נושאים חמים

בטעם של פעם: דיווח מוולנסיה על הערב המאכזב של הפועל ירושלים

הקהל שמזכיר נשכחות, הבעיטה בדלי וזיכרונות המהפך הנדיר של פיאניג'אני לקראת המרתון. אהרל'ה ויסברג מדווח מוולנסיה על קבוצה שהכל הסתדר לטובתה, ועדיין סיימה עם תבוסה כואבת

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

1. חנוט בחליפה, חובש משקפיים, בפסיעות מדודות ועם מבט דרוך בעיניו. כך עשה אמש (שלישי) אמארה סטודמאייר את הדרך הקצרה מהאוטובוס הנושא את הלוגו של ולנסיה אל עבר כניסת השחקנים ב"פואנטה דה סן לואיס". את כללי הטקס הפרו כמה אוהדים ספרדים צעירים, שרצו לסנטר הפועל ירושלים וביקשו ממנו חתימות. ככה, כמו פעם, על גלויות שמהן ניבטת תמונתו במדי ניו יורק ניקס ופיניקס סאנס. הרי לא בכל יום מגיע העירה כוכב בסדר גודל כזה. סטודמאייר עצר, חתם בסבלנות למי שרק ביקש, והמשיך בדרכו.

זו הייתה סצנת הפתיחה לפרמיירה של חצי גמר היורוקאפ. סצנת הסיום הייתה עגומה יותר: שניות מעטות לאחר סיום המשחק, בו הפסידו 83:68 לוולנסיה, התכנסו לרגע שחקני הקבוצה הישראלית במעגל במרכז המגרש, בניסיון להרים מעט את המורל לקראת הדרך הארוכה ומלאת המחשבות הביתה. סטודמאייר לא היה עם חבריו. הוא השליך בעצבים את גופייתו ליד הספסל ומיהר לחדר ההלבשה. לפחות באדישות אי אפשר להאשים אותו.

עוד בנושא

הפועל ירושלים בפיגור 1:0 מול ולנסיה אחרי תבוסה 83:68 בספרד
אוהדי ירושלים הוצאו מהאולם: "שוטרים הרביצו לנו עם אלות"
יהונתן אליהו על השימוש השגוי של ירושלים בסטודמאייר

שחקן הפועל ירושלים אמארה סטודמאייר (ברני ארדוב)
אי אפשר להאשים אותו באדישות. אמארה סטודמאייר (צילום: ברני ארדוב)

2. כל הקלפים הסתדרו לכאורה במקום מבחינתה של הפועל ירושלים: ולנסיה הגיעה פצועה וחבולה, ללא הרכזים אנטואן דיו וגיאם ויוס והסנטר סלאבה קראבצוב; השריד היחיד בעמדת הרכז, סאם ואן רוסום, נתקע על 0 מ-5 לשלוש; בויאן דובלייביץ' סיים עם 3 מ-12 מהשדה; והקבוצה הספרדית כולה, שעמדה על 26 מ-54 בשני משחקי הבית שלה בשבוע האחרון, יידתה רק 8 מ-29.

אבל רצף חמשת הניצחונות של האדומים ביורוקאפ נקטע בגלל סיבות אחרות, קריטיות וגורליות לא פחות. אמנם ולנסיה לא קיבלה מטבע הדברים שום תרומה משני הגארדים הפצועים שלה, אבל הם לפחות לא הזיקו לה - מה שקשה להגיד על שני הסטארים שמן העבר השני. קרטיס ג'רלס (זה שתמיד בא לעבוד) וג'רום דייסון (זה שתמיד מנצחים כשהוא בא לעבוד) ניפקו את התצוגה המשותפת החלשה ביותר שלהם העונה עם 16 החטאות משותפות, 30 אחוזים מהשדה ותשעה איבודי כדור.

שחקניו של סימונה פיאניג'אני העניקו ליריבתם לא פחות מ-35 כדורים ב"מתנה": 19 איבודים שלהם עצמם (לעומת 14 אסיסטים בלבד), שהתווספו ל-16 ריבאונדים בהתקפה של ולנסיה. בתנאים הללו, אי אפשר לנצח בחוץ את הקבוצה הטובה ביותר במפעל. גם כשהיא בהרכב חסר. גם כשהיא עייפה יותר לכאורה. גם כשהיא ביום קליעה חלש.

קרטיס ג'רלס שחקן הפועל ירושלים (ימין) מול ז'ואן סאסטרה שחקן ולנסיה (מערכת וואלה! NEWS , קרדיט: אתר ולנסיה)
יותר מדי מתנות ג'רלס (צילום: האתר הרשמי של ולנסיה)

3. ביציעי האולם בוולנסיה אין תופים שמנגנים לאורך כל הערב; אין כרזות שנועדו להאדיר ארגוני אוהדים; אין קומץ מעודד ששר שירים ממושכים, עם או בלי קשר להתרחשויות על הפרקט. זה לא מזכיר את סגנון האהדה הנפוץ ביוון, בסרביה ובטורקיה, וגם לא בישראל. ובכל זאת - מדובר באחד האולמות הביתיים באירופה, ולא רק בגלל שהקבוצה המקומית טובה כל כך בכדורסל.

