נושאים חמים

מד כוח: דירוג חמשת האנשים שהביאו לירושלים אליפות ראשונה

הבעלים ששינה הרכב מנצח, המאמן שלפני שנתיים חיפש עבודה, הכוכב הישראלי שנזרק מהיריבה הגדולה והסנטר הזר הטוב בליגה. מד הכוח מיוחד על קבוצה מיוחדת בעונה מיוחדת ושונה בליגת העל. ולא, לא שכחנו את הלפרין

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
Sorry this video can only be watched from Israel
הבעלים של הפועל ירושלים אורי אלון (ברני ארדוב)
איש העונה. אלון (צילום: ברני ארדוב)

מקום ראשון - אורי אלון והנהלת הפועל ירושלים

שלושה שינויים בולטים עשתה העונה הפועל ירושלים בדרך לזכייה באליפות. הראשון, למי שהספיק לשכוח, היה הנחתתו של פופס מנסה בונסו, וההבנה המהירה שהוא לא האיש שצריך. במקום להתעקש ולתת לו זמן, בירושלים שחררו אותו ולא התחמקו מהאמת. השני היה הכרח בגלל מכת הפציעות. בעיצומה של הקריסה האדירה של האדומים בחודש דצמבר, כשהקבוצה מאבדת את בר טימור במשחק ההדחה מאירופה, ודרווין קיצ'ן משחק למרות פציעה שמגבילה אותו, הנחיתו בירושלים את טיוויון מקי. המספרים של מקי היו באמת כמו שכולם ציפו, די נמוכים, אבל הוא הוסיף קשיחות להפועל ירושלים. אנשי המקצוע ששמעו על ההחתמה של מקי אמרו שירושלים מכניסה את עצמה לבעיה, כי מדובר בשחקן לא קל מבחינת אופי, ובקבוצה עם כל כך הרבה יחידים מורכבים, זה סיכון גדול מדי. אבל אורי אלון שמע למאמן שלו שצריך לבצע שינוי ולהתחזק, והנחית את האיש הנכון במקום הנכון.

השלישי היה זה שהביא את האליפות בסופו של יום. הפועל ירושלים הייתה בתקופה טובה לפני שדיון תומפסון חתם. האמרה הרווחת בספורט הישראלי, וגם בירושלים עד לתקופת אלון, הייתה שלא משנים דברים שמצליחים, לא נוגעים בהרכב מנצח. כמה שבועות אחרי שהדהימו את מכבי תל אביב בחוץ, נחת כאן הסנטר שכמעט זכה באליפות בסין. אמנם הוא כבר היה סגור לפני המשחק ההוא, אבל בירושלים ראו הזדמנות לשדרג את הסגל תוך כדי העונה ולא פחדו להישאר עם שבעה זרים. כן, מלבד התקופה של הפציעה של ברייסי רייט, היה צריך דני פרנקו להחזיק את הקבוצה שלו כמעט שלושה חודשים עם שני שחקנים שלא משחקים בכל שבוע. אבל אורי אלון סרב לשחרר את ג'וזף ג'ונס וראה מול עיניו את המטרה הכללית - אליפות. הוא זכר מה קרה בפלייאוף בעונה שעברה, עם הפציעות של פרחובסקי ואליהו, והחליט לא לבזבז שחקנים.

אפשר לא לאהוב את הבעלים של הפועל ירושלים שביקש בתחילת דרכו מהעיתונאים להוסיף את התואר דוקטור לשמו. הוא משדר קצת יהירות, וכשזה בא מבחור כל כך צעיר, אפשר להבין למה לאורך לא מעט זמן ההרגשה הייתה שהוא לא הולך להישאר פה לאורך שנים. כולם טעו. אלון וההנהלה שמתחתיו, ונעשה עוול אם לא נזכיר את המנכ"ל גיא הראל בנפרד, ניהלה העונה את הפועל ירושלים בצורה מופתית. המשבר של חודש דצמבר היה המבחן השני שלהם באותה עונה, לאחר ההסתגלות לארנה. בכל המבחנים הם עמדו בצורה יפה, בלי סקנדלים שהתרגלנו אליהם מהקבוצה הירושלמית, בלי רעש מיותר. עבודה נקייה, חכמה, כזאת שהסתיימה בסופו של דבר עם תואר אליפות היסטורי. מגיע להם. שמעון, מאחוריך.

לראשונה בתולדותיה: הפועל ירושלים זכתה באליפות המדינה

הלפרין חגג: "יזכרו את זה שנים", אליהו: "מגיע לעיר הזו"

מפעל חייהם: מה צופן העתיד של הפועל ירושלים

הרגעים שלא נשכח מעונת האליפות של הפועל ירושלים

מאמן הפועל ירושלים, דני פרנקו (ברני ארדוב)
רק לפני שנתיים חיפש עבודה. פרנקו (צילום: ברני ארדוב)

מקום שני - דני פרנקו

לפני שנתיים ויומיים הודיעה ברק נתניה כי בעקבות המשא ומתן הארוך והכושל, דני פרנקו לא ימשיך בקבוצה. המאמן, שרשם שנתיים טובות בנתניה, כשבשנה השנייה אף הוביל את הקבוצה למקום הרביעי בטבלה ולניצחון על מכבי תל אביב, מצא את עצמו ללא עבודה. שנתיים ויומיים אחרי ההודעה הזאת סגר פרנקו עונה שנייה בגמר סל והפך למאמן ה-16 בתולדות הכדורסל הישראלי שזוכה באליפות והעשירי שמחזיק ברזומה שלו גם אליפות וגם גביע. כבוד.

בקיץ הנוכחי לפרנקו היו הרבה אפשרויות אחרי שבמכבי חיפה החליטו בצעד תמוה לא להמשיך עמו, והוא בחר ביוקרתית ובמאתגרת מכולן - הפועל ירושלים. חשוב להזכיר את רשימת המאמנים שאימנו בבירה בשנים האחרונות - בראד גרינברג, עודד קטש (פוטר במהלך העונה השנייה), שרון דרוקר, גיא גודס, דן שמיר. כל המאמנים האלה לא רשמו הישגים משמעותיים, מלבד שמיר שהביא לירושלים שני גביעים והיה מרחק נגיעה מאליפות, אך גם הוא פוטר במהלך העונה השנייה. קצת יותר מעשור אחרי ששרון דרוקר יצא כמלך ירושלים עם זכייה ביורוקאפ, ותשע שנים מהקבוצה המדהימה שארז אדלשטיין העמיד בבירה, יוצא מאמן מעונה בהפועל ירושלים כמנצח גדול.

ולא שהעבודה של דני פרנקו הייתה פשוטה - הוא התמודד עם דונטה סמית' הלא צפוי, עם קמפיין אירופי לא טוב והפסד ביתי בגמר גביע המדינה, פציעות של כוכבים ועוד בעיית התנהגות של ברייסי רייט. אז הפועל ירושלים לא שיחקה את הכדורסל הכי יפה שיש, היא אלופה פחות סקסית מהפועל חולון של 2008, אבל היא אלופה הגנתית משובחת. וכאן נכנס היתרון של פרנקו. העובדה שירושלים באה לכל משחק בחצי השני של העונה ושמרה כמו שצריך מספרת על חלקו המאמן באליפות. כל הדרך מאימון ילדים ועד לתואר אלוף ישראל.

שחקן הפועל ירושלים, ליאור אליהו (ברני ארדוב)
הפסיק להתעסק במכבי תל אביב. אליהו (צילום: ברני ארדוב)

מקום שלישי - ליאור אליהו

"אני לא מתעסק במכבי תל אביב וכבר אמרתי את זה כמה פעמים", זה מה שטען ליאור אליהו ביום חמישי שעבר באירוע של מנהלת הליגה לקראת הגמר ברכבת ישראל. כן, גם אחרי שהצהובים הודחו והאדומים היו מרחק הפועל אילת מאליפות, מה שעניין את התקשורת בארץ זה מה אליהו חושב על ההדחה של מכבי תל אביב. ואולי גם בצדק. הרי אליהו היה הסיפור הגדול של העונה שעברה. השחקן שמכבי תל אביב שילמה לו פיצוי כדי לא לממש עליו את האופציה. זה שניהל איתם מגעים ארוכים ללא הצלחה וחתם בסופו של דבר על חוזה ארוך טווח ביריבה הגדולה. אותו אליהו חתום יותר מכל שחקן אחר על האליפות של האדומים.

זאת הייתה עונה שליאור אליהו היה דומיננטי כמעט כמו בימים שלו בהפועל גליל עליון. אז הוא קלע פחות או יותר מה שקלע במכבי תל אביב, אבל שבר שיאי קריירה עונתיים בריבאונדים ובאסיסטים. הוא הוביל את ירושלים לאורך כל העונה במדד (להוציא את התקופה של דיון תומפסון) ושמר על יציבות מרשימה לאורך חלקים ארוכים מאוד של הליגה. אליהו, בעידן של החוק הרוסי ולפני החזרה של גל מקל לארץ, הוא הישראלי הטוב ביותר בליגת העל, והעובדה שהצליח להוביל קבוצה לאליפות מוסיפה עוד נדבך לקריירה הנהדרת שלו. יש לכם עדיין ספק?

דיון תומפסון הפועל ירושלים מול מכבי ראשון לציון (ברני ארדוב)
היה בלתי ניתן לעצירה בפלייאוף. תומפסון (צילום: ברני ארדוב)

מקום רביעי - דיון תומפסון

כבר דיברנו על ההנחתה של דיון תומפסון בשלבים מאוחרים של העונה כשהפועל ירושלים החלה להתחבר, אבל זה לא מספיק כדי להלל את הסנטר הנהדר. על פי דיווחים שונים, תומפסון עלה לירושלים כ-200 אלף דולרים עד לסיום העונה, תקופה של שלושה חודשים, סכום שספק אם איזושהי קבוצה ישראלית הייתה מוכנה לשלם. משחק הפתיחה שלו הוכיח שמדובר בשחקן ברמה אחרת, ועדיין את הדומיננטיות שלו הוא שמר לרגעי ההכרעה.

בפלייאוף תומפסון כבר היה בלתי ניתן לעצירה - המשחק השני בסדרה נגד הפועל תל אביב הייתה ההצגה השלישית הכי מרשימה של שחקן בפלייאוף הזה, אחרי קאליף וואיט ושון דאוסן. אבל מאותו משחק ועד לסיום העונה תומפסון הראה עליונות, כמעט כל כדור שהגיע אליו באזור הצבע נגמר עם נקודות, ואם הוא קיבל אותו קצת יותר רחוק, הוא ידע לסיים בקליעה טובה מחצי מרחק. האיכות שלו לא היתה מוטלת בספק והיא התעלתה לעתים על זו טיוס וסופו של מכבי תל אביב. האם האליפות היתה מגיעה גם בלעדיו? ממש לא בטוח. מה שבטוח הוא שאם הוא ימשיך, האדומים ישמרו על עוצמתם.

סדרת פלייאוף ליגת העל כדורסל הפועל ירושלים נגד מכבי ראשון לציון יותם הלפרין דיון תומפסון (קובי אליהו)
הגיע הזמן לשחרר צעקה של ניצחון: עשית את זה. הלפרין (צילום: ברני ארדוב)

מקום חמישי - יותם הלפרין

אם מישהו מסתובב כעת ברחובות ירושלים ורואה קוף רץ חופשי, הוא לא טועה. זה מה החבר המעיק של יותם הלפרין. לפני שבע שנים וחודש הוא ישב על הספסל ביד אליהו ובכה אחרי שיצא בחמש עבירות במשחק גמר הפיינל פור, קצת לפני שמאליק דיקסון קלע את אחד מהסלים המפורסמים בכדורסל הישראלי. הערב (חמישי) הוא סגר מעגל כשלקח בעצמו את התואר שכולם משייכים למכבי תל אביב – זו שכבר החזירה אותו, והתחרטה.

ולא שזה היה קל. העונה שעברה, שהייתה לא רעה מבחינת מספרים, נגמרה עם הדחה מוקדמת בגביע, הפסד בחצי גמר הפלייאוף למכבי חיפה, והרגשה שזה שוב לא זה. אלא שהלפרין חזר השנה טוב יותר, ולמרות ההפסד בגמר הגביע, בו לא הצליח להרים את הקבוצה לאן שציפו ממנו, הוא המשיך ביציבות וככל שהלכה והתקדמה העונה היה רק יותר מרשים. יש שיגידו שאחד ממשחקי השיא שלו בשנים האחרונות הגיע במשחק מספר 1 בגמר סל, עם אסיסט פנטסטי לליאור אליהו, והובלת הקבוצה לניצחון על אילת. בגיל 31, כשהתקשורת אוהבת לבקר אותו על כל מהלך, ושהאוהדים במועדון בו גדל לא מתים עליו, יכול יותם הלפרין לשחרר צרחה של ניצחון. עשיתי את זה.

כמעט ונכנסו:
דונטה סמית' – כבר לא תלוים בו. וזה עושה לו ולכולם טוב.
בר טימור - חצי עונה שנייה נהדרת, דינמו אמיתי.
טיוויון מקי - האיש ששינה את האופי של ירושלים.