נושאים חמים

סרט כחול: סיפורו של הבלגי וילפריד ואן מור

וילפריד ואן מור נפצע במשחק מול איטליה לפני יורו 72', אבל הוחזר לנבחרת בהברקה גאונית בגיל 35 ונקם בסקוואדרה אזורה בדרך לגמר אליפות אירופה ב-1980. לפני משחקה הראשון של בלגיה ביורו מול איטליה, מדור היה היה מביא את סיפורו יוצא הדופן של הגנרל הקטן שכה חסר בסגל

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
שחקן נבחרת בלגיה וילפריד ואן מור (אתר רשמי)
היה לו חשבון לסגור והוא סגר אותו. וילפריד ואן מור

המשחק הראשון של בלגיה ביורו 2016 יהיה מול איטליה. על הנייר, לא מדובר בקרב פשוט, והשדים האדומים לא שוכחים כיצד הרסו להם האיטלקים את אליפות אירופה הביתית לפני 16 שנה, עם ניצחון 0:2 בבריסל בשלב הבתים. ואולם, בסיכום הכללי המאזן של בלגיה מול היריבה מארץ המגף דווקא חיובי ומעורר זיכרונות מרתקים. עבור וילפריד ואן מור, אחד הכוכבים הגדולים והחשובים בתולדות המדינה, היוותה איטליה ציון דרך מכונן פעמיים, לטוב ולרע.

החיים התאכזרו כלפי ואן מור במאי 1972, כאשר השדים האדומים אירחו את סקוואדרה אזורה במשחק הגומלין ברבע הגמר במוקדמות. אליפות אירופה נערכה אז במתכונת משונה, עם ארבע משתתפות בלבד בטורניר הגמר עצמו – סוג של פיינל פור. רבעי הגמר נערכו שבועות ספורים קודם לכן בשיטת בית וחוץ, ורק לאחר מכן נבחרה המארחת מתוך העולות. בלגיה סחטה תיקו 0:0 עם מערך הגנתי מאוד של המאמן ריימון גוטאלס בסן סירו מול סגנית אלופת העולם, והלכה על כל הקופה בבריסל עם דור שחקנים נהדר.

ואן מור הבקיע את שער היתרון בדרך ל-1:2 מזהיר, אבל את המשחק הוא סיים בבית החולים. תיקול מזעזע של מריו ברטיני, הבלם הקשוח של אינטר, גרם לשבר משולש ברגלו של הקשר הבלגי. המאסטרו לא רק החמיץ את הטורניר שנערך בסופו של דבר על אדמתו, בו ניצחה מערב גרמניה את הבלגים בחצי הגמר, אלא כל הקריירה שלו היתה בסימן שאלה גדול. הנסיקה המטאורית נעצרה, ולא רבים האמינו שהוא יוכל לחזור לרמתו העילאית אחרי פציעה כה קשה. מבחינת ואן מור, היתה זו טרגדיה איומה. ייתכן שהוא היה זכור ככוכב גדול הרבה יותר לו היה נשאר בריא, כי הפוטנציאל היה פנומנלי.

שחקן השנה בעונת הבכורה

וילפריד נולד ב-1945, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, ילד לא מתוכנן לאם בת 45 ואב בן 52. הוא לא זכה להכיר את אחותו שנהרגה בהפצצת הנאצים, וילדותו עברה בצל הטראומה המשפחתית. הכדורגל וספרי ההיסטוריה היוו מפלט, וכשרונו בלט בקבוצת הנוער של בוורן. "המשחק הוא כל חיי", הוא אמר בצעירותו, אולם לא כל המאמנים השתכנעו. מבנה גופו הצנום הרתיע רבים, הוא בילה בליגה השלישית, ובגיל 20 הגיע לאנטוורפן רק כי מצא שם עבודה כחשמלאי. פגישה עם המאמן האנגלי הארי גיים שינתה הכול. באופן מדהים, הוא לא רק הפך תוך שבועות לכוכב המוביל בקבוצה, אלא הוכתר לשחקן המצטיין בליגה כולה כבר בעונתו הראשונה ב-1965/66 – על אף שהקבוצה דורגה במקום העשירי בלבד.

