אל תשוו אותו למסי: פאולו דיבאלה ביסס את מעמדו ככוכב בהצגה מול ברצלונה

אנדראה פירלו בכה אחרי שריקת הסיום של גמר ליגת האלופות במאי 2015. המאסטרו השתוקק לסיים את הקדנציה המופלאה ביובנטוס עם זכיה בגביע הנכסף, אבל ברצלונה גברה על הגברת הזקנה 1:3, וזה לא עלה בידו. אתמול, נקם בשמו האיש שירש את המספר שלו. פאולו דיבאלה הרשית צמד חלומי לרשת בארסה, הצעיד את יובה ל-0:3 חלק, והפך לגיבור האולטימטיבי גם אם המשימה טרם הושלמה. "אולי פירלו השאיר קצת מהקסם שלו על החולצה", התלוצץ דיבאלה בעונה שעברה כאשר כבש בבעיטות חופשיות שהזכירו את הקשר האגדי.

אחרי שהוחתם מפאלרמו תמורת 40 מיליון יורו בקיץ 2015, היו שגרסו כי הוא צריך לקבל את מספר 10, אבל לארגנטינאי היו תוכניות אחרות. הוא לקח את מספר 21, והצהיר כי הסיבה המרכזית לכך היתה גילו – הוא עדיין היה רק בן 21, אבל היו גם שיקולים אחרים. ובאמת, לא פשוט להחליט איזו בחירה מטילה עליך אחריות גדולה יותר ביובה. מצד אחד, מספר 10 מזוהה עם מישל פלאטיני, רוברטו באג'ו ואלסנדרו דל פיירו. מאידך, 21 זה לא רק פירלו אלא גם זינדין זידאן וליליאן טוראם. דיבאלה היה מודע לכך. "אני רוצה ללכת בעקבותיהם", הוא אמר.

עוד בנושא:

קלאסה: יובנטוס הביסה 0:3 את ברצלונה, צמד לדיבאלה
הרצף הנדיר של יובנטוס, ברצלונה בתפקיד מכבי חיפה: המספרים

אז איזה תפקיד בעצם מגלם דיבאלה ביובנטוס? בארץ המגף נפוצו גרסאות שונות בנושא. באופן ישיר, החלוץ החליף בסגל את קרלוס טבס שעזב ב-2015 לבוקה ג'וניורס. דיבאלה היה אמור להיכנס לנעליו וכלל לא הסתיר זאת. "ראיתי את כל המשחקים של טבס בעונתו האחרונה ביובנטוס ואני מנסה לחקות אותו עד כמה שניתן", הוא אמר לפני שנה. בעונת הבכורה במדי הזברה, אף הישווה דיבאלה את המאזן של טבס בעונת הבכורה שלו באיטליה מבחינת הכיבושים בליגה – שניהם מצאו את הרשת 19 פעמים. אם מצרפים את השערים בכל המסגרות, הרי שדיבאלה התעלה על קודמו עם 23. למעשה, הוא תפס את המקום השישי בתולדות המועדון בנתון ספציפי זה בקרב הזרים, והציג את המאזן הטוב ביותר מאז הבקיע פלאטיני 28 שערים בעונתו הראשונה באיטליה ב-1982/83.

מצד שני, דיבאלה הוא ההיפך מטבס מבחינת המראה והאופי. אין לו צלקות ורקע בשכונת פשע. עיניו בורקות, והחיוך התמים שלו כובש לבבות. בכך הוא מזכיר יותר מכל את דל פיירו, נער הזהב האולטימטיבי – האיש שגם שונאיה הגדולים ביותר של יובנטוס לא הצליחו לתעב גם אם רצו. אף אחד מעולם לא הבין עד הסוף אם דל פיירו היה חלוץ או פליימייקר, ובמובן מסוים זה גם מקרה של דיבאלה. הוא החל את דרכו בבית הספר של קבוצת נעוריו אינסטיטוטו כקשר, והתכונות האלה עדיין איתו. "אני משחק בין השורות", הוא טען בהזדמנויות שונות. לכן הוא גם מרבה לבעוט ממרחק ולאתר שטחים פנויים כשהוא מגיח מאחור, כמו בשער השני לרשת בארסה אתמול.

אחד האלילים הגדולים של דיבאלה כאשר גדל באינסטיטוטו היה דויד טרזגה. הכוכב הצרפתי היה, למי ששכח, ממוצא ארגנטיני, החל את דרכו בפלאטנסה ולא היה רחוק מלייצג את אלביסלסטה. כאשר חתם דיבאלה ביובנטוס, קבע טרזגה שהוא רואה נקודות דמיון: "פאולו לא ישחק בתפקיד שלי, אבל הוא מזכיר לי את עצמי אי שם בשנת 2000 – שנינו הגענו ליובנטוס בגיל צעיר, עם הרבה רצון להצליח ויכולת טכנית שיכולה רק להשתפר. יש לו עתיד מזהיר לפניו".

