סינמה סיטי: סיכום ההצגה הגדולה בין מנצ'סטר סיטי למונאקו

זה היה הלילה של חלוצי אתלטיקו מדריד. בזמן שהקבוצה של דייגו סימאונה חגגה עם 2:4 במותחן מרתק בלברקוזן, מעטים ראו זאת כי שני האקסים המיתולוגיים שלה, סרחיו אגוארו ורדאמל פלקאו, היו שותפים למופע המרהיב במנצ'סטר. יהיה קשה לסכם את ה-3:5 המהפנט של סיטי על מונאקו באופן ממצה, אבל הנה שמונה נקודות על הצגת שמונה השערים.

עוד בנושא:

מנצ'סטר סיטי ניצחה 3:5 את מונאקו במשחק בלתי נשכח
"הלילה בו הממלכה התאהבה בכדורגל": באנגליה חוגגים
עוד אמש: אתלטיקו מדריד ניצחה 2:4 את באייר לברקוזן

עד לפני שבוע, מצבו של קון בסגל של סיטי לא היה מזהיר. גבריאל ז'סוס תפס את מקומו בהרכב, והארגנטיני נראה מתוסכל מאוד על הספסל. "המזל" האיר לו פנים כאשר הברזילאי שבר עצם בכף רגלו בתחילת המשחק בבורנמות, והוא קיבל את הצ'אנס להוכיח את עצמו מחדש. אתמול הוא עשה זאת, וחשוב במיוחד לשים לב דווקא למהלך האחרון. השער הראשון של אגוארו נבע מטעות קשה של דניאל סובאשיץ' בשער האורחת, השני היה סיומת אופיינית אחרי כדור קרן שגרתי, אבל האסיסט ללירוי סאנה – פשוט כשלעצמו – היה קריטי.

היתרון המשמעותי ביותר של ז'סוס על אגוארו נעוץ בכך שמדובר בשחקן קבוצתי יותר. הארגנטיני הוא סקורר פנומנלי, שמחפש את השער בכל הזדמנות, אבל הברזילאי הוא שחקן שלם יותר, כי הוא חושב קודם כל על מסירה. לא לחינם היה חתום ז'סוס על שני בישולים בשני המשחקים הראשונים שלו בהרכב, מול קריסטל פאלאס ו-ווסטהאם. הוא עושה זאת גם בנבחרת, וכך נהג גם בפלמייראס. לצד סיומת קטלנית, יש לו איכויות נדירות של פליימייקר, והשילוב הזה עשוי להפוך אותו לאחד השחקנים הטובים בתבל. על מנת לתת לו פייט משמעותי, חייב אגוארו להפגין יכולות דומות, וזה לא טריוויאלי. עובדה – העונה אין לארגנטיני אפילו אסיסט אחד בפרמייר-ליג. הנכונות להעניק את הכדור לסאנה מול שער ריק היא התחלה מצויינת, וצריך לראות אם תהיה לכך המשכיות.

לחלוץ הקולומביאני יש כעת יותר שערים נגד יריבות אנגליות מאשר כיבושים במדי קבוצות אנגליות, על אף שבילה שנתיים בהשאלות אומללות במנצ'סטר יונייטד וצ'לסי. הסטטיסטיקה הביזארית מדגישה יותר מכל את הבחירה השגויה שעשה השחקן עצמו כאשר הלך לפרמיירליג בתום החלמה ארוכה מפציעה בברכו, אבל מציגה באור לא מחמיא גם את מאמניו בתקופה הרלוונטית. קרע ברצועות, ועוד בעיתוי קטסטרופלי שמונע השתתפות במונדיאל, הוא לא רק מכה פיזית אלא גם טראומה מנטלית. הדבר החשוב ביותר להתאוששות הוא תמיכה נפשית. לואי ואן חאל וז'וזה מוריניו לא השכילו להעניק לפלקאו גיבוי ויציבות, ולעתים נדמה היה כי הם שמחים להפוך אותו לשעיר לעזאזל. אצל לאונרדו ז'ארדים, הגישה הפוכה ב-180 מעלות.