זהו סגנון אהדה בטעם של פעם. כל שריקה נגד מי מהמארחים, בין אם היא מוצדקת יותר ובין אם פחות, גוררת אחריה עשרות אוהדים שקמים בשאגות של חוסר שביעות רצון ובתנועות ידיים מעט מאיימות. כשהקבוצה האורחת יוצאת להתקפה, האלפים שורקים לה בוז. וכשרוצים להעביר מסר, או סתם לעודד, זה נעשה בספונטניות ובקריאות קצובות וקצרות. וזה עובד. כאמור, כמו פעם.

"יש במקום הזה עוצמה", הודה הקפטן הירושלמי יותם הלפרין, בעצמו בוגר שלוש שנות לימוד בהיכל השלום והאחווה בפיראוס. "קשה מאוד לשחק באולם הזה, הוא מאוד ביתי יחסית לספרד".

סימונה פיאניג'אני מאמן הפועל ירושלים (קובי אליהו)
יש תקדים למהפך. סימונה פיאניג'אני (צילום: קובי אליהו)

4. ליד הפרקט פגשתי ישראלית בשם סיגל, שעברה להתגורר בוולנסיה לפני 16 שנים. בנה, אריאל (15), משחק באחת הקבוצות הצעירות של המועדון הזה. "מה קרה לישראלים?", היא שאלה אותי בסיום. "ולנסיה הפסידה פעם אחת העונה, וזה היה לקבוצה מישראל. הפועל חיפה, לא?", אמרה ונתקלה בלי תשובה.

כך או כך, פיאניג'אני כבר יצא ממצבים קשים יותר. ב-2011 הוא הושפל עם סיינה בידי אולימפיאקוס 89:41 במשחק הראשון ברבע גמר היורוליג. מכיוון שדובר אז על סדרה של הטוב מחמישה, ולא הטוב משלושה, האיטלקים נאלצו לשוב לזירת הפשע כעבור 48 שעות. אז מה עשה המאמן? על האימון המסכם בהיכל השלום והאחווה הוא ויתר, ונסע עם חניכיו לאולם קטן ושכוח אל בלב אתונה, הרחק מאור הזרקורים ומהעניין התקשורתי הנרחב. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים: מונטפסקי הדהימה את היוונים (עם הלפרין) 65:82 במשחק השני באולמם. היא חזרה הביתה, ניצחה עוד פעמיים והשלימה מהפך נדיר בדרך לפיינל פור.

אין להשוות בין תבוסה ב-48 הפרש להפסד ב-15 נקודות, אבל גם כעת, כשמשחק מספר 2 אורב מעבר לפינה, ייאלץ פיאניג'אני לנקוט בצעדים דומים: בשל אירועי המרתון בירושלים (או שמא יש לומר: אמארתון), אף אחת מהקבוצות לא תוכל לקיים ביום חמישי את האימון המסכם שלה במגרש שבו יתקיים המשחק. גם אולם מלחה תפוס, כך ששתיהן ייאלצו לנדוד לאולם קוסל בגבעת רם.

פרננדו סן אמטריו שחקן קוצ'ה ויטוריה (מימין) מול ג'מון גורדון שחקן אפס איסטנבול (GettyImages , Rafa Rivas)
חודש שמזכיר נשכחות. פרננדו סן אמטריו (צילום: GettyImages)

5. והיה אחד, פרננדו סן אמטריו. הקהל קרא בכיוונו באמצעות דקלום ראשי התיבות "MVP! MVP!" ואין זה מקרי או מפתיע. זה לא רק סל הניצחון שסידר לו, לליאור אליהו ולוויטוריה זכייה מפתיעה באליפות ב-2010; רק לפני חודש, בהפסד הדרמטי לריאל מדריד בגמר גביע המלך, הוא קלע 17 נקודות. יומיים קודם, הוא הרשית 16 בניצחון בחצי הגמר על ברצלונה. אז אתמול הוא העמיד שיא קריירה חדש ביורוקאפ - עם 21 נקודות.

פיאניג'אני דוגל בהיררכיה ובמעמדות ברורים בקבוצות שלו, אבל ההחלטה שלו ללכת כמעט בכל מחיר על השחקנים הקבועים נראתה די תמוהה. שחקני החמישייה באדום שותפו למשך לא פחות מ-167 דקות, בעוד מקביליהם בכתום הספיקו גם לנוח והסתפקו ב-134 בלבד; שחקני הספסל של ולנסיה תרמו יחד 33 נקודות, בעוד מקביליה הסתפקו ב-11 נקודות.

6. יום שישי, 14:00, הארנה בירושלים. קרוב ל-10,000 אדומים ממש לא רוצים שהעונה שנפתחה עם ניצחון בוולנסיה תסתיים עם הפסד ביתי לאותה ולנסיה.

האזינו לפרק חדש של "הפודיום": ב"ש-בית"ר, ונבחרי העונה הסדירה