אפילו תמוז הרשה לעצמו לקחת קרדיט: אני הבאתי את המזל

מנחם קורצקי לא ישן טוב בימים האחרונים. לאחר כמה נפילות בקריירה ועם סגל בו כל יום יורד לו שחקן מהמצבה ומוחלף בשחקן נוער, הוא ניסה לשדר אופטימיות, אך בפועל היה לחוץ מאוד. בזמן שכל הכדורגל הישראלי דיבר על כך שהפסד של האדומים באשקלון משמעו ירידת ליגה, קורצקי הודה בסיום כי גם תיקו לא היה רע עבורו. לאחד המברכים הרבים שהגיעו אליו בסיום הוא אמר: "אתה משוגע? אתה יודע איזה לחץ זה? כל השבוע מדברים שאם אנחנו מפסידים זה נגמר. אני ידעתי שגם בתיקו אנחנו שומרים על סיכוי ושנתרומם מזה. אבל אם בא ניצחון לא נבכה על זה".

לא סתם קורצקי היה קונה תיקו. בהפועל תל אביב צחקו שהמאמן החדש עדיין טועה פה ושם בשמות של שחקניו החדשים, ועל פי החישובים במועדון הפסד באשקלון היה מוביל אותו למצב בו הוא היה צריך לנצח 10 מתוך 14 המשחקים שנותרו לו כדי להישאר בליגה - פחות או יותר אחוזים שרק ברק בכר והפועל באר שבע מביאים בליגה הזאת.

עוד בנושא

הפועל תל אביב גברה 0:1 על אשקלון בחוץ משער של ורטה
המדיניות החדשה של הפועל תל אביב, והשאלות סביב תמוז
קורצקי: "קונה מצב שבו נגיע למשחק האחרון כשהכל תלוי בנו"

וקורצקי אכן לא בכה על התוצאה הסופית. עבורו היא בונוס. במהלך השבוע היו לא מעט תהיות כיצד הפועל תל אביב מתחזקת בכל כך הרבה שחקנים לאחר הפירוק שעברה, אבל מנגד המאמן די גיחך על כך והסביר כי "אני משלים חצי סגל בשחקני נוער. על מה אנשים מדברים?".

מאמן הפועל תל אביב הגיע למשחק ההישרדות באשקלון כשרייכרט מוצהב ושוינפלד עם כאבי גב, לא מתאמץ יותר מדי בשביל לשחק. שי אליאס נקרא להרכב, עדן הרשקוביץ היה בתמונת ה-11. שלא לדבר על עמית ביטון שלאחר אימון וחצי כבר פתח, אולי במשחק החשוב ביותר של הפועל תל אביב העונה. אפילו האבא שמעון ביטון החזיק את החזה בסיום ואמר בחיוך: "אני לא עומד בזה, הוא נזרק ישר להרכב. הוא היה טוב אבל הלחץ, הלחץ, אני לא עומד בזה טוב".

שני הצדדים הודו בסיום כי היה משחק ברמה של ליגה לאומית. ההבדל הוא שהפועל תל אביב לקחה ממנו את הנקודות. השער האחרון של עופר ורטה היה ב-2012, וניכר היה שאפילו הוא לא כל כך האמין שבמשחק כזה יכול להיכנס שער, מכיוון שלא ידע לאן לרוץ לאחר שכבש. המיאוץ הגיע עד יציע אוהדי הפועל תל אביב בצד השני של המגרש, וכשהגיע לשם ניסה לעשות תנועה סטייל גריזמן וכמעט נפל מהרגליים. אריאל הרוש תפס אותו ודחף אותו לעבר מרכז המגרש, שלא יהיו טעויות ברבע השעה שנותרה.

כשהמשחק נגמר הכל הרגיש אחרת. הפועל תל אביב הפכה ברגע אחד מהקבוצה שנמצאת עם רגל ושלושת רבעי בלאומית לכזו שנראית אפילו די פייבורטית לשרוד. אפילו טוטו תמוז, שהצטרף לחגיגות על הדשא, לקח קרדיט ואמר: "אין, אני הבאתי את המזל".

אפשר היה לראות את התחושה הזו על כל אנשי הפועל תל אביב. קרה שם משהו בלתי רגיל אתמול ברמת האמונה. שחקניה יצאו מחוייכים בפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה. מרגישים שיש תקוה. הרוש הגיע לעמדת הראיונות וסיפר: "חשוב לשמור על ניתוק מהמצב הזה, כל משחק שלא ננצח מכניס אותנו לבעיה, אסור לנו לחשוב על זה כי נתרסק. סוף סוף אפשר לנשום קצת, מכאן רק נעלה".

כשסיים פגש את אופיר בן חיים, אבא של טל. לאחר חיבוק שאל השוער: "נו, מה עם טל, יוצא לבלגיה?" האב ענה: "בינתיים לא, יש בעיות". הרוש חייך ואמר: "הוא עוד מעט בן 30, אם לא עכשיו מתי ימכרו אותו?".

ככה זה. כשמנצחים משחק כזה, יש זמן ומצב רוח לשיחות רכילות.