ואם כבר מדברים על ארגנטינים שהגיעו ליובנטוס בתחילת הקריירה, היו שהרחיקו להיסטוריה עתיקה הרבה יותר והקבילו את דיבאלה לעומר סיבורי שנחת בטורינו ב-1957 וזכה בכדור הזהב ב-1961. גם הוא היה תחבולן בלתי נלאה, עם שליטה מזהירה בכדור, מהיר כשד ובעל בעיטה אדירה מכל טווח. סיבורי הפציץ לא פחות מ-31 שערים בכל המסגרות בעונתו הראשונה באיטליה, אבל הוא הפגין שחצנות גדולה הרבה יותר. דיבאלה הוא ילד טוב קורדובה, מקצוען למופת, וגם צנוע במידה. לא לחינם הוא כמעט הסמיק כאשר נשיא פאלרמו מאוריציו זמפאריני הדביק לו תג מחיר של 40 מיליון יורו. "שחקנים מעטים מאוד שווים כל כך הרבה כסף, ואני לא אחד מהם", הוא טען.

יובנטוס, כך מסתבר, חשבה אחרת, אבל חלפו מספר חודשים עד שהתברר כי צדקה. במחזורים הראשונים של העונה שעברה נקלעה הגברת הזקנה למשבר, בעוד המאמן מסימיליאנו אלגרי סירב לתת לדיבאלה לשחק באופן קבוע. הוא רצה לשלב את הכוכב החדש באופן הדרגתי ומדוד, וזכר היטב שגם בפאלרמו לקח לארגנטיני שנתיים לפני שהפך לשחקן משמעותי. ואולם, התוכניות של הבוס נזרקו לפח כאשר דיבאלה החל לספק הצגות על בסיס שבועי וסחף את הקבוצה אחריו ממרכז הטבלה עד הפסגה. אולי האימונים המפרכים בחדר הכושר שהגדילו את מסת השרירים שלו בשלושה קילוגרמים עזרו. שער הניצחון על מילאן ביסס את מעמדו כאהוב הקהל, ואחריו באו גם הכיבושים בנצחונות על לאציו, פיורנטינה ורומא. התקשורת יצאה מגדרה, וג'אנלוקה ויאלי, חלוץ עבר נוסף שיודע דבר או שניים על עוצמת הציפיות ביובנטוס, הכריז: "יש לו מבט ששמור רק לאלופים".

הנסיקה הביאה אותו לסגל נבחרת ארגנטינה, וגם במולדתו החלו לתהות לגבי הכינוי הנכון. היו שאימצו את הקביעה של זמפאריני שהצהיר אחרי שהחתים את דיבאלה בפאלרמו כי מדובר ב"קון אגוא,רו החדש". ואולם, הסגנון שלו שונה מזה של הסקורר ממנצ'סטר סיטי. למעשה, מכל כוכבי ארגנטינה, הוא מזכיר דווקא את ליאו מסי, והדיבורים על כך התחזקו דווקא אחרי הכרטיס האדום שספג במשחקו הראשון בחייו בהרכב הפותח של אלביסלסטה. טאטה מרטינו הגביל בזמנו את דיבאלה להופעות קצרות כמחליף, אבל אדגרדו באוסה זרק אותו למים העמוקים מול אורוגוואי בתחילת ספטמבר, וכך הגשים דיבאלה את חלומו להחליף מסירות עם מסי. עוד לפני השריקה להפסקה, הוא ספג כרטיס צהוב שני וירד בבכי חסר מעצורים.

מרסלו ד'אנדראה, המעסה הוותיק של הנבחרת, מצא את המילים הנכונות כדי לנחם את הצעיר. "אתה יכול להירגע כי גם מסי הורחק במשחק הבכורה. זה מה שכוכבי על עושים. עברת את המבחן, עכשיו הדרך שלך למעלה סלולה". זה היה אולי קצת ביזארי, אבל ההשוואות לא פסקו מאז. כאשר למד להכיר את חברו באימונים של יובה, גם היגוואין טען כי דיבאלה מזכיר בתנועותיו את מסי, וזו גם הדעה של אריגו סאקי.

תוך זמן קצר, מצא את עצמו הארגנטיני עם תווית לא פשוטה על הגב, עוד לפני שכבש אפילו שער אחד במדים הלאומיים. אז הוא החליט לנסות להפסיק את הפסטיבל בעצמו. לקראת המפגש הראשון עם הפרעוש על תקן יריב, אמר כוכב יובה: "יש רק מסי אחד, ואני לא רוצה להיות מסי החדש. אנשים צריכים להשלים עם כך שאני דיבאלה, ואני רוצה להמשיך להיות דיבאלה. אני רוצה להיות עצמי".

אז אתמול הוא היה דיבאלה, עם הסגנון שלו והמהלכים המבריקים שלו. לא מסי, לא טבס, לא טרזגה, לא סיבורי, לא זידאן, לא פירלו, לא דל פיירו, לא אגוארו. פשוט דיבאלה. דיבאלה, עליו אמר ג'יג'י בופון: "הוא עשה התקדמות אדירה בשנתיים האחרונות, ואני טוען כבר מזמן שהוא יכול להיות אחד מחמשת השחקנים הטובים בתבל". דיבאלה, שזהר על הבמה הגדולה מעל כולם. דיבאלה, שעלה מדרגה נוספת בדרך לפסגה, ורק צריך לשמור את הרגליים על הקרקע ולהמשיך לעבוד קשה על מנת שבסופו של תהליך יספיקו להשוות אותו לכוכבים אחרים ויתחילו להשוות שחקנים אחרים אליו.