השד יודע: הגרסה החיוורת שנותרה ממועדוני הפאר בצהוב ובירוק

מה לא נאמר על הרוח של מועדון הפאר הזה. על המסורת ארוכת השנים. על הנקודות ששווה הקהל. על השדים של ההיכל. על הקאמבקים שאין להם הסבר, ושמוכיחים בכל פעם מחדש שלעולם אסור להספיד את הקבוצה הזו - גם כשהיא אפרורית, בינונית ורדומה. על ששת הכוכבים שמודבקים במרכז הפרקט, עדות חיה לימים לא רחוקים (אך עם זאת, כל כך רחוקים) שבהם זכתה הקבוצה בשישה גביעי אירופה. הכל נכון, גם אם נשמע לפעמים מיסטי, אבל זה כבר לא מספיק.

עוד בנושא:
מכבי תל אביב הפסידה 83:75 לפנאתינייקוס
רמי הדר: "לא מרגיש את הלחץ"
עוד ביורוליג: בלאט ודרושאפקה גירדו ניצחון, גם בארסה חגגה

זה כבר לא מספיק כשזה נוגע למכבי תל אביב. כי גם מה שהפך כמעט לנס אתונה לא יכול להחביא את הסלים המקריים, את ההסתמכות על פעולות אישיות (שלא לומר סוליסטיות), את המרחק העצום בין הפוטנציאל למימושו, את החילופים התמוהים - ובעיקר את התחושה שמול יריבה ראויה יותר, או מול קצת פחות מ-11 אלף כסאות ריקים, זה היה נגמר הרבה יותר מוקדם.

וזה כבר לא מספיק גם כשזה נוגע לפנאתינייקוס. למרות הניצחון, משהו משובש לחלוטין באואקה. הרשת שכיסתה את שער 13 נועדה למנוע השלכת חפצים, והיא שמורה למשחקים טעונים במיוחד, אבל שום דבר טעון ושום דבר מוטען לא היה במשחק הזה. אם רמי הדר יכול להשתמש בחוסר הניסיון שלו כאליבי, מה יאמר צ'אבי פסקואל על הספסול המיותר של ניק קלאתיס? ועל הדרך שבה הוא מאפשר ליאניס בורוסיס - הסנטר הכי טוב באירופה עד לא מזמן - לשוטט בלי מעש מצד לצד, בלי שייגע בחפץ הכתום הזה שכולם רודפים אחריו?

כשהכסף היה על הרצפה, בורוסיס הורשה לשוטט רק על הספסל, אבל 14 מ-16 הנקודות של פאו בהארכה הושגו על ידי שלושת שחקני הפנים האחרים - דמטריס ניקולס, ג'יימס גיסט וכריס סינגלטון. מכבי קלעה רק שני סלי שדה בחמש הדקות הנוספות, החטיאה ארבעה כדורים ואיבדה עוד חמישה. ואם היוונים הפיקו את הלקחים מההפסד בהארכה הכפולה בשבוע שעבר באיסטנבול, אז מכבי כבר סוחבת פיגור 30:11 בשתי ההארכות האחרונות שלה באירופה: 16:8 הערב באתונה, ו-14:3 במשחק ההדחה מהיורוקאפ מול ניז'ני נובגורוד.

בסך הכל, ביורוליג לא טעו לחלוטין כשהגדירו את המשחק הזה Game of the week. הם פספסו באות אחת. זה היה Game of the weak.

השבוע הונחו בצד התלונות והטרוניות על היעדר זמן למנוחה, לאימונים ולתרגולים. חמישה ימים תמימים עברו בין ההפסד של התל אביבים לברצלונה לבין ניצחונם הדחוק באשדוד. היו להם עוד 72 שעות להיערך למשחק הזה, אבל עקומת השיפור נותרה ישרה, מאוזנת ובעצם לא קיימת.

בימיו הסוערים והקצרים של ארז אדלשטיין עמדה הקבוצה הזו - מסוכסכת, לא מחוברת ולא מולחמת ככל שהייתה - על 89.5 נקודות מול ארמאני מילאנו וריאל מדריד; שלושה שבועות לאחר שרמי הדר נכנס לתפקידו, עמדה אותה קבוצה על 68 בממוצע מול ברצלונה ופאו (בזמן החוקי). אז מי אמר שהמאמן החדש - הקבוע! הקבוע! - לא הביא איתו שינוי?

זה היה רע לתפארת כבר מכדור הפתיחה. 12 נקודות קלעה מכבי בעשר הדקות הראשונות - בדרך לרבע ההתקפי הגרוע ביותר שלה מאז ההפסד ללובליאנה אשתקד ביורוקאפ (בו נעצרה על עשר בלבד); 28 נקודות קלעה מכבי במחצית הראשונה - הכי מעט שהיו לה בירידה להפסקה זה שלוש שנים וחצי (מאז ה-27 במדריד ב-2013).

אז לא. שום דבר לא נגמר. 80 אחוזים ממשחקי הליגה הבלתי נגמרת הזו עדיין בקופה, ומכבי לא לבד: היא אחת משבע קבוצות שיסיימו את השבוע הזה במאזן שלילי. אבל מה הכי גרוע מבחינתה? שבעוד חמישה ימים היא תיתקל בפנאתינייקוס הטובה, הישנה והאמיתית. לא זו מהנוסטלגיה, אלא זו שבאמת חיה, קיימת, קולעת ובועטת. זו של ז'ליקו אוברדוביץ'. זו שקוראים לה פנרבחצ'ה.

לעמוד הפייסבוק של מאחורי הקלעים