גם גרינפלד לא הורגש: סיכום משחק העונה בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע

דברים שרואים בסטטיסטיקה:

- כדי לזכור את הפסד הליגה הביתי האחרון של מכבי תל אביב צריך או היסטוריון או ארכיולוג.

- בארבעת ההפסדים האחרונים שלה בבלומפילד מול מכבי תל אביב, הפועל באר שבע ספגה בדקות 5, 3, 2 ו-3.

- אחרי הצמד אתמול, ערן זהבי צריך עוד שבעה שערים כדי לשבור את שיאו המיתולוגי של נסים אלמליח (30 גולים בעונה). יש לו שמונה משחקים לעשות את זה.

קהל הפועל באר שבע: להם המשטרה לא אפשרה להכניס תפאורה (מדוע ולמה?), אבל הקולות והתנועות היו-גם-היו. ועדיין, לצערם, שוב יצאו מאוכזבים. ציון: 8

קהל מכבי תל אביב: תפאורה נהדרת א-לה ברוס לי, ואכן, היתה השמדה ולא היו רחמים. הכינו את הכיכר, 3.0. ציון: 9

מכבי תל אביב ניצחה 1:3 את הפועל באר שבע
זהבי: אסור לנו לאבד את זה
ברדה: לא נרים ידיים
ציוני המשחק
אלבום הניצחון של מכבי תל אביב

הבורסה:

עולה: טל בן חיים. להעלות סילון כזה בשלב כזה, מול הרכב עייף כזה, זה כמעט לא כוחות. טב"ח היה חד, וגמר את המשחק עם ה-1:2. חילוף מנצח, וגול חשוב שאולי יוציא אותו מהתקופה העגומה.

יורד: מאור מליקסון. בקרב המאכזבים של העונה, עדן בן בסט יצא טוב יותר. קשה לצאת רע יותר ממליקסון, שעדיין לא ממש מזכיר את מה שהוא יכול להיות.

ציוצי המשחק:

תמונת המשחק: ירח דבש

ערן זהבי הגיע, לא מזמן, למשחק כדורגל של הבן של אייל גולן. הוא התיישב עם האבא-זמר ביציע, ובאיזשהו שלב כדור עף מתוך המגרש אל הטריבונה, ונחת היישר בתוך הידיים של זהבי. מדהים, התפלא הזמר, אפילו כאן הכדורים מגיעים ישר אליך.

אתמול זהבי לא היה ביציע אלא על הדשא, אבל זה בהחלט התחיל כמו משחק ילדים. והכדור, כרגיל, הגיע היישר אליו - לא מעל שלט או גדר אלא דרך אופיר דוידזאדה.

"ספגנו, שוב, כמו שתמיד קורה לנו פה, שער מהיר", התייפח אליניב ברדה בסיום. וצדק. מתוך חמשת המשחקים האחרונים מול הצהובים ביפו, בארבעה האורחים תמיד חטפו בבזק. 3, 2, 3, 5. אלו דקות הבום, ונראה שבאר שבע מתחילה את המשחקים מול מכבי בפיגור, ומשם כבר נראה מה היה.

אז זהו, שההפסד של באר שבע לא נקבע אמש. הוא נקבע לפני כן. כלומר, ברור שהגול המוקדם הזיק, ובטח שההצתה המאוחרת בחילופים לא סייעה (פאקו הוביל את אלישע בכל שלב אמש, ולא להפך), ועדיין - סגנית האלופה לא הפסידה רק בגלל דברים שקרו אתמול בלילה. היא הפסידה כשאובידיו הובאן ספג צהוב מיותר מול בני סכנין, וכשבן ביטון הורחק מול מכבי פתח תקוה. היא הפסידה עם הציטוטים של אוסטין אג'ידה. היא הפסידה בכושר הגופני. היא הפסידה בגלל נאיביות, תולדה של מועדון שעוד לא הפנים כמה חזק הוא יכול וצריך להיות. והיא הפסידה גם בגלל הציוץ של הבוסית, אתמול בבוקר. ציוץ שהוא כל התורה על רגל אחת. ציוץ שהוא דובדבן בקצפת של רגשי נחיתות.

אלונה ברקת היא בוסית שקל לאהוב. מבפנים ומבחוץ. ואלונה ברקת של הטוויטר אהובה עוד יותר. אבל אתמול צייצה ציוץ בעייתי. הוא לא היה רע ולא נבזי, בטח שלא מסריח; רק בעייתי, קטן, אפילו תבוסתני. ערב משחק העונה של קבוצתה, הדבר היחיד ששיתפה באופן פומבי היה איחולים לשופט אוראל גרינפלד.

וזה חזר אליה כמו בומרנג.

היא איחלה שלא ירגישו את גרינפלד, ובתמורה, בשלבים הכי חשובים של המשחק, לא הרגישו את הקבוצה שלה. גרינפלד סיים את המשחק בצורה טובה, מה שאי אפשר לומר על שכיריה של ברקת. את 140 התווים שהשקיעה בשופט, פלוס/מינוס, היתה יכולה להשקיע במאמן או בשחקניה. בפוקוס או במוטיבציה. בגבאי או בדוידזאדה. בקבוצתה, שלא הצליחה לנצח את הצהובים בבלומפילד מאז 2011. וברור שהציוץ הזה תופס תשומת לב בגלל הפסד, אבל ברור גם שהנאיביות של הפועל באר שבע היא לא מקרית. היא מושרשת.

כי הבוס של מכבי תל אביב לא יצייץ על אוראל גרינפלד. הוא מעל השופט ומעל זה. הוא אלוף, עם פאסון של אלוף. וזה לא נוגע רק למיטש גולדהאר, בוס עשיר שלא חי כאן ולבטח לא יודע מי ישפוט את קבוצתו. זה גם מרטין ביין וג'ורדי קרויף ופאקו אייסטרן והשחקנים. זה DNA של אלופה לעומת דם של סגנית, והעורקים של הפועל באר שבע מפוצצים בדם של סגנית.

כי להפועל באר שבע אין דם של לקחת אליפות. היא חוטפת השעיות של סגנית, סובלת ממאזן חוץ של סגנית, מתבטאת כמו סגנית, מצייצת כמו סגנית, בעלת כושר גופני של סגנית ובעיקר — פאסיביות של סגנית.

לבאר שבע יש סגל טוב מאוד, והרכב נהדר. יש לה שני כוכבים כבוזגלו וכברדה, שהיו מצוינים גם אתמול. יש לה מאמן שזכה בשתי אליפויות וקהל עוצמתי ואצטדיון חדש בדרך. אבל זה עדיין לא מספיק לה. להפך - היא על סף ריגרסיה. ואת הנאיביות, את הפאסיביות שאוחזת בה - אי אפשר להצדיק בכך שרק לפני שנתיים כמעט ירדה ליגה. אילו תירוצים שמצביעים בדיוק על אותה פאסיביות. הפועל באר שבע צריכה להחליט מה היא - קבוצה נחמדה (כמו הבוסית, המאמן והשחקנים) שמסיימת עם כמעט-תואר ומתלוננת על כל מה שזז, או חיה רעה שרואה שמכבי תל אביב פגיעה (כמו בדקות שלאחר ה-1:1 הנהדר של בוזגלו), וטורפת את הברזל בעודו הוא חם. אתמול היא לא טרפה. אתמול שוב נטרפה.

תם חלום האליפות? נשאל ברדה המאוכזב בסיום. "יש עוד שמונה משחקים", אמר, ונראה מאוכזב, כעוס, פגוע, ולרגע לא נראה מאמין.

"מאמן כושר". כך מגדירים את פאקו אייסטרן אלה הרוצים ברעתו. זו מן ביקורת מרומזת על ארסנל היכולות של הבאסקי, אבל אתם יודעים מה - בין אם זה פאקו ובין אם טוריחו, ברבע השעה האחרונה מכבי תל אביב הבריאה והכשירה עזרה להפועל באר שבע להחזיק את הצד. הצהובים שחו על המגרש בזמן שהאדומים העייפים בקושי זחלו.

בסיום נשאל פאקו על הביקורת עליו, וענה, כהרגלו, כמו ג'נטלמן, בחוכמה ובנימוס ובפאסון.

הרבה ביקורות על פאקו היו מוצדקות, ואחת מהן היתה על הישגיו במשחקים מול היריבות הישירות. אתמול הוא סוף סוף עשה את זה בליגה, עם וי מול באר שבע. פאקו לא מביט קדימה מדי ולא מגיב באופן מסקרן מדי או בוטה מדי. הוא מן ספר הדרכה עצמית, כמו נזיר שמכר את הפרארי שלו. יותר מדי ציטוטים שלו עדיף לרקום על כרית מאשר לכתוב בעיתון, ועדיין, הבוקר, הוא עם שמונה נקודות פור ובדרך להצעיד את המועדון שלו לכתר שלישי רצוף. הישג מתבקש, אבל לבטח לא מובן מאליו. ומגיעות לו הרבה מחמאות הבוקר, לא רק על אורך הרוח כי אם על הכדורגל. אתמול הכול עבד לו - עדן בן בסט סיפק בישול מהיר (ותודה לדוידזאדה), והחילופים של טב"ח ופריצה גמרו עניין מול הנפש העייפה שמנגד. יכול להיות שגם טרבל לא ישאיר את אייסטרן בארץ הקודם, אבל את השורה המכובדת ברזומה כנראה שכבר לא יהיה אפשר לקחת לו.

ועוד מחמאה לקראת סיום - במובן מסוים, מכבי של העונה נראית כמו גל אלברמן. הקשר הוותיק (איך רק בן 31, איך?) סיפק אתמול עוד משחק נהדר ויעיל. הוא לא נוצץ אבל כמעט ולא טועה. הוא לא צועק ולא בוטה. והוא בעיקר עובד יותר מכולם ומאומן יותר מכולם, עושה את מה שהוא צריך לעשות ומחכה לטעויות של היריב. ובישראל, זה מספיק. יותר ממספיק.

בסיום, אולי בגלל האיסטר ואולי בגלל האס"ק, כל המשפחות של זרי מכבי היו בחוץ, וכולם היו ביחד, החליפו משפטים באספניולית מדוברת. פאקו וחואן פאבלו, והנשים, ומי לא. ופאקו ביד עם מזוודה. מאיפה בא ולאן הלך, אין לדעת. ומיטרוביץ' נשאר שם, ודיבר עם ברדה, ואז עם העיתונאים והחברים. ובמשך דקות ארוכות הם כאילו סירבו להתפזר. וזה בעיקר הרגיש כמו סוף.

בבייסבול ציינו הלילה את "יום הפתיחה" המסורתי, ובליגת העל של ישראל, 2014/15, מה שקרה אמש הוא כנראה אקורד הסיום.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il