עדיין לא זהבי: סיכום המחזור על ההצלחה של וידאר קיארטנסון

לעמוד הוויקיפדיה של וידאר קיארטנסון נוספה לאחרונה אליפות עם מאלמו. אבל כמה שזה מגיע לו, חובה גם לדייק: החלוץ האיסלנדי של מכבי תל אביב עזב את אלופת שבדיה החדשה-ישנה באמצע העונה כשהיא ביתרון נקודה בראשות הטבלה. כמות השערים שלו עזרה מאוד למאלמו להחזיר את התואר בו זכתה בשלוש מארבע האליפויות האחרונות בשבדיה, ובתום העונה, למרות שכבר עזב, הוא עדיין ניצב במקום השני בטבלת הכובשים. אם בוחרים להסתכל על הדברים כך מגלים שהתואר היחיד עליו קיארטנסון חתום עד עתה לאורך הקריירה שלו הוא הגביע הסיני. כן. הגביע הסיני.

האם זה אומר עליו משהו רע? ממש לא. החלוץ האיסלנדי של מכבי תל אביב הוא להיט רציני. מכונת שערים שצריכים ללמד אותה בבתי ספר לחלוצים. אבל לפני שהופכים אותו לאגדה אמיתית צריך גם להציב לו את האתגר האמיתי – תארים. קודם תארים, אחרי זה מספרים. זה לא שקיארטנסון חלילה לא מסוגל, אבל את החלל האמיתי של ערן זהבי הוא ימלא רק כאשר הוא יהיה חלק מרכזי מקבוצה שלוקחת אליפות. רק אז יהיה אפשר להכתיר את העסקה היקרה מדי שלו כהצלחה גדולה. הוא לא הובא לישראל כדי להעסיק את הסטטיסטיקאים, אלא כדי למלא מחדש את ארון התארים של מכבי תל אביב.

קיארטנסון, על שלל היתרונות שלו כשחקן, נראה לעתים קצת כמו מותג שמטפח את עצמו. כמו שחקן שעסוק יותר מדי במספרים שלו כחלון ראווה, כהוכחה לאלו שלא האמינו בו (גם בשבדיה היו הרבה כאלה, אחרי שלא כבש בששת מחזורי הפתיחה). מרחוק זה נראה אפילו כמו משהו עמוק יותר. כמו אותם שחקנים שגדלו במקומות קטנים, לא חונכו לתארים ואת שמם הטוב הם עושים דרך סטטיסטיקות אישיות. רק כדי לעבור מהר מאוד לתחנה הבאה.

קיארטנסון לא אוהב ולא רוצה שישוו אותו לזהבי, אבל המלך הקודם של מכבי תל אביב הגדיר את ההצלחה שלו בצורה קצת אחרת. דרך שערים שהביאו אליפות והישגים. דרך קידום של קבוצה לכזו שיודעת לזכות שוב בתארים הגדולים. דרך השפעה מכרעת על קבוצה שלומדת לקחת תארים. קיארטנסון יהפוך להצלחה אמיתית במכבי תל אביב רק כאשר כל מה שהוא עושה כעת יתגשם בצלחת או גביע (או שניהם). רק כאשר הוא יבקיע במשחקי המאני טיים של סוף העונה את השערים שהוא כובש כעת, את השערים של זהבי. הוא בדרך לשם, אל תתבלבלו פתאום, אבל עדיין לא הגיע ליעד.