היה לו הכול. עם 168 הסנטימטרים שלו, ואן מור היה בכל פינה במגרש – קשר רחבה לרחבה אולטימטיבי שחילץ כדורים, ניווט התקפות וקיבל את הכינוי "הגנרל הקטן". קבוצות רבות חשקו להחתימו, וקלן היתה בצמרת המחזרות. אלא שהבלגי ממש לא התכוון לשחק בגרמניה – הצלקות מהמלחמה היו טריות מאוד. הוא בחר לעבור לסטנדרד ליאז', שבנתה סגל נוצץ אך לא הצליחה לזכות באליפות במשך חמש שנים.

להגעתו של ואן מור ב-1968 היתה השפעה דרמטית. החבורה באדום סיימה בפסגה במשך שלוש שנים רצופות, בעוד הקשר נבחר פעמיים לשחקן העונה. ב-1969 עשתה סטנדרד כותרות גדולות כאשר הדיחה את ריאל מדריד של פאקו חנטו מגביע האלופות, ונעצרה רק על ידי לידס ברבע הגמר. בקיץ 1970 נסע ואן מור למונדיאל כאחד הכוכבים הבולטים של הנבחרת, וכבש צמד ב-0:3 על אל סלבאדור, אך הבלגים נכנעו לברית המועצות ולמקסיקו והודחו. יורו 72' היה אמור להיות הטורניר שלו, אך הגורל רצה אחרת.

שיחת הטלפון ששינתה הכול

הקריירה המזהירה של ואן מור נעצרה, ובנבחרת כבר לא בנו עליו. ב-1976 הוא בחר לעזוב את סטנדרד מחשש שיאבד את מקומו בהרכב – החלטה עליה הצטער מאוד בדיעבד. הוא חתם בברינחן הקטנה מהתחתית, הרחק מאור הזרקורים. ואז, לפתע, צלצל באוקטובר 1979 הטלפון. על הקו היה המאמן הלאומי גי טיס. "אני זקוק לך", הוא אמר לקשר בן ה-34. "באמת?", השיב ואן מור ההמום. זה היה הדבר האחרון שהוא העלה בדעתו. אלא שהיתה זו הברקה אדירה, בעצתו של גוטאלס שזכר את כושר מנהיגותו של ואן מור. התכונה הזו היתה חסרה לסגל הצעיר של טיס שסיים יותר מדי משחקים בתיקו במוקדמות אליפות אירופה.

הגנרל הקטן עשה סדר. הוא כבש כבר במשחק החזרה הסנסציוני שלו, בניצחון על פורטוגל, ובהמשך גם סקוטלנד נכנעה פעמיים. בזכותו, סיימה בלגיה נקודה לפני אוסטריה המצוינת של האנס קראנקל, והעפילה ליורו 80'. הטורניר הזה נערך לראשונה בהיסטוריה במתכונת של שמונה נבחרות ושני בתים, אך בניגוד ל-1984 או 1988 לא התקיימו משחקי חצי הגמר. הנבחרות שסיימו ראשונות בבתיהן העפילו ישירות לגמר ברומא.

השחקן הבלגי וילפריד ואן מור (אתר רשמי)
הצטער על ההחלטה לעזוב את סטנדרד. ואן מור

לנצח את איטליה בנשק שלה

ואן מור כבר היה בן 35, ומעטים מחוץ לבלגיה זכרו אותו. הפרשנים העריכו שבלגיה תהיה הנבחרת החלשה ביותר בטורניר, ולא נתנו לה סיכוי מול אנגליה הנוצצת של קווין קיגן וטרבור ברוקינג במשחק הראשון בשלב הבתים. מבחינת האנגלים, היה זה טורניר קריטי ביותר, אחרי שנעדרו משני מונדיאלים ברציפות, והם יצאו לדרך עם שער מהיר של ריי ווילקינס, אולם לשדים האדומים היו תוכניות אחרות. יאן קולמנס הצעיר הישווה, בעוד ואן מור השתלט לחלוטין על מרכז המגרש. נמרץ באופן מפליא לגילו, ראשון לכל כדור, כמעט ולא טועה במסירות – הוא היה המנוע של בלגיה, שהרגישה קצת מקופחת בתיקו 1:1.

