנים "גרסה מעודכנת" של התקפת פרינסטון, שהתאימה לשחקנים מוכשרים יותר מאשר שחקני קולג'.
למרות זאת, כבר בהפסד במשחק הרשמי הראשון והחגיגי, בבית מול הניקס, אפשר היה לראות איך לברון ובלאט חושבים בצורה שונה. בלאט טען שהרגשות סביב משחק החזרה שלו השפיעו על לברון, שסיים עם 17 נקודות בלבד ועם שמונה איבודים, שניים מהם קריטיים. לברון הכחיש את עניין הרגשות וטען שהכל שאלה של תיאום. ביום שאחרי המשחק, בעוד הקבוצה מתכוננת למשחק חוץ בשיקגו, בלאט כבר נזף בשחקנים על היכולת הדלה שלהם. הם קצת הופתעו, שכן היה מדובר רק ביום השני של העונה. בכל מקרה, זה עבד וקליבלנד ניצחה, בהארכה, מול יריבה חזקה.
עם סיום המשחק, לברון העניק לבלאט חיבוק ובירך אותו על ניצחונו הראשון. בחדר ההלבשה, בלאט החמיא לשחקנים על השיפור וקיירי העניק לו את כדור המשחק, למזכרת. קיירי יצא לתקשורת וכינה את בלאט "בתול NBA". המסר שלו אמור היה להיות חיובי ומשועשע, אבל בלאט לא חש כבתול בליגה הזו. ממש לא. כשהוא יצא לעיתונאים, הוא הודה ללברון ולשחקנים על המחווה, אבל גם דאג להדגיש: "לא חשבתי לרגע על הניצחון הראשון. זה מצחיק, כי אתם לא מכירים אותי כל כך, אבל כבר ניצחתי איזה 700 משחקים בקריירה. פשוט לא כאן".
"מהרגע שמונה לתפקיד, בלאט דאג כל הזמן להזכיר לכולם שהניסיון שלו באירופה תקף גם ל-NBA. הוא כל הזמן אמר לשחקנים איך מצבים מסוימים דומים לאלה שחווה גם באירופה. זה אולי היה נכון, אבל ב-NBA לא מייחסים יותר מדי חשיבות להישגים באירופה. הם רואים את היורוליג כרמה נחותה יותר, משמעותית. ההצלחה של בלאט, בצדק או שלא, נתפסה כמי שהושגה בליגה חלשה יותר מה-NBA. התגובה שלו הקטינה את המחווה של השחקנים והפער בתפיסה בינו לבינם בנושא הזה הפך לסמל לבעיות בין הצדדים. השחקנים ראו בו כמאמן רוקי והוא ראה את עצמו כמנוסה כמו כל מאמן אחר בליגה ובעולם.
בלאט התגאה בפני העיתונאים על הדרך בה הדברים הקשוחים שלו לשחקנים בבוקר המשחק הובילו אותם "להגיב היטב" ולנצח בשיקגו. במקום לשאול את השחקנים על הניצחון היפה, העיתונאים פנו אליהם בשאלות לגבי אותה שיחה. לתקשורת הם ענו את כל מה שצריך, אך בינם לבין עצמם תהו השחקנים איך חגיגות הניצחון הפכו למופע של בלאט. גם זה העיד על העתיד לבוא.
המשחק הבא היה תבוסה ב-19 הפרש בפורטלנד. בזמן שהמשחק החל לברוח לקאבס, קיירי ודיון וויטרס לא הפסיקו לזרוק ולברון התנתק והחל במה שנראה כמו חרם עליהם. הוא נעמד בכל התקפה בפינה, לא אמר מילה ולא ביקש את הכדור. בלאט הזעיק כמה פסקי זמן, אבל לא הצליח לשנות את המצב הזה. לברון סיים את המשחק עם 11 נקודות בלבד ובלי אף נקודה במחצית השנייה. בחדר ההלבשה, לברון העצבני דיבר על הרגלים שהקבוצה צריכה לשנות אחרי שנים של הפסדים. ביום הבא, לפני משחק חוץ נוסף, הפעם ביוטה, לברון נשאל האם שוחח עם בלאט על הבעיות הללו: "לא חיפשתי שום הדרכה מאף אחד", ענה.