עוד בנושא

שכטר חוזר לעצמו, בבית"ר מעודדים מהקהל: אופוריה בבירה
בדרך החוצה: קרלסן יזומן לשיחה עם יעקב שחר עוד השבוע
בדרך לאנגליה? בבלגיה מדווחים שטוטנהאם עוקבת אחרי קני סייף

קשה באמת לדעת לאן המשבר האחרון של הפועל באר שבע הולך. האם זו רק עייפות של חודשים ינואר-פברואר, וכמו הפועל תל אביב של עונת הדאבל היא תדע לזכות בסופו של דבר באליפות בנוסף לעליית שלב באירופה? האם זו תוצאה של הזנחת הבעיות האישיות של שחקני באר שבע וטיפול לוקה בהם, דוגמת מאור בוזגלו, וכמו הרבה קבוצות שגדלו מהר מדי השתן עלה ליותר מדי אנשים לראש? קשה עדיין לדעת. לברק בכר יש יכולת להשפיע על כל זה ולקבוע את סוף הסיפור בהחלטות שייקח בתקופה הקרובה ובשחקנים עליהם יבחר לשים את הקלפים בתור אלו שיידעו להתעלות מעל הסיטואציה והעייפות.

דבר אחד בהחלט יעזור – ששחקני ומאמני הפועל באר שבע יודו לעזאזל שיש בעיה. אפילו משבר. זו לא בושה. לשקט הנפשי שבכר מנסה לשדר כלפי חוץ יכולה להיות תוצאה מאוד חיובית בסיום העונה, אבל מהצד זה נראה שבאר שבע מרגישה שעדיין הכל קטן עליה. שברגע שהם ירצו, הם יסתמו לכולם את הפה. זה ניכר בכל ראיון שבו שחקן באר שבע מסרב להתרגש מהתוצאות והיכולת, אבל גם אפשר היה לחוש את זה באחת הפעולות של בוזגלו לקראת סיום המשחק בחיפה. כוכב באר שבע קיבל כדור מהאוויר באזור האגף, בשלב שבו כמעט לא נותר זמן לשחק או לטעות. במקום להשתלט בצורה פשוטה על הכדור, בוזגלו ניסה להגביה מהאוויר במן זלזול שכזה. את הפער בין היומרה למציאות בבאר שבע ניתן היה לחוש בהחלטה הזו של הקשר.

לא שזו הסיבה לתיקו בחיפה, אבל זו המחשה למשהו חשוב שקצת אבד בבאר שבע בשבועות האחרונים, מעבר לאוויר בריאות. חובת ההוכחה קצת נשכחה במועדון שעד לפני שנה כולם הטילו בו ספק. המעבר הזה בין קבוצה שאיש לא מאמין שהיא תזכה במשהו לכזו שכולם בטוחים שהיא תזכה בהכל, השפיע גם על הפרויקט הזה. באר שבע חייבת להבין שחובת ההוכחה שלה עדיין גדולה מאוד, למרות קמפיין אירופי מופלא. במבחנים הקטנים האלה של איך לטפל בשחקנים שדורשים חוזה חדש, בשחקנים שהגיעו כבר לשיא, שחקנים עייפים ותשושים ושבעים מההצלחות – נמדדת מערכת רצינית. מבחן בגרות קשה יותר מזה שהיא זה עתה סיימה.

יתרה מזו, באר שבע צריכה להבין, וכמה שזה אכזרי לומר, שהאליפות של העונה תגדיר את האליפות של העונה שעברה. אם באר שבע תשמוט אליפות בטעות העונה, זו לא רק תהיה פאשלה גדולה יותר מזו שבה בית"ר איבדה 13 נקודות יתרון ב-1984. זה גם יהיה כתם לא קטן על האליפות ההיסטורית שבה זכתה אחרי 40 שנה. פתאום טיעונים כמו "מכבי תל איבדה יותר את האליפות מאשר באר שבע זכתה בה", יזכו לסוג של תקפות. פתאום כל אירועי הפלייאוף בעונה שעברה ייראו לנו קצת אחרת. באר שבע חייבת להבין שהיא עדיין כותבת את הסיפור שלה ושום פרק עדיין לא נחתם.

הפגישה הגורלית בין יעקב שחר לטור כריסטיאן קרלסן בנוגע לעתידו של הנורבגי חשפה פרט קטן אבל חשוב שפספסנו. נשיא מכבי חיפה החתים מנהל ספורטיבי לשנה אחת בלבד. הבעלים של המועדון נתן לאדם שאולי יסיים את דרכו בקרוב מאוד להחתים שלל שחקנים בחודש ינואר, למרות שבכלל לא בטוח שימשיך כאן.

