"קדימה רובן קסטרו, זו לא אשמתך. היא היתה זונה, עשית את הדבר הנכון". אלה, בתרגום חופשי, היו המילים של השיר של אוהדי בטיס לעברו של החלוץ האהוב שלהם בפברואר 2015. זו היתה תגובתם לאישומים נגד קסטרו על אלימות מתמשכת מול בת זוגו לשעבר, בגינה מתנהל הליך משפטי אשר טרם הסתיים. הם מתייחסים למעשים שבוצעו לכאורה לפני יותר משלוש שנים.
החשד הוא כי בהזדמנות אחת הרביץ קסטרו לחברתו בפניה, כעבור מספר שבועות תקף וחנק אותה כאשר לא הסכימה להעביר לידי את הטלפון הנייד שלה, ובחלוף פרק זמן נוסף הגיע לביתה עם מספר חברים והיכה אותה בבטנה. השחקן עצמו מכחיש את המיוחס לו, והמועד לסוף הסאגה אינו ידוע. בחודש שעבר דרש השופט מקסטרו לשלם ערבות של 200 אלף יורו לפני משפטו, במסגרתו דורשת התביעה ארבע שנות מאסר, בעוד סנגוריה של חברתו לשעבר מתעקשים על שמונה שנים בכלא.
"התוקף מוצג כקורבן"
ואולם, עבור אוהדי בטיס הוא הגיבור הבלתי מעורער, והיחס כלפיו ביציעים מקבל מאז השמעת השיר האומלל חשיפה לא מבוטלת בתקשורת הספרדית. בנובמבר פורסם ב"אל קונפידנסיאל", אחד האתרים הרציניים, המעמיקים והנצפים ביותר במדינה שמתרכז בעיקר בתחומים חברתיים וכלכליים, מאמר מקיף שבוחן את השלכות הפרשה. המועדון אמנם גינה בזמנו בהודעה קצרה את ההתנהגות האוהדים, אך הכוכב עצמו דווקא נראה מרוצה ומעולם לא הביע סלידה ממנו. הסגידה כלפיו מאותתת כי אלימות נגד נשים לא נתפסת כחטא, ואולי אף מוצגת באור חיובי, בקרב ציבורים נרחבים.
ד"ר קרמן רואיס, שחקרה את האלימות המגדרית בקרב צעירים ובני נוער, התראיינה וטענה: "בדרך כלל, הקורבן מוצג כאשם, והתוקף מוצג כקורבן. אי אפשר להעניש את השחקן לפני מתן גזר הדין, אבל אסור לתת גיבוי להטרדות ולהשמצות. המועדון היה חייב לפעול באופן נחרץ הרבה יותר נגד הקריאות. במצב שנוצר, יש לגיטימציה לאלימות פיזית ומילולית". טרינידד נונייס, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת סביליה, הביעה צער על כך שהאירוע לא נוצל להעברת מסר אחר לחלוטין: "כדורגל הוא ספורט פופולרי, ומיליוני האוהדים רואים בשחקנים מודל לחיקוי. אם השחקן והמועדון היו מגנים את האירוע, הם היו עושים שירות לציבור. כאשר גיבור האוהדים נוהג באלימות, אין מנוס מהשעיה".
מצא את הקבוצה הנכונה בגיל 29
במקרה של קסטרו, השעיה ממש לא באה בחשבון. כל עוד הוא נהנה מחזקת החפות, החלוץ יישאר הכוכב הגדול של בטיס, וקשה מאוד לדמיין את הקבוצה בלעדיו. הסטטיסטיקה שלו מדהימה בכל קנה מידה מאז הצטרף לירוקים-לבנים מסביליה בקיץ 2010 מעורב קסטרו ב-46 אחוזים משערי בטיס בליגה הבכירה. הוא כבש 71 ובישל 19 מ-193 השערים של הקבוצה, ובכך הוא מקדים את כל הכוכבים הגדולים לאורך התקופה הארוכה. לכך יש להוסיף את המאזנים הנדירים בליג השניה הוא אחראי במו רגליו לשתי העליות. ב-2010/11, מיד עם הצרפותו לקבוצה, הוא הפציץ 27 פעמים. בטיס ירדה ב-2014 כאשר היתה לקסטרו עונה חלשה יחסית, ואז הוא החזיר אותה למקומה הטבעי בזכות 32 שערים. עם 130 כיבושים, קסטרו הוא מלך שערי בטיס בכל הזמנים בפער ניכר. הוא אחד הכוכבים האהובים והנערצים בתולדות המועדון.
למעשה, קסטרו הוא אחד החלוצים הספרדים הטובים אי פעם שלא זכו מעולם ללבוש את חולצת הנבחרת. זה יכול היה להתפתח אחרת. רובן פרץ לתודעה ב-3 באוקטובר 2001, כאשר נכנס כמחליף בשורות קבוצת נעוריו לאס פלמאס והבקיע צמד אדיר לרשת ריאל מדריד של זינדין זידאן, פרננדו היירו, ראול וקלוד מאקללה. החבורה מהאיים הקנאריים ניצחה 2:4, והכוכב הצעיר נהנה מאור הזרקורים. לאס פלמאס ירדה באותה עונה, אבל הוא המשיך להתקדם, וב-2004 חתם בלה קורוניה, בתקווה להגיע לטופ. אלא שזה לא קרה, ועונות רבות בוזבזו על השאלות למיניהן. כאשר הגיע לבטיס, קסטרו כבר היה בן 29, ולכן לא רלוונטי מבחינת ויסנטה דל בוסקה, מה גם שלספרד לא היתה מצוקה בחוד.
ברשימה אחת עם פושקאש ודי סטפאנו
ובכל זאת, אולי היה שווה לבדוק את האפשרות לזמנו. קסטרו הוא חלוץ מיוחד נמוך קומה עם 174 סנטימטרים בלבד, אך עדיין בעל נוכחות ברחבה ונגיחה מצוינת. הוא זריז, חצוף ובעל חוש פנומנלי להיות במקום הנכון בזמן הנכון. והוא רק הלך והשבתח עם השנים. פפה מל הבין זאת יותר מכולם. הוא המאמן שהכיר את קסטרו עוד מימיהם המשותפים בראיו וייקאנו, והיה זה שהביא אותו לצד הירוק של סביליה ב-2010. היו להם שלוש שנים נפלאות ביחד, אבל אז מל פוטר. כאשר חזר ב-2014, הוא גילה שחניכו הפך לשחקן טוב אפילו יותר. "מעולם לא ראיתי דבר כזה", הוא אמר.
לאחרונה זכה אריץ אדוריץ של בילבאו לאינספור שבחים על יכולתו האדירה, שהעניקה לו זימון לסגל הנבחרת לאליפות אירופה בגיל 35. ובכן, קסטרו צעיר ממנו בארבעה חודשים בלבד, ובשורה התחתונה דווקא הוא היה החלוץ הספרדי הפורה ביותר בליגה ב-2016. היו לו 18 כיבושים בשנה הקלנדרית אחד פחות מאנטואן גריזמן, אחד יותר מקארים בנזמה, שניים יותר מגארת' בייל ואדוריץ עצמו. "הוא פשוט מדהים", אומר חואקין, בן 35 בעצמו, ואליל נוסף של היציעים אשר גדל במועדון ושב אליו לפני שנה וחצי.
כאשר בטיס ניצחה בספטמבר 2:3 את ולנסיה, עשו החברים היסטוריה. קסטרו הבקיע צמד, חואקין התכבד בשער, וכך הם הפכו לצמד השחקנים בני ה-35 (או מעלה) הראשון שכובשים באותו משחק מאז 1964. אז, לפני יותר מחצי מאה, היו אלה פרנץ פושקאש ואלפרדו די סטפאנו בריאל מדריד. חתיכת השוואה, לא? אם כך, לא פלא ששבועיים לאחר מכן העניקה בטיס לקסטרו חוזה חדש עד 2019, כלומר עד שיהיה בן 38. "אני רוצה לפרוש בקבוצה הזו", הוא הצהיר באושר, וכל האוהדים שמחו איתו.
המאמן שיעז לספסלו יפוטר
מעמדו של קסטרו איתן עד כדי כך שאי אפשר לגעת בו. גאס פוייט העז לעשות זאת, ובסוף אוקטובר ספסל את החלוץ אחרי 94 משחקי ליגה רצופים בהרכב הפותח. הדבר עורר שערוריה גדולה, והיחסים בין הכוכב למאמן שלא היו אידיאליים גם כך, התדרדרו לשפל. כאשר החליט האורוגוואי להשאיר את קסטרו מחוץ להרכב בפעם השניה בחלוף שבועיים, הוא פשוט פוטר. ויקטור סאנצ'ס הגיע במקומו, והאידיליה שבה לחדר ההלבשה. כי הרי ויקטור היה שחקן לה קורוניה ב-2004 כאשר קסטרו חתם שם. הם מכירים מזמן, ואין ביניהם סכסוכים, כל עוד המאמן נותן לכוכב את הגיבוי.
עם הבוס החדש, קסטרו לא מפסיק להבקיע באיצטדיון בניטו ויאמרין. במשחק הביתי האחרון של 2016 הוא ניצח את בילבאו 0:1, ואתמול, במשחק הראשון של 2017, עלה על הלוח בדרך ל-0:2 על לגאנס. בכך העלה את מאזנו לשמונה שערים העונה, בשאיפה לשבור את השיא האישי שקבע אשתקד 19 כיבושים.
מצב רוחו מצוין, ובעיתונות המקומית יודעים לספר שגם החיים האישיים שלו מאושרים כרגע, עם אשתו החדשה ושני הילדים. ואולם, תדמיתו לא יכולה להיות נקיה עד שתוכח חפותו בבית המשפט, ולפי העדויות המדווחות מצבו לא מזהיר במיוחד. לכן, את השנה החדשה יכול לסיים קסטרו כמלך השערים הספרדי של הליגה, אבל גם מאחורי סורג ובריח. אם זה יקרה, המועדון יצטרך לנקוט בפעולות נחרצות ולהבהיר לאוהדים השרופים שלא כל כדורגלן מצוין הוא אדם ראוי להערצה.