1. חג שמח לילדי וילדות ישראל. היום אולסטאר. אז נכון שבגרסת השלולית אין את לברון או דוראנט, אבל כוכבים מקומיים לא חסר. נניח פארגו, דווין סמית', ביג סופו, יוגב אוחיון. אה, הם לא יגיעו. לא נורא, במקומם תמיד אפשר ליהנות ממגה סטאר כמו אלכס יאנג. באמת, יש דבר כזה. החברים הטובים ממנהלת הליגה מספרים לנו ששחקני ומאמני מכבי יעדרו מהאירוע, מאחר שהם הקדימו את הטיסה לבלגרד. תירוצים כאלו אנחנו רגילים לשמוע מהירחמיאלים של איגוד הכדורסל. ההחלטה לקיים את המשחק בלי לוודא מראש שכו-לם יכולים להתייצב, מצטרפת להחלטה קודמת ומטופשת, לפיה כל קבוצה תיוצג על ידי שחקן אחד (בכל נבחרת). כי באמת חשוב שבית"ר כוסילמלם תקבל ייצוג זהה לזה של מכבי או הפועל ירושלים. מנהלת ליגת העל הוכיחה לנו פעמים רבות בעבר שהיא יודעת את העבודה. לאחרונה זה קורה לה פחות ופחות.
רגע, עוד משפט אחרון על איגוד הכדורסל. עשו לעצמכם טובה ותקראו את הפוסט של אור גורן המיתולוגי משלשום על האקדמיה. על הדרך, אולי תזכו להיות חברי פייסבוק של אגדה.
אבל אם כבר מכבי, אז הקבוצה של גודס הצליחה לנצח שלושה משחקים בחמישה ימים ובהפרש מצטבר של 8 נקודות. הניצחונות הצמודים בליגה, אגב, העלו את מאזנה של מכבי במשחקי השלולית והגביע, שהסתיימו בפער 10 ומטה, ל 0:10. כשהיא בהרכב סופר חסר, עם 3 גארדים בלבד, עייפה ושחוקה, אז גם ניצחונות קשים בליגה הם לחלוטין לא מובנים מאליהם. מסתבר שגם כשאין חשק וכוח, מספיקה מחצית אחת בה מגלה ג'רמי פארגו עניין במתרחש (סיים עם דאבל דאבל) כדי לעשות את ההבדל. גם שני הגארדים הנוספים תרמו הרבה, כשגודס מקבל עוד משחק שלם של אוחיון (אחוזים רעים מהשדה, אבל התכתב עם טריפל דאבל), וקליעה בטוחה מבחוץ של מרקז היינס, שמוכיח שוב שהוא אוהב לשחק מול קבוצות שלא שומרות.
ואף מילה על ביג סופו.
בצד השני אמורה מכבי אשדוד להרגיש פראיירית. לא רק בגלל ההפסד. בעיקר בגלל הגישה. מספיק היה לראות את החיוכים וחילופי הכיפים בין הזרים שלה לבין פארגו במהלך המשחק כדי להבין שהקבוצה שנלחמת על חייה לא באמת הגיעה כדי ללכלך את הידיים. צביקה שרף, שהטיף מאימון הפתיחה לכדורסל אגרסיבי ורע, המשיך עם האהבה החדשה שלו אזורית בונקר שנותנת לשחק. והפעם הוא טעה. עזבו אתכם מהמיתולוגיה של להרדים את האריה ולעקוץ אותו בסוף. למכבי אתמול לא היו שום כוחות, אנרגיות או הרכבים כדי להתמודד נגד קבוצה נחושה שמגיעה לפוצץ ולכסח. טקטיקת ההרדמה, במקרה הזה, גרמה דווקא לאורחים לנמנם ולמארחים לאגור כוחות לרבע הרביעי.
