Dude: You are living in the fucking past
Walter: Three thousand years of beautiful tradition, from Moses to Sandy Koufax, YOU ARE GODDAMN RIGHT I'M LIVING IN THE FUCKING PAST.
סנדי קופקס שונא להתראיין. כאשר הוא נשאל לפני כמה שנים על אותו דיאלוג קצרצר ואגדי מ"ביג לבובסקי", הוא ענה בפשטות: "לא אכפת לי מזה. לא אכפת לי". ממש כמו ג'ו דימאג'יו, שלא נעלם לשום מקום למרות השיר על מיסיס רובינסון, גם סנדי קופקס הפך לסמל בניגוד לרצונו, סמל של היהודים. וממש כמו אותו ג'ולטין ג'ו, גם סנדי קופקס יודע שאין לו שום צ'אנס לעצור את זה. הוא פשוט סמל גדול מדי מכדי לפספס אותו או לוותר עליו.
סנפורד "סנדי" קופקס בראון, אחד הספורטאים היהודים הגדולים אי פעם, חגג ביום רביעי החולף, ה-30 בדצמבר, את יום הולדתו ה-80. הוא נולד בברוקלין והוריו התגרשו כשהיה בן שלוש. כעבור כמה שנים, נישאה אמו מחדש, לאירווינג קופקס, שהפך לאביו החדש ולאדם קרוב אליו. את ילדותו ונעוריו העביר קופקס בחלקים השונים של ניו יורק, תוך שהוא הופך לשחקן כדורסל נהדר. רק בגיל 15 הצטרף לראשונה גם לליגת בייסבול מקומית, "ליגת הגלידה" (השם אמיתי). הוא החל לשחק בתפקיד התופס, לפני שעבר לבסיס הראשון ומשם, כאשר הכישרון האמיתי שלו התגלה, עשה הסבה והפך למגיש.
אחרי התיכון, בחר באוניברסיטת סינסינטי, אליה הגיע ללא מלגת ספורט. למרות זאת, הוא הצליח להתקבל גם לקבוצת הכדורסל וגם לקבוצת הבייסבול, כאשר ההופעות שלו במדיה החלו לגרום לשמו להפוך למוכר בקרב הסקאוטים של הליגה המקצוענית. אחד מהם, מקבוצת ברוקלין דודג'רס המסכנה, שבעשור וחצי מתחילת שנות ה-40' והלאה הצליחה להפסיד חמש פעמים בוורלד סירייס ועדיין חיפשה אליפות ראשונה, איתר את קופקס במשחק של האוניברסיטה ב-1954 ושלח דו"ח נרגש למשרדי המועדון, ששכנו קרוב לבית בו המגיש הצעיר נולד. הדו"ח ההוא תויק, לצד עשרות דומים לו, ונשכח לחלוטין.
כאשר השלים את לימודיו באוהיו, החל קופקס לנסות להיכנס ל-MLB. הוא נבחן בפיטסבורג, שם הג'נרל מנג'ר של הקבוצה הודה: "יש לו את הזרוע הטובה ביותר שראיתי בחיי", אבל בסופו של דבר חזר הביתה, לדודג'רס, אחרי שסקאוט שני של הקבוצה שמע עליו ובמקום לשלוח דו"ח, פשוט הביא אותו למבחנים. הסקאוט הזה, אל קמפאניס, סיפר: "פעמיים בחיי השערות שלי סמרו. הפעם הראשונה הייתה כאשר ראיתי את גג הקפלה הסיסטינית. הפעם השנייה הייתה כאשר ראיתי את סנדי קופקס זורק כדור". המגיש המבטיח והצעיר חתם על חוזה צנוע והאגדה יצאה לדרך, בערך.
ענייני חוזים כאלה ואחרים גרמו לכך שתמורת קופקס, הדודג'רס ויתרו על מאמנם הנפלא טומי לסורדה והעבירו אותו בטרייד למונטריאול רויאלס. עם כל המשקל הזה על הכתפיים, קופקס נכנס להופעת בכורה ב-MLB בגיל 19 וחצי בלבד, כאשר שותף כמחליף מול מילווקי. החובט השלישי שפגש בקריירה המקצוענית שלו היה לא אחר מאשר האנק ארון, אחד החובטים הטובים בתולדות המשחק. לאט לאט, קופקס החל להתקדם ובמשחק השני שפתח בחייו, הוא נתן שואו אמיתי עם משחק מלא (תשעה אינינגים) ושתי חבטות חובה בלבד. בסיומה של עונת הבכורה שלו בליגה, 1955, הדודג'רס סופסוף זכו באליפות, אבל קופקס, שהיה בינוני לאורך רוב העונה, לא הופיע כלל בוורלד סירייס. לצערו, גם בשנים הבאות הוא לא ממש זכה להזדמנויות. בשלב מסוים אפילו ג'קי רובינסון, השחקן השחור הראשון בתולדות הליגה ואגדה נוספת של המשחק, התעמת עם מאמן הדודג'רס על הנושא. קופקס אמר בעבר שרובינסון הוא האדם לו הוא חב את הקריירה שלו יותר מכל אחד אחר.
למרות הצרות, קופקס בכל זאת זכה להגיש אינינג היסטורי אחד, האחרון במשחק הביתי של הדודג'רס ב-29 בספטמבר 1957, משחק שאחריו הקבוצה אמרה שלום לברוקלין וחצתה את היבשת, כדי להתמקם בלוס אנג'לס. אישית, גם במערב מצבו של קופקס לא ממש השתפר. ב-1959 הקבוצה זכתה בעוד אליפות, אבל הדברים עבורו היו כל כך גרועים עד שלאחר המשחק האחרון של 1960 הוא זרק את הכפפה שלו לפח האשפה בחדר ההלבשה, דרש מהג'נרל מנג'ר של הקבוצה להעביר אותו בטרייד ואף שקל לפרוש ממשחק ולעבור לעבודה באלקטרוניקה.
אחרי שנח ונרגע מעט, קופקס החליט לתת לבייסבול ולדודג'רס צ'אנס אחרון. הוא עבד כמו משוגע כל הפגרה ול-1961 הגיע בכושר מסחרר: "רק בחורף ההוא התחלתי לעבוד קשה באמת. החלטתי להבין איך להפוך לשחקן הכי טוב שאני יכול להיות", הוא סיפר. בעזרת אחד מעוזרי המאמן, קופקס שינה מעט את תנוחת הזריקה שלו, נשען פחות לאחור ובבת אחת, הפך לכוכב, עצום. באותה עונה הוא שבר שיא ליגה בן 58 שנים בכמות הסטרייקאאוטים שהשיג, מה שעזר לו גם להיבחר לראשונה למשחק האולסטאר. הוא סיים את 1961 עם 18 ניצחונות והמשיך לעוד 14 ב-1962.
ב-1963 הגיע לשיא חדש, עם מאזן אישי מדהים של 25 ניצחונות מול חמישה הפסדים בלבד. מעבר לזה, לחבוט מולו הפך למשימה בלתי אפשרית כמעט. בעונה ההיא, קופקס ניצח את משחקים 1 ו-4 בוורלד סירייס מול היאנקיז והוביל את הדודג'רס לאליפות האמיתית הראשונה שלו עם 0:4 מהדהד על היריבה העירונית לשעבר. יוגי ברה האחד והיחיד, שאימן את היאנקיז באותה סדרה, אמר: "כשאני רואה את סנדי משחק, אני יכול להבין איך הוא ניצח השנה 25 משחקים. אני לא יכול להבין איך הוא הפסיד חמישה".
היכולת הזו סידרה לקופקס עוד בחירה לאולסטאר ובעיקר, את תואר ה-MVP היחיד בקריירה שלו. הוא גם זכה בתואר הסיי יאנג, המוענק למגיש הטוב בליגה, ב-MVP של הוורלד סירייס וב"טריפל קראון" של המגישים: ה-ERA (ממוצע ריצות פר אינינג) הכי נמוך, הכי הרבה סטרייקאאוטים והכי הרבה ניצחונות.
קופקס המשיך לדהור וסיים את 1964 עם 19 ניצחונות, אבל גם עם פציעה שקטעה לו את העונה באמצע. הוא נח בפגרה וש לעוד שנתיים אחרונות של קריירה, בהן נע בין פציעות נוספות ליכולת אדירה. למרות כאבים טורדניים ובלתי פוסקים במרפק היד הזורקת (שמאל), הוא זכה שוב ב"טריפל קראון" ב-1965, שבר שוב את שיא הסטרייקאאוטים עם 382 ונבחר שוב לסיי יאנג. באותה שנה, הוא גם רשם את שני הרגעים החשובים בקריירה שלו, אחד על המגרש ואחד מחוצה לו.
