בן המלך: ג'יו סימאונה, הבן של דייגו, הופך לכוכב גדול

בלילה שבין שבת לראשון, לפני שבוע, ניצחה נבחרת ארגנטינה עד גיל 20 את המארחת אורוגוואי 1:2 באצטדיון הסנטנריו המיתולוגי במונטבידאו והבטיחה לעצמה את הזכייה בקופה אמריקה לנבחרות צעירות. בשיאה של החגיגה בחדר ההלבשה של האלביסלסטה הצעירים, תפס אחד משחקני הנבחרת את המיקרופון של צוות השידור ולעיני המצלמה ניגש אל מי שבדיוק הוכתר כמלך שערי הטורניר.

"ג'יו סימאונה, אתלטיקו השחילה היום רביעייה לריאל ואתה מלך השערים כאן. איך ההרגשה?", נשאל הילד וענה: "אבא, אמרת לי לכבוש שבעה שערים בטורניר הזה כדי לעזור לנבחרת לזכות. אמרתי לך שאכבוש יותר. סיימתי עם תשעה". ואכן, כמה שעות לאחר שהאבא, דייגו סימאונה, הוביל את אתלטיקו מדריד לאחת ההצגות הגדולות בתולדות הדרבי של בירת ספרד, הבן, ג'יו, רשם את אחד מרגעי השיא הראשונים, וכנראה שלא האחרונים שלו, במה שיכולה להתפתח לקריירה מזהירה במיוחד. הכירו את היורש.

ג'יו סימאונה נולד ביולי 1995 במדריד. דייגו סימאונה ומשפחתו בדיוק סיימו להתמקם בעיר אחרי עונת הבכורה במדי הקולצ'ונרוס וכנראה שהלידה של הילד הבכור עשתה רק טוב, כי סימאונה האב יצא עם אתלטיקו לעונה החלומית ביותר שלו כשחקן, עונה שהסתיימה בדאבל בלתי נשכח. ב-1997 נדדה המשפחה לאיטליה, שם דייגו שיחק באינטר ולאציו, לפני שחזרה לסיבוב שני במדריד ואז הביתה, לארגנטינה. דייגו הפך למאמן, זה באליפות נהדרת עם אסטודיאנטס ולאחר שקיבל את התפקיד בריבר פלייט, ג'יו בן ה-13 הצטרף למחלקת הנוער של המיז'ונריוס.

"אבא ואני מדברים אחרי כל משחק שלי, 20 דקות", סיפר ג'יו, "אם אני לא טוב, הוא מנדנד לי ונכנס בי. אנחנו תמיד מדברים על גישה למשחק. הוא אומר לי שאני חייב לעשות מה שטוב לקבוצה ושאני צריך להסתכל על שחקנים כמו פלקאו או באטיסטוטה וללמוד. הוא משגע לי את השכל על באטיסטוטה. הוא אבא נהדר. יש בינינו קשר חזק והוא תמיד שם, עוזר כשקשה. לא קל לראות אותו פעם בחצי שנה, אבל ברמה מסוימת, הוא תמיד נמצא איתי".

לסימאונה ג'וניור יש אזרחות כפולה, ארגנטינאית וספרדית. אבל לרגע לא היה לו ספק איזו נבחרת הוא רוצה לייצג: "הלוואי שאוכל לתרום לארגנטינה כמו שאבא שלי תרם. למרות שהוא לא כבש יותר מדי...", הוא אמר לאחר הזכייה בקופה אמריקה לנבחרות צעירות. אם דייגו לא כבש יותר מדי, נראה שג'יו להוט להשלים את כל הפערים המשפחתיים. זה היה טורניר אדיר עבורו, מבחינה קבוצתית כמובן, אבל גם ברמה האישית.

