השחקן הכי חשוב של נבחרת ישראל: מדור הפודיום מתכונן לקפריסין

ביום רביעי פורסמה מדליית הארד בפודיום הנוכחי. היום ממשיכים, במוד נבחרת.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

ארד בפודיום: המרצ'נדייס של מכבי תל אביב

10 שאלות שאף פעם לא שאלו אותי / מאור בוזגלו

"הייתי עובד רס"ר בחיל הים, בחיפה. פלגה 914, בדבורים. תודה לרמי הרס"ר, שלא עצר לי את הקריירה. אני הייתי אחראי על מועדון החיילים שם, שזה בעצם - המציאו לי תפקיד. הייתי בא בבקרים ומנקה את מה שהחיילים עשו בערב. מסדר, צובע. ולצערי, בתקופה שהייתי אחראי מועדון, נגנבה שם טלוויזיה. לא עשו לי כלום אבל הרגשתי אשם שזה קרה דווקא כשאני הייתי אחראי".

"חומוס עימאד. אחת החומוסיות הטובות, כל הזמן השחקנים היו הולכים לאכול שם. אנשים באים מכל הארץ בשבילו".

מה החומוס הכי טוב בארץ?

"החומוס של אבא שלי. כל החברים שלי אומרים שהוא הכי טוב".

"זו היתה תקופת ההשאלות, ובעונה השנייה היתה השאלה לבני יהודה. גיא לוזון וכולם התלהבו ממני במחנה, וכל הצוות לא האמין שהגיע להם חלוץ כזה. הם הרגישו שהם פגעו בול. הרגשתי שהם ממש בטירוף עליי. אבל בתחילת העונה הכול הלך קשה ולא הכנסתי גול, החמצתי ממצבים שהייתי משתגע. גיא תמך, נתן את הביטחון, אבל זה לא עזר. היה משחק שלא אשכח באורווה, נגד הפועל פתח תקוה. היה 0:0 והיה לי מצב ממש טוב שהחמצתי ומיד אחר כך, סמוך לסיום, ספגנו והפסדנו. ישבתי בחדר ההלבשה ופשוט בכיתי - זה היה שיא של תקופה שכלום לא הלך ולא נכנס. בכיתי, ושחקנים באו אליי ואמרו 'מה אתה בוכה?', 'תרים ת'ראש'. ואני עניתי שאני לא יכול להפסיק. אני אשם במצב, אמרתי להם. הקבוצה לא מתרוממת כי אין גולים".

בדיעבד, מרגישים בושה כשבוכים מול כולם?

"אחרי יומיים חשבתי על זה, שאולי הגזמתי וזה בסך הכול כדורגל, אבל בתור שחקן צעיר אתה לא יכול לשלוט בזה. זה פשוט יוצא".

"בינואר 2011, כשעוד הייתי במכבי חיפה, נסעתי עם האישה לחופש בברצלונה. הלכנו גם למשחק גביע של בארסה. באותה תקופה שיחקתי אולי משחק אחד בהרכב של מכבי חיפה, וזה לא היה נראה טוב, וכשהיינו ביציע בקמפ נואו אישתי ניסתה לשאול אותי, בעדינות, אם אני מרגיש שזהו, ויתרתי על החלום להגיע למקומות כאלה. היא תמיד חשבה שכן, אבל ניסתה לברר מה אני חושב, אחרי השנים הקשות שעברו עליי. אמרתי לי 'וואלה, הכול יכול להיות, אני לא משלים עם כלום'.

"בקושי עברו תשעה חודשים, והגעתי עם מאיורקה למשחק בברצלונה. כמו תמיד, מסי כבש שלושער, ובסוף המשחק - בגלל שאני הלכתי להגיד שלום לאוהדים ביציע והוא התראיין לטלוויזיה - היינו האחרונים שנשארו על הדשא. ירדנו ביחד למסדרון. אמרתי לו כל הכבוד, בספרדית, והוא הושיט יד, אמר תודה ואיחל בהצלחה. זה היה ה-רגע. שם הכול נפל. שם הבנתי שהגעתי לאן שהגעתי".