בכל אחת משלוש העונות הקודמות, קופקס זרק ל"נו היטר", משחק שלם בו אף שחקן של היריבה לא משיג חבטה. ב-9 בספטמבר 65', מול שיקגו קאבס, הוא הפך לראשון אי פעם שרושם ארבעה נו היטרים וחשוב מכך, השיג את המשחק המושלם השמיני אי פעם, הראשון של מגיש שמאלי מאז 1880. 27 חובטים התייצבו מולו, 27 מהם עזבו מבלי לעלות לבסיסים. על הדרך, קופקס רשם שיא למשחק מושלם עם 14 סטרייקאאוטים, שיא שהושווה לפני כמה שנים ומחזיק מעמד עד היום.
וין סקאלי, השדר האגדי של הדודג'רס, משדר את המשחק המושלם של קופקס
קצת פחות מחודש חלף וקופקס שב לכותרות, באופן שונה לחלוטין. הדודג'רס חזרו לוורלד סירייס, שם המתינה להם מינסוטה. ערב הפתיחה של סדרת הגמר בענף הספורט הפופולרי ביותר בארצות הברית באותם ימים נקבע ל-6 באוקטובר. קופקס, בתור כוכב הקבוצה הבלתי מעורער, היה אמור כמובן להגיש במשחק הראשון, אלא שה-6 באוקטובר היה גם ערב יום כיפור ולאחר שמועות שהחלו לרוץ בבוקר המשחק, לפיהן קופקס "יגיע לתפילה בבית הכנסת הסמוך למלון של הדודג'רס במינסוטה", הוא אכן הודיע, בהתאם לסעיף שהיה כלול בחוזה שלו, שאין מצב והוא לא מוכן להגיש ביום הצום הקדוש ליהודים: "זו הייתה החלטה קלה עבורי", הוא אמר בשנת 2000 ל-ESPN, "זה היה מתוך כבוד. לא ניסיתי לתת הצהרה ולא היה לי מושג איזו השפעה תהיה לזה על כל כך הרבה אנשים".
ההשפעה הייתה עצומה. העיתונאי בוב קולינס כתב: "זה היה היום בו קופקס הפך ל-MVP של היהודים". מעולם לא היה ספורטאי שהעלה את נושא היהדות בארצות הברית לתודעת הציבור כפי שעשה קופקס עם אותה החלטה. כאשר הוא הגיע להתארח בבית הלבן ב-2010, אמר הנשיא אובמה: "לסנדי ולי יש משהו משותף, בערך. הוא לא יכול להגיש ביום כיפור, אני לא יכול להגיש בכלל".
העובדה שהבעלים של הדודג'רס וכל חדר ההלבשה של הקבוצה התייצבו מאחוריו כאשר לקח את ההחלטה ההיא, עזרה לקופקס לקבל לגיטימציה גם מהאוהדים: "הוא היה כזה כוכב גדול בקבוצה שלנו, שכולם אמרו שאם זה מה שסנדי החליט, זה מקובל עליהם", סיפר חברו לדודג'רס באותם שנים, קלוד אוסטין. מי שעלה למשחק מספר 1 במקום קופקס היה דון דרייסדייל, מגיש נפלא בעצמו. אלא שדרייסדייל סיפק משחק רע מאוד וכאשר הוחלף אמר למאמנו: "בטח היית מעדיף שגם אני הייתי יהודי כרגע".
לפני כמה חודשים, ציינו בארצות הברית 50 שנה למקרה ההוא. לילי רוטמן מהמגזין "טיים" כתבה: "קופקס היה המגיש הטוב בענף. מאמן מינסוטה הודה שהוא ישלם כסף גם כדי לראות אותו מתחמם. אבל באותו ערב גורלי, הוא סירב לעלות לגבעה ולהגיש. קופקס לא חשב שמדובר בהחלטה משמעותית כל כך, אבל היא הפכה אותו לאייקון עבור חובבי הספורט היהודים. עד היום הוא נשאר אחד הספורטאים שהכי מזוהים עם קשר לאמונה ודת". בכתבה אחרת, של דייויד לנגל מה"גרדיאן" הבריטי, נכתב: "זה עדיין ה'סופר-סיפור' עבור חובבי הבייסבול היהודים" ואילו ב"ספורטס אילוסטרייטד" סיפר הרב משה פלר: "פגשתי את סנדי באותו יום כיפור והנחנו תפילין יחד. ההחלטה שלו גרמה לכל יהודי בארצות הברית להרים את ראשו. אף יהודי לא ישכח את ההחלטה היא. יש יותר יהודים שמכירים את סנדי קופקס מאשר את אברהם, יצחק ויעקב".