מהיום הראשון של האימונים, לברון הבהיר שהוא מתכוון לפעמים לפעול לבד, בלי התערבותו של בלאט. היה ברור שהוא לא מתכוון להפוך את בלאט לשותף לדרך. המאמן רק קרא את מה שלברון אמר וכמו כולם, נאלץ לנחש את המשמעויות לכך. למרות המצב, בלאט ניסה להראות לתקשורת שהוא יודע בדיוק מה לברון עושה. למעשה, לא היה לו מושג מה לברון מתכנן.
באותו משחק ביוטה, בלאט הוציא מהחמישייה את דיון וויטרס ושם במקומו, באופן שהפך לקבוע, את שון מריון המנוסה. בזמן שירת ההמנון והקראת החמישיות, וויטרס ירד לחדר ההלבשה במה שנראה כמו מחאה, אך בלאט התעקש שזה לא המצב ונקלע לוויכוח עם אנשי התקשורת על העניין. את המשחק עצמו, קליבלנד הפסידה על הבאזר מסל של גורדון הייוורד. לברון ירד לחדר ההלבשה בסיום כעוס מאוד, שכן קיירי סיים עם אפס אסיסטים. קיירי התעלם מההוראות של בלאט, שביקש להכניס את הכדור יותר ללברון וללאב. לברון התעמת איתו על כך, אך השאיר את בלאט, שוב, מחוץ לסיפור".
"במשחק הבא, ניצחון חוץ בדנבר, קיירי באמת השתדל למסור אסיסטים. לברון מצדו, לקח אחריות על תפקיד הרכז וסיים עם 11 כאלה. בלאט ולברון הסבירו שההחלטה נבעה מסגנון ההגנה של הנאגטס. זה היה אחד הדברים היחידים שהשניים הללו הסכימו לגביהם באותם ימים. הניצחון בדנבר הוציא את הקאבס לסדרה של ארבעה ניצחונות רצופים, אבל בלאט נאלץ להשתמש בכוכבים שלו לדקות ארוכות באותם משחקים. התקופה הטובה הסתיימה עם הפסד ביתי מאכזב לאותה דנבר, הפסד שהכניס את הקאבס לתקופה רעה וגרם למתחים רציניים בין לברון לבלאט, שהחליפו עקיצות בתקשורת. בלאט טען שהקבוצה לא באה עם האנרגיות הנכונות ולברון הגיב: "לא הרגשתי ככה. קל להגיד את זה בדיעבד".
לברון חשב שבלאט נותן יותר מדי דקות לכוכבים ומתיש אותם, בעוד הוותיקים כמו מייק מילר וג'יימס ג'ונס מחממים את הספסל. הוא גם אמר את זה לתקשורת ובלאט, פעם נוספת, ראה את הדברים אחרת וטען שלברון אמר לו שהוא מרגיש טוב ורוצה לשחק הרבה. בלאט בכל זאת ניסה להוריד מהדקות של לברון, קיירי ולאב, אבל זה הוביל לרוטציה מוזרה ולהפסד ביתי דרמטי מול הספרס. בדקות ההכרעה של אותו משחק, בלאט הזעיק כמה פסקי זמן ובאחד מהם, לברון דיבר עם השחקנים בעוד בלאט נותר מחוץ לשיחה. המאמן נאלץ לפלס לעצמו דרך פנימה. הקטע הזה הפך לוויראלי במהרה.
עוד באותו משחק, עלתה בעיית פסקי הזמן. בלאט התקשה בניהולם, השונה מאירופה ובדקות הסיום, נשאר בלי אף פסק זמן, בעוד שלפופוביץ' מנגד היו שלושה. זה הכריח את לברון לרוץ קדימה בשניות האחרונות, במקום להתחיל את המהלך מקו מחצית המגרש אחרי פסק זמן. לברון איבד את הכדור המכריע ואת המשחק כולו. אחרי המשחק, בלאט נשאל על הרוטציה והבעיה בפסקי הזמן ואמר: "אני לא לוקח קרדיט על הכל ולכן גם לא רוצה גם להיות אשם בכל דבר, אבל זה חלק מהעבודה שלי". לברון לקח אחריות על איבוד הכדור, אבל הוא ובלאט, למרות ששוחחו ביניהם באימונים, החלו לעקוץ זה את זה בתקשורת.