מנגד, אוהדי אשקלון לא מילאו את היציעים כמו אוהדי הפועל תל אביב. הסיבה המרכזית לכך היא האצטדיון. כל כך הרבה ילדים באשקלון משחקים כדורגל וכל כך הרבה תושבים בה אוהבים את המשחק הזה, שזה תמיד מאכזב לראות איך זה משתקף ביציעים.

תמיד כאשר מגיעים לאיצטדיון "סלה" מרגישים שמגיע לעיר הזאת יותר. בשנים האחרונות שיפצו את יציע הכבוד, הקימו יציע עיתונאים קטן, יש מבצעים קטנים בכל פינה, הדשא מצויין, אך עדיין, איצטדיון "סלה" כבר לא שייך לעולם המודרני. יש משהו מיוחד באיצטדיון של פעם, כזה עם השכונתיות שמאפיינת אותו וחומה נמוכה שאפילו ילדים לא מתקשים לעלות עליה ולהתפלח. ועדיין, 3,910 איש היו באיצטדיון אתמול. 2,200 מתוכם אוהדי הפועל תל אביב. במתקן ראוי היו אתמול הרבה יותר. פחות מ-2,000 אוהדי אשקלון הגיעו למשחק החשוב ביותר העונה. כנראה שמשהו לא מתחבר כאן. הקבוצה לא כזו אטרקטיבית, אך אין ספק שמתקן מודרני יותר ימשוך הרבה יותר מהקהל המקומי.

ושלא תטעו, לאיצטדיון "סלה" יש את הייחודיות שלו, פרוספר, עירייה, לא משנה מי ינהל את המועדון - במזנונים תמיד תמצאו בורקס ממולא בשוקולד – מאכל שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. אלהים יודע איך באמת קוראים למאפה הזה. גם בכניסה לאיצטדיון, משערים 3-4, תמיד ישנו מחסן ואווירת שיפוצים, עם גלוני צבעים, קרשים. תנורי חימום, מכונת כביסה, עגלות סופר ואפילו חדר עם שילוט של "גלריית אומן".

זה כבר חלק מהנוף של האיצטדיון בעשור האחרון - עובדים, מתקנים, משפצים, משקיעים, אבל זה עדיין לא מספיק, לעיר הזאת מגיע מתקן הרבה יותר טוב.

נחזור לכדורגל. יובל נעים היה הבן אדם המתוסכל ביותר באיצטדיון בסיום. הוא התהלך ליד חדר ההלבשה ומלמל מספר מילים בעצבנות. לאחר מכן כינס את השחקנים ואמר להם את מה שהיה לו על הלב - האכזבה מיכולתם וההבנה שברמה הזו אי אפשר להישאר בליגה. נעים אף הוסיף בתקיפות שאם יהיו שחקני נוער שירצו לצאת למלחמה הזאת, הוא יילך איתם.

גם במיקס זון, מאמן אשקלון התקשה להסדיר נשימה. ואז כתבת מקומית הרימה לו להנחתה. "יובל, לפני שנתייחס למשחק, אני חייבת התייחסות שלך להוצאה של טל מכלוף מההרכב. דווקא כשההגנה התייצבה ומיעטה לספוג". נעים לקח שניה וענה לה: "נו, אז מה, בגלל זה הפסדנו? בגלל שאת בקשר טוב איתו או משהו אחר, את שואלת אותי את השאלה הזאת? את רצינית בכלל? יובאנוביץ' לא היה טוב היום? זאת שאלה רצינית? מכלוף הוא חלק מהסגל של הפועל אשקלון ולא בגלל זה הפסדנו, אלא בגלל ששיחקנו קטסטרופה".

אולי זה בעצם הסיפור של אשקלון. שחקנים כמו טל מכלוף, שאם הם לא עולים עם אשקלון לליגת העל אין להם סיכוי למצוא בה מקום. אותם הדברים לגבי שחקנים כמו חיים איצרין, אבי מלכה, ירדן אבוחצירה, בן אז'ובל, רודי חדד - יותר מדי שחקנים שהתאימו ללאומית אך לא יכולים להשאיר את הקבוצה בליגת העל. לאחר מכן נעים הוסיף כי "בלי רז מאיר ותומר סוויסה לא הייתה לנו מהירות מקדימה, נחכה שהם יחזרו ונצטרך גם שני שחקנים זרים בחלק הקדמי. בכלל, נצטרך פה 4-5 שחקנים אחרת לא נוכל להישאר בליגה".

בין השורות אפשר להבין את את התסכול הכפול של נעים. מצד אחד הוא יודע שהוציא מים מן הסלע ואו-טו-טו הוא מגיע לנקודה בה ללא חיזוק יהיה בלתי אפשרי להישאר בליגה. כשזה התערבב עם האכזבה שלו מהשחקנים וההפסד, זה כבר היה יותר מדי עבורו. כששאלו אותו אם השחקנים הרגישו שתיקו היה טוב להם, הוא שוב הוציא את הכאב והכעס שלו על השחקנים: "תיקו לא היה טוב לנו. גם ב-0:0 הייתי מאוכזב, זה משחק הבית הכי חלש שלנו, כמו שנראינו היום אין לנו שום סיכוי להישאר בליגה. כל פעם שאפשר לעשות צעד קדימה, הולכים שלושה אחורה. שיחקנו נגד קבוצה שלא יכולה להגיע לשער, אבל הטענות הן רק אלינו".