בלילה הבא, קופקס חזר. לצערו, הצום כנראה השפיע על היד והוא היה חלש. הדודג'רס הפסידו שוב ונקלעו לפיגור 2:0 בסדרה. הם חזרו הביתה ל-LA, הצליחו להשוות וקופקס עלה שוב, הפעם למשחק 5. הוא שיתק את מינסוטה והשלים מהפך בסדרה, לפני שהטווינס איזנו ל-3:3 בביתם. במשחק השביעי והמכריע של הוורלד סירייס ולמרות שנח שלושה ימים בלבד במקום החמישה הנהוגים, קופקס עלה להגיש בפעם השלישית בסדרה. הוא שוב שיתק לחלוטין את היריבה, הרשה רק שלוש חבטות ולוס אנג'לס ניצחה 0:2 וזכתה באליפות. חודשיים חלפו והוא נבחר לאיש השנה של "ספורטס אילוסטרייטד": "אני לא יכול לדמיין מצב בו אנשים ידברו עליי בעוד 50 שנה", אמר בראיון הזכייה. אז אמר.
העונה הבאה, 1966, הייתה גם האחרונה בקריירה. לפניה, קופקס עשה שרירים, דרש יותר כסף ובסוף התרצה וחזר לאימונים, רק כדי לשמוע מרופא המועדון שהוא חייב לפרוש באופן מיידי, כי הזרוע הפצועה קשות לא תחזיק עוד עונה. את העצה הזו מהדוקטור הוא שמר לעצמו והתפנה לספק עונה אדירה של 27 ניצחונות ו-ERA של 1.73, המספרים הטובים ביותר מאז ועד היום בעונה בודדת של מגיש שמאלי כלשהו. הוא גם הוסיף זכייה שלישית בסיי יאנג והדודג'רס חזרו לוורלד סירייס, אך הפעם חטפו סוויפ מבולטימור, כולל הפסד של קופקס במשחק השני. בסיום הסדרה הוא הודיע על פרישה, בגיל 31 בלבד: "בימי ההם לא היו עדיין ניתוחים. היום הייתי יכול לתקן את המצב ולחזור לעונה הבאה בסדר גמור", אמר לפני כמה שנים.
אחרי הפרישה, הוא עבר לשדר ב-NBC ואז התחתן, התגרש, התחתן שוב ושוב התגרש מאן ווידמארק, ביתו של כוכב המערבונים ההוליוודיים ריצ'רד ווידמארק. ב-1972 הפך קופקס לאדם הצעיר אי פעם שנבחר להיכל התהילה של הבייסבול בקופרסטאון והמספר שלו, 32, הופרש על ידי הדודג'רס, עמם גם עבד בכמה מקרים מאז (כולל ב-2014, אז, באחד האימונים לפני העונה, הוא חטף כדור לראש וכמעט מת). ב-2007, השנה היחידה בה נערכה בישראל ליגת בייסבול ראוותנית בהשקעה אמריקאית גדולה, קופקס נבחר על ידי קבוצת מודיעין מיריקלס עם הבחירה האחרונה של הדראפט. בגיל 71, הוא ויתר בחיוך על ההזמנה להצטרף לקבוצה, אבל הבין שגם בישראל לא שוכחים את גדולתו.
לאחרונה, קוראי ה"לוס אנג'לס טיימס" דירגו את השחקנים הגדולים בתולדות הדודג'רס. קופקס הגיע כמובן למקום הראשון: "כשמדברים על גדולי המגישים השמאליים בכל הזמנים, מתחילים מקופקס. רבים אומרים שסנדי קופקס היה המגיש הטוב אי פעם כאשר זכה לארבעה ימי מנוחה בין המשחקים. במקום השני? סנדי קופקס כאשר זכה לשלושה ימי מנוחה בלבד בין משחקים".
האם מדובר באמת בשחקן גדול כל כך או שמא רק במיתוס, שנשמר בזכות הנוסטלגיה ונהנה מארבע-חמש עונות מדהימות והחלטה הרת גורל אחת וזכה לשדרוג במעמדו ההיסטורי? הדעות על כך חלוקות, אבל לפחות בתקופה בה קופקס שיחק, שנות ה-60' העליזות, בעיר בה שיחק, לוס אנג'לס שנזקקה לגיבור ועבור הדת אותה ייצג, הוא היה האיש הנכון במקום הנכון.