לפני אחד ממשחקיה של הפועל גלבוע/גליל בסיבוב השני, מול קבוצה עליה גברה בסיבוב הראשון, תידרך המאמן היריב את שחקניו במשפט הבא: במשחק הקודם מולם הפסדנו לקבוצה שלא אמורה לנצח משחקים, חד וחלק. כל אחד מכם מסתובב פה עם כתם מההפסד הזה, והוא צריך לבוא ולהחזיר על מה שקרה". שלא במפתיע, גליל הפסידה את המשחק הזה. הקבוצה שאמנם הגיעה למקום האחרון רק במהלך הסיבוב השני, נחשבה עוד בטרום עונה כאחת המועמדות הבולטות לירידה, ולמרות נסיונות שינוי רבים, מתחלופת הזרים, דרך צירוף ישראלי ועד החלפת המאמן, היא עשויה כבר הערב (חמישי) לרדת לליגה הלאומית.
לפני כשבועיים הגיעה הקבוצה של אריאל בית הלחמי למשחק חוץ באשדוד בידיעה שניצחון יקרב אותה מאוד להישארות. על הפרקט היא התפרקה, פיגרה ב-20 הפרש כבר במחצית ואיבדה סיכוי ריאלי להינצל, אך התמונה המרשימה מהמשחק ההוא הציגה כמה עשרות אוהדים שלמרות המצב דחפו ועודדו את הקבוצה גם כשהיא פיגרה ביותר מ-30 הפרש. "לא התרגשתי ככה כשלקחנו אליפות", אמר אחד מאנשי הקבוצה בסיום המשחק. מהקבוצה שרק לפני חמש שנים זכתה באליפות והייתה לפתח של תקוה למשהו חדש שקם בכדורסל הישראלי, לא נותר כלום והיא תשחק בליגה הלאומית בעונה הבאה, או שלא. פרטים בהמשך.
20:00, 5+: גלבוע/גליל עשויה לרדת עם הפסד בירושלים
כאמור, כבר בתחילת העונה היה די ברור שגלבוע/גליל תילחם בתחתית. בקבוצה לא צירפו אף ישראלי מנוסה, אחרי שבשנתיים האחרונות סחבו דגן יבזורי בעונה אחת וטוני יאנגר ועמית שמחון בעונה שנייה, את הקבוצה על הגב. הסגל התמלא בצעירים או שחקנים ללא ניסיון בליגת העל, לצד זרים שמעולם לא דרכו פה ועל הכל הופקד ברק פלג שהוקפץ לעמדת המאמן אחרי ארבע שנים כעוזר מאמן. כשהחלפת הזרים לא עבדה באמצע העונה והקבוצה הפסידה עשרה משחקי ליגה ברציפות הוחלף פלג בבית הלחמי שעצר את המפולת, אך גם זה לא עזר.
"עשינו מהלכים דומים לשנים אחרות, עם אותם מהלכים הצלחנו יותר או פחות אבל היינו במקומות טובים באופן יחסי", מספר הבעלים חיים אוחיון. "יכול להיות שלקחנו הימור גדול מדי עם מאמן צעיר בניסיון ושחקנים שלא שיחקו ביחד מספיק, גם במציאות הזאת לא מחויב המציאות שנרד ליגה, זה לא מקומנו גם עם כל הסיכונים שלקחנו על עצמנו, זה לא היה צריך להגיע לירידת ליגה. היינו יכולים להמנע מזה הרבה לפני, במשחקים באמצע העונה ובשבועות האחרונים שלא הגענו אליהם מוכנים בגלל חולשה מנטאלית שהצוות המקצועי היה צריך להתגבר עליה. חשבתי שלצוות המקצועי יש את החוסן הנפשי להתגבר על הנושא הזה, וזה לא עבד, אפשר לקשור לזה לפציעות של הסנטר ואיתי שגב, יכול להיות שאם היינו מושכים שנתיים עם אותם ישראלים בעיקר, אז מצבנו בשנה הבאה יכול היה להיות יותר טוב. זאת הייתה אמורה להיות שנה של התאקלמות לשחקנים ולצוות המקצועי, ושנה הבאה היינו צריכים להנות מהם יותר. אני משווע למצב שאם אני אשאר בליגה להמשיך עם כל הישראלים שאני נמצא איתם היום".
אם חיים אוחיון נשמע מעט סלחן, ח"כ דני עטר, ראש המועצה האזורית הגלבוע היוצא, מדבר יותר בחריפות על הכישלון של הקבוצה בשנים האחרונות, "בחירת המאמנים שלנו לא הייתה הכי מוצלחת אחרי שההתחלה הייתה מאוד מרשימה, בעיקר עם קטש. הצטערתי מאוד ששרון דרוקר סיים את תפקידו כי הוא מאמן שגם שילב את המאפיינים של הקבוצה וגם מאמן טוב. עם ליאור ליובין לא הייתה לנו הצלחה וגם ברק פלג לא הצליח. אנחנו קבוצה עם אופי יותר משפחתי, יותר רגוע, במקרה הזה לא לחיוב, אלא לשלילה. זה פגע בנו העונה כי את השינוי בעמדת המאמן היו צריכים לעשות חודש וחצי לפני שזה קרה. התמונה הייתה ברורה והיה צריך לעשות את זה מוקדם יותר. ברגע שאתה לא מבצע את הפעולות ברגע שנכון לבצע אותן, אז יש לזה מחיר. משהו השתבש אצלנו בתהליך קבלת ההחלטות, בנושא בחירת השחקנים, וזה לא קשור לתקציבים בכלל. שמרנו על מסגרת תקציבית שאפשרה לקבוצה בסטטוס בינוני להיות במרכז הטבלה ומעלה, בטח לא קבוצה שיורדת ליגה. תצריף של כל הדברים גרם למה שקרה, זה קורה בספורט גם לקבוצות יותר גדולות מאיתנו, היה חשוב לנו מאוד לשמור על האווירה של הישראלים, ולא בחרנו ישראלים מהשורה הראשונה, אלא של ישראלים שעתידם לפניהם שלא הבשילו בעונה הזאת".
אחד השחקנים ששיחק בשנים האחרונות בגלבוע נשמע יותר נחרץ לגבי הישראלים, "יש פה כמה שחקנים שהיו צריכים לעשות קפיצת מדרגה אבל לא עשו את זה, חלק גדול בגלל שהם פשוט לא לקחו את הצ'אנס שניתן להם. הסגל הישראלי של הקבוצה העונה מפסיד ב-90 אחוז מהמשחקים מול הסגל של העונה שעברה, וב-100 אחוז מהפעמים מול הסגל של השנה לפני כן וכן הלאה. הכתובת הייתה על הקיר, בסגל כזה אי אפשר להצליח".
מאז שגלבוע/גליל הגיע לפיק בעונת 2009/10 עם הזכייה באליפות, הקבוצה נמצאת בירידה מתמדת. זה החל עם פיינל פור בעונה שלאחר מכן, המשיך עם הדחה ברבע גמר הפלייאוף למרות שהקבוצה סיימה את העונה במקום השני בעונה שלאחר מכן, ובשנתיים האחרונות הייתה גלבוע רחוקה מהצמרת. מה שהוביל לנפילה הזאת הוא גם היעדר תמיכה ביציעים, כשהקבוצה מושכת במקרה הטוב כ-500 צופים למשחקי הבית שלה. "זה נושא שהפריע לי מאוד בשנים עברו ובדקתי אותו לעומק ברמה של שיחות עם אנשים", מספר חבר הכנסת עטר. "הרבה אוהדי כדורסל אמרו לי שכשאתה מחזיק מועדון של ילדים ונוער, ברמה תחרותית ומגיעים להישגים נהדרים, 63 קבוצות תחרותיות, ורובם המכריע תושבי המועצה, ההורים שלהם מלווים אותם לאימונים ולמשחקים, יוצא להורים להיות ארבעה ימים בשבוע בתוך הכדורסל. ביחס לגודל האוכלוסיה יש לנו את הקהל הכי גדול בארץ, יותר ממכבי תל אביב. כשמגיעים 400 אנשים למשחק של גלבוע/גליל זה כמו 50 אלף שיגיעו למשחק של מכבי תל אביב בנוקיה. אנשים בגלבוע אוהבים כדורסל, וזה מקום שהכדורסל בו הוא חלק מרכזי כבר עשרות שנים".
אוחיון עצמו מנסה לראות את החשיבות של הקבוצה בעיני הקהילה, " אם הכל היה בסדר לא היה צריך אותי כבעלים וכמי שמוביל דרך, זאת המציאות בפריפריה. בהתאמה, הרבה שואלים למה צריך רכבת לבית שאן כי לא יהיו בה הרבה משמתשים. אבל במקום החסר הזה בחרתי להיות במטרה שהדבר ישתנה, בניגוד לכך שאין לנו הרבה קהל, יש לנו הרבה אוהדים ואני רואה את זה גם היום. גם במצב שהקבוצה נמצאת הפניות אליי והדאגה היא אמיתית מאנשים שלא חשבתי שהם אוהבים את הקבוצה. הפרמטר של ההצלחה הצלחנו מאוד גם בהישגים הספורטיביים באליפות, בפיינל פורים ובליגה הבלקנית והמשכנו את המסורת של הוצאת שחקנים ומאמנים שמטביעים את חותמם בכדורסל הישראלי. הרבה יותר חשוב ברמת האזור, זה העניין של הכמות הגדולה של הילדים והנוער שמשחקים אצלנו, זאת המחלקה השנייה בגודלה בארץ, ובאווירה שנוצרה, מיתוג, יחסי ציבור, מעריכים ומוקירים את הגלבוע, דברים שבאים עם הכדורסל".
המחסור בקהל הוביל את הספונסר הראשי אלטשולר שחם, ואת קלמן שחם שהיה מעורב מאוד בקבוצה, לעזוב בקיץ. לאחר מכן החליטו בקבוצה להיפרד במפתיע מהמנהל עמית גל, אחרי 12 שנים עם חיים אוחיון, "העזיבה של עמית גל פגעה בנו, אני מאלה שהתנגדו לעזיבה שלו", אומר דני עטר בנחרצות בהקשר של הכישלון בבחירת הזרים. שחקן נוסף ששיחק בגלבוע אומר: "כששיחקנו בגן נר השנה וראיתי את הספסל של הקבוצה, זה לא אותו דבר בלי עמית. אין ספק שהוא שווה ניצחון או שניים בעונה מהשיגעון הכללי שהוא מכניס למערכת".
חיים אוחיון מתגונן בנושא עזיבתו של גל, "לא כולם יודעים וטוב שכך, מה הסיבות האמיתיות, אני הבאתי את עמית לכדורסל בחזרה, אחרי שגליל עליון שחררו אותו והחזרתי אותו לקדמת הבמה. אני עזרתי לו והוא עזר לנו. הגענו לנקודת זמן שזה לא יכל לעבוד ביחד, ולא בגלל המשקל הסגולי שלו, הוא תמיד היה באטמוספירה והוסיף עוד סקנדל לפסטיבל, לא בהכרח זה תרם ליכולת המקצועית או לניהול של הקבוצה, ששם תמיד זה היה למופת ואנחנו אחת הקבוצות שמנוהלת בצורה טובה. אני במהלך העונה וגם לבקשתו של ברק ניסיתי לגבות אותו בג'נרל מנג'ר ובסופו של דבר הוא לא רצה את זה, וכיבדתי את זה, אולי הייתי צריך להתעקש. גם אני לא הייתי עם תשומת לב מלאה, אמרתי זה גם במהלך העונה, תשומת הלב שלי לא הייתה כולה לקבוצה ואולי זה היה חסר בעזרה לצוות המקצועי ולאחרים, ופה זאת האחריות עליי. הייתי צריך לזהות את הדברים האלה, חלק מהדברים לא האמנתי שהם כאלה, אם הייתי מאמין ורואה את הדברים הרבה לפני, אולי הייתי מגיב אחרת. חשבתי שנוכל להתגבר על המכשולים האלה ולהשאר בליגה ואולי להשתחל לפלייאוף, כמו שעשינו לפני שנה".
גל עצמו, שהקים עם בנו סוכנות שחקנים ובדרך להצטרף לשחם בהפועל באר שבע שעלתה לליגה הלאומית, הפתיע השבוע שבחר לא להגיב בנושא עזיבתו, "עצוב לי וכואב לי, אני אוהב את הכדורסל, הייתי חלק מהקבוצה, אני מגיב על כל דבר ומאוד דעתן, בנושא הזה אני לא רוצה להגיב. כואב לי וזה עצוב, קבוצה יקרה, אבל זה לא סוף העולם. כואב לי, עצוב לי, זה לא מה שרציתי שיקרה, אבל מעבר לזה לא נכנס לזה. הם קיבלו החלטה, וזה בסדר גמור, גמרתי בטוב ואני מכבד מאוד את חיים אוחיון, הוא עשה לי רק טוב בחיים, ירון אוחיון ודני עטר, ובטח קלמן שחם, יש לי רק דברים טובים להגיד עליהם. עצוב לי שהקבוצה ירדה ליגה, אבל מעבר לזה אני לא שמה, אין לי חשק להכנס לזה. אני לא מחזיק בטן מלאה מבחינה שלילית, התקדמתי".
בקיץ האחרון החלו שמועות על כך שחיים אוחיון עשוי ללכת ביחד עם קלמן שחם ולעזוב את הקבוצה. בפועל חתם אוחיון על חוזה לשלוש שנים, חוזה בו הוא מתכוון לעמוד גם בליגה הלאומית בניגוד למחשבות של לא מעט אנשים, אלא שמה שיכול לסכל את ההישארות שלו בקבוצה הן הבחירות שייערכו בחודש יוני במועצה, כשראש המועצה החדש עשוי לבחור שלא לקיים את החוזה. "תיאורטית חיים לא יכול ללכת אלא אם כן ראש המועצה שייבחר בעוד חודש יגיד שהוא לא רוצה את הקבוצה, וחיים לא יכריח אותו לממש את ההסכם, הוא אדם מאוד ערכי, עוף מוזר בנוף הישראלי", אומר עטר, "לא אדם עשיר יותר מדי, והוא מכניס את היד לכיס, וזה עולה לו לפעמים יותר מהמתוכנן כשצריך לשנות. מהיום שהוא בא, ועד לפני שבועיים כשסיימתי את תפקידי, לרגע אחד לא היה ספק שהקבוצה ממשיכה, אבל הוא כן אמר שהוא לא כופה את עצמו על אף אחד ואם המועצה לא תרצה הוא יעזוב".
אוחיון עצמו מנסה לשפוך אור על העתיד שלו ושל הקבוצה בכלל, "אני אלך עם הגלבוע בכל סיטואציה, אעמוד בהסכם שלי, אבל אם המועצה האזורית גלבוע במתוכנת החדשה תוותר על שיתוף הפעולה אני אקבל את עמדתם. אני לא אלך עם ההסכם לבית משפט, אני נמצא בכדורסל מתוך רצון טוב ותפיסת עולם אידיאולוגית, אני נמצא רק בגליל, גולן ובגלבוע, בסביבה התיישבותית, היה לי חשוב שזה יקרה, עושה את זה כבר 12 שנים, במאמץ רב. מישהו חייב להיות במקום האחרון, זאת סיטואציה ספורטיבית, אף אחד לא רוצה להיות שם וצריך להתמודד איתם. אם נרד ליגה או לא, זה לא תלוי רק אם נהיה מקום אחרון".
אז על מה בדיוק אוחיון מדבר? במנהלת הליגה מאוד מעוניינים שהיורדת בסיום העונה אכן תרד, אלא שקיימת פירצה די ברורה ברצון הזה. אם אחת מהקבוצות בליגת העל לא תוכל להעמיד תקציב או אולם, כפי שקרה עם נתניה העונה, או שלחילופין הקבוצה שתעלה מהלאומית תוותר על הזכות שלה, יכולה היורדת להישאר בתנאי שלא ניצלה את הפירצה הזאת בעבר. המשמעות היא שגלבוע/גליל עשויה לסיים במקום האחרון ולהשאר, מה שלא תקף לגבי מכבי אשדוד שניצלה כך בעונה שעברה. "הסיכוי שדבר כזה יקרה קיים", מאשר גורם בכיר בכדורסל הישראלי, "אבל צריך לחכות לקיץ ולראות מה יוליד יום, אם בכלל גלבוע וחיים ימשיכו ללכת ביחד".