הקאבס הפסידו בוושינגטון והובסו בבית מול טורונטו. הם ירדו למאזן 7:5 והיה ברור שמשהו לא עובד. בשש הדקות האחרונות של המשחק מול הראפטורס, לברון ישב על הספסל ובהה בפרקט. הוא החל לתכנן את המהפכה שלו, מבלי לשתף בכך את קיירי או בלאט. "עברתי את הימים בהם אני צריך לבקש רשות", הסביר לאחר מכן".
"ברגעי ההכרעה של אחד המשחקים בחודשים הראשונים של בלאט בתפקיד, הוא סימן בפסק זמן תרגיל לשון מריון. אלא שמריון בכלל היה על הספסל ואיש לא אמר לו שהוא צריך להיכנס למשחק אחרי פסק הזמן. השחקנים החלו לשים לב שהעניין הזה חוזר על עצמו מדי פעם ובלאט לא מצליח לעקוב אחרי כל האירועים. לפעמים הוא היה מסמן תרגיל ומציב שחקן בשני מקומות שונים או שם אותו שחקן על שני שחקנים שונים בהגנה. לפעמים הידיים שלו רעדו כשהוא סימן תרגיל ולפעמים הוא נתן לעוזרים שלו להיות אחראים על התרגילים. לפעמים לברון התלונן על האסטרטגיה של הקבוצה. בלאט לא היה צריך רק להחליט עם איזה תרגילים ללכת, אלא היה צריך גם לשכנע את לברון שאלה התרגילים הנכונים. במקביל, הטעויות המנטליות נערמו ולא עזרו למצב של הקבוצה על המגרש.
באימונים, כשבלאט היה שורק לעבירה והיה נוצר ויכוח בשל כך, הוא היה זז הצידה, בניגוד גמור לאוטוריטה שיש למאמנים באירופה. בלאט היה רגיל לאוטוריטה הזו ולהערצה מצד האוהדים הישראלים, אבל נתקל בעולם שונה ב-NBA, שם מאמנים, בעיקר חסרי ניסיון, נותרים בלי כוח מול הכוכבים. לברון היה מתלונן על שריקות באימונים ובלאט היה משתתק. שוב ושוב, העוזר טיי לו היה זה שהתייצב מול לברון ואמר לו לסתום את הפה ולהמשיך באימון.
תוך כמה שבועות בלבד, החלו לחישות בין השחקנים, בעיקר הוותיקים. הם דיברו על כך שבלאט, שהגיע עם מוניטין של מאמן עם פתיל קצר, למעשה מפחד מלברון. "במבט לאחור", כותבים ווינדהורסט ומקמנימן, "אולי בלאט היה צריך להגיד ללברון כבר ביום הראשון שאת השיחה שלו עם שאר השחקנים הוא יעשה רק אחרי האימון. יכול להיות שלברון היה מתעצבן מזה, אבל אולי הוא גם היה מכבד את בלאט יותר".
"הרבה שחקנים בקבוצה מאוד אהבו את בלאט, ברמה האישית. הם חיבבו את האישיות הנעימה שלו, אבל לא ממש ידעו איזה מאמן הוא רוצה להיות או איזה זהות הוא רוצה שתהיה לקבוצה. הוותיקים הבינו שהוא בסיטואציה לא קלה, אבל רצו שהוא יהיה יותר קומוניקטיבי. הצעירים, כמו קיירי ודלבדובה, התחברו אליו יותר בקלות. הדעות לגבי היחסים בין לברון לבלאט היו חלוקות בסביבת הקבוצה. לפעמים בלאט כן נראה קשוח ולפעמים לברון תמך בו והלך אחריו, אבל לכולם היה ברור שהמצב לא אידיאלי ונדמה היה שלברון לא ממש נותן הכל למען ההצלחה של מאמנו.
לכן, במצב של 7:5, לברון חש שיש צורך בשינוי ולא הרגיש שהוא צריך לערב את בלאט בכך. הוא החל לקחת את הכדור יותר אליו והפך לרכז למעשה, מה שביטל את כל עקרונות ההתקפה שבלאט ניסה להנחיל. זה עבד וקליבלנד ניצחה שמונה משחקים ברציפות. בסוף, גם זה נגמר והבעיות שוב החלו לצוץ, עם הפציעה של אנדרסון ורז'או שגמר את העונה והבעיות עם דקות המשחק של דיון ווייטרס, אותו בלאט ייבש על הספסל. הפציעה של ורז'או פגעה בעיקר בהגנה, אותה בלאט קיווה להפוך לסימן ההיכר שלו בליגה. לילה אחד אחרי ההפסד בחזרה של לברון למיאמי בחג המולד, הגיע משחק באורלנדו, אליו לברון עלה עם כאבים ושוב נראה מנותק מהקבוצה. רבים מהיושבים לצד המגרש הופתעו מהדרך בה הוא התעלם מבלאט במהלך המשחק ובעיקר בפסקי הזמן, בהם ישב לבדו.
קליבלנד ניצחה באותו משחק באורלנדו, בזכות יכולת שיא של לברון במאני טיים, אבל בסיום הוא הודה שהוא היה "רדום" רוב המשחק. במקביל, בלאט ספסל את קווין לאב לכל אורך הרבע הרביעי וכאשר רצה להכניס אותו, הפורוורד סירב. למרות הניצחון, בהנהלת הקבוצה כבר החלו לחשוב על החלפתו של בלאט, אבל גריפין התנגד לכך. הוא ידע שהקבוצה פצועה ושבלאט לא קיבל ממנו סגל מספיק עמוק. במשחק הבא, קליבלנד הובסה ב-23 הפרש בבית מול דטרויט וב-ESPN התפרסם הדיווח הראשון לפיו המשרה של בלאט בסכנה. המאמן קרא לדיווח "לא הוגן" ואילו לברון אמר: "הוא המאמן שלנו. איזה עוד מאמן יש לנו?" והוסיף כי לא מתפקידו לתת גיבוי למאמן.
כמה ימים לאחר מכן, לברון קיבל זריקה בגב הכואב והושבת לשבועיים. הקאבס המשיכו להפסיד והלחץ על גריפין לפטר את בלאט גדל, אבל הוא סירב לעשות זאת ובמקום, הרכיב טרייד משולש ומסובך שחיזק את הקבוצה בשאמפרט וג'יי אר סמית'. הוא גם צירף את טימופיי מוזגוב. גריפין לא היה בטוח לגבי בלאט מלכתחילה, אבל הבעלים גילברט מאוד רצה אותו.
בסופו של דבר, גם גריפין השתכנע ודאג לשמור על המאמן בתפקיד למרות הקשיים. הוא שיכנע גם את ראשי הקבוצה לתת לבלאט צ'אנס אחרי הטריידים ורק אז להחליט לגביו. הוא אפילו כינס מסיבת עיתונאים כדי להרגיע את חרושת השמועות לגבי בלאט. בלי לברון ועם סגל ראוי רק בקושי, לפני שהשחקנים החדשים השתלבו, קליבלנד המשיכה לצנוח ויצאה למסע משחקים במערב כשהיא בנפילה חופשית".
"לברון חזר מהפציעה למשחק חוץ בפיניקס והיה לא רע, אבל הקאבס שוב הפסידו וירדו למאזן 20:19. לאב סופסל גם הפעם ברבע הרביעי וגריפין לקח אותו מיד לאחר המשחק לשיחה, בניסיון להרגיע את הרוחות. בלאט, שכמה ימים קודם לכן עקץ את החוזה של לאב בתקשורת, נותר מחוץ לשיחה הזו.
