וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יאללה דאבור, תן גול: התקווה הגדולה של נבחרת ישראל מול קפריסין

9.10.2015 / 13:30

דווקא בשבוע שבו כנופיות אוהדים תוקפות, שהגזענות והשנאה חוגגות, שהאלימות משתלטת על המדינה, שהעסקנים הורסים את הכדורגל, דווקא עכשיו יהיה נחמד לראות שחקן ערבי חוגג עם הנבחרת בטדי. פז חסדאי על תקווה קטנה וסמלית

עריכה: מרום שפיצר

בווידאו: משדר לקראת המשחק נגד קפריסין

הולך מבוהל ברחובות. מחזיק את הילדה בידיים. המבט נע מצד לצד, סורק את הסביבה, מנסה לזהות סכנה מתקרבת, בין אם זה מחבל עם סכין או אוהד עם פטיש. מעבר לפחד מסתתר ייאוש. אין תקווה, אין סיכוי לשינוי, הרמנו ידיים. פעם בנאום של ראש הממשלה אדם היה נושא עיניו בהערצה ומהנהן בהסכמה, היום הוא רק מרכין ראש בדכדוך. שוב אותם דברים, שוב אזהרות והפחדות, שוב הבטחות ואיומים. "נגזר עלינו" הוא אומר, כאילו זה גורל ולא מעשה ידי אדם. לא מדברים על שלום, בטח שלא על צדק, רק מבקשים לשאת נשק ולחזור הביתה בשלום. יאללה דאבור, שים גול.

אין טעם לחזור לקלישאת הדו קיום בכדורגל. בטח לא השבוע. בטח לא אחרי אירועי בית"ר-סכנין. בטח לא אחרי שעשרות אוהדי סכנין בילו את הדקות האחרונות של המשחק עם הגב למגרש והפנים לשוטרים, משליכים חפצים מעבר לגדר, מיידים אבנים, מנסים לפגוע, לפצוע, להביע זעם ושנאה. בטח לא כשמאות אוהדי בית"ר מטריחים עצמם לדוחא לא כדי לתמוך בקבוצתם, אלא כדי להתריס, לקלל, לממש את זכותם לשיר שירי גנאי גזעניים. בטח לא במצב הטעון שבו שחקן ישראלי חוגג עם דגל ישראל וזה נחשב להסתה. בטח לא כשהמצלמה קולטת שוטר מג"ב, איש ביטחון שאמור להיות ניטרלי, שאמור לשמור על הסדר, והנה הוא קופץ בגול של בית"ר, חוגג ומתסיס את אלה שהוא אחראי לביטחונם. יאללה דאבור, בשבילם, שים גול.

הצלבה או צליבה: משדר לקראת המשחק נגד קפריסין

אסמיר בגוביץ': "נהיה חייבים להתנהג באגרסיביות מול גארת' בייל"

מליקסון: "התאכזבתי מעצמי יותר מכולם. הביקורות היו מוגזמות"

שחקני נבחרת ישראל טל בן חיים, מונס דאבור, אלי דסה. ברני ארדוב
בשבילם. בשבילנו. דאבור חוגג עם בן חיים ודסה/ברני ארדוב

הראש מדמיין את הסצינה האלימה במחסן ביפו. איך עשרות אנשים, חברי כנופיה גזענית, מלאי שנאה בעיניים, רצים אחרי סמל אדום כמו שוורים עצבניים. לכנות אותם "אוהדי כדורגל" יהיה עוול לחובבי המשחק, ועדיין, בלב הארגון שלהם עומדת קבוצה. והם רוצים להכות בו, מחזיקים ביד מקלות, מוטות ברזל, אלות בייסבול, מתים להרביץ, לפרוק, להעניש. והם מתנפלים, קוראים קריאות קרב, מלהיטים זה את זה, עד שמישהו מוצא את הגרזן, או הפטיש, או מה שזה, ודופק לו אותו בראש. ובשלב הזה אין דממה, או בהלה, או הכאה על חטא, או הכרה שהגבול נחצה. הם לא עוצרים לרגע לחשוב, לעכל מה קרה פה, רק נסים מהמקום, עשרות עבריינים, לכאורה אוהדים. וכולם עדים, כולם שם יודעים מי הפסיכופת, הרוצח בפוטנציה, שהלם בפטיש, ואף אחד מהם אפילו לא מעלה בדעתו להסגיר אותו למשטרה, "להלשין" עליו. להפך, הם כולם רק מגנים על אחיהם, מוחקים עדויות מהפלאפונים, יורדים למחתרת, מחכים שהסיפור יגווע ויירדו מהם. יאללה דאבור, בשבילם.

זה רק סמלי שהמשחק של הנבחרת יתקיים בירושלים, העיר שמסמלת את השיגעון הבלתי אפשרי, זו שממזרחה יוצאים מפגעים ובלבה הר הנפץ. שבאצטדיון שאירח כמה מאירועי הספורט הגזעניים בתולדותינו, הנבחרת תעלה למשחק גורלי כשבחוד יפתח מונס דאבור, הילד מנצרת, ובקישור אולי ישחק בירם כיאל מבני ג'דידה. באצטדיון שבו הניפו את השלט "בית"ר טהורה לעד", באצטדיון שבו כדורגלן צ'צ'ני כבש ואוהדים יצאו במחאה, באצטדיון שבו שחקני הנבחרת עבאס סואן וואליד באדיר ספגו קללות - שדווקא בו כדורגלן ערבי ינסה להוביל את נבחרת ישראל לאליפות אירופה. שהעיר המדממת הזאת תחווה שנייה של נורמליות. דווקא שם.

עבאס סואן נבחרת ישראל כדורגל. ברני ארדוב
דווקא בטדי. עבאס סואן במדי הנבחרת/ברני ארדוב

זה רק סמלי שזה יקרה בסיומו של עוד שבוע בלתי אפשרי. שהגזענים והאלימים משני הצדדים יצפו במשחק בטלוויזיה ויראו את השחקן הזה מייצג את המדינה, על אפם וחמתם. שהגזענים והאלימים משני הצדדים יקלטו שעולם כמנהגו נוהג, שלמרות הצעקות וההפחדות, הם עדיין מיעוט. שהעולם, שאנחנו, נראה שיש פה רוב נורמלי של אנשים שרק רוצים לראות בשקט כדורגל בטלוויזיה. בשבילם דאבור, שים גול. בבית שלהם.

זה רק סמלי שהמשחק הזה קורה בשבוע שבו בלאטר ופלאטיני מושעים מפיפ"א. שבזמן שהכדורגל מוקף במושחתים ומסואבים ותדמיתו נרמסת על ידי עסקנים, יכול לקרות רגע שמזכיר את הקסם התמים של המשחק. כן דאבור, אתה. תן לנו לצעוק בחדווה "יאללה דאבור", קריאה בעברית-ערבית. אתה מונס, אתה החלוץ. הכדורגלן הטכני, הכישרוני, הדבר הכי מרענן בהרכב הזה, אתה. לא מצפים שתשיר את ההמנון, רק תן גול. לא מצפים שתהפוך לסמל לדו קיום, לא צו פיוס, רק שלח אותנו ליורו, לאירוע הספורט המהנה הזה, לחגיגה הבינלאומית. תן לנו קיץ מרגש, עם בירות מול הטלוויזיה. להרגיש לרגע קצר עם ככל העמים. זה לא ישנה את המצב. זה לא יפתור את הגזענות, לא ירפא את הריקבון, לא ישנה תודעה. זה פשוט ייתן שנייה קצרה של שפיות, דקה קטנה של שמחה, יממה של אופטימיות, לפני שחוזרים לפחד, לבהלה, לייאוש, לחיים עצמם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully