נושאים חמים

הלב של לב: המורשת המוזרה והייחודית של לוקאס פודולסקי בנבחרת גרמניה

הוא לא מתקרב ל-100 השחקנים הטובים בתולדות גרמניה, אבל יואכים לב טוען שהוא אחד הגדולים בהיסטוריה. הנסיך פולדי, שנפרד מהנבחרת עם מאזן מופלא, הרוויח זאת בעיקר בזכות אופיו והחיבור הנדיר למאמן הלאומי

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
שחקן נבחרת גרמניה לוקאס פודולסקי (GettyImages)
פודולסקי נפרד (צילום: GettyImages)

השער הגדול והחשוב ביותר בקריירה של לוקאס פודולסקי בכלל לא הובקע. בדקה ה-112 בחצי גמר מונדיאל 2006 מול איטליה, שיחרר פולדי כדור אדיר שעשה את דרכו לרשת, אבל ג'אנלואיג'י בופון הצליח להגיב ולהדוף אותו. אלמלא האינסטינקטים המדהימים של גדול השוערים בכל הזמנים, גרמניה היתה בדרך לגמר בטורניר הביתי, אבל היא הודחה אחרי השערים המאוחרים של פאביו גרוסו ואלסנדרו דל פיירו. אלא שהחוויה הזו הוגדרה בכל זאת כהצלחה מסחררת, כי הנבחרת סחפה אחריה את האומה ושינתה לחלוטין את הגישה. זו היתה גרמניה החדש – זו של כדורגל שמח, התקפי ואטרקטיבי. זו היתה גרמניה מחוייכת וכריזמטית, ופודולסקי היה במידה לא מבוטלת הפנים שלה.

יואכים לב הוא האדריכל של המהפך. יורגן קלינסמן כיהן כמאמן הראשי ב-2006, אבל מילא בעיקר את תפקיד המנהל, בעוד עוזרו היה אחראי על כל ההכנות הטקטית, וגם על ההיבט המנטלי. שם נוצר הקשר ההדוק שלו עם פודולסקי, והברית הזו החזיקה מעמד עד עצם היום הזה, כמעט ללא משברים. יש שחקנים שנהנים מהבנה מוחלטת רק מצד מאמן אחד במשך כל הקריירה שלהם. אצל פודולסקי, היה זה המאמן הלאומי. זה היתרון העצום שלו, אבל יש בכך גם חסרון גדול, כי הוא מעולם לא מיצה את הפוטנציאל בקבוצות הגדולות בהן ניסה את מזלו – באיירן מינכן, ארסנל, ואפילו אינטר. רק בקלן, קבוצת נעוריו האהובה, הוא הרגיש בבית, אבל איתה הוא לא נאבק על תארים אלא היה מעורב במאבקי הישרדות, וגם זה לא תמיד בהצלחה.

עוד בנושא:

פודולסקי כבש במשחק הפרידה, גרמניה ניצחה את אנגליה 0:1
פודולסקי: "הייתה לי צמרמורות, זה מרגיש לי כמו סרט"

לוקאס פודולסקי עם יואכים לב, נבחרת גרמניה (GettyImages)
סיפור אהבה. לב ופודולסקי ב-2008 (צילום: GettyImages)

שלישי בהופעות, שלישי בכיבושים

"הוא אחד השחקנים הגדולים שיצאו מגרמניה", הצהיר שלשום לב לקראת משחק הפרידה של פודולסקי, ויש תחושה שזו אחת ההגזמות הגדולות שיצאו מגרמניה. למעשה, אם נדייק הרי שפודולסקי נולד בפולין, והיה אמור לייצג אותה בזירה הבינלאומית, אבל פאבל יאנאס, שאימן את הנבחרת ב-2003 סירב לזמנו וטען: "יש לנו חלוצים טובים הרבה יותר. אין סיבה לשלב מישהו רק בגלל שנתן שני משחקים טובים בבונדסליגה". ההתאחדות הגרמנית מיהרה לקפוץ על המציאה, והפולנים אכלו את הלב, אבל זה לא העיקר.

