בווידאו האשליה שגוטמן ניסה למכור לנו במילים
את שחקני נבחרת ישראל אפשר לחלק לשניים אלה שמסרבים לדבר אחרי הפסד, ואת אלה שניצבים בחזית כדי לספר לכם איך נראה הכישלון הנוכחי ואיך ייראה הכישלון הבא. אלה שסירבו לדבר במהלך הקמפיין הזה, ביקשו לסכם אותו רק בסוף. אתמול, כשעה אחרי המשחק, ניצבו אותם שחקנים מול המצלמות. בן חיים, ייני, מרציאנו וטיבי. אלה שביקשו לסכם בסוף, פשוט ברחו. עומרי בן הרוש, למשל, פחות אוהב לסכם.
את חדר ההלבשה של נבחרת ישראל בימים האחרונים אפשר לחלק לשניים. אלה שמדברים על המצב הפוליטי בישראל, ואלה שלא. היהודים כן מדברים על זה, מונאס דאבור לא. אתמול, כשעה וחצי לאחר המשחק, הוא הסכים להתראיין לטלביזיה הבלגית. כשהגיע לתקשורת הישראלית הוא ברח. "מצטער, אבל בהתאחדות לא מרשים לי", אמר דאבור. בהתאחדות הכחישו. גם בשב"כ.
גם את הקריירה של השחקנים הישראלים כאן בבלגיה אפשר לחלק לשניים. ליאור רפאלוב ורמי גרשון הביאו הרבה כבוד בעונה שעברה, אבל אתמול ישבו ביציע ובלב גיחכו על ההבדלים בין הכדורגל הישראלי למציאות שהם חווים ביום יום. יותר מקצוענות, יותר כבוד למקצוע. ויש את אופיר מרציאנו, שלא משחק במוסקרון. בדרך כלל נקודת האור, אתמול הוא העניק לסקאוטים שלו סיבה נוספת להשתמש בשוער הראשון.
את דור העבר ואת דור העתיד אפשר לחלק לשניים. דור פרץ הראה אתמול שאפשר לחלום על דור חדש של מנהיגים. הבלם טל בן חיים כנראה כבר לא יעפיל לטורניר גדול עם הנבחרת שלו. שרן ייני טוען שאת הנבחרת החדשה צריך לבנות מחדש, מגיל 13. כבר בקמפיין הקרוב. נבחרת ישראל שוב הולכת לתהליך חדש. לאופק חדש. למדיניות ישנה ולהצהרות חדשות של המאמן הבא, שיבקש רק הזדמנות ראשונה ושניה, לפני שמכבים את האור.
את אוהדי הנבחרת אפשר לחלק לשניים. חברי הקהילה היהודית בבריסל ואנטוורפן הגיעו לכאן אתמול כדי לעודד מתוך ציונות, כי הישראלים משחקים על המגרש שלהם. הם מגיעים לכאן עם חלומות תמימים, עליהם סיפרו לנו כשהיינו ילדים. על הישראלים אי אפשר לעבוד יותר. הם מגיעים לטדי, לסמי עופר. רגע אחד נותנים להם טפיחה על האגו, ובמשחק הבא הם חוזרים למציאות. הם, עושה רושם, כבר התייאשו מהנבחרת. בקמפיין הבא תראו אותם גודשים שוב היציעים כדי לראות את ספרד ואיטליה. סנסציה? כבר לא בלקסיקון שלהם.
את אלי גוטמן אפשר לחלק לשניים. את החיוך במהלך ההגרלה, ואת זה שמסביר אחרי הפסד בבלגיה כמה הוא גאה בבחורים שלו. שלשום גוטמן סיפר לנו שאת הקמפיין מסכמים בסוף. במסיבת העיתונאים הוא סירב לסכם. סירב לדבר על הפועל וסיפר למקורביו שהוא כנראה לא יהיה שם. את החצי השני של גוטמן, כנראה, הוא שומר לפגישה עם עופר עיני. את יו"ר ההתאחדות קשה לחלק. הוא כבר קרוע מבפנים לגבי זהות המאמן הבא.
דבר אחד בישראל, כנראה, קשה לחלק לשניים. האבטחה הקפדנית בעקבות גל הפיגועים והטרור בישראל תפסח מחר על בלגיה. כאן, אחרי שהבוקר יאיר, אחרי שהישראלים קיפלו את השטיחים והלכו הביתה, השקט חזר לסורו. את מדינת ישראל לא כולם רוצים לחלק לשניים. היא תישאר שלמה, לפחות בינתיים, אבל נבחרת שלמה תישאר מרוסקת. אין שלום, אין ביטחון, אין כדורגל.
אז במה אפשר להיות גאים?