וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בעט בדלי: דריימונד גרין וגולדן סטייט מראים סף שבירה מדאיג

23.5.2016 / 16:00

כשהגבול הדק בין אינטנסיביות לאובדן עשתונות נחצה, דריימונד גרין לפתע הופך מהלב הפועם של גולדן סטייט לאיש שמסמל את השבריריות שלה. בלוג גמר המערב על אלופה שמחשבת מסלול מחדש, ועל מנהיג אחר שדווקא מצליח לשמור על קור רוח מפתיע

עריכת וידאו: מרום שפיצר

כל כך הרבה מהביטחון של גולדן סטייט נשאב מכך שהיא מרגישה בלתי מנוצחת כשהיא מחוברת, גם אם הקבוצה השנייה משחקת במיטבה. לפנות בוקר אוקלוהומה סיטי ת'אנדר הוכיחה שהיא עשויה להיות היוצאת מהכלל, במשחק שהיה הרבה יותר מסתם שמירה על הביתיות.

על פי רוב, זו חכמה קטנה מאוד להצהיר שאם קבוצה משיגה את מלוא פוטנציאל שלה, יש לה סיכוי טוב לנצח. אלא שהווריירס חשבו שהם מחוסנים מהצהרות כאלה נגדם, הם הניחו שאף אחד לא יכול לעצור אותם מלעשות את מה שהם עושים – עונה של 73 ניצחונות עלולה לייצר את האפקט הזה – ועכשיו הם מגלים שהם צריכים לחשב מסלול מחדש. לת'אנדר, בניגוד לספרס אולי, יש את הכישרון להתמודד עם ההתפרצויות של הלוחמים, ואפילו להשיב אש, כמו שראינו במשחק הזה, שנכנס מהר מאוד לגארבג' טיים. ההפסדים הבודדים של הווריירס כל העונה התאפיינו בחוסר סבלנות בשני צדי המגרש, איבודי כדור סתמיים, ושעמום שאנני שכזה. ככלל, זה לא מה שראינו היום, ועדיין הם היו בצד הלא נכון של שחיטה כשרה. זה, יותר מכל דבר אחר, צריך להיות מה שמדיר שינה מעיניו של סטיב קר.

ההססנות של גולדן סטייט בהתקפה התבטאה בחוסר תנועה של הכדור והשחקנים, שנראו פגיעים מתמיד. החבורה העליזה והיהירה של קר חטפה סנוקרת לפנים, נפלה ולא קמה. גם בצד ההגנתי לא חסרו בעיות, אחת מהן, שהייתה מייצגת במיוחד, הייתה באופן הכיסוי על אנדרה רוברסון. רוברסון הפך למקור המצוקה מספר אחד של קווין דוראנט, שניסה לנווט בין יער של ידיים בשני המשחקים הקודמים הזכות הטיפול המיוחד שרוברסון (לא) קיבל מההגנה. במשחק הזה הווריירס לקחו צעד אחורה מהטקטיקה שהסבה כל כך הרבה תסכול לדוראנט, וצעד קדימה לעבר רוברסון בצד החלש. טעויות מאוד מפתיעות של גרין בהגנה סללו לרוברסון נתיבים לחדור עד הטבעת. ועם האוכל בא התיאבון, בדמות שלוש שלשות מהשחקן עם הקליעה הכי מפוקפקת בפלייאוף.

אוקלהומה סיטי הביסה 105:133 את גולדן סטייט ועלתה ל-1:2 בגמר המערב

אדאמס על הבעיטה של גרין באשכיו: "הוא מאוד מדויק, הבחור הזה"

הלחץ מתחיל בקליבלנד? טיירון לו לוקח אחריות, לברון ג'יימס עוקץ

בלאט מצהיר: "לא אשב בבית. אם לא אאמן ב-NBA, אז במקום אחר"

דריימונד גרין, סטפן קרי, גולדן סטייט ווריירס. AP
עדיין לא חזר לעצמו. קרי/AP

שני הכוכבים של הקבוצה הביתית סיפקו יום משובח שכלל 63 נקודות ביניהם, ובלי ששמנו לב אפשר שהת'אנדר הפכו לפייבוריטים להגיע לגמר. ראסל ווסטברוק היה בשיאו, וזה היה מדבק. הוא היה חד ומחושב תוך שהוא מנצל את החייתיות האגרסיבית שמאפיינת את המשחק שלו. כמו במשחק הראשון, הרכז הנפיץ של OKC השתלט על הרבע השלישי עם האנרגיה העל-אנושית שלו. אחרי משחק שני פושר באוקלנד, ווסטברוק שפך חמתו על גולדן סטייט עם 30 נקודות ותריסר אסיסטים בפחות מ-32 דקות על הפרקט, יחד עם שמונה ריבאונדים שכולם עדות לאתלטיות וכוח רצון מיוחדים במינם. כאשר ווסטברוק לא פוגע הוא עף לכל הכיוונים במאה קמ"ש. זה קורה גם כשהוא במיטבו, כמובן, אלא שאז ניתן לראות שיש לו תכנית. קור הרוח שהוא הפגין במשחק הזה היה תשובה לכל מי שחשב שהוא לא יכול להיות רכז שמוביל קבוצה לפסגה.

חברו המוחצן פחות, דוראנט, נתן עוד הופעה נהדרת לרזומה הפלייאוף המרשים שלו. ה-MVP של 2014 תפר 33 נקודות, שהשיג ב-15 זריקות בלבד. בתוך כך נכנסו 12 מ-12 מהקו, שיחד עם הזריקות מהשדה התפזרו על 20 הזדמנויות קליעה בסך הכול. מדובר בנתונים מדהימים מבחינת יעילות, אבל דוראנט גורם להם להיראות כמו סתם עוד יום במשרד. אין שום דבר נורמלי בזה, אפילו אם לא לוקחים בחשבון את השיטה ההגנתית של גולדן סטייט, שמתמקדת עליו ומוותרת על רוברסון. שלא לדבר על ההתקפה הפשוטה של הת'אנדר, שמתבססת על בידודים וזריקות קשות מצד הכוכבים שלה. מפחיד לחשוב מה KD יעשה במערך התקפי שדואג לסדר לו גם זריקות נוחות פה ושם. מדובר בעילוי התקפי חד פעמי. לא פחות.

מהצד של גולדן סטייט, הקו האחורי של קר פשוט לא עמד בסטנדרטים שהציבו צמד הסופרסטארים שמנגד. סטף קרי ממשיך לחפש את הטאץ', ונראה שהוא עדיין מגשש את דרכו חזרה לכושר שהפך אותו לשחקן הטוב בעולם. אתמול ה-MVP עשה זאת בסיטואציה שרחוקה מלהיות אידאלית, כשנדרש לייצר יותר מדי עבור ההתקפה, בניגוד מובהק ל"אני מאמין" של הווריירס, שההתקפה שלהם לרוב מייצרת עבורו. קליי תומפסון, לעומתו, שיחק רע בזכות עצמו, וסימל יותר מכל את משחק הבלהות של הקבוצה. חמש מ-19 לשלוש ביניהם מספרים רק חלק מהסיפור.

הפציעה של בוגוט נראית חמורה יותר ממה שחשבנו, וחשיבותו בסדרה הזו גדולה בהרבה מאשר הסדרות האחרות שהאלופה שיחקה בשנתיים האחרונות. הרוטציה של קר נוהלה באופן משונה, כנראה בגלל זה בין היתר. בצד השני בילי דונובן החליט שהוא מפריד את הדקות של אנס קנטר המאותגר הגנתית מאלה של קרי עד כמה שאפשר, כולל מעבר להרכב נמוך עם דוראנט ואיבקה. ועכשיו זה יהיה תורה של האלופה לבוא עם הפתרונות למשחק הבא.

ראסל ווסטברוק, אוקלהומה סיטי ת'אנדר. GettyImages
סופרסטאר על אמת. ווסטברוק/GettyImages

מתחת לרדאר

דריימונד גרין נמצא באזור משונה, הוא איבד קצת מהאיזון השברירי גם ככה שלו. מהשחקן האינטנסיבי שנכנס מתחת לעור של כולם, נראה פתאום שקל לו מאוד לאבד את הצפון בעצמו. העבירה על ווסטברוק בשניות הסיום של המחצית, שעלה לזריקת התאבדות כמה מטרים אחרי קו השלוש, הייתה רק המרכזית מחופן טעויות לא מחויבות מציאות שגרין ביצע בחסות אגרסיביות יתרה. זו בעיה. המאצ'אפ של גרין מול סטיבן אדאמס הוא מיקרו-קוסמוס משונה למה שעובר עליו.

לאורך הסדרה גרין ואדאמס מתחככים ביניהם כמו שני אבני צור, וזהו תפקידם של השופטים לוודא שהשריפה הפוטנציאלית לא תתלקח. במשחק הזה, כמו במשחק שקדם, גרין שלח, ספק בכוונה ספק במקרה, רגל למפשעתו של אדאמס, שמיד התקפל לפרקט. יש אפשרות, קלושה יחסית, שהליגה תחליט שהמהלך היה מכוון ותשעה את גרין למשחק הבא. ובמבט רחב יותר, שחקן הכל-בו של גולדן סטייט, הלב (והפה) של הקבוצה, לא מצא דרך להשאיר את חותמו על המשחק.

דריימונד גרין, גולדן סטייט ווריירס. GettyImages
מה עובר עליו? גרין/GettyImages

נתון המשחק

29: מספר הנקודות שהיו ל-OKC במתפרצות, 16 יותר מאשר לגולדן סטייט. צריך לתת הרבה קרדיט לדונובן וצוותו על ההחלטה המפתיעה ללכת עם הרכב נמוך לפרקים, אך ההגנה של הווריירס במשחק המעבר הייתה רחוקה מאוד מהרף שאליו הורגלנו. נקודות קלות היו הדלק של ההתפוצצות ההתקפית של הרעמים, והן חיברו את הקהל הנפלא שבאולם ואת השחקנים המשלימים למשחק. ההתקפה של הת'אנדר במשחק המסודר נתקלה בקשיים רבים בשני המשחקים הראשונים בסדרה. זה צפוי כשמעיפים מבט על היריבה, שמתוכנתת כמו מחשב לחסום כל מהלך לפני שהוא קורה. מבלי לשוב ולמנות את הביקורות על התקפת הבידודים הכבדה שמנהיג דונובן, ברור לווריירס שהמפתח להתמודדות נמצא בלהחזיר את הת'אנדר לעבוד מולם על חצי מגרש.

קווין דוראנט דיון וויטרס אוקלהומה סיטי ת'אנדר. GettyImages
רצים בלי הפסקה. דוראנט עם וויטרס/GettyImages

לקראת המשחק הבא

הסדרה הזו מן הסתם רחוקה מלהיות גמורה. צוות האימון של גולדן סטייט מאמין (באופן פומבי בעליל, אגב) שהסגל שלהם משחק טוב יותר כשיש לו סיבה לפחד. הם בהחלט קיבלו סיבה כזו במשחק מספר שלוש. המשחק הרביעי יהיה הצ'אנס של הווריורס לנקום, ובעיקר למחוק את הטעם המר ולדאוג לא להשאיר שום שלדים בארון לכשישובו לזירת הפשע במשחק השישי, אם יצליחו לכפות אותו.

ההתאמות ברוטציה של קר יגיעו, כמו גם במערך ההגנתי. אך אלה דברים שמטפלים בהם אחרי שלוקחים את הדופק של השחקנים מבחינה מנטלית, ונותנים להם לעכל את כמות המאמץ שאליו הם ידרשו בשביל להשיג את הספליט המיוחל בלילה שבין שלישי לרביעי. בהתחשב בעובדה שבשנתיים האחרונות האלופה חזרה שלוש פעמים מפיגור 2:1 לניצחון בסדרת פלייאוף, זו משימה אפשרית בהחלט.

מהצד של הת'אנדר יהיה קשה לדונובן לבוא בטענות אחרי הופעה קרובה לשלמות. הוא ינסה לנחש את הצעד הבא של קר ויתקדם משם. תפקידו העיקרי של דונובן יהיה הרבה פחות טקטי – הוא חייב למצוא דרכים למתן את תופעות הלוואי שניצחון מוחץ שכזה מניב באופן טבעי. הת'אנדר נמצאים בפוזיציה לדרוך על הצוואר של האלופה הגאה, וכל דבר פחות מזה רק יעצבן את האריה הפצוע שמולם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully