כל שחקני נבחרת ויילס החזיקו ידיים ויצרו חצי גורן ממוקד לכיוון הפינה בה רוכזו אוהדיהם באיצטדיון הנהדר של ליל. 12 קילומטרים מהגבול ועם מאה אלף שדים בעיר, זה היה אמור להיות משחק ביתי של בלגיה. היא גם היתה פייבוריטית. אבל הדרקונים הוכיחו שעם כל הכבוד לאגדות, של טולקין או של מרטין או של שייקספיר, המציאות היא הדבר הקסום ביותר.
הם החלו בריצה לעבר הטריבונה, וגלשו חזה אל דשא. שנייה לאחריהם, עשו זאת כל אנשי הצוות. כמה דקות לאחר מכן עלו שוב ילדי השחקנים. כמו בפארק דה פראנס אחרי ה-0:1 הדחוק מול צפון אירלנד, הם טופפו על המשטח, לבושים בדגם מוקטן של החולצה של אבא. אחד-אחד בעטו וכבשו את השער אותו חורר רק לא מזמן סופר סב סם ווקס. ואבותיהם התחבקו זה עם זה, חלקם הזילו דמעה, חלקם שתיים. ויילס בחצי גמר של טורניר גדול בפעם הראשונה בהיסטוריה. חלום ליל קיץ.
עוד בנושא:
יורו 2016: ויילס עלתה לחצי הגמר אחרי 1:3 גדול על בלגיה
קולמן: "וואו, איזו הופעה. אל תחששו לחלום", בייל: "הרגשה מדהימה"
מוזיקת ג'אז התנגנה באיזור חדר ההלבשה, ושחקני הנבחרת המנצחת שוב לקחו את הזמן. יותר מדי זמן. כל כך חברותיים הם, אולי סיבנו אחד את השני -- אין הסבר אחר לעיכובים האלה. בשלב מסוים ניסה ניל טיילור לדבר עם העיתונאים, אבל החצוצרות והסקסופונים הגבירו קול וניל בקושי נשמע. לא נורא, חשבתי, הציטוטים שלו והמוסיקה שלהם מחזיקים בלילה הזה באותה משמעות.
אות קסום ראשון התקבל כבר בדקות הפתיחה הכי טובה של המשחק הכי טוב בטורניר הזה. אז שלושה דרקונים, כמובן - הנסי, טיילור, דייויס - חסמו בגופם שלושה מצבי-על בצד הבלגי. "היה עלינו הרבה לחץ ברבע השעה הראשונה", אמר לי טיילור, שהדף את הפגז השני. "שלוש עצירות מראות איך אנחנו מגנים - אנחנו זורקים את עצמנו, מקריבים את עצמנו". מה מרגישים בשניה הארוכה הזו, שאלתי. "אתה פשוט מרגיש הקלה שזה יצא", חייך. "במשחק הזה הראנו את ה-Together Stronger", אמר. "הראנו כמה ביחד, וכמה אנחנו מתאימים לרמות האלו".
זה זמן מה שהמוטו Together Stronger מלווה את הוולשים. במלוא עצימותו נתקלתי בו בקרדיף, אז נסעה נבחרת ישראל לשם וחילצה 0:0. המוטו היה תלוי בכל פינה ברחבי האיצטדיון והעיר, וההאשטאג TogetherStronger# תפס תאוצה ברשתות החברתיות. גם במהלך היורו הוולשים כל הזמן משוויצים ב"ביחד". אם איטליה זו הנבחרת הכי קבוצה, ויילס זו הנבחרת הכי פלוגה. אחד מעיתונאי הכדורגל הבולטים במדינה, כריס וות'אן הצעיר, כתב ספר על העלייה המטאורית של דור הזהב הוולשי. הוא קרא לו, איך לא, Together Stronger. אחרי מאורעות אמש, פרק נוסף יהיה חייב להיכתב. לפחות עוד אחד.
שלשום גם דיברו על זה הקפטן אשלי וויליאמס והמאמן כריס קולמן במסיבת העיתונאים לפני המשחק, וזה בדיוק מה שאמר לי טיילור אמש. כולם מסבירים איך הם גילו את הביחד דווקא בקמפיין הקודם, הקשה, הנכשל. קולמן הוא טקטיקן נהדר, ועל רקע העבודה הנהדרת שלו ניכר כמה המכונה הבלגית לא מתקתקת; כמה אצל הנבחרת של וילמוטס השלם קטן בהרבה מסך חלקיו (איזה חילוף גמר יותר המשחק פלאיני של וילמוטס או ווקס של קולמן?). אבל אמש זה היה מעבר לטקטיקה. זה היה ניצחון האופי של נבחרת שמחה. בלגיה פתחה נהדר, בלגיה הוליכה, בלגיה היתה קרובה לשני. אבל דווקא אז הוולשים התעוררו. וכמה שהאופי הוולשי חזק ומדבק, בבלגיה הוא נראה כמילה גסה ושם דור הזהב זהוב על באמת.
הזינוק לעבר היציע, החגיגה בצורת לב על הדשא, המוטו, הילדים הכובשים. ויילס היא נבחרת שלמה שמפלרטטת עם הקיטש, אבל כשזה לא הצליח כל כך הרבה זמן ופתאום זה מצליח אתה מכיל את הקיטש, משלים איתו, סופג אותו, מקנא בו. ושמח בשביל קפטן אשלי וויליאמס שעשה 1:1. תרגיל הרכבת של קולמן עבד נהדר, ושחקן הכדורגל שהכי נראה כמו שחקן ראגבי נגח פנימה באין מפריע. בכלל, קרנות ויילס היו מסוכנות מאוד, ונראה היה שהבלגים פשוט לא הצליחו להתגבר על יותר מדי חוסרים הגנתיים - לוקאקו, ורמאלן, ורטונגן.
הלב הוולשי
קולמן, ששמע שלשום מהתקשורת הבלגית שוורטונגן ייעדר, ניצל את המצב באופן מושלם. רוב ההתקפות הלכו על האגף של המחליף ג'ורדן לוקאקו, וזה כמעט קרס תחת הנטל. הפטיש שלי לקולמן החל בחיפה, נמשך בקרדיף, ומאז עוד פעמיים בצרפת. הבחור שק של כריזמה, מבוא לרטוריקה, פאסון מהלך. כל מילה שלו כאילו נכתבה על ידי תסריטאי, כל משפט נאמר לצלילי פסקול.
"חלמתי על לילה כזה", אמר אתמול, "לא ידענו אם נהיה טובים מספיק כדי לחוות אותו. זה מקרה קלאסי - איפה היינו, הכי רחוקים מהיכן שאנחנו עכשיו. שלושה מיליון אנשים משתגעים בבית עכשיו, וזה מגיע להם. מגיע להם ליהנות מזה. כשהתקרבנו ותפסנו את המקום הראשון, ואנשים בבית החלו להשתגע, אמרתי להם 'תיסחפו, צאו מגדרכם, אל תעצרו כדי שננסה להדביק את הציפיות שלכם'. אני יודע שהנבחרת שלי טובה מול כל נבחרת - ידעתי את זה לפני הטורניר ואני יודע את זה עכשיו".
Cut.
ואיך באמת ידענו שמדובר בלילה קסום? האל רובסון-קאנו, שחקן התקפה של 8 גולים בשלוש העונות האחרונות במצטבר, עושה סיבוב-קרויף על לוקאקו, מוניר ופלאיני (אוי, וילמוטס), ועושה את ה-1:2. ואת כל זה עשה בחור בלי חוזה ובלי קבוצה. "לפעמים אתה צריך את הפלטפורמה להראות מה אתה מסוגל", אמר שחקן רדינג לשעבר. "נשארתי הרבה שנים באותה הקבוצה, ועכשיו הגיע הזמן לעבור הלאה".
הטלפון של הסוכן שלך בטח מצלצל בלי הכרה, נאמר לו. "הוא צלצל גם קודם, ועכשיו בטח עוד יותר", ענה רובסון-קאנו. ומה עם הסיבוב-קרויף? "תמיד צפיתי בשחקנים הכי גדולים בעולם, וקרויף היה אחד מהם. נהדר לשחזר את המהלך הזה במשחק כזה גדול".
קרויף לא כבש במהלך הזה, אמרתי לו.
"לא, הוא לא, רק הגביה", הוא צחק ויצא מחדר התקשורת.
שחקני ויילס ואוהדיה ריחפו אמש גבוה מעל לליל, אבל ארון ראמזי הלך בגבהים המקובלים. הוא שמח עקב ההישג הנדיר, אבל נגיעת יד מרושלת שלו עלתה לו בכרטיס צהוב ובהיעדרות מהמשחק הכי גדול בתולדות הכדורגל הוולשי. "אני הרוס בשבילו", אמר קולמן. "זה כל כך מאכזב, מגיע להם להיות במשחק הזה. ברמה הזו, כשיש כל כך הרבה לחץ על השחקנים, הרחקה בגלל שני צהובים בחמישה משחקים זה חמור מדי".
"אני הרוס", אמר ראמזי ביציאה. הוא היה המצטיין של ויילס אמש עם 86% דיוק, שישה מצבים שיצר ושני בישולים. "זו היתה תנועה כל כך טבעית, וכבר ברגע ההוא הבנתי", אמר, והתקשה לשלוט ברגשותיו. ראמזי ובן דייויס יחמיצו את המפגש מול פורטוגל, ולמרות שגם בלגיה סבלה מנוהל שני הצהובים, מומלץ לשנותו בטורנירים האלה. בכל מקרה, הרווח כולו של כריסטיאנו.
orenjos@walla.co.il