בשלוש לפנות בוקר המשחק הגדול מול בנפיקה, העיר מאמן פורטו ז'וזה מריה פדרוטו בבהלה את עוזרו, אנטוניו מוראיש. "יש לי תחושה איומה. אני מרגיש שמשהו רע מאוד עלול לקרות לנו כבר בפתיחה", הוא אמר. מוראיש ממש לא ידע כיצד להרגיע אותו, והשניים לא עצמו יותר עין.
אפשר היה להבין את פדרוטו. היה זה ה-27 במאי 1978, והאליפות האחרונה של פורטו הושגה ב-1959 הרחוקה, כאשר פדרוטו עצמו היה אחד הכוכבים בקבוצה של בלה גוטמן, מגדולי המאמנים היהודים בכל הזמנים. בקיץ 1959 עבר גוטמן לבנפיקה, כעבור שנה החתימו הנשרים את אוזביו, והשליטה עברה באופן מוחלט לעיר הבירה. במשך 18 עונות זכו רק שתי קבוצות באליפות פורטוגל בנפיקה חגגה 14 פעמים, וארבעה התארים הנוספים היו של ספורטינג ליסבון.
האם משהו חייב להשתבש?
הכחולים-לבנים מהצפון כלל לא היו בתמונה. ברוב המקרים בנפיקה לא ראתה אותם ממטר, וגם כאשר הם הצליחו לתת פייט בצמרת הגבוהה, בסוף זה נגמר בבכי. פדרוטו עצמו, בקדנציה הראשונה שלו על ספסל פורטו, פספס את התואר על חודן של שתי נקודות ב-1969, ואז עזב בעקבות סכסוך קשה עם ההנהלה. כל הניסיונות של פורטו לשבור את הקללה עלו בתוהו, ואפילו החתמתו של תיאופילו קוביאס, הכוכב הפרואני הגדול בכל הזמנים, לא הועילה. ב-1976, אחרי שנתיים מוצלחות מאוד בבואבישטה, חזר פדרוטו לקדנציה השניה במועדונו האהוב. הוא זכה בגביע ב-1977, ובחלוף שנה עמד על סף הישג היסטורי בליגה, אך משהו בתוכו אמר לו שהמשימה בלתי אפשרית. משהו היה חייב להשתבש.
1977/78 היתה עונה אדירה בליגה הפורטוגלית קרב איתנים בין שתי קבוצות דורסניות. במחזור השני הפסידה פורטו לאשטוריל הקטנה, ופדרוטו הבטיח: "משחק כה חלש לא יחזור יותר". הוא אכן קיים, ולא סתם. פורטו לא הפסידה יותר במשך כל העונה בליגה, הציגה כדורגל התקפי ראוותני עם המון שערים, ועשתה חיים גם באירופה כאשר גברה על קלן והביסה 0:4 את מנצ'סטר יונייטד בגביע המחזיקות. החלוץ הצעיר פרננדו גומש, אגדה בהתהוות, קרע רשתות ללא הפסקה, והבקיע צמד מפואר באיצטדיונה של ספורטינג בניצחון 2:3. למחזור ה-28 בסוף מאי הגיעה פורטו עם 21 ניצחונות, חמש תוצאות תיקו והפסד בודד. זה היה כושר של אלופה, אבל בנפיקה אלופה בשלוש העונות הקודמות ממש לא התכוונה לוותר.
השופט שחיפש את העגיל
בעוד פורטו ירתה בצרורות, האימפריה האדומה מהבירה התבססה על הגנת ברזל. למשחק העונה בסוף מאי היא התייצבה ללא הפסד ליגה, עם 19 ניצחונות, שמונה תוצאות תיקו ותשעה שערי חובה בלבד ב-27 משחקים. זה נכון הממוצע עמד על ספיגת שער כל 270 דקות. בכל עונה אחרת זה היה מבטיח את התואר, אך הדהרה של פורטו הותירה את הנשרים בפיגור נקודה מהפסגה, עם הפרש שערים נחות.