כאשר הקאבס עזבו את פיניקס ונחתו בלוס אנג'לס, הם היו משוכנעים שהם בדרכם באוטובוס לאולם של UCLA, לאימון קליעות. במקום, האוטובוס עצר לפתע באולם באולינג. זו הייתה הפתעה של בלאט, בניסיון להחדיר לקבוצה מעט רוח חיים. השחקנים קיבלו את המחווה הזו בשמחה ובהמשך הדרך, ראו ברגע הזה את נקודת המפנה של העונה. למרות ההנאה, בזמן משחקי הבאולינג השחקנים גם דיברו ביניהם על כך שאם הקבוצה לא תנצח את שני המשחקים שהיו צפויים לה ב-LA, בלאט יילך הביתה.
הקבוצה הגיבה טוב למצב, לא מעט בזכות הטריידים שעשה גריפין וסגנון ההגנה החדש שהכניס בלאט. קליבלנד ניצחה את הלייקרס במשחק הראשון בלוס אנג'לס, כאשר עוד בזמן המשחק שחקני הקאבס דיברו עם היריבים על האפשרות לפיה המאמן שלהם יפוטר בקרוב. ברגעי ההכרעה של אותו משחק, אירע רגע דרמטי. קובי בריאנט קלע שבע נקודות מהירות וצימק את הפער לארבע בלבד. בלאט לקח פסק זמן והורה ללברון להחליף את שון מריון בשמירה על קובי. לברון סירב וטיי לו התייצב מולו וצווח עליו "ברון, אתה לוקח אותו. סתום את הפה!". לברון השתכנע, עצר את קובי והקאבס ניצחו. הרגעים האלה חזרו על עצמם מתחילת העונה. טיי לו משמיע את קולו באימונים ומרגיע את המצב, או בתדרוכי וידיאו בהם בלאט התעלם מטעויות של לברון. טיי לו עוזר לבלאט עם חילופים וניהול פסקי זמן ועוד. במשחק הבא, מול הקליפרס, בלאט סימן תרגיל במאני טיים לקיירי, אבל לברון ביקש לשנות זאת והמאמן הסכים. התרגיל הצליח בצורה נהדרת ולברון מיד הצביע לעבר בלאט, בניסיון לתת לו את הקרדיט על ההצלחה.
שני הניצחונות הללו חיברו את הקבוצה והובילו לתקופה מצוינת. בלאט, שבזמן שרשרת ההפסדים היה שקט, שב לתקוף את התקשורת על דברים שכתבה בנוגע למעמדו ולקבוצה. אחרי ריצת 5:23 שנמשכה חודשיים, בלאט החל להתרברב יותר ויותר. "בתקשורת הישראלית, שעקבה מקרוב אחר ההתקדמות של הקאבס, צצו כותרות שהאדירו את ההצלחה שלו בשינוי המצב בקבוצה", נכתב בספר. גם גרג פופוביץ' שפע מחמאות לבלאט, לפני משחק בין הספרס לקאבס. אלא שכאשר המחמאות האלה הגיעו כמה דקות לאחר מכן לבלאט, במקום לקבל אותן באהבה הוא חזר והדגיש בפני העיתונאים את הביוגרפיה שלו. הוא טען שההצלחה שלו באירופה שווה להצלחה של הספרס ב-NBA, חמש אליפויות ב-15 שנים. כאשר נשאל מתי הוא הרגיש שהוא השתלב בליגה (לאחר שפופוביץ' אמר שבלאט נזקק לקצת זמן), הישראלי השיב: "ביום בו חתמתי בקבוצה".
אלא שלמרות ההצלחה והשיפור המתמיד, לכל מי שהיה מעורב בקבוצה והגיע לאימונים היה ברור שהמצב לא מושלם ושחרף התמיכה של לברון בבלאט, הוא המשיך לעשות דברים על דעת עצמו ובלאט התקפל והסכים לכך, כנראה מניסיון לשרוד בתפקיד. השחקנים התחברו הרבה יותר טוב לטיי לו".
מחר (חמישי) נפרסם קטעים נוספים הנוגעים לבלאט מתוך הספר.