פחות אבל עוד כואב: סיכום ההפסד של מכבי תל אביב בבלגרד

משחק הבית בסיבוב הקודם מול הכוכב האדום בלגרד היה זה שנתן את התחושה שמכבי קיבלה בחזרה את ביג סופו. אחרי שלב בתים מזעזע שהסתיים עם ממוצעים של 5.8 נק' ו- 1.6 ריב' למשחק, ראינו במפגש הקודם מול בובאן מריאנוביץ' האיום איך היווני הגדול חוזר לעניינים. או לפחות חשבנו שראינו. מכבי הלכה לסנטר שלה באופן מופגן, החל מהמהלך הראשון של המשחק, ונדמה היה שמלך הצבע חזר לבסס את מעמדו. משחק מצוין מול הכוכב האדום (15 נק' ו-5 ריב') הוביל למשחקים טובים עוד יותר מול ברצלונה 11 ו-9) ובמיוחד ריאל מדריד (17 ו-8).

ברשותכם, נחזור לדבר על המשמעות של אותו משחק אדיר מול ריאל מדריד בהמשך הטור, ניצחון שיכול להתברר בניתוחים שבדיעבד כזה שפגע יותר מכל במכבי תל אביב.

בכל מקרה, כשאנחנו חושבים על הירידה המסוימת ביכולותיה ההתקפיות של אלופת היורוליג בשבועות האחרונים ועל הפיאסקו אמש, צריכים להצביע על היעלמות האבא של מקסימוס שחורציאניטיס כאחד הגורמים המרכזיים לכך.

נתחיל בשיעור בסטטיסטיקה: מכבי זרקה אתמול 32 שלשות (וסיימה עם 31% הצלחה), מתוך 70 זריקות בסך הכול. באחוזים מדובר ב 45% שלשות מסך כל זריקות השדה. הממוצע של מכבי בטופ 16 עומד על 31% שלשות מסך כל זריקות השדה.

מכבי זרקה אתמול 9 זריקות עונשין. אם משקללים את זה מול סך כל הזריקות מהשדה, נקבל 13%. האחוז של מכבי בטופ 16 (זריקות עונשין מסך כל זריקות השדה) עומד על 30%.

עכשיו בעברית: מכבי זרקה מול הסרבים הרבה יותר שלשות והרבה פחות זריקות עונשין מאשר הממוצע שלה. אבסולוטית – וביחס לזריקות השדה שלה.

וזה לא קרה בגלל ההגנה של היריבה שלה. הממוצע של יריבות הכוכב האדום בלגרד בטופ 16 הוא בדיוק אותם 31% זריקות שלשות מסה"כ זריקות השדה. ההגנה של רדוניץ', בניגוד לקבוצות אחרות אותן אנחנו מכירים היטב, היא לא כזו שמאלצת את יריבותיה להפגיז מבחוץ. ממש לא.

אבדן האיזון ההתקפי של מכבי נעוץ רק בה ולא באף אחד אחר.

קודם כל, וצריך את זה לומר, ראו על הקבוצה של גודס אמש שהיא FLAT. משהו בין תשישות גופנית לבין היעדר רצון או יכולת להרים את רמת האינטנסיביות לרמה הנדרשת, בהמשך לעומס המשחקים ולסגל הקצר. דיברנו רבות בחודשים האחרונים על השינויים בניהול החילופים והרוטציה של גודס לעומת קודמו בתפקיד. אצל גודס מכבי הלכה לרוטציות קצרות ומהודקות יותר בשלבים מוקדמים של העונה, עוד לפני הפציעות. סכמטית, אפשר לומר שממוצע הרוטציה של גודס קטן בכמעט שחקן לעומת זה של בלאט. יש בכך הרבה יתרונות, אבל גם חסרונות משמעותיים. ואחד מהם בולט כעת. כאשר הקבוצה עייפה, בלתי מרוכזת או סתם מאבדת כיוון, קל הרבה יותר ללכת לפתרונות הקלים, שדורשים הרבה פחות מאמץ. והפתרון הכי קל הוא השלשה.

סימפטום נוסף של קבוצה שהיא FLAT מגיע בדמות היעדר היכולת לרוץ. נכון שקשה יותר לרוץ כשהיריבה לוקחת 16 ריב' בהתקפה, אבל למכבי – לו רק הייתה חדה יותר – היו מספיק הזדמנויות לסיים התקפות מהירות בזריקות קלות של אחוזים גבוהים.

גורם שני נעוץ ביכולת של שני השחקנים היחידים שיכולים לייצר מהכדרור, כלומר ג'רמי פארגו ודווין סמית'. שניהם סיימו משחק רע עם מספרים טובים (ומשקרים). פארגו וסמית' ויתרו לעצמם פעם אחר פעם במהלך המשחק, כשהם מניחים – כפי שהניחו כל השאר – שאפשר לקחת את המשחק הזה גם בהילוך נמוך. הם הרי מכירים את הסטטיסטיקה: מכבי הייתה מעורבת העונה ב-10 משחקים שהסתיימו בהפרש 5 ומטה. וניצחה בכולם. אז למה להתאמץ? הדברים אמורים להסתדר בסוף.

וגורם מרכזי שלישי הוא היעדרו של הסנטר. לא יעזור כלום. יש כללים להתקפה המסודרת, והראשון שבהם הוא איזון (FLOOR BALANCE). כאשר אין את האופציה למסור פנימה לשחקן עם הגב לסל, קשה הרבה יותר להשיג ריווח ומרחקים נכונים. ואם אין אופציה של כיווץ ההגנה באמצעות מסירה לשחקן מטרה בפנים, קשה יותר להגיע לזריקות נוחות ונכונות. בהגדרה.

חוסר המיקוד של מכבי לא בא לידי ביטוי רק בהתקפה, מן הסתם. רמת הביצוע ההגנתי הייתה נמוכה באותה מידה. בסיבוב הקודם ידעה מכבי כיצד לנטרל את מריאנוביץ' הגדול. היא הריצה עליו – באלימות – תרגילי פיק אנד רול וכיו"ב בהתקפה, אבל הגנתית ידעה כיצד להרחיק אותו, פיזית, מהצבע. אז הוא סיים עם 4 סלי שדה בלבד. אתמול הוא דפק למכבי 8 סלי שדה בפרצוף.

את מרקוס וויליאמס, האיש שאחראי על משחק ההתקפה של הסרבים, מכבי ניתקה מהקבוצה שלו והכריחה אותו ל-6 איבודים ו 5-16 מהשדה. אתמול וויליאמס סיים עם 2 איבודים בלבד ו 6-14 מהשדה. כולל 5-8 לשלוש נקודות.

רגע. בואו נדבר על השלשות של היריבה. מכבי, אנחנו יודעים, אוהבת לקחת סיכונים מול קבוצות שמצטיינות בהפגזת הקרשים. כמו הכוכב האדום. אז גודס הלך להגנת האחוזים שלו, וחטף 8-16 לשלוש במחצית השנייה. מזכיר במעט את ההפצצה שהובילה להפסד הבית המביך מול צדביטה זאגרב. הגנת האחוזים, בהגדרה, היא הגנת הימורים.

מכבי תל אביב הגיעה לשיא באותו משחק מפורסם מול ריאל מדריד. ולא רק שיא מקצועי. המשחק ההוא שם את החותמת, מבחינתם של לא מעט מהנוגעים בדבר, שגם העונה הכל הסתדר. שכל המבקרים שגו – שוב. שמי שהרכיב את הסגל צדק – שוב. פלומבה נוספת לזחיחות הזאת הגיעה לאחר הניצחון בגמר הגביע. מספיק היה לראות את פדרמן סיניור מתראיין ונותן איזו קטנה לגודס בעניין אותה ההחלטה להחתים את אלכסנדר תחת מרקוס סלוטר. אז אם הכל בא על מקומו בשלום, אסור להפר את האיזון, כי מה שיש מספיק. למרות בעיות היצירה בקו האחורי. למרות הסגל הקצר, במונחי יורוליג. במקום להחתים את הגארד הנוסף שמכבי חייבת, העדיפו במכבי להמשיך להאמין שפחות זה יותר.

אתם יודעים מה? בואו נניח שהפדרמנים צודקים. אפילו לשיטתם, פציעה אחת או שתיים עלולות לשבור את התאוריה. ומכבי סבלה משתיים כאלו בחודש האחרון. גם של לנדסברג וגם של ביג סופו. כאשר מייצרים תזות, צריכים לקחת בחשבון גם את האפשרות שלא הכל ילך לפי המתוכנן. שדברים מסוימים עלולים להשתבש בדרך. כדי להעפיל לפיינל פור, מכבי זקוקה ליתרון הביתיות. שני ההפסדים המיותרים לאלבה ולכוכב האדום מעמידים אותה מרחק הפסד בברצלונה מאבדן מרבית הסיכויים לאותה ביתיות מיוחלת. שני הפסדים שניתן היה למנוע אם מכבי הייתה נערכת מראש ומקבלת החלטות בזמן.