נפלטו על פרופיל 21: ההפסד שניפץ עוד שיא שלילי בהיסטוריה של מכבי תל אביב

1. רק לפני שלושה חודשים הדהימה מכבי תל אביב את אולימפיאקוס בפיראוס. זה היה ניצחון היורוליג השלישי ברציפות שלה, והיא התייצבה על מאזן חיובי. רגע. הולד איט. שוב: רק לפני שלושה חודשים הדהימה מכבי תל אביב את אולימפיאקוס בפיראוס. זה היה ניצחון היורוליג השלישי ברציפות שלה, והיא התייצבה על מאזן חיובי.

רק לפני שלושה חודשים. איפה הם, ואיפה ההם. אבל גם כשכלום לא הולך, גם כשצריך להישאר בהיכל עד סוף המשחק (כדי לצאת אחרי שנגמרים הפקקים, כמובן), גם כשנדמה שהשפל כבר הגיע ושום דבר לא יכול להיות גרוע יותר - מצליחים הצהובים לנפץ, לנתץ ולמחוק עוד שיא שלילי מספרי ההיסטוריה שלהם.

אז הנה השיא השלילי החדש: לראשונה אי פעם, מכבי תל אביב סופרת 21 הפסדים בעונה אחת. בסוף עונת הדובדבנים, אי אז ב-1993, היא נעצרה על 20 (עשרה בליגה ובפלייאוף, תשעה באירופה ואחד בליגה, לעומת 29 ניצחונות); וכעת, יותר משלושה חודשים לפני הבאזר האחרון, היא שברה את השיא העתיק הזה. 16 הפסדים באירופה, חמישה בליגה (אל מול 27 ניצחונות) ובקופה נותרו עוד לפחות 22 משחקים. וואו, שיגעון.

עוד בנושא:

לעמוד הפייסבוק אהרל'ה ויסברג | מאחורי הק?ל??עים
יורוליג: מכבי תל אביב הפסידה בביתה 82:71 מול אולימפיאקוס
גיא פניני: "מבטיח שנעשה את הכול עד הסוף כדי להשיג ניצחון"

2. אולימפיאקוס שיחקה ללא ואסיליס ספאנוליס, המוח, הלב, הידיים והרגליים שלה. הנה, הוצאנו את זה מהסיסטם. אבל זה לא באמת תירוץ לתצוגה המפוהקת שלה. היא כבר שיחקה העונה בלעדיו, ניצחה בברצלונה ובקאזאן, ומתחה את פנרבחצ'ה באיסטנבול עד הרגע האחרון. היוונים התאימו את עצמם ליריבה והפגינו כדורסל שבלוני להחריד בדרך לניצחון האנטי הרואי הזה. לא, הם לא כל כך בינוניים כפי שנראו בצמד המשחקים מול מכבי תל אביב (זוכרים? לפני שלושה חודשים וכו'). וכן, הם בהחלט שווים את המקום השלישי שבו הם אוחזים כרגע.

במה הקבוצה באדום שונה כל כך מיריבתה? אלה לא רק היורגוס פרינטזיסים, המאט לוג'סקים, האריק גרינים והקם בירצ'ים שמוציאים מעצמם את המיטב בקבוצה מלאת האופי הזו. הרי לצידם משחק דומיניק ווטרס, זר סביר ובינוני שעבר בתחילת הקריירה בהפועל חולון, ואיש לא היה מעדיף אותו על פני אף אחד מהגארדים שפגש אמש בצהוב. לפני ארבע שנים, בהופעתו היחידה ביד אליהו, הוא יידה 2 מ-10 מהשדה; אתמול הוא ירה 5 מ-7.

אז בכל זאת מה ההבדל? תסתכלו, לדוגמה, על הקווים ועל הספסל. יאניס ספירופולוס לא נספר, בצדק בינתיים, כאחד המאמנים הגדולים באירופה. אבל זו עונתו השישית במועדון - השלישית כמאמן ראשי. עוזרו הראשון, מילאן טומיץ', סופר כבר את עונתו ה-25 (13 מהן כשחקן ותריסר בתפקידו הנוכחי). לעוזר השני, כריסטוס מרמרינוס, זו העונה ה-13 ברציפות באדום. מ.ש.ל.