גם בנפיקה, אגב, חגגה בתחילת 1978 ניצחון בלתי נשכח על ספורטינג, אם כי הוא זכור בעיקר לא בגלל השער המכריע של ויטור באטיסטה אלא בשל האירוע החריג אחריו. במהלך חגיגות עם חבריו, גילה החלוץ שהוא איבד את העגיל האהוב שלו, ובמשך 10 דקות תמימות עסקו כולם, כולל השופט בכבודו ובעצמו, בחיפושים בתוך הדשא. האבדה לא נמצאה, והמשחק חודש בסופו של דבר, אבל אחרי שריקת הסיום חזר באטיסטה האומלל לנבור בין העשבים לשווא. "העגיל הזה שווה הרבה יותר מהבונוס על הניצחון. הפסדתי היום כסף", התלונן השחקן, שנותר מזוהה לנצח בתודעה הקולקטיבית של האוהדים בפורטוגל עם התקרית הביזארית.
אסון בדקה השלישית
העיר פורטו כולה התעוררה ל-28 במאי, בדיוק כמו המאמן הנערץ, עם תקווה גדולה וחשש גדול עוד יותר. 80 אלף צופים לפחות נדחסו ביציעי איצטדיון אנטס הישן. המספר האמיתי לא ידוע. באותה תקופה היה מקובל לומר כי "תמיד יש מקום לעוד אחד", וההתרגשות שברה שיאים. המובילה אירחה את האלופה כשהיא מקדימה אותה בנקודה, והמטרה היתה ברורה ניצחון הבטיח את התואר, אבל גם תיקו היה נהדר. רק לא להפסיד. פדרוטו תפס את מקומו על הספסל והתבונן בקהל העצום. הוא כל כך לא רצה לאכזב אותו. הוא כל כך פחד לאכזב אותו. ואז זה קרה.
פדרוטו ידע שמשהו ישתבש מיד עם שריקת הפתיחה. היתה זו רק הדקה השלישית, והאסון אכן הגיע. קרלוש סימואש, הבלם התמיר שהיה מצוין במשך כל העונה, בעט לא טוב בכדור שהוגבה מימין וצפה בחוסר אונים כיצד הוא עושה את דרכו לשערו הוא, בקשת מעל השוער ז'ואאו פונסקה. השחקנים נראו שבורים. הקללה בת 19 השנים לא נתנה להם מנוח. לך תבקיע עכשיו נגד ההגנה של בנפיקה שלא סופגת בכלל. הקלאסיקו הראשון בין היריבות הסתיים בתיקו 0:0 בליסבון. כעת פורטו היתה חייבת לכבוש כנגד כל הסיכויים. לפחות השוער ההכוכב של בנפיקה, מנואל בנטו, היה מושעה, ופידאלגו עמד בין הקורות במקומו. גם זה היה משהו.
הרגע של אדמיר
ואולם, המזל נטש את פורטו לפני ההפסקה. כדור חופשי נפלא של אנטוניו אוליביירה, מאמן נבחרת פורטוגל לעתיד, ננעץ במשקוף שער הנשרים. פרננדו גומש ודודה, חברו לחוד, נשמרו היטב. באמצע המחצית השניה היתה לבנפיקה הזדמנות להכריע את גורל העונה. אומברטו קואליו, עוד מאמן נבחרת פורטוגל לעתיד, מצא את עצמו חופשי לחלוטין ליד השער. כדור שלו פגע במקרה בשוער, ניתז למשקוף וחזר למגרש. הפעם, לשם שינוי, אלת המזל היתה עם פורטו, והשחקנים הרגישו שבכל זאת יש להם סיכוי. הם חזרו להאמין, אך הזמן הלך ואזל.
בדקה ה-83 נשרקה בעיטה חופשית מסוכנת ליד השער של בנפיקה. סימאש, כובש השער העצמי, ניגש לקשר הברזילאי אדמיר ויירה וביקש ממנו להיות מוכן לריבאונד, שאולי יפול לרגליו. הוא ידע בדיוק מה הוא אומר. ההגבהה של אנטוניו אוליביירה נהדפה מהחומה הישר לרגליו של אדמיר שהמתין לצ'אנס שלו מחוץ לרחבה. לפי עדויות כל המעורבים מצד פורטו, הזמן שחלף מרגע הבעיטה ועד שהכדור פגש את הרשת הרגיש להם כמו נצח. בזמן הזה הם הפנימו את עוצמת הרגע. 1:1! כל התסכול שהצטבר בקרב האוהדים במשך קרוב לשני עשורים השתחרר בשניה קסומה אחת. השחקנים והיציעים חגגו כאילו זכו באליפות הנכספת, גם אם נותרו עוד שני מחזורים לסיום.