"היא היתה אפילו בבר מצווה שלי. היינו מה'מקובלים' [במלעיל] ביסודי, היינו יוצאים לאותן מסיבות, אבל רק שלום-שלום. בכיתה ז' היינו באותה חטיבה, הכרנו טוב יותר ואפילו הזמנתי אותה לבר מצווה. נהיינו ידידים ממש טובים, לא זוג, אהבנו להסתובב ביחד. בז'-ח' היא רצתה אותי ולא הייתי בכיוון, אחרי זה אני אותה והיא לא הסתכלה עליי. בתיכון, כל אחד מאיתנו היה בקשר ואיך שנגמר, שנינו היינו פנויים. מסוף הלימודים ועד הצבא היינו ביחד כל יום, כל היום - אפילו נשיקה לא היתה. כל אחד פחד לעשות את הצעד הראשון, לא רצינו לאבד את מערכת היחסים שהיתה".

ממש דוסון קריק.

"וכשעמדנו להתגייס והיתה הרגשה שזה עכשיו או לעולם לא, עשיתי את הצעד. מאז עשינו הכול ביחד. אני עם הכדורגל, והיא היתה במלכות היופי. היא היתה ב'הישרדות', ואני הייתי ב'הישרדות ליגת העל'".

קלישאת הכדורגלן והדוגמנית.

"התחלנו עוד לפני שאני באמת הייתי כדורגלן והיא היתה דוגמנית. במקרה שלנו הקלישאה לא מדויקת".

"אני אוהב לשחק עם ריאל מדריד. זה מצחיק - הגעתי לליגה הספרדית ופתאום אני עומד במנהרה עם רונאלדו, בנזמה והיגואין, וחודש לפני הייתי משחק איתם ב'סוני'".

לא היית משחק עם הקבוצה שלך? זה הכי מגניב עיניי - כדורגלן שמשחק עם עצמו (סליחה על הניסוח).

"בהתחלה היה ממש קשה לשחק איתי כי השחקנים הפחות מוכרים לא יכולים לעבור עציץ. אבל מה שמצחיק, כשאני לוקח את הקבוצה שלי בסוני אני זה שחייב לבעוט לשער. גם אם אני מביא מישהו מול שוער, אני מוסר לחמד שיבקיע את הגול". הוא נקרע מצחוק. "אם אני שם גול עם עצמי בפיפ"א, אני מרגיש שנתתי גול באמת. עד היום חברים שלי שולחים לי קטעים שהם שיחקו עם הקבוצה שלי, אומרים לי 'תראה, נתת שלושער', ואני מבסוט כאילו נתתי שלושער באמת.

"בשנה שנתיים הראשונות פיפ"א ופרו עשו אותי פחות טוב, ועדיין, כשלקחתי את מאיורקה, לא הייתי מחליף את עצמי. הייתי משחק עם עצמי בכוח, למרות שאי אפשר לשלוח אותי קדימה ואי אפשר למסור לי, ואני בכוח מנסה לדחוף אליי את הכדור, לעשות משהו".

אתה נותן חשיבות לציונים שלך בפלייסטיישן?

"כן, זה מעניין. גם החברים שלי. לפני שהיה יוצא פרו חדש הם היו מדליקים אותי, 'נו, נראה כמה יתנו לך'".

"אני חייב לסיים הכול מהצלחת. קיבלתי את זה מהאימא. 'לא משאירים'. אבל שונית מנסה לתקן את זה".

"ליברפול. הייתי בעונת שיא במאיורקה ובנבחרת, העונה הטובה בקריירה, ובאנגליה דיווחו שליברפול שמה עין. כל העיתונאים במאיורקה אמרו שהצעה הולכת להגיע. זה לא בא ממני, אז הבנתי שזה נכון. ואז בינואר הם החתימו את סטארידג', שחקן אדיר, ובסוף השנה אני נפצעתי והם לקחו את אספאס. כבשנו בערך אותו דבר, והקבוצות היו קרובות. אותו סדר גודל, והם לקחו אותו. עד היום אני אומר לעצמי 'אם לא הייתי נפצע…'".

עד כמה קרוב היית למכבי תל אביב?

"בוא נגיד שהרבה פחות ממה שהיה נראה בארץ. לדוגמא, היה פרסום של 'תומר חמד מתקרב', 'הסיכויים גדלים', וזה היה כמה ימים אחרי שאמרתי לג'ורדי שזו לא אופציה מבחינתי. זה נכון שאנחנו בקשר טוב ושג'ורדי ניסה כל קיץ, אבל זו לא היתה אופציה. אני רוצה להגיע לפרמיירליג, וזה לא היה מקרב אותי לשם".

איזה נמל אתה הכי אוהב - חיפה, תל אביב או ברייטון?

"ברייטון. אני לא איזה בליין או משהו, ויודע שגם בתל אביב טירוף, אבל בברייטון האווירה באמת משהו מיוחד. תמיד עמוס, יש על הטיילת פאבים ומסעדות, ויש מזח עצום. משחקים, הפעלות לילדים, זה מדהים. השחפים במיוחד - הילדה שלי יודעת 'איך עושה שחף' מגיל עשרה חודשים, וזו לא חיה פופולרית".

ספרד דומה לישראל באקלים, במנטליות. אנגליה זה כבר סרט אחר.

"בספרד הכול היה 'אל תדאג', 'מחר, מאניינה מאניינה', 'יהיה בסדר', כמו בישראל. התעצבנו על זה. אמרנו שאי אפשר להתקיים ככה. פתאום הגענו לאנגליה, מדינת חוק, הכול מתוקתק וצריך מסמכים לכל דבר, ולחכות, ואישורים. כמה שרצינו סדר בספרד, עכשיו היינו רוצים קצת שיהיה כמו שם. אבל אנחנו נהנים מאוד בבריטניה, ולילדה זה מקום נהדר לגדול בו".

הוא מבין שאני מדבר על הגול נגד נתניה בגביע.

"מגיל צעיר היה לי משחק ראש טוב, ועבדתי קשה גם על הניתור, על כוח ברגליים. בספרד היה כבר הרבה יותר קשה לנגוח ככה, ושלא נדבר על אנגליה - שם אני נחשב שחקן קטן. בארץ זה בלט".

השער הזה בטח הוא אחת הסיבות העיקריות שעברת לחו"ל.

"בוא נגיד שהוא בלט בקלטת".

"בהנחה שעולים לפלייאוף, כן?", הוא שואל, לא רוצה להסתבך באופטימיות/שחצנות יתר.

כן. בהנחה שעולים.

"שבדיה".

הפציעה של ביברס נאתכו תוארה כ"מכה לגוטמן". יכול להיות, אכן מדובר באחד השחקנים האהובים על המאמן הלאומי, באחד הבאנקרים שלו. בהפסד לקרואטיה במוקדמות יורו 2012 הוא היה מוצהב. מאז שותף בכל משחק רשמי של הנבחרת. נאתכו שחקן מצוין, ואחד משגרירי הכדורגל הישראלים הכי טובים שיצאו מכאן. ועדיין, בנבחרת הוא לא הבורג הכי חשוב.

לא, זה לא עוד קטע של 'איפה ביברס של צסק"א?'. ממש לא. אי אפשר לדבר על זה כבר. אבל זה כן קטע של 'היעדרותו של נאתכו לא אמור להיות מכה כזו קריטית לנבחרת'. לצער גוטמן, אין כמעט מכות אמיתיות. אין בנבחרת הזו דז'קו או בייל - גם ערן זהבי, אפילו באופן יחסי, לא שווה לנבחרת כמו שהם שווים לשלהם. אין שחקן שבלעדיו הכול אבוד לפני משחק, ואין שחקן שמעלה את הסיכויים לניצחון באופן משמעותי מדי.

אז ההיעדרות הנדירה של נאתכו נותנת הזדמנות להבין מי באמת השחקן הכי חסר-תחליף שיש לכחול-לבן.

הסבר: זו לא רשימה של השחקן הכי טוב או הכי מוכשר. זה דירוג שעונה על השאלות 'איך לעזאזל אפשר להסתדר בלעדיו כרגע?'.

ואלה שמות.

1 טל בן חיים1

פתח בכל המשחקים בקמפיין הזה, וחסרות לו 7 הופעות כדי להשוות את שיא המשחקים בנבחרת של יוסי בניון. הוא לא נקי מטעויות - לא בקמפיין הזה ולא ברבעון עם מכבי תל אביב - אבל הוא הבלם היחיד שאין לו תחליף הולם בישראל. מבחינת ניסיון ובעיקר פיזיות - הוא הכי קרוב לאירופה שיש. הוא הסיכוי הכי גדול כדי לעצור את החלוץ הכי טוב של היריבה.

2 ניר ביטון

לטעמי, הכוח הכי חזק בקישור - נכון להיום. הפיזיות והטכניקה, שתיהן ברמה גבוהה מאוד, מגשרות עד כמה שאפשר את הפערים שבין הכדורגל הישראלי לאירופי. אגב, עוד אחד שמזכיר אותו בפיזיות ובתכונות - דור פרץ. כנראה שבקרוב גם הוא יהיה ברשימות האלה.

3 איתן טיבי

כשאין את אופציית רמי גרשון, טיבי ידורג שני בדירוג זה. כשיש, הוא ידורג קצת למטה יותר. אז המקום השלישי הוא הממוצע. טיבי טעה מול ויילס עם הכרטיס האדום שגמר את המשחק, אבל בלעדיו קשה יותר.

4 ערן זהבי

השחקן הישראלי הטוב ביותר הוא לא השחקן הכי חסר-תחליף לנבחרת, וזה בדיוק מה שערן זהבי צריך לשנות. נכון, התפקיד לא תמיד זהה ולרוב נראה שהוא מתגעגע למוסרים ממכבי (מיטרוביץ', מיכה). מבחינת מספרים, מספר 7 דווקא משפיע. 4 בישולים, 2 שערים, 43% במעורבות ישירה בכיבושים. מספרים טופ. יש לו עוד שני משחקים להגיע לקצב בצהוב - שזה מעל לטופ.

5 תומר חמד

מה שנכתב על ביטון, רק בעמדה הקדמית יותר. תומר חמד הוא החלוץ הישראלי שהכי קרוב לאירופה מבחינת ממדים, גנים וסטייל, וכנראה רק הפציעה גרמה לו להפסיק להיות באנקר-נבחרת בשלב זה. 11 שערים במדים הלאומיים - מקום 18 בכל הזמנים.

6 עומר דמארי

רק פציעה ומחלה עצרו את הרצף החם של דמארי. בנבחרת זה בא לידי ביטוי בחמישה שערי בזק בשלושת המשחקים הראשונים, שאף הקנו לו מקום בטופ כובשי התחרות. כשהוא בכושר, החלוץ הכי חד בישראל. כמו זהבי, עם 43% במעורבות ישירה בכיבושים.

7 ביברס נאתכו

כמו זהבי (וכן, כמו כולם) - התפקוד והלוקיישן בקבוצה מוציאים ממנו את הטוב, ובנבחרת זה עדיין לא קורה, או קורה בעצימות הרבה יותר נמוכה. משחק נפלא מול בוסניה לווה במשחקים נוספים בלי יותר מדי לכתוב הביתה. בישול אחד בקמפיין הנוכחי.

8 גילי ורמוט

סטטיסטיקה שממש עוזרת לורמוט:

משחקים איתו שלא כוללים את אנדורה - 100% הצלחה
משחקים בלעדיו שלא כוללים את אנדורה - 8% הצלחה

עם שער ובישול, ולמרות ששותף רק בשלושה משחקים, הוא במקום הרביעי מבחינת יעילות התקפית. כשהוא בכושר, וכשהוא משחק בקבוצה שגוטמן מאמן אותה, תמיד יהיה לו יתרון על פני הרודפים למשבצת.

9 טל בן חיים2

הקמפיין הזה של טל בן חיים2 נראה כמו הרבה משחקים שלו. לפעמים נהדר, לפעמים נעלם. הפתיחה היתה קסומה, והוא היה השחקן הבולט ביותר בנבחרת. מול ויילס, הכניסה שלו לכר הדשא איזנה את הפער. כרגע, לטב"ח2 יש 2 שערים ו-2 בישולים, ויש לו 2 משחקים כדי לשפר עוד יותר את העסק, ולא לשכוח - הפתיחה היתה בקפריסין

10 אופיר מרציאנו

כן משחק במוסקרון, לא משחק במוסקרון - תראו את התקצירים שלו ממשחקי הנבחרת. סיימתם? אפשר להמשיך: אין שוער ישראלי שיעשה טוב יותר ממה שמרציאנו עשה בקמפיין הזה. האם הוא בכושר מספק? זה על אנשי הנבחרת להחליט לפי האימונים השבוע, אבל לפי שמונה תקדימי העבר - הכפפות הן ממש לא הבעיה של הכחול-לבן.