3. ההפסד הזה הוא בסך הכל עוד תקר קטן בתוך הטוטאל לוס העצום הזה שקרוי עונת 2016/17, והוא לא באמת שינה דבר. מכבי תל אביב כבר לא סופרת את היורוליג (או שמא יש לומר שהיורוליג כבר לא סופרת את מכבי תל אביב). החבורה הזו תנסה להילחם, או לפחות לא להתבזות, עד הרגע האחרון, אבל כל המבטים והתקוות שעוד לא נגוזו נישאים לעבר המאבקים בליגה.

דיימון סימפסון הוחתם לזירה האירופית בלבד, לא מתוך מחשבה שיציל משהו מהעונה האבודה ממילא. הצהובים ביצעו את מהלך הבזק והנחיתו אותו דווקא השבוע, רגע לפני פקיעת הדדליין לרישום שחקנים ביורוליג. המצב שנוצר בעייתי מבחינתם: נותרה להם משבצת פנויה אחת לזר בליגה, והם יצטרכו לבחור בין סימפסון לקווינסי מילר (לכשיחלים ו/או יולחם), או בכלל לזר אחר שייפלט מסין או ממי יודע איפה ועוד עשוי לנחות כאן.

כן, הגענו לימים שזרים מגיעים למכבי, והיורוליג משמשת עבורם רק כקרקע להרצה לקראת הליגה. מי היה מאמין. בימים האחרונים שקלו במועדון לקחת סיבוב פרסה ולשנות מעט את הקונספציה. מגעים שקטים התנהלו עם הסנטר הישראלי של הפועל אילת, רוברט רוטברט, והשחקן אף פנה להנהלת קבוצתו והודיע כי הוא בוחן את האפשרות; זה היה יכול להפנות את החיפוש אחר הזר האחרון לעמדה אחרת. אלא שלבסוף זה לא קרה, ורוטברט נשאר בים האדום.

4. לראשונה זה 15 שנים, מכבי תל אביב עלתה למשחק יורוליג עם שלושה זרים בלבד בסגל. גם אז, ב-7 בפברואר 2002, היריבה הייתה אולימפיאקוס. רק שלושה זרים, כאמור, אבל אילו זרים הם היו: נייט האפמן המנוח, אנתוני פארקר ואריאל מקדונלד חילצו תיקו בהיכל השלום והאחווה, לפני שנכנעו 94:91 בתום הארכה. את ויקטור ראד (שבהטבעה המוחטאת שלו עורר געגועים אפילו לאד הורטון), די.ג'יי סילי וקולטון אייברסון אסור להזכיר באותו משפט עם השלישייה הזו.

והישראלים, מה איתם? ההפסד אמש נתן עוד חותמת לבעייתיות שמייצרים השחקנים המקומיים כשהם פוגשים יריבות קשוחות, פיזיות ואיכותיות. בקיץ יעמדו מקבלי ההחלטות בצהוב (מי אלה, נשמע לדעת) בפני צומת דרכים בכל הנוגע לסגל הישראלי. הרי אחד מהשניים, יוגב אוחיון או גל מקל, לא יוכל להישאר; סילבן לנדסברג חתום לעונה נוספת, אבל במועדון מבינים שאת מה שלא הצליח לעשות ברמה האירופית הגבוהה בחמש שנים, ספק אם יצליח בעונה השישית; וג'ו אלכסנדר. טוב, אין באמת טעם לפרט בעניינו.

לפחות יש אחד, נמרוד לוי שמו, שבכלל לא השפיע על המשחק, אבל בערב אחד עשה את הבלתי ייאמן. הוא עלה לשתי גיחות קצרות ולא משמעותיות, בהן צבר 32 שניות על הפרקט - פי שמונה ממה שהשיג קודמו בגופייה, דגן יבזורי, בקדנציה של כמעט שנה וחצי. שמונה זה בדם.

5. כל התנאים הבסיסיים רמזו על ערב חיובי לצהובים. הרי מכבי תל אביב לא יכולה להפסיד ביום השנה ה-50 לנס בדאלונה, ואולימפיאקוס לא אמורה לנצח ביום ההולדת של אחד מגדולי יריביה בכל הזמנים, דיאן בודירוגה. מה, לא? אפילו המיתוס הזה נשבר.