"ויילס יכולה ללכת בעקבות דנמרק ויוון"
עכשיו כולם אומרים את זה, אבל העיתונאי סטיבן וור לא בחר בכותרת הזו בעקבות העלייה לשלבי ההכרעה של יורו 2016, גם לא אחרי ההיסטוריה בעקבות הניצחון על בלגיה ברבע הגמר. את הטור שלו ב"סאות' ויילס איבנינג פוסט" הוא כתב לפני יותר מחודש וחצי, ב-17 במאי. הסגל הסופי אפילו לא גובש. כלל 12 השנים - דנמרק הגיעה משום מקום כדי להניף ב-1992, יוון הדהימה את היבשת ב-2004 - היה הבסיס לתיאוריה. האליפות הסנסציונית של לסטר סיטי, היא זו שנתנה את הרוח הגבית.
מעטים זרמו עם התיאוריה הזו של וור, אבל אחד מהם היה גארת' בייל. בניגוד לחבריו, שתכננו חופשות, קנו כרטיסים להופעות ואישרו הגעה לאירועים משפחתיים בתחילת יולי, הוא קבע את מועד החופשה שלו ל-11 בחודש. כן, יום אחרי הגמר. לאורך כל התקופה האחרונה, הוא ביקש מכולם - שחקנים, מאמנים, אוהדים - להפסיק לחשוב בקטן ולהתחיל לחלום בגדול. אז הנה החלום הגדול של הוולשים: השלמת החלק השלישי בטרילוגיית סינדרלות היורו.
עוד בנושא:
פורטוגל - ויילס: פפה בספק, "שחקן אחד לא יכריע את המשחק"
שחקנים מפספסים חתונות, אוהדים מקבלים בירה בחינם: ויילס בשגעון
בראיון שהעניק למגזין המיוחד של "סו פוט" לקראת יורו 2016, הזכיר תיאו זגוראקיס, קפטן נבחרת יוון ב-2004, את "כלל 12 השנים" ואמר כי לדעתו "גם היורו הזה יסתיים עם זוכה מפתיעה במיוחד". נכון, גם לפורטוגל אין עדיין תואר, אבל ויילס היא המתאימה ביותר לקטגוריה, גם אם בסגל שלה נמצא איש 100 מיליון היורו מריאל מדריד. אחרי ההדחה של איסלנד, היא נותרה האנדרדוג היחיד.
כמה אנדרדוג? זו הנבחרת הכי קטנה שהגיעה אי פעם לחצי גמר יורו, ועוד בהופעת הבכורה שלה באליפויות אירופה, וגם הכי קטנה מאז אורוגוואי (1970) שמעפילה לחצי גמר של טורניר גדול. מדינה של כשלושה מיליון תושבים, שהצליחה לבצע עוד שינוי מנטלי תוך כדי תנועה. גם תוך כדי טורניר. בייל היה הראשון שדיבר על כך פומבית, אחר כך המאמן כריס קולמן הצטרף והאופטימיות הפכה מדבקת. כולם מרשים לעצמם לחלום בגדול.
"למה לא, בעצם?", תוהה העיתונאי אלכס קפסטיק מ-BBC. "גם בהפסד מול אנגליה, הוולשים לא נפלו ביכולת. זו נבחרת ששיחקה טוב לאורך הטורניר, טוב מכפי שמישהו יכול היה לצפות". חברו הוולשי דייויד מבהיר: "רק מבייל ואולי קצת מראמזי היו ציפיות למהלכי כדורגל, ואז קיבלת סיבוב מדהים של רובסון-קאנו והיה אפילו שער של ניל טיילור. ניל טיילור?! ביורו?! מעניין כמה היה יחס ההימורים על זה. דיברו על נבחרת שתנסה לעקוץ פה ושם ואולי לגרד נקודות. זה ממש לא המקרה. ברור שעכשיו אנחנו יכולים לחלום עכשיו על הגביע".
ופרט לנוכחות של סופרסטאר דוגמת בייל, ההבדל העיקרי בין ויילס לדנמרק ויוון טמון בגישה.
1992: הדנים הוקפצו לטורניר בשבדיה כשבוע לפני פתיחתו, בעקבות המלחמה שפרצה ביוגוסלביה ומנעה מהנבחרת שסיימה בראש הבית שלהם להשתתף בחגיגת הכדורגל. סיכויי הזכייה של דנמרק בטורניר אקסלוסיבי של שמונה נבחרות עמדו על 33-1 ובשלב הבתים היא כבשה רק שני שערים, אבל ניצחון בודד על צרפת במחזור הסיום שלח אותה לחצי הגמר. 2:2 וניצחון בפנדלים על הולנד, ולאחר מכן הצגה של פטר שמייכל ו-0:2 בגמר הזכור על גרמניה, הכניסו את ריצ'רד מולר נילסן ושחקניו לספרי ההיסטוריה. גמגום בבתים ושני ניצחונות ב-90 דקות הספיקו.
2004: יוון הגיעה לאליפות אירופה בפורטוגל בתקווה להשיג ניצחון ראשון בטורניר גדול. יחס הזכייה שלה היה 150-1. את המטרה היא השיגה עם 1:2 מפתיע על המארחת במשחק הפתיחה, בהמשך סיימה בתיקו עם ספרד ונותרה בחיים גם אחרי הפסד לרוסיה. ואז נשלף הנשק הסודי: 0:1 על צרפת המפחידה, 0:1 דומה על צ'כיה ועוד 0:1 קטן בגמר על אותה פורטוגל מהמשחק הראשון. ההגנה המבוצרת של אוטו רהאגל ועקיצות הראש של אנגלוס חריסטאס ושות' היו ההיילייטס.
2016: הוולשים, לעומת זאת, בחנו את הגבולות שלהם והחליטו לפרוץ אותם. הם לא הגיעו לשלב הזה עם מנטליות של נבחרת נחותה, כפי שעשו שתי הגרסאות הקודמות, ולא נשענו אך ורק על ההגנה. ויילס ספגה בשלושה מחמשת משחקיה עד כה, אבל כבשה בכולם ולא הסתמכה על בייל בלבד או על עקיצה במתפרצות. 10 שערים בחמישה משחקים - רק לצרפת יש יותר, וגם זה רק הודות לחמישייה ברבע הגמר. יש כאן התעלות אחר התעלות, מעבר למה שמישהו יכול היה לשער. והביטחון העצמי של הנבחרת רק גובר עם כל ניצחון (יש לה כבר ארבעה כאלה). האם האנדרדוג שלמד לנבוח מסוגל להתעלות פעם נוספת?
מבחינת הפורטוגלים, אגב, ויילס לא אנדרדוג. טוב, אפשר להבין את הגישה. הרי בניגוד ליריבה שלהם בליון, הם עדיין לא ניצחו משחק אחד ב-90 דקות. "הוולשים משחקים כדורגל מדהים, על מה אתם מדברים בכלל?", קפץ ממקומו המאמן פרננדו סנטוס במהלך מסיבת העיתונאים. "הם סיימו ראשונים בבית קשה, ניצחו 1:3 נבחרת חזקה כמו בלגיה שדורגה ראשונה בעולם". והבלם ז'וזה פונטה, שכמו רבים משחקני הדרקונים עבר דרך שלוש הליגות הראשונות באנגליה ומכיר היטב את היריבים שלו בזכות שלוש עונות בקריסטל פאלאס ועוד שבע בסאות'המפטון, הדגיש: "זה לא הסגנון הבריטי, הם באמת מוכשרים מבחינה טכנית ומציגים רמה גבוהה".
אנדי קינג עשה דרך דומה לזו של פונטה, והוא עדיין לא מאמין למזלו הטוב. הוא זכה עם לסטר סיטי באליפות הליגה השלישית ואליפות הליגה השנייה, אבל לא דמיין לרגע שיחגוג גם בפרמיירליג. "חשבתי שכבר ראיתי הכול בקבוצה הזו", אמר הקשר הנרגש בחגיגות האליפות. והנה, אחרי שהפך לראשון שזוכה באליפות שלוש הליגות הראשונות באנגליה עם אותה קבוצה, קינג יכול להיות מלך פעם נוספת. הפעם של אירופה כולה.
הסיכויים לזכייה של הוולשים ביורו עמדו על 250-1. לא חסר תקדים כמו ה-5,000-1 של לסטר, אבל בכל זאת יחס של הפתעה מרעישה. לפיכך, קינג, שבקושי שיחק בטורניר (26 דקות) ועשוי לפתוח בהרכב בחצי הגמר במקום ארון ראמזי המוצהב, רחוק שני משחקים מדאבל שאם מישהו העז איכשהו להשקיע עליו ליש"ט בודד, הוא עשוי לקבל בחזרה 1,255,250 מיליון ליש"ט. נגד כל הסיכויים.