הגיבור סיים עם כרטיס אדום
אדמיר היה הגיבור האולטימטיבי, למרות שעד המשחק לא העלה בדעתו שיכול לזכות במעמד שכזה. הברזילאי הגיע לפורטו ב-1975 על תקן חלוץ, סופסל במשך שנתיים, ואז הוסט לקישור על ידי פדרוטו, על אף שהשקפות העולם של השניים על המשחק היו, לדבריו של אדמיר עצמו, שונות בתכלית. עוד לפני סיום העונה הוא חתם על חוזה בבואבישטה והתכונן לעזוב את הדרקונים. איש לא היה זוכר אותו לו לא היה מבקיע את השער ההיסטורי. אלא שהוא הבקיע אותו, ושמו נרשם באותיות זהב בספרי המועדון.
"זה היה רגע נדיר שאזכור כל חיי. אני רואה סרטונים של השער הזה בכל הזדמנות. קשה מאוד לתאר את הרגשות שלי אחרי הכיבוש. זו היתה האליפות הראשונה שלי, ולקח לי כמה ימים להתאושש", מספר אדמיר בדיעבד. פורטו עשתה שמיניות באוויר כדי להשאיר אותו, אבל הוא לא רצה להפר את הסיכום עם בואבישטה, במדיה כלל לא שיחק בסופו של דבר היא מכרה אותו הישר לסלטה ויגו. משחקו האחרון בפורטו היה בגמר הגביע מול ספורטינג, והסתיים דווקא עם כרטיס אדום. ב-1980 ניסה פדרוטו להחתים את אדמיר חזרה, אך נכשל. הברזילאי העדיף לא לשוב על עקבותיו.
גבעת הניצחון
אחרי החגיגה המטורפת, סיימה פורטו בתיקו מאופס עם אקדמיקה, כשבמקביל השיגה בנפיקה ניצחון והשתוותה אליה במספר הנקודות. הפרש השערים של פורטו היה עדיף באופן משמעותי, ולכן שתי נקודות מול בראגה במחזור הסיום ב-11 ביוני הספיקו לה כדי להבטיח את התואר. הפעם, משום מה, כבר לא היה חשש. העיר לבשה חג ותכננה את החגיגות. 0:4 חלק עשה את העבודה. בנפיקה סיימה את העונה ללא הפסד, אך נותרה מאחור. תראו את השמחה, ואת האוהדים הרבים שהתמקמו על הגבעה מאחורי האצטדיון הישן כי לא הצליחו להשיג כרטיסים. זו אווירה מתקופה אחרת שלא תחזור עוד בדרגאו המודרני. כל אוהד פורטו שהיה בר מזל לחוות את הימים ההם שומר אותם עמוק בלב.
ומאז הם הווינרים
האליפות הזו שישית בלבד בתולדות פורטו שינתה לחלוטין את הכדורגל הפורטוגלי. מלוזרית הפכה פורטו לווינרית, לא רק בזירה המקומית אלא גם באירופה. אלמלא השער של אדמיר, סביר להניח שהיא לא היתה זוכה בגביע האלופות ב-1987 על חשבון באיירן מינכן, ובליגת האלופות ב-2004 עם ז'וזה מוריניו. עד 1978, היו לבנפיקה 23 אליפויות, לספורטינג 14 ולפורטו חמש בלבד. כיום עומדת בנפיקה על 33, פורטו קרובה מאוד עם 27, וספורטינג עדיין תקועה על 18. לא יכול להיות הבדל עצום יותר, מה גם ששתי הנציגות של ליסבון ממשיכות להיכשל במפעלים האירופיים.
לכן, כאשר תתייצב ביום ראשון פורטו למשחק העונה באיצטדיון האור של בנפיקה, כשהיא בפיגור שלוש נקודות אחרי הנשרים, היא לא תרעד. מאז 1978 מרגישים דווקא אוהדי פורטו עליונות מנטלית על הלוזרים מהדרום. המאמן ז'ולן לופטגי יישן טוב לפני המשחק הזה. פדרוטו, שהלך לעולמו לפני 30 שנה, משגיח עליו מלמעלה.