פעם אחת זה עבד להם: סיפור המעבר של פט ג'נינגס לארסנל

אם תשאלו היסטוריונים אנגלים לגבי הרגע הביזארי ביותר של מגן הקהילה, אשר נקרא במשך עשורים מגן הצדקה, סביר שרבים מהם ייזכרו בשער של פט ג'נינגס ב-1967 לרשת מנצ'סטר יונייטד. שוער טוטנהאם שלח בעיטה ארוכה מהרחבה שלו, הכדור קיפץ מול אלכס סטפני בשער השדים האדומים ונכנס לרשת. האליל הצפון אירי אפילו לא חגג כי הוא הרגיש לא נוח עבור עמיתו. בזכות הרגע האבסורדי, הסתיים המשחק בתיקו 3:3, ושתי הקבוצות התחלקו בתואר.

גם במגן הקהילה ביום ראשון בוומבלי יהיה השוער באור הזרקורים. רצה הגורל, והופעת הבכורה של פטר צ'ך במדי ארסנל תהיה מול האקסית המיתולוגית צ'לסי, ששחררה אותו אחרי 11 שנים מופלאות. אוהדי התותחנים, ששואבים אופטימיות מהמעבר, יודעים שזו כבר הפעם השניה בה הם מקבלים שוער על במחיר מתנה מיריבה לונדונית. ב-1977 היה זה ג'נינגס שחתם בארסנל אחרי שנזרק באופן בלתי נתפס מטוטנהאם, באחת ההחלטות האומללות ביותר בתולדות הכדורגל העולמי – לא פחות.

חלפו כבר כמעט 40 שנה מאז, אבל אוהדי טוטנהאם הוותיקים עדיין מתקשים להאמין שזה בכלל קרה. הקבוצה ירדה אז לליגה השניה, אולם ג'נינגס לא רצה לנטוש את הספינה – הוא גילה נכונות להישאר ולהצעיד את התרנגולים חזרה למקומם הטבעי. למנג'ר קית ברקינשו היו רעיונות אחרים. הוא האמין כי בגיל 32 ג'נינגס גמר את הסוס, והעדיף לקדם את בארי דיינס הצעיר במקומו. השוער, שהיה בשיא כושרו, פרץ בבכי כאשר קיבל את ההודעה על סירוב ההנהלה להאריך את חוזהו. כך הסתיימו להן 13 שנים קסומות, במהלכן הפך הצפון אירי לאליל הבלתי מעורער בווייט הארט ליין, גיבור ההמונים, וקיבע את מעמדו כגדול השוערים של טוטנהאם אי פעם.

הקריירה האדירה של ג'נינגס החלה לגמרי במקרה, כמעט בניגוד לרצונו. הוא אמנם גילה ניצוצות של כישרון אדיר כאשר עמד בגיל 11 בלבד בין הקורות של קבוצת נערים מבוגרים ממנו בשבע שנים, אך בהמשך זנח את הכדורגל ועבר פוטבול גאלי, הספורט הלאומי באירלנד. בגיל 15 נאלץ פט הצעיר לעזוב את הלימודים בבית הספר ולעבוד במפעל טקסטיל, ובהמשך גם מפעל לעיבוד עצים, על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. הוא סבר כי יהיה זה ייעודו בחיים, ולא התלהב כאשר אחיו הגדול ביקש ממנו להגיע לאימוני ניורי יונייטד בעיירת הולדתו בגלל שכל שועריה היו פצועים. אחרי מספר משחקים וזכיה בגביע אירלנד לקבוצות נוער, הבין לפתע ג'נינגס שהוא ממש אוהב כדורגל.

כעבור חודשים ספורים, הוא כבר היה בנבחרת צפון אירלנד עד גיל 18 שנסעה לאליפות אירופה באנגליה, והגביע עד הגמר בוומבלי מול המארחת, בו הובסה 4:0. ווטפורד הקטנה מיהרה להחתים את ג'נינגס עוד לפני יום הולדתו ה-18, והוא עזב את בית הוריו עם חשש גדול אל הלא נודע.

הנסיקה היתה מטאורית. במאי 1964 הוא כבר ערך הופעת בכורה בנבחרת הבוגרת, בה שיחק לראשונה באותו יום גם ג'ורג' בסט. שבועות ספורים חלפו, והמנג'ר האגדי והקשוח ביל ניקולסון הביא את ג'נינגס לצפון לונדון תמורת 27 אלף ליש"ט. ההתחלה היתה מעט מהוססת, והשוער הצעיר שמט כדורים שגרמו לאוהדי התרנגולים לפקפק ביכולתו, אבל האיש על הקווים האמין בו עד הסוף וספסל את ביל בראון הסקוטי, לו היה חלק קריטי בדאבל ההיסטורי ב-1961. במהרה התברר כי ניקולסון צודק – ג'נינגס הוכיח כישורים פנומנליים.

לג'נינגס היה הכול. הוא היה קר רוח, העניק לשחקני ההגנה תחושת בטחון, התפרסם בזכות אינסטינקטים מדהימים ועצירות שנראו בלתי אפשריות, אך לא תמיד נזקק לכך בזכות בחירת המיקום האידיאלי. ידיו הארוכות הגיעו לכדורים לפני שחקני היריב, ופעמים רבות הוא אהב לתפוס הגבהות ביד אחת. עצירה אחת כזו של כדור קרן בגמר הגביע מול צ'לסי ב-1967 גרמה לכל אוהדי טוטנהאם להאמין שהגביע יהיה שלהם – ג'נינגס פשוט לא יכול היה להפסיד. ואכן, טוטנהאם ניצחה 1:2, והצפון אירי הניף את התואר הראשון שלו על אדמת אנגליה.

פט ידע להתעלות ברגעים החשובים, והתמחה בגמרים. ב-1971 גברה טוטנהאם על אסטון וילה 0:2 בגמר גביע הליגה, כעבור שנה ניצחה את וולבס גמר הכפול בגביע אופ"א, תוך שהצפון אירי נותן הצגות כבירות, וב-1973 זכתה שוב בגביע הליגה בזכות 0:1 על נוריץ'. עונת 1972/73 היתה מרהיבה מבחינת ג'נינגס באופן כללי – הוא שמר על רשת נקיה ב-24 משחקים, וכל הממלכה דיברה עליו למרות שהתרנגולים סיימו את הליגה במקום השמיני בלבד.

לשיאו הגיע השוער בביקורו באנפילד אצל האלופה שבדרך. "מעולם לא ראיתי דבר כזה", אמר ביל שאנקלי ההמום אחרי שריקת הסיום. "שחקני ליברפול היו קרובים לדמעות כאשר ראו את הבעיטות והנגיחות שלהם נהדפות, נעצרות, נבלמות ונחסמות. כדי להוסיף אפקטים מיוחדים, ג'נינגס גם הדף שני פנדלים", נכתב ב"גרדיאן". קווין קיגן היה הבועט הראשון, והצפון אירי זינק ימינה, טומי סמית בעט את הפנדל השני ונעצר בפינה השמאלית. בסופו של דבר, כדור אחד הוסט במקרה לרשת, וליברפול סחטה תיקו 1:1. להצגה הזו היה חלק לא מבוטל בזכייתו של ג'נינגס בתואר השחקן המצטיין של העונה במשאל העיתונאים.

כאשר ניקולסון פרש ב-1974 נקלעה טוטנהאם למשבר, והיתה זקוקה לנקודה מול לידס כדי להימנע מירידה. ג'נינגס במיטבו הביא ניצחון, כעבור שנה, ב-1975/76, הוא הפך לשוער הראשון שזכה בתואר שחקן העונה מטעם השחקנים, על אף שהתרנגולים סיימו במרכז הטבלה וספגו 63 שערים. הוא היה העילוי האולטימטיבי, אבל ההצלחה המתמשכת לא שינתה את אופיו הצנוע. גם גדולי היריבים העריכו את הג'נטלמניות שלו, ואפשר למלא ספר שלם בסיפורי האוהדים אודותיו. אחד מהם, למשל, צירף מטבע למכתב ששלח לגיבור שלו כדי לבקש חתימה. במעטפה שקיבל חזרה, היו גם החתימה וגם המטבע.

כיצד העלה ברקינשו בדעתו לזרוק מהמועדון את האדם הזה אחרי 591 משחקים? לפחות הוא הודה בטעות, עליה לא סלחו לו אוהדי טוטנהאם לעולם. כאשר נודע בקיץ 1977 כי אחד השוערים הטובים בתבל פנוי, החל מרדף אחרי החתמתו. איפסוויץ' של בובי רובסון היתה קרובה, גם מנצ'סטר יונייטד ואסטון וילה הגישו הצעות, אבל ג'נינגס הפגוע בחר בצעד נועז. "הלכתי להיפרד מהמועדון, וכל המנהלים פשוט התעלמו ממני. האם זה מה שהגיע לי אחרי 13 שנה? כשקיבלתי יחס כזה, היתה רק אופציה אחת מבחינתי – לעבור את הכביש כדי להביך אותם. זה היה עצוב, כי אני איש טוטנהאם בנשמתי, אבל לא היתה ברירה אחרת".

המהלך היה קל הרבה יותר כי מנג'ר ארסנל היה טרי ניל הצפון אירי, ששיחק כבלם עם ג'נינגס בנבחרת במשך שנים ארוכות, וגם אימן אותו בטוטנהאם. החברות הקרובה בין השניים סללה את הדרך לחידוש שיתוף הפעולה, ארסנל שילמה 45 אלף ליש"ט בלבד, וג'נינגס המשיך להיות השוער הטוב בליגה. בוב ווילסון, שוער העבר שהיה מאמן השוערים של ארסנל באותה תקופה, קובע: "זה היה המעשה המטורף ביותר שטוטנהאם עשתה אי פעם. הבנתי מהרגע הראשון שלא אוכל לתרום דבר לפט באימונים, כי הוא פשוט הרבה יותר טוב ממני. אימנתי את דייויד סימן במשך 15 שנה, ראיתי את פטר שמייכל מקרוב, גורדון בנקס שיחק בתקופתי, אבל אם מדברים על כשרון טבעי, סגנון ייחודי, אני חושב שג'נינגס הוא הטוב בכל הזמנים".

טוטנהאם חשבה שהקריירה שלו לקראת סיום, אבל הצפון אירי שיחק במדי התותחנים שמונה שנים תמימות, לבש את האפודה הראשונה ב-327 משחקים, זכה בגביע האנגלי בגמר הבלתי נשכח מול מנצ'סטר יונייטד ב-1979, שיחק בשני גמרים נוספים, וגם בגמר גביע המחזיקות מול ולנסיה ב-1980, כאשר ארסנל הפסידה בדו קרב בעיטות מהנקודה הלבנה בתום תיקו מאופס למרות שהצפון אירי הדף את הפנדל של מריו קמפס הארגנטיני. בארסנל זוכרים אותו כאגדה, וג'נינגס הוא אחד השחקנים הבודדים שזוכה לאהבה חסרת גבולות ביציעי שתי הקבוצות מצפון לונדון גם יחד.

אימון דאנפי, מגדולי שחקני אירלנד שהפך לפרשן, אמר ב-1983: "ג'נינגס שילב אלגנטיות של רקדן בלט, עוצמה של חייל קומנדו, כבוד של מלך קדום ועצבים של מפרק מוקשים".

גם בנבחרת פרח ג'נינגס אחרי שנזרק מטוטנהאם. אחרי ארבעה קמפיינים כושלים במוקדמות המונדיאל, על אף הניצחון המפורסם על אנגליה בוומבלי ב-1972, הוא זכה סוף כל סוף להצעיד את צפון אירלנד להופעה היסטורית בגביע העולם בספרד ב-1982, כשהוא כבר בן 37. שם, על הבמה הגדולה מכולן, היה פט ענק, במיוחד בתיקו 0:0 מול יוגוסלביה ובמשחק האחרון בשלב הבתים מול המארחת, בו נעל את השער בדרך לניצחון 0:1 ולהעפלה לשלב השני.

ב-1985, כאשר הגיע לגיל 40, החליט ג'נינגס לתלות את הכפפות בארסנל, והפעם זכה לפרידה ראויה מאוד. עם זאת, הוא המשיך לשחק בנבחרת במוקדמות המונדיאל, והעלה אותה כנגד כל הסיכויים להופעה נוספת במונדיאל. כדי להתכונן לטורניר, חזר השוער הוותיק לטוטנהאם, שיחק בקבוצת המילואים ושמר על כושרו. לקראת גמר הגביע ב-1986, החתימה אותו באופן מפתיע אברטון כשוער משנה בעקבות הפציעה של נוויל סאותהול, והוא ישב על הספסל בוומבלי בדרבי מול ליברפול. ואז, כאקורד הסיום, הגיעה הנסיעה למקסיקו.

הפעם ההרפתקה של צפון אירלנד הסתיימה בהדחה בתום שלב הבתים עם נקודה אחת, אבל ג'נינגס נפרד מכדורגל במפגש עם ברזיל ביום הולדתו ה-41, והפך לשחקן המבוגר ביותר בתולדות גביע העולם – עד שרוז'ה מילה הקמרוני שבר את השיא ב-1994. עם 119 משחקים בנבחרת, הוא גם החזיק לפרק זמן מסוים בשיא ההופעות העולמי. אחרי ג'ורג' בסט, ג'נינגס הוא ללא ספק גדול השחקנים של צפון אירלנד.

ביום ראשון בערב הוא יצפה במשחקו של פטר צ'ך במדי ארסנל, וייזכר ב-1977. חזרתו לטוטנהאם היתה חלקה, העלבון נשכח, הוא עבד במשך שנים ארוכות כמאמן שוערים, ותא בווייט הארט ליין קרוי על שמו, אבל ג'נינגס שומר כמובן פינה חמה בלב גם לתותחנים. אין ספק שהוא יעודד את השוער הצ'כי מול צ'לסי, ואוהדי התותחנים יכולים לחלום על שמונה שנים לפחות עם צ'ך בין הקורות – הוא עצמו הצהיר כי זו מטרתו. יש רק בעיה אחת בסיפור הזה מבחינתם. בכל הקריירה האדירה שלו, ג'נינגס לא זכה באליפות.