הקיץ של ברדה: בחזרה לאחת ההחתמות הכי חשובות בתולדות הכדורגל הישראלי

"נו, מה אתה אומר?"

"זה יבוא, זה יבוא. יום אחד, זה יבוא".


בכל חופשת קיץ הם היו נפגשים, והדיאלוג היה כמעט זהה. אליניב ברדה ואסי רחמים — חמש עונות הם העבירו יחד בהפועל באר שבע, והקשר נותר חם. ב-2007 ברדה יצא לבלגיה. ב-2010 רחמים מונה למנכ"ל המועדון בו גדל.

סוף עונה, אותה פגישה, אותה שאלה, אותה תשובה, ובקיץ 2013 הסיפור שוב היה אמור לחזור על עצמו. שלהי חודש מאי, והמנכ"ל הגיע לבית הוריו של ברדה בבאר שבע. רחמים ואליניב שתו קפה. רחמים וחיים, האבא, קינחו עם כוסית עראק.


"נו, מה אתה אומר?", גם העראק לא מנע מרחמים להמשיך עם המנטרה הקבועה.

"יודע מה, אסי?", הפתיע ברדה. "זה יכול לבוא טוב".

חודש לאחר מכן, אליניב ברדה חתם על חוזה בהפועל באר שבע. שלוש שנים לאחר מכן, ההחתמה ההיא הפכה לחשובה בתולדות המועדון, ולאחת החשובות בתולדות הכדורגל הישראלי. הפועל באר שבע זכתה באליפות רק ב-2016, אבל אין נקודה מכרעת יותר על ציר הזמן מאשר קיץ 2013.

מדברת על הכל: אלונה ברקת בראיון מיוחד באולפן וואלה! NEWS

הגיבור, הגיבורה, והגמלים: לקסיקון האליפות המלא של הפועל באר שבע

הבוס האמיתי: 10 סיפורים על ברק בכר, האיש שניצח את מכבי תל אביב

העם דורש צדק חברתי: למה חובבי הכדורגל היו בעד הפועל באר שבע

פרויקט מיוחד: מסע הייסורים של הפועל באר שבע בעשור האחרון

עשו את זה צפו ב-1:3 של באר שבע על בני סכנין שנתן לה אליפות

הדמעות של האוהדים, ההתפרצות של השחקנים: אלבום תמונות חגיגי

ברדה ואוגו 9, מליקסון וצדק 8.5, ובכר? גיליון הציונים של באר שבע

ההישג של ברדה, הרצף הטוב באירופה: מספרי העונה של באר שבע

"!Barda moet blijven"

בעיר גנק אולי לא יקראו רחוב על שמו, אבל קשה להפריז בפופולריות של ברדה בקבוצה הבלגית. 205 הופעות ליגה, טופ-3 ברשימת כובשי השערים בתולדות המועדון. אליפות, שני גביעים, שלב בתים בצ'מפיונס ליג. וכמו מה שאתם רואים, גם שם האופי של ברדה גבר על כל נתון סטטיסטי וכל פיסת מתכת. אז הוא קיבל קמפיין על שמו.

זה היה בחורף 2013, וגנק ואליניב נכנסו למו"מ על חוזה חדש - הנוכחי מסתיים בסוף אותה עונה. המצב במועדון לא היה מושלם, ולמרות התרומה הגדולה, פרנסי גנק ביקשו לקצץ. ברדה הסכים להתפשר בחשבון הבנק, אבל לא במשך החוזה. גנק רצתה עונה פלוס אופציה, ברדה רצה יותר יציבות. המו"מ הופסק ונפתח לסירוגין, הקמפיין ביציעים תפס תאוצה. מ-20 דקות ל-40 דקות ל-90 דקות. "ברדה מוט בלייבן!", שאגו האוהדים בטריבונות. "ברדה חייב להישאר!".

במרץ ברדה הודיע שההצעה הסופית לא לרוחו, והשיחות פסקו. כמה ימים לאחר מכן אחד הבוסים הודיע לו שעקב כך, גם התפקיד שלו ישתנה בחודשים שנותרו. "יש שחקנים שאנחנו רוצים לקדם אותם, ואנחנו נשתמש בהם יותר", אמר לו. ברדה נע בין ספסל להרכב - רק תשע פעמים פתח בליגה. "הם השתמשו בי רק כשהיו חייבים", העיד. במשחק הבית האחרון, כשהוחלף, הוריד ברדה את חולצתו וחשף כיתוב "תודה על הכול".

ביי ביי גנק.

קפטן גנק הנוכחי, תומאס בופל, שיחק עם ברדה במשך ארבע עונות. בשבת, בזמן שאליניב שיחק על אליפות היסטורית בחיפה, תומאס העביר משחק פלייאוף עליון מול אוסטנד. יום לפני, בביתו, הוא ניסה להסביר את סוף הרומן. "הוא לא פתח באופן רציף, היה מו"מ שלא הצליח", אומר בופל, שלמרות תאקל או שניים אוהב מאוד את הישראלי. ובזמן שהילדים שלו עושים רעש בסלון, הוא הוסיף: "היה גם את העניין המשפחתי - איפה לגדל את ילדיו. אני מניח שכל הסיבות התחברו לכדי החלטה אחת".

"אליה אולי לא עזב את גנק בהרגשה טובה", ממשיך הקפטן. "מצד שני, כשמסתכלים לאחור - הוא יכול להיות גאה בנו ואנחנו תמיד נהיה גאים בו. ואתה רואה, לפעמים החלטות עצובות גורמות לדברים הכי טובים להתגשם. עכשיו ההחלטה שלו נראית פנטסטית".

ואם היה נשאר?

"ברדה לא רק הראה יכולות אדירות על הדשא, הוא היה המנהיג. זה שיכול לדבר עם כולם, לגעת בכולם. הוא בחור חכם. הוא היה הפנים של המועדון. אבל הסוף תמיד מגיע מתישהו, והסוף של ברדה בגנק הגיע מוקדם מהצפוי. היה לי תענוג לשחק איתו באותו המועדון, ואני מקווה שנעבוד ביחד בעתיד".

אולי כשאתה תהיה מנהל מקצועי בגנק והוא יהיה בבאר שבע תוכלו לעשות עסקים…

"לא, לא", משיב בופל. "אם יום אחד אהיה מנהל ספורטיבי של גנק, אני מביא את ברדה בחזרה לכאן".

שוער גנק לאסלו קוטלש שומר על קשר הדוק יותר עם אליניב ברדה. כשהוא צפה בגול של החלוץ מול בית"ר, הוא השתגע. "וונדרפול!", שאג. גם הוא עדיין בגנק, אבל לפי קולו נראה שהוא מחפש דרך מילוט. "עבורינו", הוא אומר, "העזיבה של ברדה היתה הפסד ענק. הוא מנהיג אמיתי, יד ימינו של המאמן, מה שהוא אמר - כולם עשו. חבל, לרוע מזלנו המועדון החליט מה שהחליט".

בין ביתם של קוטלש וברדה הפרידו כחמש דקות נסיעה. הם הרבו להיפגש. השוער מספר שכמה חודשים לאחר העזיבה, בצוות המקצועי של גנק הודו בטעות - המנהל המקצועי אף אמר כך במסיבת עיתונאים. אבל זה היה מאוחר מדי. גנק נחלשה מקצועית, חברתית וגם מספר המנויים הראה על טעות. "לדעתי, ההצעה שלהם היתה עלבון - כאילו רצו שיעזוב", אומר השוער. "אחרי שהוא עזב, נפער חור בחדר ההלבשה שלנו. לא היה לנו מנהיג. אנחנו מתגעגעים אליו, אפילו היום. אני הייתי מאוכזב באופן אישי. תהיתי - אם המועדון יכול לעשות דבר כזה לכזה בחור מונומנטלי, איפה הגבול? הם יכולים לעשות הכול, וזה אסון. לשחקן כזה אפשר להגיד 'פאק יו, לא צריך אותך יותר?!' זה עצוב".

"עד הרגע האחרון קיוויתי שיישאר", בופל חותם, וקוטלש מעיד: "הוא תמיד דיבר על ישראל, תמיד סיפר על באר שבע. כשזה לא הסתדר בגנק, היו לאליניב הצעות מכל מני מדינות. ולי היה ברור - הוא יחזור הביתה".

"אתה בדיוק תופס אותי בחנות של השותף המתוק שלי, ליאור רפאלוב".

דוד קורן הוא יהלומן, סוכן, ועבור ברדה הוא בעיקר אבא שני. כשלבני הזוג ברדה נולד בן ראשון אחרי שתי בנות, בשולחן אליהו הנביא, הגיעה השורה "ייקרא שמו בישראל…". ברדה הרים ראש, ובעיניים דומעות הכריז "קורן".

קורן קפא במקום. כשהתעשת פלט: "בשום פנים ואופן לא. זה מוגזם".

אליניב לא נסוג. "בכל העולם יש דייוידים", נימק, "אבל קורן - זה בשביל שכל הזמן אהיה אסיר תודה".

כשברדה עוד היה בהפועל תל אביב, היהלומן קורן - דרך המלצה של בנו - הבין שיש פה עוד תכשיט. למחרת הגיע לוולפסון, ואליניב בדיוק התחתן, וקורן הכין את השטח. "יש לך סוכן?", שאל את ברדה, שנפש באילת.

"לא, אבא מטפל בי".

"תגיד לו שיתקשר אליי".

ב-1 בלילה התקשר אבא חיים. "תגיד, אדון קורן - מה אתה מבלבל את הילד?". וקורן, כדמי רצינות, סידר טיסה, ויזה, וחוזה כתוב. האישונים של אבא חיים הראו התלהבות, ולמחרת, בווילה של הספונסר של גנק הכול נסגר. כשהגנקים דיברו עם קורן על עמלה, הוא אמר "לא אקח סנט אלא אם יצליח". בינואר שלאחר מכן התקשרו לאייג'נט. "יש פה מעטפה בשבילך, סכום די הגון - אמרת שלא תיקח סנט אם לא יצליח, אז מה צריך לעשות כשמדובר באחד הגדולים?".

נתקדם הרבה-הרבה סיפורים ושש שנים קדימה. 2013, והטלפון של קורן צלצל. על הקו המנהל הספורטיבי של לוקרן, וילי ריינדרס. "אני קופץ אליך", אמר ריינדרס לקורן, "אני רוצה לדבר על הבלו דיאמונד". קורן ארגן ארוחת ערב זריזה, והזמין את ברדה, שבילה באותו זמן עם ארבייטמן ובדש. ריינדרס היה זה שהביא את ברדה לגנק, וכשהם התחבקו באותו ערב, ברדה זרק לו בציניות: "אתה לא עוזב אותי, הא?…".

"מבחינתנו, זו הצעה חסרת תקדים", אמר המנהל הספורטיבי כשחשף את הסכום שהוצע לחלוץ - לטענת קורן, מעל לחצי מיליון יורו לעונה. "הוא יהיה הקפטן שלנו, נבנה קבוצה סביבו". "הכיוון חיובי בעיקרון", אמר אליניב לקורן בסיום הפגישה. היתה גם הצעה מלובן, היתה אחת נוצצת - מסין, ועוד כמה הצעות מכמה מדינות.

התשובה הרשמית של ברדה לכולם נעה בין ביטול לבין משיכת זמן. "תנו לי לחשוב", אמר להרבה אנשים בחודשים הללו.

ואז הוא טס לישראל.

קורן וברדה נפגשו זמן מה לאחר מכן, בחתונה של חבר משותף במונטה קרלו. קורן לחץ, תהה איזו הצעה אירופית ייקח ברדה. "אתה יודע שאני משתף אותך בהכל", אליניב אמר לקורן. "יש לי הצעה מהפועל באר שבע. אני הולך לשבת עם אלונה ואלי ברקת".

קורן השיב: "עכשיו תורי להיות כן איתך. אם תחליט לחזור - או שתעשה היסטוריה, שהנכדים שלך והנינים שלך יהיו גאים בך, או שאנשים יאכלו אותך, יזרקו עליך שטרות של כסף". "הייתי מאוד מאוכזב", מעיד קורן כיום. "היה לי חשש שהוא יעבור את ההשפלות שברקוביץ' ודומיו עברו. שאלתי אותו 'אתה תעזוב את כל זה? אתה רוצה להגיע לבאר שבע המדשדשת?'. אבל עכשיו - יש לי צמרמורת רק מהשיחה הזו. בפעם האחרונה שדיברנו אמרתי לאליניב 'תראה מה עשית!'. אתם מבינים? זו חתיכת היסטוריה. הוא הפריח את השממה!".

"קשרתי צעיף אדום סביב הצוואר והתפללתי - אל תרדו ליגה".

כדי בכלל להגיע לקיץ 2013, באר שבע היתה צריכה לשרוד את 2011 ו-2012. ובשתי הפעמים, היא עשתה את זה במחזור האחרון של העונה. את שני המחזורים האחרונים האלה האוהד אליניב ברדה ראה דרך הטלוויזיה. בביתו שבבלגיה, עם צעיף אדום סביב צווארו הוא התפלל שקבוצת נעוריו לא תרד. "באר שבע לא יכולה להיות שם", אמר לעצמו.

ההחלטה להתקמבק אכן היתה קשורה לסיבות משולבות. הילדה הגיעה לכיתה א', שלב הקרוא וכתוב, ואליה התלבט בין מגורים באנטוורפן או שיבה לישראל. המשפחה, החוזה, האהבה. הכול הלך לכיוון אחד רומנטי. ואז הפגישה הראשונית עם רחמים. "בפעם ההיא שישבתי עם אסי, בכלל לא דיברנו על מספרים. ראיתי רצינות".

פגישה עם בני הזוג ברקת נקבעה לערב. לפני כן, נקבעה פגישה עם אלישע לוי במלון מנדרין. נוכחים: אלישע, אליניב, אביו ואישתו. ברדה סיפר ש"אלישע ריכך אותי", ומאמן נבחרת ישראל כיום מרחיב: "הדרישה היתה להפוך את באר שבע לקבוצת צמרת. אחרי שהתעסקתי בעיקר בלעבור את העונה הראשונה, אמרתי לאלונה - אם את רוצה קבוצת צמרת, את צריכה לעשות צעדים של קבוצת צמרת. להביא שחקנים מתאימים לסוג כזה של מועדון. כדי לזכות באליפות, היה צריך לנפץ את תקרת הזכוכית. וברדה התאים לכל הדרישות".

אז אלישע ישב עם ברדה, והחל במלאכת ההסברה. "זה היה קל", הוא מעיד. "דיברתי על לבו". ברדה באר שבעי - במקרה שלו לא צריך להתמודד עם הלם תרבות. אז אלישע עסק בעיקר בקונספט המקצועי. באסטרטגיה, בשאיפות. "הלכתי רחוק", הוא מפרט. "אמרתי לו - פה, אחרי שתגמור, יהיה לך אופק כמנהל מקצועי". ברדה יצא מהפגישה עם מחשבות חיוביות. אלישע גם. המאמן של הפועל באר שבע הודיע לבוסית שלו: מבחינתי יש אוקיי, אפשר להתקדם.

ממלון מנדרין המשיכה פמליית ברדה לביתה של אלונה ברקת בצפון תל אביב.

את הפגישה הראשונה שני הצדדים סיימו כשהם המומים מהפערים. ברדה בנה על סכומים שלפחות מזכירים את בלגיה, וחשב לעצמו 'מה אתה עושה? עונה אחת שם זה כמו שלוש פה'. במשפחת ברקת, כך לפי גורמים, לא האמינו שהם בכלל מדברים על המספרים האלה.

אחרי כמה דקות של שיחה עם אביו ואישתו, ברדה החליט שהוא הולך על זה. בשיחות החוזה הוא דרש מענק אליפות.

הברקתים צחקו.

הוא אמר שהוא באמת מאמין שהוא יכול לעשות את זה.

הם עשו פרצופים של "הלוואי, אבל רד לקרקע, בינתיים זה בסך הכול אתה".

אבא חיים ניצל את האתנחתא הקומית. "את יודעת מה?", אמר לבוסית. "אם זה מצחיק אתכם, תרשמו מענק של מיליון דולר".

בפגישה השנייה כבר היתה התפשרות, ולחיצת יד. זהו. אליניב ברדה חוזר להפועל באר שבע. ברקת בישרה את החדשות לאלישע. "בינגו!", השיב הקואץ'.

ההחתמה של ברדה יצרה אפקט פרפר מגנק ועד הנגב - אגב, יש יוזמה לארגן משחק ראווה בין השתיים, כמחווה לאליניב. הבלגים נחלשו אט אט, והפועל באר שבע הפכה לאימפריה, צעד אחר צעד. "כשבאתי ומכרתי לשחקנים שברדה יגיע, היה להם נוח יותר להצטרף", מספר אלישע. וצירוף ברדה אכן עזר למאור בוזגלו להחליט. "התקשרתי אליו", ברדה משחזר, "היתה לו הצעה מספרד והצעה מישראל. לא היה לי יותר מדי מה לשכנע - הוא רצה לבוא". בחורף 2014 דויד הובר היה מועמד. גם אליו התקשר ברדה לחזק את הרצון. "הסברתי הכול - כולל שהאצטדיון שלנו לא הכי יפה שהוא ראה… אבל זה התאים לו". כשהסוכן קורן בישר להובר על ההצעה, הקשר השיב: "אליניב משחק שם? בטח שאני בא".

את ברדה לא מצב הקבוצה ולא המתקן הרעוע הפחידו. "ידעתי לאן אני חוזר", אמר השבוע. "אני מכיר את וסרמיל, כל גרגר חול". וכמו קורן, כולם ניסו להזהיר. "חוץ מאבא שלי ומאימא שלי, כל מי שאתה רוצה אמר לי שאני טועה. אבל זהו, בקיץ ההוא כל התנאים הבשילו".

הוא לא היה צריך אליפות מטמטמת כדי להבין שצדק. גם לא גמר גביע. גם לא כרטיס לאירופה. גם לא שלושער מול מכבי תל אביב. הוא הבין שצדק ברגע שהעט נישקה את הנייר, ברגע שהבלו דיאמונד חזר להיות הנסיך האדום, ברגע שעלה על כר הדשא של אולד וסרמיל וראה אלפי צופים ועשרות אבוקות, וטירוף של עשרות שנים עקרות באות במגע עם תקווה אחת גדולה.

הפועל באר שבע זכתה באליפות ב-21 במאי 2016, אבל האות הראשונה נחרטה על הצלחת ב-24 ביוני 2013. "זו סגירת מעגל עבורי", אמר אז ברדה. "אני שמחה שאליניב סוגר מעגל", הכריזה ברקת.

תמימים.

החתימה של אליניב ברדה בהפועל באר שבע לא סגרה שום מעגל, לא החזירה דבר לקדמותו, לא הזכירה נשכחות; היא שינתה את כל מה שידענו על הפועל באר שבע, היא שברה את כל התקדימים לגבי קאמבקים של כוכבים, היא השמידה את תקרת הזכוכית. לא. החתימה של אליניב ברדה בהפועל באר שבע לא סגרה שום מעגל. אם כבר, היא פתחה למעגל את הצורה.