וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

צל כבד: סיפורו של מייק סוויטני, "הכדורסלן השמן בעולם"

3.12.2015 / 15:00

טרגדיה משפחתית הובילה את מייק סוויטני, פעם התקווה הגדולה של הניקס, "לאכול כל הדרך החוצה מה-NBA". עכשיו, אחרי דיכאונות, פרישות ועליות חדות במשקל, הוא חוזר לפרקט עם מטרה ברורה: להוכיח לכל מי שלעג לו שלהיות שמן זו לא בושה

צילום מסך

בווידאו: ביצועים של סוויטני מהשנים האחרונות

מספרים שפעם, ממש מזמן, מייק סוויטני התמודד עם זה לא רע בכלל. השנה הייתה 2003. לפני כמה ימים אביו, סמואל, צנח לרצפת סלון ביתו בפתאומיות ומת במקום מהתקף לב. התשובה של מייק, שנלקח באותם ימים על ידי הניקס בבחירה התשיעית בדראפט, הייתה חדה וממוקדת. את הצער העמוק כתוצאה מאובדן האיש הקרוב אליו ביותר בעולם כולו הוא תיעל לשעות נוספות בעבודתו החדשה. וכך, כדי לברוח מהמחשבות, הוא בילה שעות על גבי שעות במתקן האימונים של הניקס. עוד זריקות לסל, עוד דחיקת משקולות, עוד ריצות מצד לצד. הקילוגרמים שהשיל ייצבו אותו על המשקל הכי נמוך מאז יום הולדתו ה-17, והיכולת באימונים נראתה כה מבטיחה עד שג'מאל קרופורד, חברו לקבוצה דאז, קבע אחרי שני אימונים משותפים כי "יש לנו ביד את אלטון ברנד החדש".

"אני כאן בשליחות אבא. אני בסך הכל עושה את מה שהיה רוצה שאעשה", אמר ל'ניו יורק טיימס' עשרה ימים לאחר המקרה הטרגי. "הוא היה רוצה שאשכח מכל מה שמסביב ואתרכז בעבודה קשה. ברור לי שהוא צופה בי ולמעלה, ואני חס וחלילה לא רוצה לאכזב אותו. בזכותו לעולם לא אחפף. לא בכדורסל, ולא בחיים".

12 שנים עברו, וברור שמשהו השתבש בדרך. עדות חיה לכך אפשר למצוא במבט חטוף על סוויטני ועל 170 הקילו שהוא עוטה על עצמו כיום, בשעה שהוא עושה עוד ניסיון אחרון ודי לשקם את הקריירה המדשדשת באורוגוואי. בגיל 33, עם טייטל מפוקפק של "השחקן השמן בעולם", ההארד וורקר מתחילת הדרך בניקס נראה כמו הצל של עצמו. וזה חתיכת צל גדול.

מייקל סוויטני. טוויטר, צילום מסך
גדל יותר מדי. סוויטני לפני שנתיים/צילום מסך, טוויטר

זה היה יכול להיות עוד סיפור מהנוסחא המוכרת. פוטנציאל עצום פלוס טרגדיה אישית פלוס התמכרות הרסנית תמיד מוכר. אבל הסיפור של מייק סוויטני קיבל בחודשים האחרונים טוויסט מפתיע: הפאוור פורוורד, שבתצורתו הנוכחית ממילא נחשב חריג בנוף הספורט המקצועני, לקח את הטרגדיה שלו והחליט להפוך אותה לנחלת הכלל. הוא לקח סיפור אישי כאוב ומושתק והפיץ אותו ברבים.

היו כבר כמה וכמה כדורסלנים עגלגלים במיוחד בספורט העולמי. שאקיל אוניל לקח את התכונה הייחודית הזו, הבליט אותה במכוון ועשה ממנה קריירה, על הפרקט ומחוצה לו. אבל רובם המכריע הפכו במידה מסוימת לבדיחה. קל יותר להתחבר אליהם, אבל באותה מידה קל יותר ללגלג עליהם. מעטים העזו לדבר בגלוי על הנסיבות שהביאו אותם לעודף משקל קיצוני. מייק סוויטני, שהפך למעין שגריר בלתי רשמי של הקבוצה המוחלשת הזו, בחר בדרך אחרת. אבל כדי להבין את התהליך שעבר עד שהצהיר בראיון בארצות הברית: "אני אכלן כפייתי", צריך לחזור להתחלה.

מגיל צעיר סוויטני נע על הציר שבין בריון לשחקן כבד. כך או כך, זה לא מנע ממנו להפוך לכישרון בולט בכל קנה מידה. בגיל 17 חוזר על ידי רוב המכללות הגדולות בארצות הברית, ובחר לבסוף בג'ורג'טאון, הידועה כפס ייצור משובח לגבוהים. על אף היותו נמוך יחסית לסנטר (2.03 מטר), סוויטני שלט ברחבות של ה-NCAA. הוא סיים שלוש עונות במדי ההויאז עם ממוצע של 18.2 נקודות, וקיבל פידבקים חיוביים מספיק בשביל לעזוב את המכללה לפני שנתו האחרונה ולהיכנס לדראפט.

מייקל סוויטני, ניו יורק ניקס. GettyImages
הבטחה גדולה, אכזבה עצומה. סוויטני במדי הניקס/GettyImages

כשדייויד סטרן הכריז במקצב הקבוע והטון הסמכותי כי הניקס בחרו בסוויטני במקום התשיעי, השתררה דממה מעיקה במדיסון סקוור גארדן שאירח את האירוע. לא קריאות בוז, לא צהלות שמחה, רק שקט משונה, שבלט לרעה עוד יותר על רקע הודעת הקומישינר על העברת הזכויות של מאצ'יי לאמפה מדנבר לניקס, שלשם שינוי גררה תגובות נרגשות מהאוהדים. זו הייתה יריית פתיחה עגומה משהו, והיא נמשכה כל הדרך לעונת הרוקי. חודשיים אחרי מותו של אביו, הניקס התריעו כי ישנה עלייה חדה במשקל של סוויטני, ושיתפו אותו לדקות מדודות במשחקים ספציפיים.

בדיעבד, נראה ששני אירועים שהתרחשו במקביל העצימו את תחושת האכזבה: האחד – מחזור דראפט 2003 (לברון, כרמלו אנתוני, כריס בוש, דווין וייד, דייויד ווסט, ג'וש הווארד, בוריס דיאו. שנמשיך?) התגלה מהר מאוד כעילאי ויוצא דופן באיכותו, מה שהגביר את תחושת הפספוס של הניקס. השני – לצד שחקנים שמנמנים כמו ג'רום ג'יימס, זאק רנדולף ואדי קרי, שעיטרו את הסגל של הניקס בשנים ההן, סוויטני היה עוד סמל בוהק להחלטות המשונות של ההנהלה.

בתקשורת האמריקאית כינו אותם "השמנים של ניו יורק", וסוויטני סבל מתדמית של ילד מפונק שסיימה את הרומן, למרות שהוא נראה טוב יותר בעונתו השנייה והעמיד ממוצע של 8.4 נקודות ב-77 משחקים. למרבה האירוניה, במסגרת הטרייד ששלח את סוויטני החוצה הובא אדי קרי, שגדל אחר כך לממדים עצומים רק כדי להמשיך את השושלת. הפנטזיה של הניקס על עוד גבוה משובח תוצרת ג'ורג'טאון – ממש כמו פטריק יואינג – התבררה כבדיחה.

סנטר ניו יורק ניקס פטריק יואינג מתראיין על פציעתו במהלך פלייאוף 1999. AP
בניקס פנטזו על שחזור. יואינג/AP

אין טעם להתעכב על המשך קריירת ה-NBA של סוויטני. ב-2005 עבר לבולס, אבל גם שם נכשל כישלון חרוץ, וככל שתפח כך דקות המשחק שלו הצטמקו. בעונה הראשונה בעיר הרוחות זה עוד נראה סביר (8.1 נקודות ו-5.3 ריבאונדים למשחק), אבל אחר כך היכולת הלכה ודעכה. בעיתונות המקומית של שיקגו נהגו לחבוט בו לעתים קרובות. פעם אחת פרסמו כי הזמין לביתו שבעה מגשי פיצה ובלס את כולם תוך שעה אחת בלבד. פעם אחרת דווח כי עלה עשרה קילו בשבוע.

כל זה הוביל להפסקה יזומה (או שלא) מכדורסל למשך שנתיים החל מ-2007. סוויטני חזר הביתה למרילנד כדי לעשות חשבון נפש, אך ההתמכרות נותרה בעינה. באותה תקופה הגיע סוויטני לשפל חדש. בארצות הברית דיווחו כי בשלב מסוים שקל למעלה מ-200 (!) קילו. לשם השוואה, כדורסלן אחר מאותו ז'אנר שמוכר לנו היטב בשם סופוקליס סחורצאניטיס הגיע ל-180 קילו בגרסה הגרועה ביותר שלו.

מאז 2009 ניסה סוויטני למצוא דרך לחזור ל-NBA, אך לא הצליח לרדת מ-160 קילו. כדי לשמור על קרבה יחסית לליגה הטובה בעולם, הוא הסכים לחתום אך ורק על חוזים זמניים בליגות קצרות. הוא עבר בליגת הפיתוח, בסין, פורטו ריקו, ונצואלה, הרפובליקה הדומיניקנית ובאורוגוואי, ובדרך דחה גם הצעות מישראל. בין לבין, הוא הגיע פעמיים למחנה קדם העונה של בוסטון ב-2009 ו-2011, אך נחתך ברגע האחרון.
זה לא שהוא לא ניסה. כל אותו הזמן הוא התחיל "עשרות דיאטות", לטענתו. "ניסיתי דיאטה אורגנית, דיאטת חלבונים, דיאטת בשר. יש לי בבית מאות דפים עם תוכניות מפורטות. שיניתי את התזונה שלי, קיזזתי בכמות הג'אנק פוד והתחלתי לשתות הרבה מאוד מים, אבל שום דבר לא באמת עזר. נשארתי פחות או יותר באותו משקל".

מייקל סוויטני במדי שיקגו בולס. GettyImages
לא השתלב. סוויטני במדי הבולס/GettyImages

רק לפני חצי שנה, בעיצומה של עוד הפסקה בת שנה מכדורסל, הכל התבהר. תחילה הוא התנגד, אך בעצת אשתו, סוויטני נפגש עם פסיכיאטר. שם דברים התחילו לזוז.

"עד אז לא הייתי כן עם עצמי, אבל עכשיו אני יכול להגיד את זה - אני אכלן כפייתי", אמר לאחרונה בראיון חושפני ל'ניו יורק פוסט'. "עד לא מזמן האשמתי את כל העולם במה שקרה לי, אבל עכשיו אני מבין שרק אני אחראי לזה. פתאום הבנתי שהייתי בעצם בדיכאון קליני עמוק. לא אכלתי נכון, לא עבדתי קשה מספיק. סוף סוף אני מבין שאכלתי את הדרך שלי מחוץ ל-NBA. רק לאחרונה אני מתחיל להתמודד עם הבעיה הזאת כמו שצריך. סבלתי שנים מדיכאון והפרעת אכילה ולא קיבלתי שום עזרה, הייתי בהכחשה. עכשיו אני רוצה לומר לכל מי שאי פעם סבל מבעיה דומה – אל תתביישו, אל תתכנסו בתוך עצמכם. אני לא גאה במשקל שלי, אבל כבר מצליח להבין שכמו שאנשים מכורים לסמארטפון או לטלוויזיה, אני מכור לאוכל. זו לא בושה".

בגילו המתקדם, גם השאיפות לחזור ל-NBA נזנחו לטובת המטרה הגדולה באמת – להחלים ולחזור להיות בן אדם. אז בינתיים הוא חתם אורונדיי מהליגה האורוגוואית, שם הספיק לרשום שתי הופעות ולהראות כושר לא רע בכלל, עם 31 דקות, 12 נקודותו-15 ריבאונדים בממוצע למשחק. הוא עדיין שוקל 168 קילו, אבל נמצא במגמת שיפור. "אני לא רוצה שהקריירה שלי תיגמר, אבל עכשיו, לשם שינוי, יש לי את הסיבות הנכונות. אני עושה את זה כדי להיות בריא. אני נהנה מכדורסל כמו שלא נהניתי אף פעם", אמר השבוע. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.

מייקל סוויטני. טוויטר, צילום מסך
פותח דף חדש. סוויטני השבוע/צילום מסך, טוויטר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully