תיקו דל שערים זה הדבר הכי גרוע שקיים בספורט העולמי, על שנותיו וענפיו. אבל הדבר היחיד שיותר גרוע מתיקו דל שערים, הוא ראיון של מאמן ישראלי לאחר שהשיג תיקו דל שערים.
הו, האימה!
להלן מקבץ מהשבת האחרונה.
קשטן, קרית שמונה: "שלטנו, אשדוד לא היו במגרש, ביטלנו אותם לחלוטין".
אוואט, מ.ס. אשדוד: "החבר'ה ניסו והשתדלו, אין לי טענות".
קוסטיקה, מכבי פתח תקוה: "בית"ר ירושלים הרימה סתם כדורים ולא סיכנה יותר מדי את השער".
בן שמעון, בית"ר ירושלים: "שלטנו לאורך 90 הדקות, כל המשחק היה בידיים שלנו".
יחזקאל, בני יהודה: "לא רוצה להיות שחצן ויהיר, אבל המחצית הראשונה שלנו הייתה טובה מאוד".
אבוקסיס, בני סכנין: "כל החלק הקדמי שלנו הגיע למצבים היום ופשוט לא כבשנו".
מימר, כפר סבא: "כבר חודש שאנחנו משחקים טוב, מגיעים ליותר מצבים מהיריבה ולא מנצחים".
במאמן השמיני נעסוק בהמשך, אבל הנה תשובתי הצנועה לשבעת המאמנים הנ"ל:
תומר, לא נכון. רוני, נגמר 0-0. נמרוד, גם אתם לא בדיוק שברתם קורות וריסקתם משקופים. רן, ואיך זה עוזר לך בדיוק? ניסן, אין לי אפילו איך להגיב על זה. יוסי, זו קבוצה שבמקום האחרון, כן? שרון, ואיך זה עוזר לך בדיוק?
כן, היתה תשובה שחזרה פעמיים, אבל היתה גם תוצאה שחזרה ארבע פעמים אתמול. מתוך ארבע. איקס, איקס, איקס, איקס.
איכס.
עוד בנושא
מכבי תל אביב שמטה עם שתי נקודות ב-1:1 מול כפר סבא
קיארטנסון חוטף, במכבי תל אביב משלימים עם מעמדם החדש
ארבלדזה מתעקש להישאר: "אסור שנהיה לחוצים כך"
תיקו זו תוצאה נוראית (וכן, יש גם תוצאות תיקו טובות ומסעירות, אבל לא ראינו כאלו אתמול ולא לשם כך התכנסנו, נכון?), ותוצאות התיקו שהגיעו אתמול מראות בעיקר על פחד. זה מפחד על הג'וב וזה מהבוס וזה מהקהל. ליגת הפחד. והחלוץ מפחד להחמיץ והקשר לאבד והבלם להכשיל. והפחד אוחז בכולם, ותראו את הטבלה: רק ארבע קבוצות נמצאות במאזן חיובי (50%+), רק חמש קבוצות במאזן חיובי בשערים.
אתמול זה שוב נראה כך.
עברו קבוצה אחר קבוצה. מי אתמול עלתה בהרכב שבאמת מראה על רצון לנצח? איזה מאמן ניהל משחק כאילו שום דבר לא מפחיד אותו? מי העזה, מי שיחקה כאילו 'יאללה, אין לנו מה להפסיד?', מי ניסתה לבדר?
להוציא קבוצה אחת, זו אחת העונות הכי מפוחדות שנראו כאן. רוב הבוסים קפריזים, רוב המאמנים חוששים לכסאם. ותיקו רודף תיקו. ולרוב, הפחד לא רק שמשתק - הוא לא משתלם. עוד לא 2017, וכבר שישה חילופי מאמנים התבצעו. וחכו, זה לא הסוף.
כי ככה זה בתיקו - אף אחד לא באמת מנצח, וזה הרבה יותר קרוב להפסד.
ואכן, בתוצאות האלו דווקא יש הרבה שמפסידים. אתם, המאמנים, שמתגאים ומתרצים את התוצאה הנבזית הזו וממהרים לבטל את פעולות היריבה (ראו ציטוטים הנ"ל) ובכך מראים חוסר כבוד למעסיק שלכם, לקהל שלכם ולקולגה שלכם - ועדיין משלמים על כך בכיסא.
ואנחנו. בעיקר אנחנו.
שבת שלמה ללא הכרעה. איכס, כמה איקסים.