וכך, כאשר הביטחון העצמי בשמיים, מרשה לעצמו פלקאו לנסות מהלכים יצירתיים במיוחד, כמו ההקפצה האמנותית בדרך לשער השלישי של מונאקו, שהיה אחד היפים באירופה העונה. יהיה מגוחך לטעון שהוא לא היה בכושר במשך עונה שלמה באולד טראפורד ושכח כיצד משחקים כדורגל. הכל בראש, וגם החמצת הפנדל ממש לא הוציאה אותו משיווי המשקל במומנטום הנוכחי. הנמר חזר להיות אחד החלוצים הטובים בעולם, וז'ארדים חייב לקבל את כל הקרדיט על על כך.

אפרופו הפנדל המוחמץ. באופן עקרוני, יש לבועט שתי גישות בעת הביצוע – להתעלם מהשוער תוך כדי התרכזות בבעיטה עצמה, או להתרכז בשוער ולהחליט על הכיוון על סמך תנועותיו. יש לבחור אחת מהן מראש, והן לא ניתנות לשילוב. בועט שמתעלם מהשוער, בוחר מראש את כיוון הבעיטה, ומנסה בדרך כלל לשלוח את הכדור בעוצמה לפינה, כדי שלא ניתן יהיה לעצור אותו בכל מקרה. בועט שמתרכז בשוער לא יודע מראש לאן יבעט. ההרצה שלו איטית יותר, והוא בוחר את הכיוון אחרי שמבחין בתזוזת השוער לכיוון אחר.

פלקאו ניסה משום מה לעשות גם וגם. הוא עצר לפני ביצוע הבעיטה, והדבר מעיד על כך שרצה לראות לאן יזנק וילי קבאז'רו. ואכן, הארגנטיני זז שמאלה. לאור זאת, קל היה לקולומביאני לגלגל את הכדור לפינה השניה, אבל הוא בעט לפינה של הארגנטיני – דבר המעיד על כך שתיכנן לעשות זאת מלכתחילה. העובדה כי קבאז'רו הימר טוב בילבלה אותו, ולכן עוצמת הבעיטה היתה חלשה – פלקאו ניסה לשנות את הכיוון תוך כדי הביצוע, ולא הצליח. בקיצור, צריך ללמוד את המקרה הזה באקדמיות, כי כך לא בועטים פנדלים.

קבאז'רו היה הגיבור כאשר מנע ממונאקו לעלות ל-1:3, והוא גם הדף נפלא את הכדור של פלקאו שכמעט צימק ל-4:5 בסיום, אבל הוא אשם בשער הראשון כאשר שגה במסירה. זו ממש לא הפעם הראשונה העונה בה מסתבכים שוערי מנצ'סטר סיטי במשחק הרגל, וזהו עונש מתמשך לפפ גווארדיולה על הניפוי של ג'ו הארט מהסיבה הזו בדיוק. המאמן הקטלוני החתים את קלאודיו בראבו בעיקר בזכות משחק הרגל שלו, ואף הנחה אותו להציג את כישוריו בכל הזדמנות. זה התחיל רע בבכורה בדרבי של מנצ'סטר, המשיך רע עוד יותר, ובסופו של דבר הרס לחלוטין את הבטחון העצמי של השוער הצ'יליאני המצוין.

אחרי ששחק את בראבו עד דק והוריד אותו לספסל, ממשיך גווארדיולה להתעקש על משחק הרגל גם אצל קבאז'רו. לשם מה? עם כל הכבוד לעקרונות, מאמן צריך להתאים את עצמו לשחקניו ולהקל עליהם. במקום זאת, שניות ספורות אחרי שהדף את הפנדל, כבר קיבל הארגנטיני מסירה לא נוחה משחקן הגנה שלו ונאלץ לבצע הרחקה מגושמת. ההנחיה העקשנית של פפ לשתף את השוערים במשחק המסירות, גם כאשר אין בכך צורך ממשי, פוגעת מאוד בסיטי, והיא עלולה לעלות ביוקר גם בהמשך העונה.

במשחקים האחרונים, הולך גווארדיולה על הרכב התקפי עם חמישה שחקנים בקו הקדמי, ויאיא טורה מאחוריהם. זה לא מותיר מקום לאהוב ליבו, פרננדיניו, שהיה באנקר בקישור המרכזי בחודשים הראשונים של העונה עד שהתחיל לספוג כרטיסים אדומים. בנסיון ביזארי לשלב את הברזילאי בכוח בהרכב בכל זאת, בחר גווארדיולה לנסות אותו בעמדות המגנים. כן, שני המגנים. נגד סוונסי שיחק פרננדיניו לראשונה בחייו כמגן ימני, ונגד בורנמות נוסה לראשונה כמגן שמאלי. אתמול הוחזר הברזילאי לאגף הימני, בעוד בקארי סאניה, שטוב הרבה יותר מימין, הוסט שמאלה.

הימור מסוג זה מול ההתקפה הקטלנית באירופה היה אבסורדי. סיני נענשה בספיגת שלושה שערים, והיתה ראויה להוציא כדורים נוספים מהרשת. רק כאשר פאבלו סבאלטה, מגן ימני טבעי וטוב, החליף את פרננדיניו בדקה ה-62, הכל התייצב. למעשה, הארגנטיני סיים את החימום וקיבל את ההוראות האחרונות עוד לפני שפלקאו הבקיע את השער השלישי, בדיוק מהאגף של פרננדיניו. אז למה הוא לא היה בהרכב הפותח? השאלות לפפ.

מנגד, מגיע לגווארדיולה שאפו גדול על השילוב ההדרגתי של לירוי סאנה. ילד הפלא הגרמני שנרכש משאלקה תמורת 50 מיליון יורו, פתח את העונה על הספסל, אבל הפך לשחק הרכב קבוע ב-2017, ומשתלב מצוין בסגנון המשחק של סיטי כשחקן נייד, מהיר ובעל ראיית משחק משובחת. סאנה לא מפחד ממעמדים גדולים – הוא זהר בבכורה בליגת האלופות לפני שנתיים, בשמינית הגמר מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו.

אתמול הוא פתח לראשונה בהרכב בליגת האלופות במשחק משמעותי, בישל באמנות את השער הראשון, כבש את האחרון, והטריד ללא הפסקה את ההגנה של מונאקו עד שקרסה. הפעלתנות שלו באגף מאפשרת לדויד סילבה וקווין דה בראונה לשחק בעמדות מרכזיות יותר, והשילוב ביניהם מוכיח את עצמו. עובדה – סיטי הרבה יותר מסוכנת עם סאנה בהרכב, ושני השערים של הגרמני בליגה נכבשו מול ארסנל וטוטנהאם. הוא יודע להתעלות כשצריך.

כאשר נהנים מהכדורגל ההתקפי הראוותני של מונאקו על בסיס שבועי, מתסכלת מאוד המחשבה שמדובר בתופעה זמנית מאוד. כל הכוכבים הצעירים של הקבוצה – ברנרדו סילבה, קיליאן אמבאפה שהבקיע אתמול שער סנסציוני, תומא למאר, טיימואה בקאיוקו, פאביניו שבישל שני שערים מול סיטי, ג'יבריל סידיבה – מוזכרים אוטומטית כיעד עבור מספר מצומצם של מועדוני פאר בעלי אמצעים כלכליים. חלקם יצליחו אחרי שיימכרו, חלקם יגיעו למקום שלא יתאים להם וידעכו, אבל כולם יזכו לפחות דקות משחק.

המצב בו אפילו קבוצה כמו מונאקו, אולי אלופת צרפת שבדרך, שמשחקת באופן קבוע בליגת האלופות, רואה את עצמה כספקית שחקנים עבור מספר קטן של מועדוני על, הוא אחת הבעיות החמורות ביותר בכדורגל האירופי. היה בריא הרבה יותר לו מספר "מועדוני העל" שיכולים להרשות לעצמם לשמר את הסגלים היה גדול יותר. לשם כך צריך לבטל את הפייר-פליי הפיננסי.

זה לא מדויק, כמובן, אבל התסריט אתמול הזכיר את המשחק המיתולוגי בין ליברפול לניוקאסל ב-3 באפריל 1996. המארחת עלתה ליתרון, האורחת היתה טובה יותר והובילה 1:2 בהפסקה. המארחת הישוותה בפתיחת המחצית השניה, אבל מיד ספגה את השער השלישי. האורחת המשיכה ללכת על כל הקופה במקום לשמור על היתרון, וספגה שני שערים שהפכו את התוצאה. אתמול הגיע גם השער החמישי, וזה נגמר 3:5 במקום 3:4, אבל היה משהו במונאקו של ז'ארדים שהזכיר את ניוקאסל של קווין קיגן. אתם מוזמנים לקרוא על המשחק הענק ההוא כאן.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק