לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ
1. איך שמחתם באופסייד
הדיילות עשו בוק בין ערן זהבי לטל בן חיים1. מאור מליקסון וגילי ורמוט התחרו במי יותר מצחיק את החבר'ה - בן שהר, אגב, לא פראייר בכלל בתחום. איתן טיבי קיטר על האוכל של הצ'רטר וסיפר איך בפעם הראשונה שרצה להחליף חולצה עם שחקן יריב, גארת' בייל כבר הבטיח לניר ביטון; לא נורא, טיבי קיבל את אשלי וויליאמס, חולצה נהדרת בזכות עצמה. אריק בנאדו וגיורא אנטמן נהנו מדרינק מחויך. אלי גוטמן ישב עם היו"ר עופר עיני וזוגתו. הוא היה מרוח בכורסה. מרוח מסיפוק.
כל התסריטים הללו - אירועים שקרו באמת - היו יכולים להיות פיסות דמיון בטיסת צ'רטר עצובה בשמיים שבין קרדיף ובן גוריון.
הכדור כבר היה ברשת הישראלית, בשניות האחרונות של הדקה ה-94. בייל נגח לצ'רץ' שנגח מעל מרציאנו, ו-0:1 לוויילס. השוער סיפר שאילולא הדגל למעלה, הוא לא היה יכול לקום מהדשא מרוב דיכאון.
"נפל לי הלב", אמר עוזר המאמן אריק בנאדו. "לא האמנתי. כנראה שהייתי האחרון במגרש ששם לב. עד שיוסי [אבוקסיס] צעק 'אופסייד'. חטפתי פלאשבק מהדקה ה-45 בחיפה. לא הגיע לנו לקבל את הגול הזה. לא הגיע לנו יותר מתיקו, אבל לא הגיע לנו לקבל את הגול הזה".
לא הגיע, נכון. היה נבדל. כמה שניות לאחר מכן הגיעה השריקה לסיום. 0:0 בקרדיף, מול נבחרת שהיא גם דרג 4 בבית הישראלי וגם טופ-10 בדירוג העולמי. אז לאלה שמתלבטים עד כמה יפה התוצאה והאם מדובר בהישג? (כמו למשל הדיילת):
אכן יפה היא (התוצאה!), ואכן הישג.
2. עכשיו, גוטמן קונה תיקו
אלי גוטמן נכנס לחדר התקשורת בסיום המשחק.
"לפני המשחק אמרת שאתה לא קונה תיקו", התחלתי, "אבל עכשיו אפשר אולי
"
"עכשיו קניתי", הכריז.
גוטמן כבר ראה יותר מדי פעמים, גם בקמפיין הנוכחי, איך הקונספציה שלו קורסת לו מתחת לרגליים. בפתיחת המשחק אתמול זה היה נראה אותו דבר. בן הרוש התקשה מאוד בשמאל, דגני טעה יותר מדי, הקישור לא הורגש ולא היה לזהבי ולדאבור שום צ'אנס לעקוץ - הכדור אפילו לא התקרב לרגליהם.
במחצית, גוטמן בהחלט היה יכול לקפוא על השמרים ולחכות עד שהרע יקרה, ואז להגיב. לא הפעם. חילוף כפול במחצית שהזריק טיפה אומץ ואיזן קצת את המשחק. הפעם, המאמן הקדים רפואה למכה.
זה היה אחד המשחקים הכי חשובים של גוטמן מאז מונה למאמן הנבחרת. ב-0:3 מול בוסניה, למשל, הכול הלך. הפעם, גוטמן הגיע לביתה של אחת הנבחרות החמות באירופה. כמה משחקניו ממש לא בשיא, ההגנה מפחידה, למגן הימני זו הופעה שנייה בנבחרת ושלא נדבר על הפצועים. לעיני קהל ביתי צבעוני, קולני ונפלא, מול נבחרת שמפנטזת על העפלה ראשונה לטורניר גדול מאז 1958. ואחרי בליץ איום כזה בפתיחה? 0:0? אין פלא שהוא קונה.
לא צריך לחגוג את התיקו הזה יתר על המידה - זה עדיין תיקו 0:0 והתבטלות מוחלטת בפני היריב. אבל בהחלט מותר ליהנות ממנו ולהעריך אותו. זו תוצאה מחמיאה, לגוטמן ולנבחרת. וכן, כשאתה משחק הגנתי במקום קשה, כדי לשמור על השער הנקי תצטרך קצת מזל. הפעם היה את המזל הזה, וגם אם איכות הכדורגל לא היתה שם, זה לא מוריד מאיכות ההישג.
עבור גוטמן ספציפית, זוהי סגירת חשבון (גם אם קטנה) מול כריס קולמן. הוולשי נתן נוקאאוט למקבילו הישראלי בחיפה. הפעם, גוטמן הגיב. אמנם לא החזיר נוקאאוט, אבל תיקו חוץ וקלקול חגיגות העפלה הם בלי ספק ניצחון זמני בנקודות.
ולכל מי שסבל מהשיטה של גוטמן - אחרי אתמול, זה לא ישתנה בקלות.
3. אל אל אוראל
אוראל דגני פתח את המשחק הזה כמו שהוא שיחק בבוסניה. יותר מדי טעויות, חוסר ריכוז, דפיקות לב.
"ברבע השעה הראשונה היו לי שלושה איבודים, אבל הם לא היו באיזורים הכי מסוכנים", אמר לוואלה ספורט בזמן שהמטוס בהכנות אחרונות להמראה. "היה לחץ, כן. הקהל שלהם דחף אותם חזק. שיחקנו במערך שתרגלנו, אבל לא תרגלנו יותר מדי פעמים. ברבע השעה הראשונה עמדתי פחות טוב, אבל מה שחשוב זה שיצאנו מזה כמו שצריך".
באספקטים הפיזיים לדגני אף פעם לא היו בעיות, ואמש גם מול בייל היה לו מה לתת. "הוא לא הגיע ליותר מדי הזדמנויות", אמר על הסופרסטאר של ריאל מדריד. "סגרנו אותו כמו שצריך".
ובסך הכול? אם מישהו יהיה מרוצה מ-0:0, זה דגני. "עבור שחקן הגנה, אפס ספיגות, בטח שאני מרוצה. ככה אי אפשר לרדת עלינו יותר מדי", דגני מחייך. "היו לי פעולות טובות, היו מאבקי גובה שניצחתי את בייל. שחקן ברמה כזו - שסוגרים אותו כמו שצריך - זה סיפוק".
וזה נכון. דגני התחיל רע, ויש לו עדיין המון מה לשפר ברמת קבלת ההחלטות. אבל יש פעמים שמבחן התוצאה מביס כל אספקט אחר, ואתמול בקרדיף זה היה בדיוק סיפור כזה. במובן מסוים, 90 הדקות של דגני היו נבחרת ישראל. לא משחק להכניס להיילייטס, אבל כן משחק להכניס לזיכרון.
4. 2-3-5 - מתי, למה ואיך?
התקפית, אין יותר מדי מה לנתח. ביברס נאתכו שלח את ערן זהבי רחוק, רק שאנחנו בכדורגל ולא בפוטבול. זה היה חסר סיכוי. אם מוריניו מחנה אוטובוס, גוטמן גייס אתמול את כל אגד. מה לעשות - בכדורגל לא חייבים לשחק כדורגל בשביל להוציא נקודות. זה היה משחק מאוד מתסכל עבור שוחרי ההתקפה או האטרקטיביות, אבל זה היה ערב מענג עבור הדפנסיביים.
למשל אריק בנאדו.
עוזר המאמן, בדיוטי פרי הקטנצ'יק של נמל תעופה קרדיף, ניסה להסביר מה עמד מאחורי המחשבה ההגנתית וה-2-3-5.
"החלטנו על המערך לפני חודש וחצי", הוא מספר לוואלה ספורט. "ישבנו, ואלי ידע בערך מה הכיוון שהוא ירצה לקחת. ידענו שבחוץ יהיה קשה יותר מאשר בבית, וידענו שנהיה חייבים לפעול. המערך שלהם היה הכי קשה עבור ה-3-3-4 שלנו, ואלי הגיע למסקנה שאם נשחק דומה להם, יהיה לנו קל יותר. ידענו בערך מי האנשים שנרצה שיאיישו את העמדות, אבל היו פציעות בדרך".
בנאדו, מהספסל, ריחם על הלב שלו בזמן שהוולשים דהרו מעלה-מעלה בפתיחה. "התחלנו לא טוב, לא היינו מדויקים", הוא אומר. "אלו היו טעויות אישיות, נקודתיות, אולי בגלל הלחץ. זה היה מצב של חוסר אונים. עוד לפני ידענו - משחק עם ארבעה שחקני הגנה יכול להיות מאוד לא טוב עבורנו".
ואיך הוא, בלם עבר, מרגיש ממה שראה מהחבר'ה לחוליה?
"שאבתי סיפוק ממשחק ההגנה", הוא אומר. "כולם עבדו היום טוב. צריך ריכוז מאוד מאוד גבוה כדי לתפקד במשחק כזה. ואני מרוצה. עם הלחץ שהופעל פה היום, אני חושב שעמדנו בכבוד".
ובסוף הכדור שלהם כמעט נכנס, אבל לא.
"לך תדע", סיכם. "אולי עוד נרוויח את היורו בגלל המשחק הזה".
5. פעם שלישית גלידה
חופן של מכביסטים יש בסגל הנבחרת. תיאום זה מובן מאליו, אבל הפעם גם המנטליות שיחקה. רק לא מזמן הצהובים הצליחו להתגבר על מכשול גבוה מאוד - FC באזל. ושם הבדלי הרמות לא היו פחות גדולים. אבל במכבי עמדו חזק, נלחמו, הפסידו בכל עמודה סטטיסטית, לא ניצחו, ועלו.
אתמול, הוולשים קרעו את הישראלים בכל קטגוריה. איומים לשער, הולי מולי, 2:17. אבל כמו בשני המפגשים של מכבי מול באזל, ולא משנה איך זה קרה, הנבחרת עשתה מה שצריך, והבלמים האדירים טב"ח1 וטיבי עמדו בפרץ. התגמדויות סטטיסטיות כאלה, התבטלויות התקפיות כאלו - אלו לא דברים שמחזיקים לאורך זמן. אבל כשהם צולחים, רק ההווה חשוב.
וכמו שמכבי עלתה בלי לנצח את באזל, ואף אחד לא זוכר - כך עם הנבחרת. אם החבר'ה יגיעו איכשהו לצרפת של 2016, אף אחד לא יקטר אודות סגנון המשחק מקרדיף של 2015.
6. אלי דסה. איזה יופי.
orenjos@walla.co.il