שבוז מספר 1: שוטה ארבלדזה
רמי הדר לפחות הודה בזה. כבר בראיון שלו בסיום המשחק בבלגרד הבנת שזה נגמר. כמה שעות לאחר מכן הוא גם התפטר, ועשה סוף לרומן קצר ולא מוצלח. נכון לכתיבת שורות אלה, שוטה ארבלדזה עדיין נאבק - לפחות כלפי חוץ. אולי זה בגלל שלו יש הרבה יותר מה להפסיד, וב"מה" הכוונה לכסף; אולי זה כי הוא באמת מאמין שיש לו את הכלים להוביל את מכבי תל אביב לעתיד טוב יותר.
ובכן: אין לו.
לצערו של ארבלדזה, אתמול בכפר סבא הוכח סופית שגם מחלקת הכדורגל הגיעה ל"קוד רמי הדר". למצב בו כלום לא עובד וכולם אשמים ולא נראה שיש דרך לתקן.
זה לא רק התיקו, זו הדרך בה הושג. כפר סבא היתה טובה יותר, משמעותית (וזו לא הגזמה). מצביה היו מסוכנים יותר, ואם הירוקים לא היו מגה-פראיירים, הם היו אוגרים שלוש נקודות חשובות להישארות מול קבוצה צהובה אומללה שפשוט איבדה כיוון.
עד כמה חזקה המגמה?
בתום המחזור השישי, למכבי תל אביב היו 16 נקודות בפסגת ליגת העל. מאז, הצהובים אגרו רק תשע נקודות - 9! - בשמונה משחקים. עזבו את ההשוואה המופרכת לבאר שבע, שבתקופה זו אגרה 21 נקודות (ובמשחק פחות). עזבו גם את מכבי חיפה, סכנין, מכבי פתח תקוה, קרית שמונה ובית"ר ירושלים - גם הן מעל מכבי בתקופה זו. כן, גם אשדוד קטפה שתי נקודות יותר ממנה. כן, גם רעננה.
אתם מוכנים?
הפועל תל אביב - המוכה, החבולה, המוקפאת בואכה מפורקת, ההיא שחטפה חמסה באותו דרבי - הפועל תל אביב הזו השיגה יותר נקודות באותה התקופה, ועם משחק חסר.
אלוהים ישמור בגיאורגית. אלוהים ישמור.
מאז המחזור השישי, מכבי תל אביב במקום העשירי בטבלת ליגת העל. בארבעת המחזורים האחרונים שיחקה מול מקומות 10, 11, 13 ו-14. השלל: 5 מ-12. 42%. בלתי נתפש בגיאורגית. בלתי נתפש.
נכון, בגלל המבנה של מכבי תל אביב, ובגלל מה שקרה בקיץ, ארבלדזה הוא בהחלט לא בראש סולם האשמים במצב. אבל הוא היה צריך לעשות יותר. הרבה יותר. תחת ארבלדזה, אף שחקן סגל לא נמצא בכושר ראוי מאז ספטמבר. אף אחד. רבעון שלם של אפס שחקנים ביכולת טובה - זה מחדל עצום, זו בושה גדולה, זה כישלון מהדהד. ויותר חשוב: תחת ארבלדזה, מכבי תל אביב הפכה לקבוצה שהיא לא באנקר מול אף יריבה, באף מגרש. אפילו בסוף העונה שעברה, רגע אחרי הפסד האליפות, מכבי לא נחשבה לנחותה באמת מבאר שבע; מול יתר קבוצות הליגה היתה באנקר מוחץ. כיום? אף מפגש הוא לא "ניצחון ודאי", ותסתכלו על הליגה - היא קלה כמו שמזמן לא היתה.
לקרויף יש הבוקר שתי אופציות:
1. לפטר את ארבלדזה עוד לפני שאתם קוראים את הטור הזה.
2. לכנס מסיבת עיתונאים ולהודות: הפאק הזה עליי, אנחנו בעונה פיננסית.
כי אין שום הצדקה למצב הנוכחי של מכבי תל אביב, אלא אם קרויף קיבל מסר חד מהצפון הרחוק: ג'ורדי, עזוב. פישלנו, זרוק את העונה הזו לפח. החוזה של שוטה גדול מדי, ואין לי כוח לבזבז יותר. וידאר עלה לי 3.5 פלוס משכורת גבוהה, לסקאריונה אני משלם יותר ממיליון יורו. עכשיו לחפש עוד מאמן? ובשביל מה? להילחם במכבי פתח תקוה?
הבעיה היא שלסעיף 2 יש מחיר. מכבי נראית נורא, המוצר נשחק, המרצ'נדייס סובל ולכו תגררו אוהדים לנתניה במצב הזה. ואת המגמה ראיתם. אם זה ימשיך ככה, בעוד כמה שבועות עוד ידברו במכבי אודות מלחמה על הכרטיס לאירופה.
אבל נכון להבוקר, לא האוהדים ולא הסטטיסטיקה ואפילו לא השחקנים של מכבי - שנראים כמו פרסומת לדיכאון מהדהד - כל אלו לא הצליחו לגרום לקרויף ולגולדהאר לקבל החלטה.
ופאקו הלך אחרי טרבל.
שבוז מספר 2: האריס מדוניאנין
האריס מדוניאנין היה השחקן השני הכי לוהט במכבי מתחילת העונה. מאז נעלם. וגם במשחק בו טב"ח2 סופג אדום מיותר ונראה מיואש מכל רגע, הבוסני עדיין מקבל אור זרקורים שלילי במיוחד. הבעיה של מדוניאנין היא שהוא מסיים חוזה, בניגוד לעמיתו, ולא כך נראה שחקן שמנסה להילחם על חוזה - לא משנה באיזו קבוצה. הבעיה הנוספת של מדוניאנין היא שהוא, לעומת בן חיים שהניף שתי צלחות וגביע, עדיין עם אפס מתכות בארון. בשתי קדנציות שונות במכבי, ובכלל.
בן 31 האריס, קריירת בוגרים של 12 שנים, שישה מועדונים בארבע מדינות - הולנד, ספרד, טורקיה וישראל - ואפס תארים קבוצתיים. אם לא מחשיבים תארים שקטף במחלקות הצעירות, מדוניאנין מחזיק בתואר אחד בארון: גביע קירין 2016. אתם אפילו לא צריכים לדעת מה זה גביע קירין - רק נספר לכם שבוסניה של מדוניאנין זכתה בו בזכות ניצחון אחד. זה מספיק.
אי זכייה בתארים זה כנראה קטע מדבק, אבל זה במקרו. במיקרו, מדוניאנין השלים אתמול עוד משחק גרוע, במהלכו נגח נוראי לאחור וסידר את השוויון של כפר סבא. מילא הטעות, חדי העין (וגם קהי העין, למעשה) יכולים היו לראות כמה מהר ויתר מדוניאנין אפילו על זיוף ירידה להגנה. לא ניסה אפילו לרוץ, אם זה למראית עין. נגח לעבר היריב, והלך באיטיות. נכון, לא במדע מדויק עסקינן, אבל אלו היו שניות בהן היה ניתן להבין מדוע בחור כל-כך מוכשר מתהדר בגביע קירין אחד לרפואה.
שבוז מספר 3: הצופה הנייטרלי
במאי 2015, אחרי שמכבי תל אביב זכתה בטרבל, כתבתי שגולדהאר וקרויף הרגו את התחרותיות בישראל. מכבי תל אביב שלהם חיסלה את הדרבים, השפילה את מכבי חיפה, לא הזיעה אפילו מול קרית שמונה ובאר שבע. בכל משחק חשוב - ניצחה. במשך שלוש שנים רצופות זכתה באליפות והיה ברור לכל: זו ליגה של קבוצה אחת. קצת יותר מ-18 חודשים עברו, ואפשר לכתוב את השורה הזו שוב: גולדהאר וקרויף הרגו את התחרותיות בישראל. היום בבוקר ברור לכל: זו ליגה של קבוצה אחת.
ואנחנו בדצמבר. קר ללכת לים.
orenjos@walla.co.il
ליגת העל 2016/17
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 הפועל באר שבע26 18 5 3 13-54 59 2 מכבי תל אביב26 17 5 4 19-45 56 3 מכבי פתח תקוה26 13 9 4 23-36 48 4 בית"ר ירושלים26 10 10 6 27-34 40 5 בני סכנין26 10 9 7 26-26 39 6 מכבי חיפה26 10 8 8 25-30 38 7 עירוני קרית שמונה26 9 8 9 33-35 35 8 הפועל חיפה26 8 4 14 36-29 28 9 מ.ס. אשדוד26 6 10 10 26-15 28 10 הפועל רעננה26 7 7 12 29-14 28 11 בני יהודה תל-אביב26 5 10 11 32-20 25 12 הפועל כפר-סבא26 4 9 13 34-17 21 13 הפועל אשקלון26 3 9 14 39-15 18 14 הפועל תל אביב26 5 11 10 26-18 17