ואן חאל צריך להמשיך: למה אסור למנצ'סטר יונייטד לפטר את מאמנה

מאמן מנצ'סטר יונייטד הוא תפקידו האחרון בקריירה של לואי ואן חאל. הסתכלתי עליו אתמול אחרי שריקת הנעילה למשחק מול צ'לסי, אשר הוגדר על ידי כלי תקשורת מסוימים כגורלי, כדי לראות אם יש סימנים של השלמה עם אקורד הסיום. לא היו סימנים כאלה. נהפוך הוא – דיילי בלינד, שהוחלף בדקות האחרונות, ניגש למאמן שהביא אותו לאולד טראפורד עם סוג של חיוך, והשניים ניהלו שיחה קלילה בדרכם לחדר ההלבשה. היתה תחושה של עסקים כרגיל, ולכן ניתן היה לצפות את דבריו של ואן חאל. הוא לא התכוון להתפטר, וגם לא ממש דאג למשרתו. גם אחרי שמונה משחקים ללא ניצחון, בתוך המולה תקשורתית חסרת תקדים, הוא מרגיש רגוע.

חייבים לעשות הפרדה ברורה בין הצד המקצועי נטו של עבודת ואן חאל העונה לבין ההיבט האישי. בעוד שחלק מהחלטותיו בבניית הסגל והשימוש בו היו משונות עד הזויות, כמו למשל ההרכב האבסורדי שסיים את המשחק בו הודחו השדים האדומים מליגת האלופות בידי וולפסבורג, הרי שהתמודדותו עם הצונאמי התקשורתי במהלך השבוע האחרון ראויה להערכה עצומה.

רצה הגורל, וז'וזה מוריניו פוטר מצ'לסי בדיוק בעיצומו של המשבר החמור ביונייטד, ומכאן הדרך לספקולציות היתה קצרה. התקשורת היא שהכתירה את הפורטוגלי כיורשו המיועד של ההולנדי. היא דחפה את הנושא בכל הכוח, עד כדי גל דיווחים חסר מעצורים לפני שבוע בדיוק בטוויטר וברשתות החברתיות האחרות על ישיבת הנהלה בה פוטר לכאורה ואן חאל, כאשר בפועל כלל לא התקיים דיון בנושא. התקשורת היא שמעצימה כל תופעה שולית כדי להפוך דמיון למציאות. כך, למשל, נטען כי האוהדים מחכים בקוצר רוח לבואו של מוריניו, רק כי מישהו מכר לתיירים צעיפים עם סמל יונייטד ותמונתו של המיוחד לפני המשחק אתמול. פול סקולס כינה את אלה שהסתובבו עם הצעיפים האומללים "ליצנים". הם מצטלמים נהדר, אבל אין כל קשר בינם לבין הלך הרוח במנצ'סטר, קל וחומר להחלטות שיתקבלו בהנהלה.

יש משהו בזוי בציפיה לראות את ואן חאל מודח ומושפל. קידום המועמדות של מוריניו בדרך כה כוחנית מעורר סלידה, וזו חוויה קשה מאוד עבור המנג'ר עצמו, אשר תמיד נהג בהגינות כלפי התקשורת. ואן חאל מוכן לספוג ביקורת. הוא רגיל לכך, ואפילו אוהב אותה עד גבול מסוים. האגו שלו תמיד היה עצום, וההתעקשות לעשות הכל בדרך שלו מסבה לו הנאה מרובה. הוא מנוסה מאוד בהתמודדות עם יחס עוין מצד העיתונאים. הוא חווה אינספור מלחמות עם התקשורת הקטלונית בשתי הקדנציות בברצלונה, וגם בהולנד ובגרמניה לא היו לו חיים קלים. ובכל זאת, האירועים ביום שלישי שעבר חצו את כל הקווים האדומים גם מבחינתו.

כאשר התייחס לפרשה במסיבת העיתונאים לקראת המשחק בסטוק, היו להולנדי דמעות בעיניים. "אף אחד לא מרגיש צורך להתנצל בפניי?" הוא תהה. ומה היתה התשובה? כמויות ארס בלתי סבירות, במיוחד בעמוד השער השפל של "סאן". טוב, למה כבר אפשר לצפות מהצהובון הבוטה ביותר בממלכה? המנג'ר עצמו הקפיד לשמור על כבודו העצמי, אך גם על כבודם של הסובבים אותו – ההנהלה והשחקנים. הוא הקפיד להציג חזית אחידה בכל ראיון, גם אחרי שהקרב בסטוק הסתיים בפיאסקו מהדהד, עם יכולת עלובה של רוב חניכיו. הוא לא זרק אותם מתחת לאוטובוס והעביר את המבט קדימה לעבר המפגש מול צ'לסי.

זה ההבדל הגדול והחשוב ביותר בין ואל חאל למוריניו בגרסתו הנוכחית. פיטוריו של הפורטוגלי היו מוצדקים, כי התנהלותו לאורך כל תקופת המשבר העמיקה את הבעיות ולא סייעה לפתור אותן. הוא פיאר את עצמו, פיזר אמירות מתנשאות כלפי ההנהלה ("אם המועדון יפטר אותי, הוא יפטר את המנג'ר הטוב ביותר בתולדותיו"), ביקר ללא הרף את השחקנים, ולבסוף אף האשים אותם בבגידה. משם כבר לא היתה דרך חזרה, ורומן אברמוביץ' נאלץ לסיים את הסאגה בניגוד לרצונו ולכוונתו המקורית. לעומתו, שמר ואן חאל על פאסון בכל שניה ושניה, ובכך הוכיח מעבר לכל ספק כי תהיה זו טעות עצומה לפטר אותו לטובת מוריניו. כי הסגנון של ואן חאל מתאים למורשת של מנצ'סטר יונייטד ולמה שהיא רוצה לשדר, והסגנון של מוריניו אינו מתאים. פשוטו כמשמעו.

מתי כדאי למועדון לפטר מאמן באמצע העונה? יש רק שתי סיבות טובות לעשות זאת – אם המאמן מאבד את חדר ההלבשה, או אם קיימת אופציה טובה יותר בשוק אשר תשפר את המצב באופן מיידי. דוגמת מוריניו ממחישה היטב את האפשרות הראשונה, בעוד ליברפול היא דוגמא קלאסית לגרסה השניה. ברנדן רוג'רס לא פוטר כי הפרויקט שלו נכשל באופן מוחלט אלא כי יורגן קלופ היה פנוי. כאשר המגעים עם הגרמני הבשילו, האדומים לא יכלו להרשות לעצמם לוותר על ההזדמנות הנדירה להחתים את מאמן העל שמתאים כמו כפפה ליד לקבוצה. אגב, התוצאות באנפילד לא השתפרו מאז מבחינה סטטיסטית, אבל זה לא משנה. קלופ הוא מינוי לטווח ארוך, וליברפול מאמינה בשינוי חיובי שיתרחש בהדרגה. רק הזמן יגיד אם האמונה הזו נכונה, אך קל לקבוע בעת הנוכחית שפיטוריו של רוג'רס היו מוצדקים לנוכח הנסיבות.

במקרה של ואן חאל ויונייטד, התנאים הנ"ל אינם מתקיימים. כפי שניתן היה לראות אתמול באופן ברור, השחקנים היו עם ואן חאל, והוא גם דאג להדגיש זאת מספר פעמים בראיון שאחרי המשחק. "ראיתם שהשחקנים נלחמו עבורי. ההנהלה תומכת בי, וגם השחקנים – וזה הכי חשוב" הוא אמר, וציין גם את האוהדים: "הם מחאו לנו כפיים למרות התוצאה". כמו כן, עם כל הכבוד לדחיפת מועמדותו של מוריניו, אין ליונייטד אופציה טובה בשוק שתתאים לאסטרטגיה שלה. מינויו של הפורטוגלי הוא סיכון עצום, והמהלך הזה הפך למסוכן הרבה יותר כעת, כי ביצועו יתפרש בשלב זה ככניעה מוחלטת למזימה תקשורתית.

נבואות נוטות להגשים את עצמן כאשר הן באות מבפנים, כפי שלמד מוריניו על בשרו – הוא הראשון שהזכיר את המילה "פיטורים" כאשר האפשרות כלל לא עמדה על הפרק. לנבואות חיצוניות יש נטיה הפוכה – הן מפעילות את המערכת החיסונית בתוך הארגון, כמו חיידקים שגורמים לגוף לייצר את הנוגדנים. התנהלותו האצילית של ואן חאל לאורך המשבר צפויה לחזק את התעקשות ההנהלה לנהוג גם בו באצילות.

אין עוררין על כך שהעונה של מנצ'סטר יונייטד עד כה היא כשלון קולוסאלי, אך הוא נעוץ בעיקר בבניית סגל לא נכונה. באופן ביזארי, ויתר ואן חאל על רוב החלוצים שעמדו לרשותו. הוא העזיב את רובין ואן פרסי, זרק את צ'יצ'אריטו שכובש כיום בלברקוזן יותר מכל השדים האדומים גם יחד, ואפילו שלח את ג'יימס ווילסון בהשאלה לברייטון. בעוד וויין רוני לא בכושר ומתמודד עם בעיות אישיות, ואנתוני מרסיאל שנרכש תמורת סכום לא הגיוני ממש לא בשל לסחוב את המעמסה על כתפיו, נותרה יונייטד ללא חלוצים שמסוגלים לשים את הכדור ברשת.

מצד שני, אין כוונה לבצע שינוי מהפכני בסגל בחלון ההעברות בינואר, וזה גם בלתי אפשרי. לכן, תצטרך הקבוצה להסתדר עם מה שיש, ואין מועמד שנראה עדיף בוודאות על ואן חאל כדי לעשות זאת. אין כל סיבה להדיח את ההולנדי כדי למנות את ריאן גיגס במקומו – המהלך הזה היה נכון רק אם היחסים בין הבוס הנוכחי לחניכיו היו עולים על שרטון.

לכן, על אף התסכול מחוסר ההצלחה, יהיה נכון מבחינת יונייטד לתת גיבוי לואן חאל. היא לא רק תאפשר לו לסיים בכבוד קריירה מפוארת, אלא גם תשמור על תדמיתו של המועדון שלא מפטר מאמנים כל שני וחמישי. הרי רבות כבר נכתב על הביקורת הקשה שספג אלכס פרגוסון בעונותיו הראשונות באולד טראפורד. דייויד מויס היה היוצא מהכלל, כי הוא לא התאים למועדון מבחינה מנטלית. הסקוטי מעולם לא החליף דיסקט אחרי שנותיו באברטון ושידר לוזריות כאילו עומד על הקווים של קבוצה קטנה. יונייטד לא רוצה להידמות לצ'לסי, ולא זקוקה לאיש המזוהה ביותר עם צ'לסי. ואן חאל, על כל חסרונותיו ומגבלותיו בעונה הנוכחית, הולם את המועדון, והוא הראה זאת יותר מתמיד בשבוע האחרון. עליו להישאר, לפחות עד לסיום העונה. ואז, בקיץ, תוכל יונייטד לבחון את המצב ולבנות את עצמה מחדש במידת הצורך.