1. 22 דקות בלבד שיחק סופוקליס שחורציאניטיס בחמשת השבועות האחרונים, כשבשלושת המשחקים האחרונים של הצהובים נגד עירוני נס ציונה הוא לא מתלבש ולמעשה לא משחק מאז ה-10 במאי. עבור רוב שחקני הכדורסל שמגיעים לתקופה הזו של העונה, אם החמצת שבוע, שבועיים או שלושה, בהנחה שהתאמנת בצורה כמעט מלאה, ייתכן מאוד כי ייקח לך משחק או שניים כדי לחזור לחדות, אבל כושר המשחק שלך לא אמור להיפגע בשלב כה מאוחר. עבור שחקן במשקל של שחורציאניטיס, שלא מסוגל לסגור 7 דקות ברציפות על המגרש, מחסור רציף כל כך בדקות משחק צפוי לגרור אותו לכושר משחק ירוד ביותר ממשחק אחד, וזה במקרה הטוב.
ההחלטה של מכבי תל אביב לא להלביש את סופו אחרי הפציעה של סילבן לנדסברג היא מובנת מאליה. הצהובים נשארו בשלב הזה עם שלושה גארדים - ג'רמי פארגו ויוגב אוחיון, שמשחקים בממוצע בפלייאוף 31.7 ו-34 דקות בהתאמה, ומרקיז היינס, שנמצא שם כדי למלא את החסר ולא מסוגל לפגוע בסל גם בלייאפ במתפרצת. החוק הרוסי מכריח את הצהובים לשחק עם שני ישראלים על המגרש, כשהסגל כולל שישה שחקנים ישראלים, מתוכם שלושה בכירים - אוחיון, אלכס טיוס וג'ייק כהן, ושלושה ילדים - בן אלטיט, אור לאומי וארד הררי. בהנחה שמכבי לא נותנת לאחד הגארדים הצעירים לשחק, היא צריכה לשחק לפחות עם אחד מבין כהן או טיוס על המגרש למשך 40 דקות. טיוס, שמשחק 24.7 דקות בממוצע בפלייאוף, לא יכול לשחק ביחד עם סופו. תוסיפו למשוואה הזאת את העובדה שבלי בריאן רנדל ודווין סמית' גיא גודס מתקשה לנצח משחקים, ושנייט לינהארט הוא חביב על ההנהלה, וקיבלתם סיבה למה סופו לא שיחק.
אלא שההחלטה של הצהובים להלביש את היווני לפתיחת הסדרה נגד אילת היא לא פחות מהצהרה. לכולם ברור שסופו הוא יתרון גדול עבור מכבי, במיוחד במשחקי הליגה, ואם לא היה משחק מול אילת, ככל הנראה היה יושב בחוץ במשך חודש וחצי וצריך לחזור לכשירות לרגעים האחרונים של העונה - מה שהיה הופך אותו לכמעט בלתי שמיש מול הפועל ירושלים. במכבי הבינו זאת טוב מאוד, ולקחו את הסיכון שאולי היכולת שלו נגד אילת תהיה פחות טובה, ובכל זאת הלבישו אותו כדי שיהיה כשיר למשחקים נגד האדומים.
בהנחה שסופו אכן ישחק נגד אילת, גיא גודס יצטרך לבנות על שיתוף הפעולה בינו לבין ג'ייק כהן, ובמיוחד על הקליעה של הפורוורד המתאזרח. כל עוד כהן קולע טוב מבחוץ, והוא עומד על יותר מ-40 אחוז עונתי, הוא עוד שחקן שיקשה על היריבה לצופף מול היווני. עכשיו נשאר רק שסופו סוף סוף יופיע למשחקים נגד ירושלים, לאחר ששיחק רק 14 דקות (ותרם 12 נקודות) בתבוסה בסיבוב הראשון, הוסיף 3 נקודות בניצחון בסיבוב השני, ולא שיחק בגמר הגביע ובסיבוב השלישי.
2. ההצגה של קאליף וואייט במשחק במספר 5 בסדרה של הפועל אילת ומכבי חיפה הייתה חריגה, אבל רק במונחים של העונה הנוכחית. הגארד האמריקאי רשם אומנם העונה שבעה משחקים עם יותר מ-20 נקודות, וכבר קבר את מכבי חיפה עם 9 נקודות בדקה במשחק הראשון ביניהן העונה באילת, אך עדיין, התפוצצות כזאת - 8 שלשות מ-10 ניסיונות, ו-12 מ-15 מהשדה - זה לא דבר שרואים כל יום. מאז שפו ג'טר המטיר 9 שלשות במדי הפועל ירושלים נגד הפועל עפולה בעונת 2008/9 רק שלושה שחקנים מלבד וואייט קלעו 8 שלשות במשחק - יהוא אורלנד, אייזיאה סוואן וג'רום דייסון.
אלא שההתפוצצות הזאת של וואייט לא צריכה להפתיע את מי שעוקב אחרי הקריירה הקצרה שלו. למאני טיים של עונת הסיניור שלו בקולג' הגיע וואייט עם ציפיות מוגבלות מטמפל. אמנם הוא זכה בתואר השחקן המצטיין של ה-AAC, אבל השחקנים שלצדו היו לרוב שחקנים סבירים, לא יותר מזה. אלא שקאליף ראה מטרה מול העיניים, והיא לעזור לקבוצתו להגיע הכי רחוק שאפשר. הינשופים אמנם נעצרו כבר בסיבוב הראשון של טורניר ה-A10, אבל נכנסו לטורניר המכללות שם פגשו בסיבוב הראשון את נורת' קרוליינה סטייט. וואיייט להט עם 31 נקודות והוביל את קבוצתו לניצחון 72:76. בסיבוב השני חיכתה לו אינדיאנה, המדורגת ראשונה, עם ויקטור אולאדיפו. מלבד וואייט קלעו שחקני טמפל 21 נקודות, אך הגארד הפציץ 31 בפעם השנייה, וזה לא הספיק לקבוצתו.
דן שמיר הביא את וואייט בתור הסקורר שלו. לא מעט אנשים התרשמו והצביעו עליו כאחד הכוכבים הפוטנציאליים של הליגה. אבל אילת לא התחברה, וואייט הבליח פעם כן פעם לא, ושמיר הלך הביתה. כשאריק שיבק הגיע, הוא ראה גארד מוכשר שלא שומר ושלח אותו לספסל. באילת החלו לדבר על אפשרות החלפתו של הגארד, כמו גם זאת של בריאן אסברי או קווין פאלמר. בסופו של דבר וואייט נשאר, ובמאני טיים, כרגיל, התעלה.
לכל אחת מארבע קבוצות חצי הגמר יש גו טו גאי עם יכולת קליעה מרשימה. למכבי תל אביב יש את ג'רמי פארגו, לראשון לציון את אייזיאה סוואן, להפועל ירושלים את ברייסי רייט ולהפועל אילת את קאליף וואייט. פארגו ו-וואייט הם שני השחקנים הטובים מבין הארבעה, והמאצ'אפ ביניהם יהיה משמעותי לאורך כל הסדרה. אל תתפלאו אם יילך דווקא לכיוון של האילתי, שההצגה שלו ביום ראשון גרמה לאלבה ברלין, באמברג וקאזאן להביע בו עניין לעונה הבאה.
3. ספק עם מאמני הכדורסל בליגת העל מכירים את גיורדאן ווטסון, פיטר טרופ ולואיס דארבי. שלישיית האמריקאים הזאת ביחד עם טל קרפלס הישראלי שמחזיק בדרכון רומני והסנטר נמנייה מילוסביץ' הובילו העונה את קבוצת רובינארי, שבאה מעיר שמונה כ-12 אלף תושבים, לחצי גמר היורוצ'אלנג'. התקציב של הרומנים עומד על קצת יותר ממיליון יורו, והם הודחו על ידי פלוישטי, זאת שנתנה להפועל ירושלים פעמיים העונה בראש ביורוקאפ, בחצי גמר הפלייאוף הרומני. על פי פרסומים ברומניה, גם בעונה הבאה תשחק רובינארי במפעל שלא מעניין אף אחד בישראל, ככה שקריסה כלכלית לא נראית באופק.
הפועל תל אביב, הפועל חולון, מכבי חיפה, מכבי ראשון לציון והפועל אילת - חמש הקבוצות הללו ויתרו על ההשתתפות במפעלים האירופיים, אלא אם אילת תפתיע ותשחק ביורוצ'אלנג'. רובן מסיבות כלכליות, הפועל תל אביב כי "לא זכתה במקום שמוביל להשתתפות באירופה". אחד מאנשי הקבוצות סיפר השבוע כי העלות המשוערת של השתתפות ביורוקאפ היא 1.2 מיליון שקל. לזה צריך להוסיף את חיזוק הסגל, ומגיעים ליותר מ-1.5 מיליון שקל, כסף שאין להם. עם העובדות הללו קשה להתווכח. באילת, אגב, משחקים שני שחקנים שעלות כל אחד מהם נעה סביב עלות ההשתתפות באירופה.
אלא שהכישלון האמיתי של הקבוצות הוא בוויתור מראש. אם קבוצות ליגת העל היו באמת מעוניינות ללכת להשתתף באירופה, הן היו עובדות סביב השעון כדי להשיג כסף להשתתפות באירופה, ולא רק ברגע האחרון, אלא במשך כל העונה. אבל הקבוצות נהנות מהכסף של המנהלת, וגיוס הספונסרים של רובם נע סביב מיליון השקלים במקרה הטוב, להוציא את מכבי תל אביב והפועל ירושלים.
היכולת של הקבוצות השונות להתחרות במכבי תל אביב וגם הפועל ירושלים היא קטנה, אבל דווקא במפעלים האירופיים, גם ביורוצ'אלנג', אפשר להגיע להישגים נאים שיכולים לעזור למשוך קהל, למשוך ספונסרים ולקדם את המועדונים. הזרים של רובינארי לא היו מרכיבים תשעים אחוז מסגלי הקבוצות השונות בארץ, כשבכל הנוגע לכסף - הם מרוויחים הרבה פחות משכרם של הזרים בקבוצות הישראליות שוויתרו על אירופה. בעצם ההחלטה הלא ספורטיבית הוכיחו כל הקבוצות הללו שעצם מטרתם היא לשרוד, ולא להגיע להישגים. וזה לא באמת חזון.