הכוכב הזה מת: על המשבר שפוקד את הכוכב האדום בתחילת העונה

בווידאו: תקציר התבוסה האחרונה של הכוכב האדום ביורוליג

אפליקציית הספורט שתסדר לכם את החיים

את השגרה הזו מכיר כל מי שנמצא בכוכב האדום בלגרד, מגדול ועד קטן. במילון הסרבי הבלתי רשמי מכנים את זה "שבוע הדרבי". עשרות, לעתים מאות אוהדים מהגרעין הקשה, מלווים את הקבוצה בכל צעד ושעל בשבעת הימים שקודמים לקרב החשוב הכולם, אולי היחיד שחשוב, מול היריבה השנואה פרטיזן. במשחקים, באימונים, בטיסות, אפילו בבתים הפרטיים של השחקנים – מורגשת תכונה מיוחדת. הם שרים, דוחפים, מחבקים, מזכירים-תמידית את גודל השעה.

אולי בגלל זה כל מי שנקלע בטעות או במכוון לאימוני הקבוצה בשבוע האחרון הופתע עד כדי כך מהשקט ששרר באולם, בשעה שאלופת סרביה ניסתה להשיל מעצמה שכבות של בושה. שלשום שחקני הכוכב האדום היו כלי המשחק של חימקי מוסקבה וחטפו ממנה תבוסה כואבת ב-38 הפרש. זו הייתה הפעם השנייה ברציפות שהכוכב האדום הושפלה ביורוליג. הפעם הקודמת הייתה מול ריאל מדריד, וגם היא הייתה בחוץ. שתי התבוסות הללו התווספו להפסדים מול צדביטה וליובליאנה בליגה האדריאטית. הפעם, נחיל האוהדים המוכר משבוע הדרבי, שייערך ביום שלישי הקרוב, הצטמצם והצטמק לכדי נציגי אולטראס בודדים. הם לא היו שם עם הנחיתה בשדה התעופה בבלגרד, והגיעו בכוחות מצומצמים ורפויים משהו לאימונים.

"הם לא פחות מתרגשים מהדרבי, זו פשוט הדרך שלהם להביע מחאה על המצב של הקבוצה", אומר העיתונאי ודראן מודריץ'. "בעונות קודמות היה אש בכוכב האדום. השחקנים קרעו את התחת בשביל האוהדים. היום האוהדים מרגישים כמעט נטושים. הם חושבים שלקבוצה בגרסתה הנוכחית אין נשמה".

זה, אולי, תמצית הסיפור. מהקבוצה המרגשת של 2014/15, בה הכוכב האדום רשמה את העונה המוצלחת בתולדות המועדון, לא נותר כמעט כל זכר רוחני. עובדתית, נותרו ממנה לא פחות משבעה שחקנים. בפועל, מספרים בסרביה, אין שום דמיון. כעת, כשהקבוצה איבדה מאופייה הייחודי, נראים סדקים ראשונים אפילו בקרב האוהדים המושבעים.

בקושי חודשיים עברו מאז הצטרפו לקבוצה הזרים החדשים, ששניים מהם מוכרים היטב לנו, הישראלים. וזה, מסתבר, מספיק זמן כדי לתלות בהם כמעט את כל האשמה. ככה נראית מאניה-דיפרסיה נוסח בלגרד.

כבר בראיון העומק הראשון של גל מקל בסרביה בוצעו שגיאות בלתי נסלחות. כשנשאל על ההבדלים בין רוסיה לסרביה הצביע על אהבת הכדורסל הטהורה של הקהל, והזכיר בנשימה אחת את אוהדי הכוכב האדום ואוהדי פרטיזן. זו הייתה הטעות האסטרטגית הראשונה. אך כשהפגין חוסר בקיאות לגבי חשיבותו ההיסטורית של אולם פיוניר – האולם המיתולוגי בו הניפה מכבי תל אביב את גביע אירופה ב-1977 ושמשמש כיום לעתים קרובות גם כאולמה הביתי של הכוכב האדום – אז הוא כבר כמעט פתח חזית.

מלכתחילה היחס כלפי מקל היה חשדני. לא זו בלבד שהמאמן שדיאן ראדוניץ' החתים אותו בלית ברירה אחרי ניסיונות לא מוצלחים להחתים ארבעה או חמישה רכזים זרים אחרים לפניו, אלא שגם הנעליים אליו נכנס היו גדולות למדי. קודמו בפוזיציית הפוינט גארד המוביל, מרכוס וויליאמס, היה יקיר הקהל, על אף שהעונה שלו בכוכב האדום לוותה בעליות, ירידות ואפילו פרשיית סמים. ועכשיו, כשהעסק לא דופק וההפסדים מתחילים להיערם, חלק גדול מהאש מוסט לעבר מקל.

הדיווחים שנפוצו השבוע, לפיהם הכוכב האדום שוקלת לשחרר אותו, לא לחלוטין רחוקים מהמציאות, על אף ההכחשות. בסביבתו של מקל טוענים כי המקור לדיווחים הללו נמצא אצל סוכן העל מישקו רזנטוביץ', שנחשב לאיש החזק בכדורסל הסרבי, ושהרכז הישראלי הוא בין הבודדים שמשחקים בבלגרד מבלי שהוא ייצג אותם. מרכוס וויליאמס, לעומת זאת, דווקא כן עובד איתו.

ב-1 בדצמבר אותו מרכוס וויליאמס יסיים לרצות את עונש ההשעיה שספג מפיב"א בעקבות עישון מריחואנה, ונראה שבכוכב האדום שומעים את הקולות. "מקל לא ייחתך מחר וגם לא בשבוע הקרוב, אבל להערכתי זה יקרה במהלך החודש-חודש וחצי הקרובים. יש אכזבה עצומה ממנו", אומר עיתונאי סרבי שמבקש להישאר בעילום שם. "המאמן דיאן ראדוניץ' היה זה שרצה להביא אותו לקבוצה. הוא לא הכיר אותו מי-יודע-מה. היום הוא מבין שהוא שגה, ושהרושם שלו היה מוטעה לחלוטין".

מקל אמנם אמר מיד עם נחיתתו בבלגרד כי "האינסטינקט גרם לי לקבל את ההצעה של הכוכב האדום בלי היסוס", אך לכולם ברור שהייתה כאן פשרה מסוימת, מכל הצדדים. אחרי עוד קיץ של ניסיונות קאמבק ל-NBA שעלו בתוהו, מקל בעיקר רצה כבר למצוא קבוצה, ורצוי ביורוליג. הכוכב האדום ענתה על שתי הדרישות, ופתחה בפניו חלון הזדמנויות נדיר עם הבטחה לדקות משחק מרובות ועמדה אוטומטית של שחקן בכיר.

אמנם עבר מעט מאוד זמן, אבל גם גדול האופטימיסטים לא יטען שההשתלבות מתקדמת בקצב הרצוי. בליגה האדריאטית מקל עוד מצליח להעמיד מספרים טובים (12.6 נקודות, 5.9 אסיסטים פר משחק - שמדרגים אותו במקום השני בדירוג המוסרים בליגה כולה). אבל ביורוליג, שלשמה כולנו התכנסנו, הוא מציג שורה סטטיסטית חלשה (4.3 נקודות ב-20 אחוז מהשדה, 3 אסיסטים לעומת 2 איבודים למשחק).

עיקר הרינונים מבוססים על כושר המנהיגות הלקוי לכאורה של מקל – טענה תמוהה בהתחשב בעובדה שהוביל שתי קבוצות ישראליות שהן לא מכבי תל אביב לזכייה באליפות. "מקל משחק אך ורק בשביל עצמו ובשביל השורה הסטטיסטית שלו", נכתב בארסיות ב"מוצארטספורט' לאחר התבוסה מול חימקי. "אין לו את היכולת לסחוף את הקבוצה כמו מרכוס וויליאמס, צ'ארלס ג'נקינס ודמרכוס נלסון, שהתחברו לקהל מהרגע הראשון. מקל אינו יד ימינו של ראדוניץ' על הפרקט, הוא לא המוח של הקבוצה, הוא לא הכוח המניע שלה. אז מה כן?".

זו, אגב, ממש לא טיפה בים. דברים ברוח זו אפשר לשמוע מפיהם של רבים בסרביה. "הוא לא יכול להיות כוכב בקבוצה ברמה הזו, זה פשוט גדול עליו. אולי לניז'ני נובגורוד זה היה טוב, אבל לפה זה לא מספיק", אומר העיתונאי הסרבי. "היכולת היא אותה יכולת מהיום הראשון ועד היום. לאף אחד בקבוצה אין בעיות איתו כי הוא בחור טוב. אבל ברגע שהוא יעזוב, וזה יקרה מהר מאוד לדעתי, ישכחו אותו כלעומת שבא. זה יהיה מקרה גיא פניני 2. מישהו היום זוכר שפניני שיחק פעם בז'לזניק?".

גם את השותף לפשע, סופו, הסרבים ימחקו מההארד-דיסק בקרוב מאוד. בניגוד למקל, כשהיווני הגיע זה לווה בהרבה מאוד רעשים חיצוניים. אבל כמו מקל, גם הוא נכנס לנעליים גדולות, אולי גדולות מדי. בובאן מריאנוביץ', הענק הקודם בצבע של הכוכב, היה תופעת טבע של ממש, ורשם עונת יורוליג היסטורית עם ממוצעים מרשימים בנקודות וריבאונדים. כשסופו צורף בתור יורש הוא היה נראה כמו הדבר הכי קרוב למקור.

אבל אצל סופו כמו אצל סופו הנייר לא שווה דבר. ומיד אחרי שנחת והיה שותף לסרטון ויראלי עם אוהדי הכוכב, החלה ההתרסקות המוכרת. פה אימון שהוחסר בגלל עייפות, פה משחק שהוחמץ בשל מחלה. את מה שסופו עשה במכבי תל אביב אחת לשנה-שנתיים הוא הספיק בכוכב האדום תוך חודש וחצי. בסרביה מספרים כי הענק היווני היה מתייצב לאימונים על אזרחי ומייצר פציעות יש מאין סטייל אלכס טיוס. תוך זמן קצר, גם בכוכב האדום הפנימו שאין להם שום רצון בשחקן שהיי מנטננס הוא שמו השני.

"סופו שחקן גמור כבר למעלה משנה. קבוצות לוקחות אותו רק בגלל שהן חושבות יותר חכמות מכולן ודווקא הן יפיקו ממנו את המירב. חשבנו שקבוצה בסדר גודל של הכוכב האדום לא תיפול למלכודת הזו, אבל טעינו", מסכימים עיתונאים סרבים. כשהם נדרשים לספק הסברים למספרים הנמוכים של סופו בדקות שכבר כן קיבל – 4.5 נקודות וחצי ריבאונד ב-15 דקות משחק לערב – הם מפנים אצבע מאשימה כלפי גל מקל. "ברגע שיש לך שחקן כמו סופו אתה חייב שיהיה לידו רכז שידע להפעיל אותו ולמצוא אותו במקומות הנכונים. עם מקל, סופו רץ מצד לצד, לא קיבל כדורים ונהיה תשוש וזועף תוך שניות. בכל פעם שסופו התמקם בצבע, מקל קרא לו לפיק אנד רול", אומר עיתונאי סרבי.

בשבוע שעבר אמרו לסופו יפה שלום והמשיכו הלאה. ולדימיר שטימאץ' הפחות מוכשר ויותר יציב הוחתם במקומו על משבצת הסנטר המוביל. "היה צריך לעשות זעזוע ולשחרר את אחד הזרים. סופו, שהיה ההבטחה הכי גדולה והאכזבה הכי גדולה, היה הקורבן הפעם. אבל באותה מידה זה היה יכול להיות מקל או ריאן תומפסון. בסופו של דבר, שחורצאניטיס היה גימיק שיווקי טוב, אבל הימור מקצועי גרוע. הבעיה היא שכל הזרים היו הימור גרוע", נכתב השבוע ב'בליק'.

החריש העמוק של הכוכב האדום עלול שלא להספיק. בעונה שעברה החבורה הסימפטית שכללה את מרכוס וויליאמס, בובאן מריאנוביץ', צ'ארלס ג'נקינס וניקולה קאליניץ' הייתה משב רוח רענן במועדון הכמעט-סגור-הרמטית של גדולות היורוליג. לא היה להם תקציב גדול במיוחד, לא היו להם ציפיות גבוהות מדי, אבל הייתה להם כימיה מצוינת וחיבור מרגש עם הקהל שהספיק לעונה היסטורית, עם זכייה בשלושה תארים והעפלה לטופ 16 לראשונה בהיסטוריה.

הפעם, עם רכש שלא מוכיח את עצמו, פתיחת עונה איומה והגרלה אכזרית לבית המוות ביורוליג עם קבוצות פאר כמו ריאל מדריד ופנרבחצ'ה וכוח עולה כמו חימקי מוסקבה, השחזור כבר כמעט בלתי אפשרי. עכשיו כל שנותר עבור מקל וחבריו הוא להחזיר את הרוח. אם לא בשביל הניצחונות, אז לפחות בשביל החוזה.