היא באה על שכרה במשחק השני, בו ניצחה 1:2 את ספרד, בעוד ואן מור מספק עוד הצגה אדירה לאוסף. באותו ערב, ניצחה איטליה את אנגליה 0:1, משער מאוחר של מרקו טארדלי. המארחת סיימה בתיקו מאופס עם הספרדים, ולכן למחזור נעילה הגיעו בלגיה ואיטליה עם ארבע נקודות בפסגה. גם הפרש השערים היה זהה, אך הבלגים כבשו יותר, ולכן האיטלקים נזקקו לניצחון על מנת להעפיל לגמר. עבור ואן מור, היה זה המשחק המכונן השני מול איטליה.

שמונה שנים אחרי הפציעה שכמעט ריסקה אותו, הוא היה שוב על הבמה הגדולה מול סקוואדרה אזורה, ויצא עם ידו על העליונה. "גברנו עליהם בית ספר באמצעות הנשק שלהם", התבדח טיס, שארגן בונקר במחצית המגרש שלו ושמר על רשת נקיה במשך 90 דקות. תיקו מאופס שלח את בלגיה לגמר ואת האיטלקים החוצה, על אף שדינו זוף לא ספג אפילו שער אחד בשלב הבתים. "הסכינים נשלפות" הכריזו העיתונים על הדחתו הקרובה של אנצו ביארזוט. למזלה של איטליה, המאמן נשאר בתפקידו וזכה בגביע העולם בחלוף שנתיים.

מקום רביעי במשאל כדור הזהב

באשר לבלגיה, היתה זו ההופעה היחידה שלה בהיסטוריה בגמר של טורניר גדול. ואן מור התייצב מול מערב גרמניה, הנבחרת השנואה ביותר מבחינתו, וחשק לנקום שוב – הפעם על פשעי המלחמה. זה לא הצליח, כי הורסט רובש השלים צמד דרמטי בדקה ה-88 וניצח 1:2. החבורה של טיס נותרה עם המחמאות בלבד, וקופחה קשות גם בנבחרת המצטיינים של הטורניר שנבחרה על ידי אופ"א. רק קולמנס ייצג אותה שם, לצד שישה גרמנים וארבעה איטלקים. חסרונו של ואן מור זעק לשמיים, אבל הוא קיבל פיצוי הולם במיוחד.

במשאל כדור הזהב ב-1980 הגיע הבלגי המתבגר למקום הרביעי, הישר אחרי קרל היינץ רומניגה, ברנד שוסטר ומישל פלאטיני. זה היה השיא. על גלי ההצלחה שב ואן מור לקבוצת נעוריו בוורן, החזיר אותה לחלק העליון של הטבלה, ואפילו נסע למונדיאל בספרד בגיל 37, אם כי שותף בו בשני משחקים בלבד. זה כבר היה פחות רלוונטי. הוא נכנס להיסטוריה כאחד הכוכבים המבוגרים ביותר בתולדות אליפות אירופה.

זה גם השחקן שכה חסר לבלגיה הנוכחית. לשדים האדומים של מארק וילמוטס כשרון עצום, אך הפציעה של הקפטן וינסנט קומפאני הותירה אותם ללא רועה. שחקני השדה המבוגרים ביותר בסגל בני 30 בלבד, ובאופן כללי זוהי חבורה צעירה. לו אפשר היה לשלוף מישהו בדמותו של ואן מור על מנת לעזור לקווין דה בראונה, אדן הזאר ורומלו לוקאקו, סיכוייהם של הבלגים לשחזר את ההצלחה ולהעפיל לגמר השני בתולדותיהם היו משתפרים.

מאמן נבחרת בלגיה גי טיס (Creative Commons)
המאמן הגדול בתולדות נבחרת בלגיה, וההברקה עם וילפריד מור היא רק עוד הוכחה לכך. גי טיס