רגע אחרי שזכה באליפות הראשונה שלו עם יובנטוס, בקיץ 2012, אנדראה פירלו חשף: "במילאן הציעו לי הארכת חוזה לעונה ואני רציתי לשלוש, אבל הסיבה האמיתית בגללה עזבתי היא מסימיליאנו אלגרי. הוא החליט שאני לא מתאים יותר לשחק בעמדה שלי ורצה שאעבור שמאלה. עניתי 'לא, תודה' ובמקום, החלטתי לעבור ליובה. מבחינתו, לא יכולתי לעזור יותר לקבוצה. הבנתי את זה כבר בפגישה הראשונה שלנו".
אחרי שתי אליפויות ושתי זכיות בצ'מפיונס, הפרידה ממילאן הייתה כואבת מאוד לקשר האיטלקי הוותיק, אבל במהרה הוא מצא בית חם. בעוד האקסית החלה בתהליך התרסקות כואב, פירלו, מאז המעבר ליובנטוס, גרף שלוש אליפויות רצופות תחת אנטוניו קונטה. אלא שגם בחלומות הכי פרועים שלו הוא כנראה לא האמין שהרביעית, שעומדת להגיע בכל רגע, תהיה תחת אותו אלגרי, שנוא נפשו, שהפך בקיץ האחרון, בן לילה למאמן של הקבוצה הטובה באיטליה.
אלגרי הגיע עם מטען גדול ואחרי הכישלון במילאן, כדי להחליף את אנטוניו קונטה, אליל האוהדים, שהחזיר את יובנטוס להיות אימפריה. בביקור הראשון שלו בוינובו, מתחם האימונים של הגברת הזקנה, בדרכו לחתום על החוזה, האוטו שלו ספג יריקות ובעיטות מצד כ-300 מפגינים שהגיעו למחות על המינוי של "האויב". פחות מעשרה חודשים לאחר מכן, אף אחד לא מוחה, אף אחד לא יורק ואף אחד כבר לא בסכסוך. האידיליה ביובנטוס פורחת, הקבוצה חולמת על טרבל היסטורי והקרדיט הולך למאמן, שהצליח לחולל שינוי ענק, אישי וקבוצתי.
אחרי אותה נסיעה לא נעימה וחתימה על החוזה, אחד הדברים הראשונים שאלגרי עשה, כדי לצאת לדרך חדשה באמת, היה להרים טלפון לפירלו. המאמן הבטיח לקשר, שצעיר ממנו רק ב-11 שנים, שהפעם הוא לא יזיז אותו מהעמדה באמצע המגרש. פירלו בתגובה, אמר למאמנו הישן-חדש: "אל תדאג. אתה יכול לסמוך עליי". ואכן, בגיל 35, פירלו נותן עונה גדולה (שהייתה גדולה עוד יותר אילולא הפציעות התכופות) ואלגרי הוא זה שקוצר את המחמאות, כאשר הגדולה האמיתית שלו היא בכך שלא הזיז את פירלו, אבל כן כמעט את כל השאר סביבו. קונטה אאוט, אלגרי אין.
סמל ההצלחה של המאמן הקודם, שאחרי שלוש האליפויות הרצופות עזב בקיץ בהפתעה ובסוג של טריקת דלת ועבר להדריך את הנבחרת אחרי הכישלון שלה במונדיאל, היה ה-3:5:2. המערך הזה היה הגורם המכריע בכך שיובנטוס השתלטה לחלוטין על הליגה האיטלקית ודרסה אותה, אבל גם נכשלה פעם אחר פעם באירופה. כשאלגרי הגיע, הוא הבין שהפתגם "מהפכות לא קורות ביום אחד" לא הומצא לחינם. את העונה הנוכחית, יובנטוס החלה בדיוק עם אותו מערך ושוב, טיילה ממחזור למחזור בליגה. בצ'מפיונס לעומת זאת, העסק פחות עבד ושני הפסדי חוץ רצופים, 1:0 לאתלטיקו מדריד ואולימפיאקוס, העמידו את הגברת הזקנה בפני סכנת הדחה. התחושה הייתה שעוד עונה אירופית תסתיים הרבה יותר מוקדם מהמתוכנן. זה היה הרגע בו אלגרי החליט להוריד את הגרזן.
בגומלין הביתי מול אולימפיאקוס, המאמן עלה עם מערך חדש ומפתיע. 4:3:1:2, חדשני מבחינת הביאנקונרי. יובה הובילה, היוונים השוו ובדקה ה-61 עלו ליתרון מדהים. הסכינים כבר הושחזו, אבל למזלו של אלגרי, זה היה הרגע בו השחקנים שלו הבינו את הרעיון ותוך דקה ענו עם מהפך מהיר, בדרך לניצחון 2:3. בשני מחזורי הליגה הבאים, יובנטוס פירקה 0:7 את פארמה בבית ו-0:3 את לאציו בחוץ ומאותו רגע, אי אפשר לעצור אותה.
"בחנו את השיטה החדשה שלנו במשחקי ההכנה לעונה, אבל כדי לתת לשחקנים תחושת המשכיות וביטחון, שמרנו עד עכשיו על ה-3:5:2 שהם היו רגילים אליו", סיפר אלגרי לאחר אותו ניצחון גורלי, "מעכשיו, אני מעדיף את השיטה החדשה, עם פליימייקר כמו וידאל ולפני שני חלוצים". במקרה אחר, אלגרי סיפר: "אני אוהב את ה-4:3:1:2, אבל מוכן לשחק גם 'נראה-מה-יקרה-הלאה:4:3'. בכל מקרה, את השיטה הישנה השחקנים מכירים בעל פה, כך שזה חוסך לי משהו שצריך ללמד אותם". באיטליה לא מפסיקים להרעיף מחמאות לאורך העונה על המאמן, ששומר על ראש פתוח, משנה מערכים תוך כדי משחק, לא מוחק את העבר, אבל גם מצעיד את יובנטוס אל העתיד. באופן מדהים, הוא הצליח להשכיח את קונטה.
סקוט אורקני מאתר "פורצה איטליאן פוטבול" כתב על שינוי המערך המדובר: "מה שמייחד קבוצות שמצליחות לאורך זמן, זו היכולת להתפתח, להבין מתי לזנוח את הנוסחה שכל כך הצליחה ולמצוא את האומץ לחפש נוסחה חדשה. שש שנים אחרי שהקאלצ'יופולי גרם ליובה לשחק לראשונה בתולדותיה בליגה השנייה, קונטה החזיר אותה לגדולתה. אלגרי היה מודע היטב מהרגע הראשון לחשיבות ה-3:5:2 כסמל ההצלחה תחת קונטה, אז הוא בחר לבצע את השינוי והשדרוג שלו לאט לאט, וזה עבד". אגדת העבר של יובנטוס, פאבל נדבד, החמיא כבר בתחילת הדרך וגם ניבא נכונה: "השינוי הטקטי הזה מייצג התפתחות חכמה מאוד ויחזיר את יובנטוס להיות כוח באירופה".
בניגוד לכדורגל האיטי יחסית המשוחק בסרייה A, שם השיטה של קונטה עבדה נהדר בזכות השליטה שהיא אפשרה במרכז המגרש, הרי שבליגת האלופות נתקלה יובנטוס פעם אחר פעם במכשולים. היא לא עמדה בקצב ולא הסתדרה מול המתפרצות של היריבות. כבר בעונת החזרה שלה למפעל, אז דווקא הרשימה בשלב הבתים אבל הודחה ברבע הגמר במפגש כפול חד צדדי לחלוטין מול באיירן מינכן, הדברים היו בולטים. הלחץ של הבווארים על פירלו במרכז הראה לאירופה איך מתמודדים עם יובנטוס בקלות. אלגרי עשה את שיעורי הבית שלו והחליט לשמור על השלישייה במרכז, אבל לעבות את האגפים וזה עבד נהדר.
קלאודיו מרקיזיו סיפר: "קודם, כל מהלך שלנו היה מתכונן לפרטי פרטים, אבל כל הזמן גם שיחקנו בשיא הכוח ובסוף, התעייפנו. עם אלגרי, אנחנו מעדיפים לשמור את הכדור אצלנו ברגל ולהתמסר הרבה יותר, כי זה גם נותן לנו מנוחה. סוג של טיקי-טאקה אם תרצו". לפי Who Scored, יובנטוס מעבירה העונה 491 מסירות קצרות בממוצע למשחק ליגה, שיפור של 23 מסירות לעומת העונה שעברה, כך ששינוי השיטה לא הגיע על חשבון השליטה במרכז המגרש.
הדברים לא תמיד עבדו טוב כל כך עבור המאמן בן ה-47, שפרץ בקליארי ונבחר למאמן העונה בסרייה A ב-2009/10, לפני שנחת במילאן והוביל אותה בעונת הבכורה שלו לאליפות ראשונה אחרי שבע שנים. בעונה הבאה, אחרי אותה עזיבה מתוקשרת של פירלו, האליפות כבר עברה ליובה וקונטה ובמקביל, הכוכבים עזבו בסיטונאות את הרוסונרי. בדצמבר 2013 אלגרי הצהיר שהוא יעזוב את מילאן עם סיום העונה, אבל ההנהלה לא חיכתה אפילו לזה ושבועיים לאחר מכן כבר פיטרה אותו.
אם לא די בצרות, אלגרי התגרש באותה תקופה מאשתו קלאודיה וניהל רומן מפורסם עם דוגמנית הפלייבוי גלוריה פטריצי, הצעירה ממנו ב-19 שנים. כאשר היה מאמן מילאן, פטריצי צייצה בחשבון הטוויטר שלה: "הביאנקונרי הם הבושה הגדולה של איטליה" ולאחר המינוי ביובנטוס, האוהדים בטורינו לא שכחו את המקרה ומיררו את חייה ואת חייו של אלגרי, עד שלבסוף היא נאלצה למחוק את החשבון. אגב, השניים נפרדו באוקטובר האחרון ופטריצי עברה היישר לזרועותיו של חלוץ העבר כריסטיאן ויירי. שתדעו.
אלגרי היה מובטל כחצי שנה. "התכנית שלי הייתה בכלל להישאר בלי עבודה, לטייל בעולם וללמוד אנגלית. הייתי חודשיים באנגליה כשהגיע הטלפון מיובנטוס פתאום". הוא כמעט חתם בווסטהאם, אך לפתע מצא את עצמו על הקווים ביובנטוס סטדיום, ניצב בפני משימה ענקית. "כשהגעתי ליובה, רק ביקשתי לקבל קצת כבוד. ידעתי שיהיה קשה להחליף את המאמן הקודם, כי הוא היה מאוד אהוב על ידי האוהדים. אבל עכשיו אנחנו בחצי גמר הצ'מפיונס ואני בטוח שהם מאושרים. חששתי שלא אוכל לקנות את לבם, אבל ידעתי שעם התוצאות הנכונות, הם יהיו איתנו. סלחתי כבר לכל הסקפטים, אלה שפקפקו בי כשהגעתי לכאן. אני יודע שמה שקרה עם קונטה היה שוק גדול עבורם והם פשוט היו צריכים קצת זמן".
בשיחה הראשונה שלו עם הנהלת יובנטוס, הוצבו בפני אלגרי שתי מטרות: לשמור על האליפות ולהגיע לרבע גמר הצ'מפיונס. צ'ק, וצ'ק פלוס. יחד עם זאת, גם המאמן יודע: "לנצח זה נחמד, אבל רק זכייה בתארים קובעת. רק לפי זה יזכרו אותנו ואת מה שאנחנו עושים".
השינוי החיובי שעשה אלגרי ביובנטוס לא קרה רק על המגרש. בקיץ האחרון תחת קונטה, הקבוצה הגיעה למשחק הכנה בלוס אנג'לס מול הגלאקסי והשתכנה במלון בעיר. בסיבוב הראשון שלו בלובי, המאמן זיהה במהרה שלל צעירות יפהפיות ששהו במקום. במהלך שני הלילות הבאים, הוא לא הפסיק לעבור מחדר לחדר ולהשגיח שהשחקנים שלו לא מתפרפרים. קונטה קיבל חדר הלבשה מפורק לחלוטין ודאג, לפני הכול, לאחדות. השחקנים והצוות תמיד היו חייבים לשבת לארוחות יחד אצלו. אלגרי הגיע ושיחרר מעט את הרסן, בתחום הזה וברוב התחומים האחרים. יובנטוס הייתה קבוצה מעולה עוד קודם לכן והקרדיט לכך הולך כמובן לקונטה, אבל נראה שזה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה כדי לבצע את קפיצת המדרגה.
הבלם אנדראה ברצאלי ניסה לעמוד על ההבדלים בין המאמנים: "אלגרי לקח אחריות על דברים שאנחנו עושים, הרבה יותר מאשר היה קודם לכן. קונטה הוא מוטיבטור מצוין ונתן לנו מנטליות נכונה, אבל אלגרי עובד על טקטיקה ואימון ברמה אחרת. בגלל זה, צמחנו העונה כקבוצה". פירלו הוסיף: "הוא הביא לנו רוגע, שלא היה עד עכשיו. הוא לא הופך כל משחק לסוף העולם וזה עוזר לנו". שניים מכוכבי הקבוצה הוותיקים והמנוסים ביותר לא חוששים להביע ביקורת, גם אם מרומזת, על האקס תוך כדי שהם מחמיאים לאלגרי. המצב הזה נראה בלתי מתקבל על הדעת בקיץ.
העיתונאי האיטלקי אלסנדרו טראסקי אמר לוואלה ספורט: "אלגרי הוא מאמן פרקטי. הוא יודע לשים את השחקנים שלו בעמדה הנכונה על מנת שייתנו את המיטב שלהם. הוא טוב מאוד בשליטה על חדר ההלבשה, מבין מה השחקנים צריכים. הוא אף פעם לא נלחץ ותמיד בונה את השיטה לפי היכולות של השחקנים".
מי שעוד מבסוט הוא האיש שהביא ליובנטוס את הדאבל האחרון שלה, ב-1995, בדיוק לפני 20 שנה. מרצ'לו ליפי הגדול. "לקונטה היה DNA של יובנטוס והיו לו את התשוקה והאופי המתאימים כדי ליצור רושם ראשוני נהדר. אלגרי מביא משהו חדש, ניסיון בינלאומי וזה משפר את הקבוצה", אמר המאמן הוותיק, "אני רואה באלגרי משהו ממני. הוא הגיע ליובה בערך בגיל בו אני הגעתי לקבוצה ויש לו את הדרייב על מנת להפוך אותה למודרנית יותר". באותה עונה קסומה, מלבד אליפות וגביע, ליפי הוביל את הגברת הזקנה לגמר מפעל אירופי (הפסידה לפארמה בגמר גביע אופ"א). שנה לאחר מכן, הוא זכה בצ'מפיונס. ביובנטוס קונים בשמחה תסריט דומה.
באיטליה לא שוכחים לרגע את האמירה התבוסתנית של קונטה, שזמן קצר לפני שעזב את יובנטוס התלונן על פערי התקציב מול הקבוצות הגדולות של אירופה ואמר: "אי אפשר להיכנס למסעדה שכל מנה בה עולה 100 יורו כשיש לך רק 10 יורו בכיס". אלגרי מוכיח שאפשר גם אחרת. יובנטוס בקושי ביצעה רכש בתחילת העונה הנוכחית. היא הביאה בכסף גדול את אלברו מוראטה מריאל מדריד, אבל במקרה של החלוץ הספרדי הצעיר והלא מוכח, מדובר יותר בהשקעה עתידית. מעבר לכך, אלגרי קידם בגדול שחקן כמו רוברטו פריירה הארגנטינאי, שהגיע מאודינזה תמורת מיליון יורו וחצי בלבד והשתפר פלאים.
ארגנטינאי אחר, קרלוס טבס, נהנה תחת אלגרי מעונתו הטובה בקריירה וחזר להיות אימת ההגנות של אירופה ואילו פטריס אברה, שנראה כמו שבר כלי בעונתו האחרונה במנצ'סטר יונייטד, פתאום חזר לשחק כמו שצריך. מעל כולם ניצבת הדוגמה של פול פוגבה, היהלום הצרפתי הצעיר, שאם יישאר ביובה עוד עונה בניגוד לחלק גדול מהציפיות, יעשה זאת בעיקר בגלל מאמנו, עמו הוא נמצא ביחסים נהדרים, כפי שאפשר לראות מהסרטון המצורף כאן.
עם כל הכבוד לכל מה שיובנטוס עברה עד כה בארבע השנים האחרונות, הרי שכעת היא ניצבת בפני האתגר הגדול ביותר שלה, המפגש הכפול עם ריאל מדריד בחצי גמר הצ'מפיונס. בשמינית היא פירקה את דורטמונד עם 1:2 ובעיקר, 0:3 גדול בחוץ. ברבע, נגד מונאקו שבאה בעיקר להתגונן ולעקוץ, זה הלך הרבה יותר קשה והסתיים עם 0:1 מפנדל של וידאל בסיכום שני המשחקים. עוד לפני המשחק הראשון נגד הקבוצה מהנסיכות אלגרי הזהיר בכנות אופיינית: "המטרה היא לעלות ולא משנה איך, כך שהמשחקים האלה עלולים להיות קצת משעממים לקהל".
נגד ריאל, שכמו דורטמונד ובניגוד למונאקו, תבוא לשחק כדורגל פתוח ואמיתי, ליובנטוס יש צ'אנס לא רע בכלל, בטח שלאור מכת הפציעות במועדון מבירת ספרד. "אנחנו לא מפחדים מהם בכלל", הצהיר אלגרי. יובנטוס אולי לא ידעה יותר מדי הצלחות באירופה בשנים האחרונות, אבל מחזיקה בסגל שחקנים כמו ג'יג'י בופון, פירלו, טבס, אברה ומוראטה, שכבר שיחקו בעבר בגמר ליגת האלופות. אם אלגרי יצליח להפתיע ולהעפיל לגמר, העונה המצוינת שלו תהפוך לאגדית באמת וגם אחרוני הספקנים ייאלצו לחפש את הכובע הכי טעים למאכל.