האמירה של לב נשמעת מגוחכת – הרי איך אפשר להעמיד את פודולסקי בשורה אחת עם גרד מולר, פרנץ בקנבאואר, אובה זיילר, גונטר נצר, קרל היינץ רומניגה או לותר מתיאוס? כאשר מסתכלים על הכישרון ועל הרזומה בקבוצותיו, פולדי לא מתקרב אפילו ל-100 השחקנים הגדולים של גרמניה בכל הזמנים. בקלן לבדה צמחו שחקנים רבים שעולים עליו בכמה דרגות, ודי להזכיר את האנס לור, ברנד שוסטר ופייר ליטברסקי. ואולם, אם מתבוננים במאזן בנבחרת בלבד, תמונת המצב שונה בתכלית. היא מטורפת למדי.

פודולסקי מדורג שלישי במספר ההופעות במדי גרמניה, עם 130 משחקים. רק מתיאוס ומירוסלב קלוזה מקדימים אותו, ופולדי היה הגרמני הצעיר ביותר אי פעם שהגיע ל-100 הופעות בינלאומיות. הוא שלישי גם בטבלת הכובשים בכל הזמנים, עם 49 שערים, כאשר רק קלוזה וגרד מולר לפניו. לב הפך אותו במו ידיו לדמות מיתולוגית בספרי ההיסטוריה של הכדורגל הגרמני. הוא האמין בו לאורך כל הדרך, סמך עליו בעיניים עצומות, וסלח לו על הכל. פולדי יצא ללא פגע אפילו כאשר סטר לקפטן הלאומי במהלך משחק.

לוקאס פודולסקי, שחקן נבחרת גרמניה (GettyImages , Christof Koepsel)
יצא ללא פגע אפילו כאשר סטר לקפטן הלאומי. פודולסקי (צילום: GettyImages)

ההיפך מבאלאק

זה קרה במרץ 2009 כאשר גרמניה שיחקה מול ויילס במוקדמות המונדיאל. מיכאל באלאק לא אהב את חוסר הנכונות של פודולסקי לעזור להגנה והעיר לו על כך, וקיבל בתגובה מכה בפניו. בנסיבות אחרות, התקרית לא היתה עוברת בשקט, אך הגרמנים העדיפו לשכוח אותה כאילו לא היתה. "אלה דברים שעלולים לקרות. כולם יודעים שאני שחקן אמוציונלי, אבל אנחנו לא מדברים על הנושאים האלה בפומבי", טען אז פודולסקי. לב הסכים איתו. את באלאק, אגב, זרק המאמן בהזדמנות הראשונה כאשר קווין פרינס בואטנג פצע אותו לפני גביע העולם ב-2010. מאז לא שב הקשר לסגל, ויחסיו עם יוגי לא שוקמו לעולם. לעומתו, פודולסקי זומן תמיד, גם כאשר היה ברור שאין לו סיכוי לשחק בהרכב, כמו במונדיאל 2014 או ביורו 2016.

למה, בעצם? אולי ההבדלים בין באלאק לפודולסקי מדגישים את הכיוון אליו שאף לב לקחת את הנבחרת. אין עוררין על כך שבאלאק היה שחקן טוב יותר, אבל הוא סימל את גרמניה הישנה – רציני, מתנשא, בעל פנים קודרות. פולדי תמיד לקח את החיים בקלות. היו שטענו כי הוא לא העפרון החד ביותר בקלמר, ואפילו מאמן הנוער שלו בקלן הגדיר אותו כ"בחור לא מבריק". האמירה האלמותית שיוחסה לו, "כדורגל הוא כמו שחמט, רק בלי הקוביה", משאירה את כל הציטוטים של אלון מזרחי הרחק מאחור. אלא שמבחן פסיכומטרי לא תמיד מנבא הצלחה בחיים, והתברר כי האינטליגנציה הרגשית של פודולסקי דווקא גבוהה בהרבה מהממוצע. תרומתו לחדר ההלבשה היתה כה משמעותית, שיוגי לא הסכים לוותר עליה בשום אופן. בשלב מסוים, הפך פודולסקי לקמע. הציוצים שלו בטוויטר היוו פרסומת חיובית נהדרת לגרמניה כולה.