הפרט הקטן שהיה חסר בהודעה הרשמית על החתמת קרלסן חשף סופית את הסיבה לכישלון התהליך הזה אליו יצאה מכבי חיפה. חוסר סבלנות, או חוסר רצינות, או חוסר כנות. וכל אותם דברים שהפילו רעיונות אחרים במכבי חיפה. יכולנו, אגב, לראות את זה, דרך הטייטל ששחר בחר לתת לנורבגי, דרך הגדרת התפקיד ודרך הדמות הספציפית אותה חיפש. שחר לא שאף להביא איש מקצוע שייקח את הניהול המקצועי של המועדון לפסגות של מכבי תל אביב, אלא מישהו שיעזור לו לבחור שחקנים. לא מנהל מקצועי חלילה, אלא מנהל ספורטיבי.

ועכשיו אנחנו שמים לב למה שקצת פספסנו: המנהל הספורטיבי הזה הוחתם לשנה אחת. חוזר - שנה אחת בלבד. איזה תהליך מנהל מסוגו יכול לחולל במכבי חיפה בתקופה כזו? איזה מועדון רציני מחתים דמות כזו חשובה לזמן כזה קצר? הרי שחר נותן לכל ליגיונר שלא שיחק חודשים ושנים (ובדרך כלל נפצע אחר כך. מעניין למה) חוזה יותר ארוך מקרלסן. המסר ברור.

אין מטרת הטקסט לרמוז שקרלסן צריך לעזוב או להישאר, אלא כדי להצביע על שני דברים עיקריים: כנות המהפך אליו יצא שחר ושעון החול הלא הגיוני שהוצמד לו. זה, באופן לא מפתיע, מזכיר לא מעט מקרים בהם מכבי חיפה יצאה לאיזשהו פרויקט אבל שעון החול הקצר גרם לכולם להתייאש מהר מאוד. כל אדם שהיה חולה ולקח תרופות יודע שלוקח זמן עד שהכדורים מתחילים להשפיע. שחר לא מוכן להמתין. בטח לא לוותר על סמכויות. מותר לו, אגב. אולי כל הפרויקט הזר לא בשבילו. אבל רק שיזכור למה צוחקים כל הזמן על מכבי חיפה כאשר מזכירים את המילה תהליך. ומי אחראי לכישלון שלו.

אוהדי בית"ר ירושלים אוהבים את איתי שכטר. מחמיץ או כובש, רץ או הולך, מצטיין או מאכזב – הם, הקשים אולי באוהדים שיש בארץ, אוהבים אותו. ההסבר לכך הוא חשוב. שכטר אולי לא הפך לשחקן הגדול שבית"ר ירושלים מחפשת, אבל לחלוטין לא נכשל. הוא קצת כובש, קצת מבשל. רוצה, משקיע, איכפתי. כאשר ענן אשליית הכוכב הענק שקעה והציפייה שהיכולת מעונת הדאבל בהפועל תל אביב תחזור חלף, שכטר שב להרוויח את אהבת הקהל דווקא בזכות דברים אחרים.

המשחק מול הפועל תל אביב מגלם את הסיפור היטב. שכטר לא הצטיין. אפילו נראה עייף. אבל בפעולות הקטנות שלנו הוא עדיין שחקן שבית"ר לא יכולה לוותר עליו, ואז עלייה אחת לכדור גובה עם כל הלב סידרה לבית"ר ניצחון חשוב בדרך לפלייאוף העליון. אוהדי בית"ר רואים ששכטר רוצה. שהוא עובד. שהוא נותן את כל מה שיש לו. וכל מיני פרטים שבמכבי חיפה מיאנו לשים לב אליהם. לא פלא שחסר להן עוגן אנושי כמוהו בסגל.