יכולת שגורמת לך להתגעגע לאלירן עטר: שביזות יום א', על מה שחסר למכבי חיפה

עקבו אחר יוסיפון גם בפייסבוק:

נתחיל בטוב:

נמניה ניקוליץ' ואריאל הרוש. האוהדים האדומים שרקו בוז לאורך המשחק ולאחר הניצחון. זכותם. יש שחקנים שנלחמים בקהל שלהם, ותמיד מפסידים; האדומים פעלו נכון - לא הורידו את חבריהם מהדשא, וקיבלו את הביקורת מהאוהדים. אחרי חרפת הדרבי, את לבם יקנו עם ניצחונות, ורק עם ניצחונות.

חסוס רואדה. שיגור מול מכבי תל אביב, שיגור מול כפר סבא, ופתאום, נראה שמאז איציק זוהר בית"ר לא ראתה פרפורמר כזה בבעיטות חופשיות.

חיים סילבס. שערי שדה ראשונית לרעננה, ניצחון ראשון, והנה, מאמן רעננה נלחץ מאימת פיטורים ומינוי מאמן חדש, חיים סילבס.

בני יהודה ומ.ס. אשדוד. היתה הרגשה שהמאמן שיפסיד בדו-קרב הזה יפוטר. נקווה בשביל שתי המערכות שהנקודה תרגיע, ובלי קשר - היה כיף לראות שגם שתי קבוצות לחוצות יכולות לספק משחק מבדר.

ועכשיו לשבוזי השבוע.

עוד בנושא

מכבי חיפה וקרית שמונה נפרדו בתיקו 0:0, עטר חזר ולא הושיע
הפועל תל אביב ניצחה, אבל הקהל המשיך לקלל את השחקנים
בעיטה חופשית של חסוס רואדה סידרה לבית"ר 0:1 על כפ"ס

כל פרשן טוב שונא משחק שנגמר בלי הכרעה, ומוטי איוניר כנראה מנסה לתסכל את כל חבריו ומחליפיו, ומצעיד את קרית שמונה לתיקו חמישי בשישה משחקי ליגה. מוטי, תהיה קולגה, תתחשב. אגב: בפעם האחרונה שהקריה סיימה בתיקו במחזורים 3 עד 6, זה נגמר באליפות.

ספוילר: הפעם זה לא ייגמר באליפות.

תמונת ההרכב שהוציאה מכבי חיפה כשעה לפני המשחק אתמול הראתה שסוף סוף רוב שחקני ההרכב ישחקו בעמדות בהן הם מעדיפים לשחק. במוקד: קהת באמצע, רוקאביציה על הקו. המציאות, לעומת זאת, היתה אחרת, ושני הנבחרים, במיוחד קהת, לא שובצו במקום שהכי מיטיב עמם ולא היו במיטבם. הירוקים, למעט נטע לביא, היו לא מדויקים ואפילו רדומים ברוב שלבי המשחק. מכבי חיפה, שוב, היתה חסרה גו-טו-גאיי, מישהו לבנות עליו כשלא הולך. ובעיקר - שחקני מכבי חיפה היו "טובים" מדי.

במועדון עבדו רבות כדי לזרוק את העשבים השוטים ולבנות שלד אינטליגנטי יותר, מסור יותר, אחראי יותר. מאז הגעת קרלסן ובמיוחד מולנסטיין, זה גם הדגש בחדר ההלבשה. עכשיו על החבר'ה בחיפה לוודא שהשלד לא טוב מדי. מול סכנין, מול בני יהודה, מול מכבי פתח תקוה וגם אתמול מול קרית שמונה זה היה נראה ככה. לפני המשחק המועדון עשה הרבה טוב, עם המחווה לוותיקים הירוקים ביום הקשיש. בזמן המשחק הירוקים המשיכו עם הכנסת האורחים. היתה חסרה כמובן סיומת, אבל גם ניצוץ, שיגעון, אלתור, ובעיקר רוע.

עד שנכנס אלירן עטר.

החלוץ, לאחר היעדרות ארוכה, השתחל בדיוק למשבצת שלו - לא רק על המגרש אלא גם בתדמית. עטר עלה, והטורים גם. בדקות בודדות הספיק להקציף את הדשא, לקרוע את החולצה של אלקיים ולהעיר את השחקנים והקהל שביציע. כמובן שבלגן גם צריך לדעת להכיל, וזה יהיה התפקיד של מולנסטיין, אבל הסגל הזה של חיפה מלא בילדים טובים - ורמוט, קהת, ואצק, רוקאביציה - כאלה שלפעמים משחקים רדומים מסוגלים לעבור להם מתחת לרגליים. לא לעטר. איתו, הבלגן הוא מאסט.

מכבי חיפה אמנם פתחה טוב יותר את העונה הזו מעונות קודמות - במצב הנוכחי בעונה שעברה היא נעלה את הטבלה - אבל במחזור הבא, מול מכבי תל אביב, היא עלולה לאבד גם את 2016/17. בלי טיפה רוע זה יקרה בוודאות.

ואוו, איזה הספק בחצי שעה. הבלם של היריבה כובש מולך; אתה מוסר כדור-זהב לדולי מנגה - זיטו אוגבונה 2.0, רק בלי הגולים; אתה חוטף צהוב, המאמן כבר מעמיד שחקן שיחליף אותך ואז אתה חוטף אדום טיפשי. לאבי מלכה בטח גם נגמרו המים בדיוק בזמן המקלחת אתמול במושבה, בדרך לניצחון הכי מינימלי של הפועל תל אביב על הפועל אשקלון מאז גמר הגביע של 2007.

היכולת של הפועל תל אביב אתמול, נגד קבוצה עם סגל של ליגה לאומית ששיחקה עם עשרה שחקנים במשך שעה, היתה חלשה אפילו מאשר בדרבי. כן, באמת. ועדיין, המשחק אתמול רק הראה עד כמה הפאניקה של האדומים - לפני הדרבי ואחריו - היתה מיותרת ואידיוטית. כי הפועל תל אביב תפגוש העונה יותר אבי מלכות מאשר וידארים וטב"חים. יותר אשקלונות ממכביסטים. הלו"ז הצפוי והפגרה שבפתח רק מגחיכים עוד יותר את ההתנהלות של האדומים בשבוע האחרון.

הפגרה הארוכה והחגים יהוו אחלה זמן לחשבון נפש. להם, ועל הדרך גם למלכה.

דייגו קוסטה שחקן מלוכלך, אבל לרוב, הלכלוך שלו מוציא את שחקני היריבה מהכלים. בתחבולות ילדותיות וערמומיות, חלוץ צ'לסי יודע להדביק צהובים ואדומים לשחקני היריבה. זה אולי מגעיל, אבל זה משרת אותו ואת הקבוצה שלו.

בן רייכרט מחזיק באותו טמפרמנט ורפרטואר מלוכלך, אבל בניגוד לדייגו, בינתיים הוא רק מזיק לעצמו ולקבוצתו. אתמול, במשחק הליגה הראשון שלו בהרכב העונה, ביצע רייכרט שתי עבירות הזויות ומיותרות במרכז המגרש - מול שחקנים ללא כדור. הדחיפות לא היו עוצמתיות מדי או מכאיבות מדי, פשוט טפשיות מדי. למזלו, בשני המקרים צוות השיפוט לא ראה, אבל המצלמות קלטו. השאלה האם מאמנו קלט, האם המנהל המקצועי קלט, האם יחונך בן רייכרט וסוף סוף יתרכז ביתרונותיו. מה לעשות, דייגו קוסטה הוא עדיין לא.

orenjos@walla.co.il