לוקאס פודולסקי שחקן נבחרת גרמניה (רויטרס)
תמיד לקח את החיים בקלות. פודולסקי אתמול (צילום: רויטרס)

אהוד גם בקבוצות בהן נכשל

הוא היה חשוב גם על הדשא, כמובן, במיוחד בשנים הראשונות. פודולסקי זקוק למאמן כמו לב כדי לפרוח, ונהנה מחופש הפעולה שקיבל בחלק ההתקפי. הוא היה שחקן אגף, חלוץ שני, ואפילו קשר, ועשה את העבודה נאמנה. מונדיאל 2006 ויורו 2008 היו הטורנירים הטובים בחייו. לאחר מכן הגיעה נסיגה מסוימת, ובמהלך גביע העולם בדרום אפריקה החלו הפרשנים לטעון שהוא לא ראוי לפתוח בהרכב. מאזן הכיבושים המרשים לכאורה הוטל בספק. קראו לו "המומחה למשחקים מול נמושות", כי חלק ניכר משעריו הובקעו מול נבחרות כמו סן מרינו, ליכטנשטיין, לוקסמבורג, אזרבייג'אן, קזחסטן, תאילנד, קפריסין וסין. תארו לעצמכם לאיזה מספרים היה מגיע גרד מולר לו היה פוגש יריבות חלשות באופן קבוע. "הם יכולים לכתוב מה שבא להם", אמר פודולסקי, ולמזלו זו הייתה גם הגישה של לב.

לקראת המונדיאל בברזיל, התנהל קמפיין תקשורתי משמעותי נגד זימונו של פולדי ששקע על ספסל ארסנל. מריו באסלר ושחקני עבר אחרים פרסמו מאמרים שקראו לזמן צעירים שנמצאים בכושר טוב הרבה יותר, אבל פודולסקי נסע עם לב, היווה השראה עבור חבריו גם בלי לשחק וקיבל בצדק לא מבוטל את מדליית הזהב. זה היה סוג של פרס על מפעל חיים. המאמן קיווה שימלא תפקיד דומה גם באליפות אירופה האחרונה, אך ייתכן שזה היה צעד אחד רחוק מדי. ויתור מראש על שחקן סגל לגיטימי פגע בגרמנים כאשר הם נקלעו למכת פציעות.

רוב האוהדים בגרמניה האמינו ששחקנים אחרים היו ראויים להיות בסגל, אך בו בזמן המשיכו לאהוב את פודולסקי. זו החידה הגדולה ביותר שלו – הוא הותיר זיכרונות טובים גם בקבוצות בהן נכשל. איכשהו, הייתה סביבו הילה חיובית גם כאשר הוא היה שחקן ספסל. הוא הפך לאגדה גם בלי להצטיין באמת. אצל פולדי, החיוך היה חשוב לא פעם יותר מהיכולת, ולכן כולם שמחו כל כך כאשר הוא שלח אתמול את הטיל האדיר לחיבורים של אנגליה. המאזן שלו מטעה ולא סביר, אבל איכשהו אנשים מרגישים שזה מגיע לו. גם השער המרהיב במשחק הפרידה מגיע לו, וכל גרמניה אמרה לו שלום בתשואות. כעת הוא נוסע לעשות חיים בליגה היפנית, ולב יצטרך להתמודד עם החיים ללא הנסיך שלו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק