ההשפלות הגדולות ביותר בכדורגל הישראלי בעידן המודרני

בווידאו: משדר לקראת גמר הגביע, עם איתי אריכא, השוער ב-10:0

"לא רבותיי, זה לא חלום", כך נכתב באתר הרשמי של מכבי חיפה על אחד המשחקים המיתולוגיים בתולדות הכדורגל הישראלי. נכון שמדובר במשחק חסר חשיבות לשתי הקבוצות, אי שם לפני כמעט 30 שנה, נכון שזה היה משחק פלייאוף תחתון זניח, שהחל ב-13:00 בצהריים וכלל לא צולם, אבל ההשפלה הזו תיזכר לדורי דורות. אמרו ששחקני מכבי תל אביב עשו שם סבוטאז' נגד המאמן שפיגל (שחתום על עוד מבוכה צהובה, פרטים בהמשך), איתי אריכא הצעיר עמד אז בין הקורות של הצהובים ועשה את המיטב מאחורי ההגנה המחוררת שלו (הירוקים הובילו 0:4 בדקה ה-16, ו-0:7 במחצית), אבל בשורה התחתונה, יהיו הנסיבות אשר יהיו, המשחק הזה הוא ללא ספק אחד המשפילים בתולדות הענף, נקודת ציון בלתי נשכחת בתולדות שני המועדונים. עד היום כשאוהדי חיפה רוצים להקניט את האוהדים הצהובים הם מתחילים בספירה איטית מ-1 עד 10, כשאין צורך להסביר למה הכוונה. קשה להאמין שתוצאה כזו תשוב על עצמה מתישהו בליגת העל.

השוואה למכבי חיפה: ההפסד הזה היה עוד מסמר גדול מאוד בארון המתפרק של מכבי תל אביב באותה תקופה. לקח קצת זמן לצהובים, אבל אותה עונה ואותו הפסד היו התחתית, שפל איום, ומשם החל סוג של תהליך בנייה וניקוי אורוות. אגב, למרבה האירוניה, על אף שההפסד הזה לא יישכח, בסוף אותה עונה זכתה מכבי תל אביב בגביע המדינה אחרי ניצחון כנגד כל הסיכויים וההערכות מול הפועל תל אביב. רמז לבאות?

20:50: מכבי תל אביב מול מכבי חיפה בגמר הגביע בטדי

באותה עונה בתוך חודש מכבי תל אביב השפילה את מכבי חיפה פעמיים, באותה תוצאה, עם שתי חמישיות, כואבות וצורמות, שהיוו הצהרה: אלו השנים שלנו. ביריבות העיקשת שהחלה בתחילת שנות ה-90 בין שני המועדונים, הצהובים רצו להבהיר ליריבה החיפאית מי באמת בעלת הבית בליגה. אם רק בעונה לפני מכבי חיפה הייתה הדאבלסיטית, מכבי תל אביב של אותה עונה – עם גרנט הקוסם על הקווים, זוהר ונמני הנסיכים, אבי כהן ודריקס כסקוררים, קלינגר ואובארוב כמנהיגים - הייתה בלתי ניתנת לעצירה, ופעמיים תוך זמן קצר השפילה את הירוקים בתצוגות כדורגל אדירות.

השוואה למכבי חיפה:

קשה לדבר על תהליכים דומים בין הירוקים של היום לאז. בעוד מכבי חיפה של היום מחפשת את עצמה, באותו הזמן החל בכרמל תהליך מצוין ובריא עם כניסתו של שחר. הדבר היחיד שאפשר להשוות הוא אפקט התבוסה. אחרי שתי התבוסות בליגה, הקבוצות נפגשו גם בחצי גמר הגביע, כשחיפה מחפשת נקמה ספורטיבית. מהר מאוד היא גילתה כמה גדולה העליונות הצהובה, כשזה נגמר עם עוד רביעייה (4:2). המשחק הערב יכול להתפתח בדיוק באותה צורה.

"חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים. האויב כבר לא מפחיד הוא רק זקוק לרחמים". את השורות האלה כתבו חברי להקת משינה על הטראומה הצהובה מאותה שבת, על אחד ממשחקי העונה הכי מדהימים שזכורים בתולדות הליגה, על הצגת הכדורגל המרהיבה של הירוקים, על ההשפלה הכואבת של הצהובים, וכל זאת במשחק הכי טעון שהיה באותה תקופה, ברגע האמת, לעיני מדינה שלמה, 0:5 מהדהד, כמעט מושלם. עד לאותה שבת, כשהקבוצות רצו אחת ליד השנייה באופן די צמוד, עוד ניתן היה להתווכח מי טובה יותר, אבל ברקוביץ', עטר, מזרחי ושות' העניקו חותמת סופית, נצחית, לקבוצה שנחשבת על ידי רבים לגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, ושלחו את הצהובים מושפלים ועם הזהב בין הרגליים.

השוואה למכבי חיפה:

אי אפשר ממש להשוות בין הקבוצות. המשחק עצמו הוא משחק שלא יישכח, אבל מכבי תל אביב של אותה עונה הייתה קבוצה חזקה מאוד, בתקופה נהדרת למועדון, ולראיה, זמן קצר לאחר מכן היא הדיחה את מכבי חיפה מהגביע עם ניצחון באותו מגרש בדיוק. חיפה של העונה היא קבוצה שמגמגמת מתחילת העונה, ונדמה שההפסד המשפיל בשבת החזיר את כל הסיוטים מתחילת העונה, אלה שבשבועות האחרונים קצת נשכחו עם ניצחונות בגארבג' טיים.

בית"ר ירושלים הגיעה לבלומפילד במחזור האחרון של אותה עונה כדי להבטיח את המקום השלישי, שאמור היה להבטיח לה את ההשתתפות באירופה על חשבון הפועל באר שבע. הצהובים שחורים מהבירה חשבו שהם באים לטיול ביפו, אבל כבר בדקה ה-15 פיגרו 3:0, וזה נגמר בהשפלה בלתי נשכחת, והניצחון הגדול ביותר של בני יהודה על אחד המועדונים הגדולים בארץ. משה אייזנברג כבש אז שלושער מול יעקב אסייג, שוער בית"ר, שבהרכבה שיחקו בין השאר אלי אוחנה ורונן חרזי.

השוואה למכבי חיפה:

בית"ר של אותן עונות, בדומה למכבי חיפה הנוכחית, היא קבוצה שהיו לה שאיפות לתארים, אבל בפועל הייתה רחוקה מאוד מהאיכות שהייתה לשתי המובילות - מכבי חיפה ומכבי תל אביב. בניגוד למה שקרה לחיפה בשבת, אז לבית"ר היה על מה לשחק, והתבוסה האדירה גרמה גם לזעזוע במועדון וגם להדחה מאירופה. באר שבע שהרוויחה מההפקר התבזתה אז באירופה.

קצת לפני סיום הליגה הגיעה בית"ר המפורקת של גד זאבי לבלומפילד ללא מאמן קבוע ובחוסר ודאות כלכלית. אם בתחילת העונה חלמו בבירה על אליפות, באה מכבי תל אביב ווידאה הריגה ממה שנותר מבית"ר, והשאירה חותם סופי ומשפיל על העונה של הירושלמים. רודריגו גולדברג, ברוך דגו ואבי נמני חגגו בבלומפילד מול קורנפיין האומלל.

השוואה למכבי חיפה:

עוד מקרה קלאסי של קריסה מרוב ציפיות: בית"ר של אותה עונה נבנתה בדיוק כמו מכבי חיפה, בתקווה לרוץ לאליפות, אלא שכבר אחרי כמה מחזורים קבוצת הכוכבים בהדרכת אלי גוטמן הייתה רחוקה מלהרשים, עד לדעיכה. במהלך העונה גוטמן אושפז לאחר לחצים מצד אוהדי בית"ר, והקבוצה התפרקה לה בשלהי העונה. התוצאה הזו הייתה עוד מכה בדרך להתפרקות טוטאלית של הצהובים שחורים מהבירה שחלמו אז אליפות.

כמו ה-0:4 המיתולוגי מ-91/92, גם הדרבי הזה סימן את ההגמוניה החדשה בעיר, בצורה מוחצת, חגיגית, בקרב היוקרתי מכל. הפועל המגמגמת של יוסי אבוקסיס הגיעה במטרה לחזור למירוץ האליפות אחרי מספר הפסדים רצופים, מכבי רצתה להמשיך את הדהירה שלה בצמרת כשהיא מציגה את שני שחקני הרכש החדשים, ערן זהבי וראדה פריצה. מכבי פתחה בטירוף והשאירה את האוהדים האדומים מושפלים ומבוישים כשהם מבינים כי הצהוב חזר ובגדול. ראדי חתם עם פצצה מכל הלב מול אפולה אדל, לעיני הקהל הצוהל בשער 11. עבור אוהדי מכבי תל אביב, זה ללא ספק אחד המשחקים המכוננים בתקופת ג'ורדי, החלום שעליו פנטזו בעשור האפל שלפניו.

השוואה למכבי חיפה:

החולשה של אותה עונה בהפועל תל אביב והתבוסה הנוכחית למעשה סימנו את תחילת התרסקות האדומה. בדיוק כמו מכבי חיפה של השנים האחרונות, גם הפועל לא סבלה מיותר מדי סבלנות, וההפסד חרץ סופית את גורלו של אבוקסיס בקבוצה, ששבוע לאחר מכן פוטר. משם הדרך למטה הייתה סלולה. להפועל תל אביב לקח זמן רב כדי להתאושש מהמכה.

"מה קורה כאן שלמה, תחזיק אותי!", קרא השדר יהונתן כהן, במשפט שכבר נכנס לפנתיאון של הכדורגל הישראלי, ואכן, אי אפשר היה שלא להתרשם מהניצחון האדיר באיצטדיון העירוני בחיפה, מהשישייה המוחצת מול היריבה הגדולה, מהמשחק שהשלים טרבל למכבי תל אביב של פאקו. הבאר שבעים הגיעו לגמר הגביע אחרי שאת האליפות הם הפסידו הרבה לפני. האדומים מהנגב רצו להחזיר לעצמם את הכבוד ורצו לחגוג תואר ראשון אחרי הרבה מאוד שנים. היו כאלה שאף החשיבו אותם כפייבוריטים למשחק. אלא שלמכבי היו תוכניות אחרות. במיוחד לראדה פריצה, בתצוגה האישית הגדולה ביותר בתולדות משחקי גמר הגביע, כשהשבדי כובש שלושה שערים ומוסיף שני בישולים מול אג'ידה האומלל. זהבי, ראדי ויואב זיו (!) השלימו את השישייה. במעמד הזה, מול איצטדיון מלא, לעיני נשיא המדינה, חניכיו של אלישע לוי התפרקו לגמרי. אלפי אדומים יצאו מהמשחק הזה עם דמעות, שרק שנה לאחר מכן הפכו לדמעות של אושר.

השוואה למכבי חיפה:

את אפקט התבוסה אפשר היה לראות במשחק הראשון בין הקבוצות העונה. באר שבע שאירחה אז בטדי דיברה הרבה על נקמה, ממש כמו חיפה היום, אבל בפועל למרות שהייתה טובה יותר, הורגש המחסום הפסיכולוגי של השחקנים מול הצהובים. כשהאדומים באו לבלומפילד בסיבוב השני וחזרו עם ניצחון, משהו שם כבר השתחרר.