פיורנטינה מארחת את מילאן במחזור הפתיחה של הליגה האיטלקית, והמפגש הזה מחזיר אותנו לקרב המרתק ביותר בין השתיים שנערך ב-4 באוקטובר 1992. באחת ההצגות הגדולות שידעה איטליה בשנות הזוהר שלה, הביסו האדומים שחורים של פאביו קאפלו את הסגולים 3:7 והנחילו להם את הפסדם הראשון בעונה המדהימה, שהתחילה עם סגל חלומי וציפיות בשמיים, והסתיימה בירידת ליגה סנסציונית. לא תהיה זו הגזמה לומר כי פיורנטינה מודל 92/93' היתה היורדת האיכותית ביותר בתולדות הכדורגל האירופי, וסיפורה יוצא הדופן משמש מאז תמרור אזהרה לבעלים שתלטנים שלא יודעים לשלוט בעצמם.
הפרויקט השאפתני החל כאשר משפחת צ'קי גורי המפורסמת, שעשתה את הונה בהפקת סרטים, רכשה את פיורנטינה בקיץ 1990. המועדון נקלע קשיים כלכליים, ניצל עם הרבה מזל מירידה, נאלץ זה עתה למכור את רוברטו באג'ו ליובנטוס בצעד שגרם להפגנות אוהדים סוערות ואלימות ברחבי פירנצה, והנשיא הקודם, פלאביו פונטלו, ברח כל עוד נפשו בו. הנשיא החדש מריו צ'קי גורי הפופולרי התקבל בעיר כמושיע. הוא היה כריזמטי, אך בגיל 70 לא יכול היה לנהל את הקבוצה לבדו והעביר חלק מהסמכויות לבנו ויטוריו, ששימש כסגן נשיא והיה ידוע במזגו החם.
באטיסטוטה, אפנברג, לאודרופ
העסקה הגדולה הראשונה בוצעה ביולי 1991, כאשר צ'קי גורי חזה בביצועיו של גבריאל באטיסטוטה בקופה אמריקה. הוא ראה את הסקורר הארגנטיני מפציץ שישה שערים ומצעיד את נבחרתו לזכייה בטורניר, הקדים את יובנטוס שהביעה עניין רב, והחתים את האיש שיהפוך לימים לאחד הסמלים החשובים בהיסטוריה של המועדון. "הראיתי לכולם עד כמה אנחנו חזקים. עכשיו זה הזמן של האוהדים לקנות מנויים", הצהיר הנשיא, והמכירות באמת השביעו רצון.
את עונת הבכורה של באטיגול סיימה פיורנטינה במקום ה-12, אבל בקיץ 1992 המטרות כבר היו גבוהות הרבה יותר. צ'קי גורי יצא למסע רכש חסר תקדים והרשים את ארץ המגף בשאפתנותו. בריאן לאודרופ, אלוף אירופה הטרי שנחשב לכוכב על בפוטנציה, הגיע מבאיירן מינכן. יחד איתו נרכש מהבווארים גם הקשר הבלונדיני האנרגטי בן ה-24 שטפן אפנברג, שחיפש אתגרים חדשים אחרי שלותאר מתיאוס שב למינכן מאינטר ותפס את המשבצת שלו. החלוץ נמוך הקומה פרנצ'סקו באיאנו, שהפך לתגלית אדירה במדי פוג'ה בהדרכתו של זדנק זמאן וכבש 38 שערים תוך שנתיים, נרכש אף הוא. את הקישור חיזקו הסגולים פבריציו די מאורו, כוכב רומא.
התקפה בכל מחיר
מספר הזרים בהרכב בעידן טרום בוסמן היה מוגבל לשלושה, והשינויים בסגל סימנו את סוף דרכם של דונגה ומאזיניו. שני הקשרים ההגנתיים מברזיל היו חביביו של המאמן בן ארצם סבסטיאו לזארוני, אשר פוטר בשלהי 1991. ג'יג'י ראדיצ'ה, שמונה במקומו, הבטיח כדורגל התקפי הרבה יותר, ועונת 1992/93 הבטיחה רבות לא רק בגלל השמות הגדולים, אלא גם בשל הסגנון ההרפתקני. זו היתה אמורה להיות פיורנטינה תוססת ואטרקטיבית, והמחזורים הראשונים רמזו כי ההבטחה צפויה להתקיים.
באטיסטוטה, באיאנו, לאודרופ ואפנברג נתנו קונצרטים כאשר המוזה נחה עליהם. העולה החדשה אנקונה הובסה 1:7, האוהדים חלמו באמת ובתמים על האפשרות לזכות בסקודטו, והאופוריה היתה בשיאה לקראת ביקורה של מילאן. כאשר באיאנו העלה את הסגולים ליתרון, הרעש ביציעים היה עצום, ואפילו ההמשך הצורם לא הצליח להשתיק אותם. במשחק עם אינספור הזדמנויות ליד שני השערים, אחוז ניצול המצבים של מרקו ואן באסטן, רוד חוליט ודניאלה מסארו היה גבוה הרבה יותר צפו בתקציר למטה ותיהנו. הקרב המטורף הסתיים עם 10 שערים וניצחון מוחץ של הרוסונרי שהדגיש כי שאיפות האליפות עדיין מוקדמות. אז בפיורנטינה שינו קצת את היעד הם בנו כעת על המקום השני.
פיורנטינה לא היתה יציבה במיוחד, אך את המשחקים החשובים היא ניצחה. הסגולים של ראדיצ'ה פירקו 0:4 את סמפדוריה, האלופה מ-1991, גברו 1:2 על רומא, ובתחילת דצמבר השיגו את הנקודות במשחק החשוב ביותר מבחינתם מול היריבה השנואה יובנטוס, 0:2. לואיג'י סארטור בן ה-17 היה הגיבור הטראגי ביום ההוא המגן ערך את הופעת הבכורה במדי הגברת הזקנה, שהתבררה בהמשך כהופעתו היחידה, וכבש שער עצמי. בפגרת חג המולד, שחלה אחרי 13 משחקים, דורגו הסגולים במקום השלישי, עם 29 שערי זכות. אמנם המרחק ממילאן שדהרה בפסגה היה עצום, אבל אינטר השניה היתה רחוקה נקודה בלבד, וכל הסימנים הצביעו על המשך המגמה החיובית. ואז, במשחק הראשון של 1993, התרחש האסון.
ליפי חוגג על הקרח
בדיעבד, הבינו בפיורנטינה שתהליכים פנימיים הרסניים ניבאו לה רעות עוד לפני הפיצוץ. בריאותו של מריו צ'קי גורי לא היתה מזהירה, והבן היה אחראי על הניהול. ויטוריו לא סמפט את המאמן, והיו לכך מספר סיבות. כמי ששיחק פעם בנוער של לאציו, ויטוריו ראה בעצמו מומחה לכדורגל, ניסה להתערב ללא הרף בעבודתו של ראדי'צה, ונהדף בחוסר סובלנות. לפי השמועות בפירנצה, ראדיצ'ה היה מקורב מאוד לצ'קי גורי האב וסיפר לו רבות על התמכרותו של ויטוריו לסמים. בנוסף, צ'קי גורי הבן היה נשוי באותה תקופה לדוגמנית ריטה רוסיץ', אשר ניהלה לכאורה רומן סוער עם בנו של המאמן. כל זה ביחד יצר מתח בלתי נסבל בין השניים.
ב-3 בינואר אירחה פיורנטינה את אטאלנטה של המאמן הצעיר מרצ'לו ליפי. מזג האוויר היה חורפי, הדשא כוסה בשכבת קרח, וערכה הספורטיבי של ההתמודדות לא היה גבוה. הקבוצה מברגאמו כבשה שער מקרי אחד, הצליחה לשמור על רשת נקיה וניצחה 0:1. אחרי שריקת הסיום פרץ ויטוריו צ'קי גורי הנזעם לחדר ההלבשה והטיח האשמות בראדיצ'ה. יש הטוענים כי השניים הגיעו לידי עימות פיזי והלכו מכות. מיד לאחר מכן פוטר המאמן מתפקידו, וכל העונה של פיורנטינה הלכה לעזאזל.
פרשן מתמנה למאמן
המהלך נעשה בלהט של רגע, ולצ'קי גורי לא היה מועמד ראוי להחליף את ראדיצ'ה המודח. הוא פנה לאלדו אגרופי, שעבד במשך מספר שנים כפרשן טלוויזיה והציע לו את המשרה. אגרופי היה דמות פופולרית למדי בפירנצה הוא אימן את הקבוצה בהצלחה יחסית באמצע שנות ה-80', וחשוב מכך היה ידוע כמתנגד תקיף של יובנטוס בהיותו עיתונאי (וגם כוכב טורינו כשחקן). ואולם, אחרי הסבת המקצוע לא היו לו כלים להתמודד עם חדר ההלבשה עמוס האגו, בעוד סגנון המשחק ההגנתי המובהק שלו כלל לא התאים לסגל היצירתי.
התוצאה היתה קטסטרופלית. במשחק הבכורה של אגרופי הובסה פיורנטינה 4:0 בידי אודינזה, ולקח לה יותר מחודש למצוא לראשונה את הרשת בהדרכתו של המאמן המשופם. כדור השלג התגלגל במהירות מסחררת. לאודרופ ואפנברג איבדו מוטיבציה, החלו לבדוק אופציות מעבר לקראת העונה החדשה, והקשר הגרמני ספג שריקות בוז צורמות מהיציעים. באטיסטוטה ובאיאנו עשו את המיטב בחוד, אך לא יכלו להושיע את הקבוצה לבדם.
פירנצה נגד איטליה
אם לא די בכך, הרי שבפיורנטינה חשדו כי ההתאחדות פתחה במלחמה נגד המועדון. ויטוריו צ'קי גורי ואגרופי לא החמיצו הזדמנות לבקר את נשיא ההתאחדות אנטוניו מטארזה, והמשבר הגיע לשיאים חדשים כאשר אוהדי הסגולים עודדו את מקסיקו במשחק הידידות של סקואדרה אזורה שנערך באצטדיון ארטמיו פראנקי. מאז, כל שריקה שנויה במחלוקת נגד פיורנטינה התקבלה כהוכחה לכך שראשי הכדורגל האיטלקי רוצים ברעתה של פיורנטינה. מובן שאיש לא העלה בדעתו שהעסק יכול להסתיים בירידה, אך ככל שחלפו השבועות שקעה הקבוצה עמוק יותר ויותר.
אגרופי פוטר לבסוף אחרי שרשם שני ניצחונות בלבד ב-15 משחקים ואיבד לחלוטין את חדר ההלבשה, המרחק מהקו האדום הצטמק לשתי נקודות, ומשפחת צ'קי גורי הפנימה לפתע שהאסון באמת אפשרי. כדי להחזיר את השחקנים לתלם, מונו שניים מגדולי שחקני פיורנטינה בכל הזמנים, ג'אנקרלו אנטוניוני ולוצ'אנו קיארוג'י, כצמד מאמנים זמניים, חמישה מחזורים לסיום. ואולם, גם הם לא הצליחו לנצח בארבעת משחקיהם הראשונים, ופיורנטינה צללה מתחת לקו האדום, כאשר גורלה לא בידיה. הסגולים כעסו במיוחד על מילאן שאפשרה לברשיה לקחת נקודה במחזור הלפני האחרון, וזעמו על כל הסביבה, גם אם ויטוריו צ'קי גורי היה צריך לבוא בטענות בעיקר לעצמו.
זה נגמר בפשיטת רגל
במחזור הנעילה הצליחה סוף כל סוף פיורנטינה לנצח בפעם השלישית בשנת 1993, כאשר רמסה ללא רחמים 2:6 את פוג'ה מצמדים של באטיסטוטה ובאיאנו. לרוע מזלה, יתר המשחקים לא הלכו לטובתה. ברשיה השיגה ניצחון לו היתה זקוקה, בעוד אודינזה כבשה שער שיוויון חשוד מאוד מול רומא באולימפיקו, וכך הקדימו השתיים את הסגולים בטבלה. סוללת הכוכבים שרצתה לזכות באליפות ודורגה במקום השלישי בסוף דצמבר, סיימה את העונה במקום ה-16 ונשרה עם ההתקפה החמישית בטיבה בליגה 54 שערי זכות.
לאודרופ עזב למילאן, אבל באטיסטוטה, באיאנו ואפנברג נותרו בקבוצה כדי להחזיר אותה בקלות לליגה הבכירה כעבור שנה. למרות זאת, סיפורה של פיורנטינה בעידן צ'קי גורי נגמר רע מאוד. מריו הלך לעולמו עוד ב-1993 מהתקף לב, ו-ויטוריו דרדר את המועדון לתהום ולפשיטת רגל ב-2002. החלום הגדול הפך לסיוט, אבל את השביעיה ממילאן איכשהו זוכרים בפירנצה עם חיוך מריר כי היא מזכירה לאוהדים את הימים היפים. לכו תבינו.