התואר של לורד בנדטנר: הקריירה של בנדטנר תחזור למסלול הנכון?

היה קצת מוזר לראות אתמול דווקא את ניקלאס בנדטנר משובץ כבועט החמישי של וולפסבורג בדו קרב הפנדלים נגד באיירן מינכן, אבל החלוץ הדני עשה את העבודה בקור רוח. הוא ניגש לכדור בביטחון עצמי והכניע בקלות את מנואל נוייר, אשר הרבה לנחש ולזנק לפינות הלא נכונות, כדי להביא לזאבים את הסופרקאפ הגרמני אמש (שבת). דקות קודם לכן הוא ניצל את ההזדמנות היחידה שלו מכדור רוחב מופתי של קווין דה בראונה והכניס את באיירן מינכן להלם. הייתה זו סיומת של חלוץ גדול, ואם תשאלו את בנדטנר, הרי שהוא בהחלט חלוץ גדול. גם היום, כאשר רוב האוהדים ברחבי אירופה מתייחסים אליו כאל סוג של בדיחה מהלכת, הדני לא מפקפק לרגע בערכו.

ביטחון עצמי הוא סיפור חייו של בנדטנר. יש שיגידו, בצדק רב, שהוא מופרז בטירוף. אחרי הכול, מי לא צחק כאשר הוא הכריז ברצינות גמורה ב-2010: "אני אחד החלוצים הטובים בעולם"? באותה הזדמנות, הודה בנדטנר: "זה נכון שאני צריך להבקיע יותר שערים, אך מעבר לכך הכול נכון במשחק שלי. אני יכול להשתפר, וכאשר אצליח לכבוש יותר, אהיה הטוב ביותר". בראיון נוסף, כאשר נשאל לגבי מטרותיו בקריירה, השיב הדני בפשטות: "אני רוצה להיות מלך השערים בפרמיירליג ומלך השערים של המונדיאל. תסמכו עלי, זה הולך לקרות".

הגישה הזו אפיינה את ניקלאס בילדותו, והיא התחזקה באופן טבעי כאשר ארסן ונגר הגיע אישית לקופנהאגן כדי לשכנע אותו, בסך הכול נער בן 16, לחתום בשורות ארסנל. היה זה ב-2004, התותחנים היו הקבוצה הלוהטת בעולם אחרי שזכו באליפות ההיסטורית ללא הפסד, ובנדטנר סומן כשחקן העתיד שלהם. התקשורת יצאה מגדרה, תקופת ההשאלה בברמינגהאם ב-2006/07 הייתה מצוינת, וגם שחקן עם הערכה עצמית נמוכה יותר עלול היה לאבד את הקשר עם המציאות, קל וחומר בנדטנר.

האם בטחון עצמי שלא יודע גבול הוא בהכרח תכונה שלילית? בנדטנר מעולם לא חשב כך. אלמלא היה מעז לעשות כל דבר, הוא לא היה מזמין את בת משפחת המלוכה הדנית לצאת לדייט, ונענה בחיוב – גם אם הרומן החזיק מעמד רק שנתיים. לאורך תקופה ארוכה, נדמה היה כי הוא בונה את עצמו כזלאטן איברהימוביץ' הדני, והאוהדים במולדתו אהבו את זה. הם מחפשים בנרות את התשובה לכוכב של השכנים מעברו השני של גשר ארסונד. אם אתה מספק את הסחורה, אין פסול בהתרברבות. הבעיה של בנדטנר, לפחות בכל הקשור לארסנל, הייתה אחת – ככל שהוא דיבר יותר, כך הוא שיחק פחות, ואת הכותרות עשה בעיקר מהסיבות הלא נכונות.

יהיה זה משעמם לפרט לעומק את כל מעלליו של החלוץ – סכסוכים עם עמנואל אדבאיור, תאונת דרכים בדרך לאימון, התערטלות בפומבי, נהיגה בשכרות, קטטות בפאבים, איחורים תכופים, והרשימה עוד ארוכה. כך נוצרת התדמית, וגם אם בנדטנר עצמו בטוח שהיא לא נכונה ושרוב הדיווחים פשוט שקריים, הוא לא הצליח בשום שלב לשנות אותה. כל שערורייה חדשה הקטינה עוד ועוד את סיכוייו לממש את הפוטנציאל בצפון לונדון. ונגר נותן הזדמנויות לשחקנים שהוא מאמין בהם, אבל קשה לשקם את מעמדך בעיניו אחרי שהוא שם עליך פס.

האוהד המפורסם של ארסנל, קלוד, מספר מה הוא חושב על בנדטנר

מצד שני, שיקולים פנימיים בארסנל מנעו מבנדטנר לברוח מהר יותר. היה לו ביקוש לא מבוטל אחרי עונת ההשאלה בסנדרלנד, אך ונגר לא מכר אותו. לדבריו של הדני עצמו, יובנטוס הייתה מעוניינת להחתים אותו אחרי תקופת ההשאלה לפני שנתיים, אולם ארסנל לא הצליחה להחתים חלוץ אחר במקומו וכפתה עליו להישאר ולבזבז עונה שלמה מחייו. לפי הדיווחים בתקשורת, התנהלותו ממש לא סייעה לו, ובכל זאת כדאי להקשיב גם לצד השני. בשלב מסוים, בנדטנדר התייאש מתדמיתו הציבורית, וגם הנמיך את הציפיות. האיש שדיבר על מעבר ריאל מדריד או ברצלונה, החל לשקול מעבר לקבוצות מרכז טבלה בהן יהיה לו מקום בטוח בהרכב.

בראיון חושפני לעיתון דני בתחילת 2014 סיפר בנדטנר על תסכולו: "כאשר קבוצות מתעניינות בי, אנשים שואלים אותי בעיקר על הסיפורים מחוץ למגרש, ואני צריך להסביר להם שזה לא נכון. בעיני אנשים, התקשורת הפכה אותי, בהדרגה, לאט לאט, לפסיכופת. אני צריך לפתוח דף חדש, משהו שונה לחלוטין. אני מחפש קבוצה שלא תכיר אותי, ולכן לא יהיו לאנשים דעות קדומות אודותיי". באותה הזדמנות, היה חשוב מאוד לבנדטנר להדגיש שההערכה העצמית שלו כלל לא נפגעה. "בכדורגל אתה תמיד רוצה להגיע לטופ", הוא אמר, "ואני עדיין שואף להגיע לשם, אבל לא קיבלתי הזדמנות לשחק. הביטחון העצמי שלא נותר ללא שינוי, אני רק רוצה להשתחרר מכל האווירה מסביב".

בנדטנר הודה שלא תמיד התנהג כשורה כלפי ארסנל, אך היה משוכנע שגם המועדון לא התייחס אליו בהגינות. ואכן, אם מסתכלים על המאזן שלו בנבחרת לאורך השנים, הרי שמדובר בסקורר מצוין. 29 שערים יש לו ב-68 משחקים, כולם נגד יריבות רציניות, חלקם במעמדים חשובים. הדני נהנה במיוחד לשחק מול פורטוגל, אותה הכניע חמש פעמים, כולל צמד נהדר בהפסד הדרמטי 3:2 באחד המשחקים הטובים ביותר של יורו 2012. מול הגנת הברזל של איטליה הוא הפציץ צמד נגיחות במוקדמות המונדיאל האחרון. במאזנו כיבושים לרשת גרמניה וברזיל, וגם מול כל היריבות הסקנדינביות.

הוא עדיין פופולרי בקופנהאגן, ושם מסמפטים את הכינוי הביזארי שהדביקו לו בזמנו אוהדי ארסנל – הלורד. הגימיק כה מצא חן בעיניהם, שמגזין דני רכש עבורו, ללא ידיעתו, חלקת אדמה בסקוטלנד כדי שהוא יהפוך ללורד אמיתי. "הבעיה עם הכינוי היא שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע, ומה משמעותו. האם לועגים לי?", תהה בנדטנר עצמו, אבל את האדמה הוא קיבל בחיוך. "אנחנו שמחים שהיא משמשת לטובת שימור הטבע", נמסר מטעמו. בכלל, על אף האגו הגדול, בנדטנר לא לוקח את עצמו ברצינות תהומית. יש לו חוש הומור מפותח, כפי שיעיד הציוץ במהלך המשחק בין וולפסבורג לדורטמונד בעונה שעברה, אותו החמיץ בגלל פציעה: "גם אם אני משחק, זה יהיה לילה מצוין. אני מקווה שהבחורים ינצחו, ואני בינתיים אוסף בחורה חמודה משדה תעופה".

לרוע המזל, הציוץ הזה היה רגע השיא של בנדטנר בעונה שעברה. הזאבים החתימו אותו בצעד שנחשב להימור, וקיבלו תרומה דלה. "ניקלאס הוא חלוץ בגיל אידיאלי עם ניסיון בינלאומי עשיר", הכריז המנהל הספורטיבי קלאוס אלופס, ורצה לראות יותר משער בודד בבונדסליגה, בתוספת ארבעה בליגה האירופית. המאמן דיטר הקינג הושיב את הדני על הספסל, במיוחד כאשר באס דוסט ההולנדי החל לקרוע רשתות בסיבוב השני.

גם בפתיחת מחנה האימונים הקיץ לא היו הזאבים מרוצים ממשקלו על החלוץ. "הדרישות בגרמניה גבוהות מאוד. מי שרוצה לשחק אצלנו חייב למלא את ההוראות, אחרת אין לו מקום בקבוצה", הבהיר אלופס. ואולם בנדטנר עצמו נשמע נחוש להצליח למרות הכול. "אכזבתי את עצמי בעונה הראשונה בוולפסבורג, והעונה השניה תהיה חשובה מאוד. אני עושה הכול כדי לשכנע את המאמן לסמוך עלי ולתת לי לפתוח בהרכב בכל משחק", הוא הצהיר.

את התמיכה הוא קיבל דווקא מ-ונגר, כאשר חזק לאצטדיונו הביתי לשעבר במסגרת גביע האמירויות לפני מספר ימים. "לניקלאס יש כשרון. הוא יודע שהוא עשה כמה טעויות, ואני מקווה שיצליח בחלק השני של הקריירה", אמר הצרפתי. בגיל 27, זה עדיין לא מאוחר.

אז דוסט פתח, כצפוי, בהרכב בסופרקאפ, אבל החמיץ הזדמנות נהדרת מול נוייר, כעס על עצמו והוחלף לבסוף בדני. את הצ'אנס שלו בנדטנר לא פספס, והתואר הראשון של העונה בגרמניה רשום על שמו. זה יכול להיות רגע השיא שלו בקריירה הגרמנית, אבל יכול להיות גם צעד ראשון בדרך לשיקום התדמית, אחת ולתמיד. הזאבים נחושים להיאבק בצמרת הגבוהה, ומחכים בקוצר רוח לשלב הבתים בליגת האלופות. הלורד יכול להיות חלק אינטגרלי מהחגיגה. בטחון עצמי לא חסר לו, והוא הוכיח זאת שוב אתמול. האם ימנף את ההישג? זו כבר שאלה אחרת לגמרי, והיא עשויה להשפיע באופן משמעותי על העונה של וולפסבורג כולה.