2. על שתי הטוענות לכתר, האדומים מירושלים ומתל אביב, עבר מחזור מוצלח במיוחד. הקבוצה של פרנקו שמה מאחור את טראומת גמר הגביע והזכירה יותר את זו מחצי הגמר. אם נשים בצד את הפיאסקו מול מכבי, אז נראה שמתוך 5 משחקיה האחרונים בארנה, ב-4 היא פירקה את היריבות. וזאת בשורה חשובה מאוד לקבוצה שאמורה ליהנות מיתרון ביתיות בשתי סדרות הפלייאוף (אם לא ישנו עד אז את השיטה. לכו תדעו). עכשיו צריך רק לחשוב איך פותרים את הבעיות הרבות שנותרו שם, כולל זו האקוטית בעמדה מספר 1.
הפועל תל אביב הפסידה בשני משחקים רצופים, מול ראשון לציון ואשדוד, כשהגארדים של היריבות מצליחים לנהל מול ההגנה שלה את המשחק, כשהיא חוטפת שלשות באחוזים גבוהים וכשהיא לא מצליחה להביא את האיש שלה יינסי גייטס לזריקות מספיק נוחות ולאחוזים מספיק טובים מהשדה. מול נס ציונה המתפוררת, כל הבעיות נפתרו. לחץ בלתי פוסק על טפירו ובוסטיין חירב לכתומים את המשחק; היחידי שהצליח להשליך זריקות סבירות מבחוץ היה לאמיין ווילסון; ויינסי גייטס התעלל בקרנף ושות'. רק לפני מספר שבועות הקדשנו כאן טקסט שלם למופת הניהולי של נס ציונה. התנהלות ניהולית נמדדת בעיקר בעתות משבר. ועכשיו יש משבר.
3. הגולש יהודה שוחט הפנה שימת לבי לנתונים של רוברט רות'בארט בסיבוב השני. קבלו: 16.1 נקודות (6 בליגה), 10 ריב' (1 בליגה), 1.9 חסימות (1 בליגה), 23.3 מדד (2 בליגה). האמריקאי-בוסני-סרבי-ישראלי של רועי חגאי פורח. ולא רק הוא. מארק ליונס, ולא דווין סמית', אמור היה להיות שחקן החודש הקודם בליגה. איל שולמן חזר העונה לחיים. ג'ון וויליאמסון וערן אסנטי (שניהם רעים אמש), האחד זר עם רזומה וסייז שיושבים בול על קבוצה מליגה שניה והאחר שחקן שנראה היה שילך לאיבוד בליגה הלאומית, עוזרים להוביל את העולה החדשה למאזן מוטרף 3-7 בסיבוב השני.
קרדיטים אפשר לחלק לכל הכיוונים, אבל הוא מגיע בעיקר למאמן. רועי חגאי הוא עוף קצת מוזר, כפי שמלמדת שפת גוף שאיננה קונבנציונאלית על הקווים וראיונות טלוויזיוניים לפנתאון. בתחילת העונה נראה הסגל שלו כמו הימור בטוח להתרסקות. לא מאמינים? תשאלו את הפרשן שפירשן אותו במשחק הבכורה בליגה. קבוצה לא מאוזנת ששיחקה כדורסל לא מאוזן. אבל חגאי הצליח לבצע שינויים מוצלחים בתנועה, גם בסגל וגם בכדורסל, ובעיקר הביא למצב שהיום יש לו חבורה שיודעת מה היא רוצה מעצמה. ובטוחה ביכולות שלה. ומאומנת. כל זה לא קרה בגלל המיני חיים סילבס שעשו לו החברים הטובים מהנהלת הקבוצה. זה קרה בגלל רועי חגאי, המועמד המוביל לתואר מאמן העונה. מאמן שאשכרה מצליח להפיק מהקבוצה שלו יותר ממה שהיא שווה.
4. נהריה, למקרה שכבר הספקנו לשכוח, הייתה עמוק במאבקי הירידה עד לא מזמן. גליל גלבוע תהיה שם עד סוף העונה. במקרה הטוב. בתחילת העונה טעו שם בשלושה פרמטרים די חשובים: בישראלים, בזרים ובמאמן. ישראלים קשה לצרף וזרים כבר אי אפשר להחליף.