סינדרלה מן: סיפורי הסינדרלה האישיים הגדולים בתולדות הפרמיירליג

קשה לתאר במילים את מה שג'יימי ורדי עושה בימים אלה. חלוץ לסטר סיטי שיחק רק לפני ארבע שנים בליגה השביעית באנגליה וכיום, הוא הפך לשם מוכר בכל בית בממלכה. רגע לפני שורדי פוגש את מנצ'סטר יונייטד הגדולה ומנסה לשבור את שיאו של כוכב העבר של השדים האדומים, רוד ואן ניסטלרוי ולכבוש ב-11 מחזורי פרמיירליג רצופים, נזכרנו בכמה מסיפורי הסינדרלה הבולטים שעברו על הליגה הזו ב-23 שנותיה. השחקנים שאיש לא האמין בהם, מלבד עצמם (ועוד כמה בודדים).

השם נשמע צרפתי, אבל לה טיסייה נולד בגרנזי, אי שמרבית ענייניו מנוהלים על ידי בריטניה ושוכן בתעלת לה מאנש, סמוך לחופיה של צרפת. עד גיל 15, הוא שיחק בקבוצה הגדולה של האי המזערי, וייל ריקריישן ואז הגיע הצעה למבחנים באוקספורד יונייטד, אולם היא לא הניבה כלום. למזלו של לה טיסייה, מהגאונות שלו על כר הדשא היה קשה להתעלם ובסופו של דבר, סאות'המפטון הביאה אותו ב-1986 והוא החל להתפתח לאיטו. בפרמיירליג, עונות השיא שלו היו 1993/94 (25 שערי ליגה) ו-1994/95 (20 שערי ליגה) והשילוב עם אייל ברקוביץ' ואגיל אוסטנסטד ב-1996/97 היה מרהיב וכלל בין היתר את ה-3:6 האגדי על מנצ'סטר יונייטד, בו לה טיסייה כבש שער אחד ועוד שלל שערים גאוניים. "אם המשפחה שלי הייתה גדלה באנגליה, כל ארבעת האחים היו רושמים קריירת כדורגל מצליחה, לא רק אני", אמר ב-2009 הקשר, שרשם רק שמונה הופעות בנבחרת אנגליה, "היה קשה מאוד להצליח מהמקום בו גדלנו".

"הרוצח בעל פני התינוק" הם קראו לנורבגי. ביולי 1996, כאשר יונייטד הבינה שהמרדף אחרי אלן שירר לא יצליח, היא פנתה לאופציה ב' והפתיעה את כולם עם רכישתו של סולשאר, שהיה אלמוני למדי עד לאותו רגע מחוץ למולדתו, שם חורר רשתות במדי קלאוסננגן הצנועה ולאחר מכן, במדי מולדה אותה גם חזר לאמן בהמשך. החלוץ הצעיר עלה רק 1.5 מיליון ליש"ט והחזיר את ההשקעה בענק עם 126 שערים ב-366 הופעות לאורך למעלה מעשור במועדון. אחד מאותם שערים, בקאמפ נואו בברצלונה במאי 1999, ההוא נגד באיירן מינכן, נכנס לספרי הזהב של המועדון ושל ליגת האלופות. גם השער ההוא הגיע, כמו רבים של סולשאר, אחרי שעלה כמחליף. אחד משיאיו כ"סופר סאב" האולטימטיבי היה באותה עונת טרבל, כאשר עלה כמחליף לקראת הסיום וכבש תוך 12 דקות רביעייה משוגעת ב-1:8 בחוץ על נוטינגהאם פורסט.

החלוץ הניגרי שיחק יחף ברחובות עיר הולדתו בנין אשר בניגריה, עד שאחיו העניק לו נעליים בגיל 12. את הקריירה המקצוענית הוא התניע בשנות ה-90' אצל יצרנית הכישרונות הניגרית, ברידג' FC, ששמה עליו את העין. ב-1999, מכבי חיפה רכשה אותו תמורת 300 אלף דולר בלבד ובעונה הראשונה בארץ, הוא הושאל להפועל כפר סבא. כבר אז היה ברור כי מדובר בכישרון עם פוטנציאל עצום, כאשר אותו פוטנציאל התפרץ בשנים הבאות במכבי חיפה וכלל שלושער נגד אולימפיאקוס בליגת האלופות. ניסיון המעבר הראשון לאנגליה, לדרבי קאונטי, לא צלח, אבל בינואר 2003 יעקובו הצטרף לפורטסמות' ובמהרה הפך לאימת הגנות הפרמיירליג. בסך הכול, היו לו בליגה הבכירה בממלכה לא פחות מ-96 שערים, יותר מכריסטיאנו רונאלדו ופרננדו טורס והוא סיים חמש פעמים בטופ 10 בטבלת מלך השערים. בן כמה הוא באמת? על פי הרישומים, 33, אבל לאחרונה טענו באנגליה שהוא קצת יותר מבוגר מזה.

אם מחפשים את הדוגמה הכי קרובה לורדי, אולי אפשר למצוא אותה אצל פיליפס. כשהיה צעיר, טענו שהוא קטן מדי בשביל להיות חלוץ ושלחו אותו לשחק מגן ימני ובסופו של דבר, לאחר שחתם ב-1991 בבאדלוק טאון החצי מקצוענית, הוא כמעט התייאש ופרש. למזלו, מכת פציעות הכריחה את המאמן לנסות אותו בכל זאת כחלוץ ופיליפס החל לירות בצרורות. ווטפורד הביאה אותו, אבל אחרי שהיא ירדה לליגה השלישית, פיליפס עבר לסנדרלנד. בעונה הראשונה במועדון, בליגת המשנה, הוא כבש 29 שערי ליגה. בשנייה 23 והיה אחד מכוכבי העלייה. בעונתו הראשונה בקריירה בפרמיירליג, קווין פיליפס סיים כמלך השערים עם, שימו לב, 30 כיבושים ב-36 הופעות.

הבחור הצעיר היה בזון מטורף באותה עונה, 1999/2000 וכבש שמונה צמדים ושלושער אחד, תוך שהוא מוביל את החתולים השחורים למקום השביעי הנהדר. העונה ההיא הפכה אותו גם לאנגלי היחיד אי פעם עד כה שזוכה בנעל הזהב של אירופה. הרגע הזכור ביותר מאותה שנה היה הציטוט של פרשן "סקיי ספורטס", רודני מארש, שחזה לפני שהעונה יצאה לדרך שפיליפס יתקשה להגיע לחמישה-שישה שערים בליגה הבכירה: "אני חושב שהוכחתי לאנשים שהם טעו לגביי והמטרה שלי היא לכבוש 20 שערים בכל עונה בפרמיירליג", אמר אז פיליפס. עונת הפרמיירליג הכי מוצלחת שלו מלבד ההיא של 99/00 הייתה העונה שלאחר מכן, וגם היא הסתיימה עם 14 כיבושים בלבד. וואנס אין א לייף טיים.

את הבכורה שלו בפרמיירליג, ריקי למברט ערך רק ב-2012, אחרי שהוא כבר נכנס לעשור הרביעי בחייו. הבכורה המיוחלת הזו הגיעה אחרי שנזרק מהאקדמיה של ליברפול בגיל 15, עבר לשחק בליגות נמוכות ועבד במפעל של סלק אדום תמורת 20 ליש"ט ליום. איכשהו, סאות'המפטון, שבדיוק ירדה לליג 1 (השלישית בטיבה), זיהתה את הכישרון ושמה עליו מיליון ליש"ט ב-2009 ובכיכובו (51 שערים בשתי עונות בליג 1, עוד 27 בעונה היחידה בצ'מפיונשיפ), הקדושים טיפסו חזרה לפרמיירליג. ולא סתם טיפסו, אלא הפכו לכוח משמעותי, כאשר למברט כובש בשתי העונות הראשונות שלו בליגה הבכירה 28 שערים והקבוצה מסיימת במקום ה-14 ואז השמיני.

הסיפור המופלא הלך והשתפר עם הופעת בכורה בנבחרת אנגליה בגיל 31, באותו יום בו נולדה לו הילדה השלישית. בסך הכול, הוא רשם 11 הופעות ושלושה שערים ונרכש על ידי ליברפול, הקבוצה שדחתה אותו עשור וחצי קודם לכן, אולם כשל קשות בעונה היחידה באנפילד ועבר בקיץ לווסט ברומיץ', כאשר גם שם הוא לא ממש מצליח לשמור על הקריירה בעניינים. למברט עלה ממש מאוחר, עשה פריצה מדהימה וכעת, נראה שהשנים מתחילות להשפיע: "בליברפול אמרו לי כשהייתי ילד שאני לא מספיק טוב והיה לי קשה לקבל את זה. חשבתי שזה סוף העולם, אבל היום אני יכול להגיד לאנשים שנמצאים בסיטואציה דומה שיכול להיות בסדר".

אי שם, יום אחרי יום הולדתו ה-17, ג'ו הארט, שוערה הבלתי מעורער של נבחרת אנגליה, אלוף פעמיים במדי מנצ'סטר סיטי ושוער העונה בפרמיירליג ארבע פעמים, רשם את הופעת הבכורה המקצוענית שלו. זה קרה במשחק ליגה חמישית, במדי הקבוצה בה גדל שרוסברי טאון. גם בשנים הבאות, אחרי שמנצ'סטר סיטי כבר הביאה אותו בתור "שוער העתיד" שלה, הדרך של הארט לא הייתה פשוטה וכללה חצי עונה בטרנמייר רוברס (שם בקושי שיחק) וחצי עונה בבלקפול (שם בקושי שיחק), שתיהן מהליגה השלישית. אחר כך הייתה עוד עונה בברמינגהאם ורק אז הוא תפס את מקומו והפך לאחד השחקנים האנגלים הבולטים בעולם כיום.