הוא פתח עם צמד ב-2:5 על אקוודור וכבר אחריו הצהיר: "אני רוצה להיות מלך השערים של הטורניר הזה". אחר כך הגיעו עוד צמדים, ב-2:6 על פרו וב-0:3 על בוליביה בשלב המוקדם. בבית הגמר הוא שוב כבש מול פרו (0:2) והוסיף עוד שניים נגד פרגוואי (0:3). באותו משחק, ג'יו גם פספס פנדל ואיתו את ההזדמנות לשבור את השיא ולהפוך לשחקן שכבש הכי הרבה שערים עבור ארגנטינה בטורניר בודד של הקופה לנבחרות צעירות. את המקום הראשון הוא חולק כעת עם לוסיאנו גאלטי, שסיים עם תשיעייה בטורניר בו הנבחרת זכתה ב-1999. את התואר הרביעי של ארגנטינה בקופה, האחרון שלה עד השבוע שעבר, עזר להביא פרננדו קבנאגי, שכבש שמונה שערים בטורניר של 2003. הקריירה של השניים הללו לא ממש המריאה מאז וסימאונה יצטרך להיזהר מגורל דומה.

את רוב השערים שלו בטורניר, מלבד אחד בנגיחה יפה, כבש סימאונה באחת משתי דרכים: דחיקות מקרוב, תוך שהוא מפגין קריאת משחק חכמה ויודע להסתער ברגע הנכון על כדורים שמטיילים ליד השער או השתלטות טובה ובעיטה מהירה תוך כדי תנועה. הוא אולי הילד של דייגו ואולי צריך לקחת דוגמה מבאטיסטוטה, אבל הסגנון מזכיר לכולם את פיפו אינזאגי. ההעפלה לחצי גמר הקופה סידרה לארגנטינה מקום במונדיאליטו, שייפתח בניו זילנד בעוד כשלושה וחצי חודשים. בנבחרת חולמים על זכייה שביעית בתואר היוקרתי, ראשונה מאז 2007. עם הסגל הנוכחי ואם סימאונה ישמור על הכושר הזה, זה בהחלט נראה אפשרי.

הזכייה בקופה גם תתן לארגנטינה אפשרות לעוד תואר, לאחר שהנבחרת הבטיחה את מקומה באולימפיאדת ריו 2016. הבוגרים פספסו ברגע האחרון זכייה על אדמת ברזיל במונדיאל, הילדים ינסו לעשות זאת במקומם. "השערים של ג'יו סללו את הדרך לנבחרת שלנו. הילד של צ'ולו זוכה עכשיו לכל התהילה, ובצדק", נכתב אחרי המפגש מול פרגוואי באתר ההתאחדות הארגנטינאית.

מיד לאחר הזכייה בטורניר, צ'ולו פרסם בחשבון הטוויטר שלו תמונה של ג'יו, במדי הנבחרת, כשהוא מציג ביד אחת את מדליית הזהב וביד השנייה את הגביע לכובש המצטיין: "למאמץ הגדול ולעבודה יש את הגמול שלהם, ילד. תהנה מזה עם הקבוצה שלך", כתב המאמן/אבא. ג'יו אמר בחיוך: "אם הוא היה מאמן נגד הנבחרת שלנו, הוא בטח היה סוגר מאחור ויוצא למתפרצות". מיד לאחר מכן הוא הוסיף: "אני גאה להיות הבן של אבא שלי. הוא כל כך חשוב לכדורגל העולמי והוא מהווה דוגמה עבורי. התואר הזה מוקדש גם לו".

אז מה עכשיו? על החוזה המקצועני הראשון שלו, סימאונה ג'וניור חתם מול ריבר כבר בגיל 16. שנה וחצי לאחר מכן הוא זומן לסגל הקבוצה הבוגרת לראשונה. לאחר אימון הפתיחה במחנה טרום העונה, הגיע ה"זובור" המסורתי שעורכים שחקני הקבוצה לילדים החדשים. ג'יו ושלושה מחבריו קיבלו מהבלם ג'ונתן מיידנה תספורות הזויות במיוחד, כאשר זו של סימאונה הייתה האיומה מכולן ואף זיכתה אותו בתואר הלא-רשמי-אך-מפוקפק בתקשורת הבריטית: "התספורת הגרועה בתולדות הכדורגל העולמי". באתר של ריבר נכתב אז: "לא קל להגיע לשחק במדי הקבוצה הבכירה של ריבר פלייט. הצעירים מחכים לזה וכשזה קורה, השחקנים הבוגרים מחכים להם, עם המספריים. זה טקס הטבילה שלהם".

מי שנתן לסימאונה את הצ'אנס הראשון היה המאמן רמון דיאס. הופעת הבכורה אומנם הסתיימה עם הפסד 1:0 לחימנסיה לה פלאטה ופספוס גדול של סימאונה, שהחמיץ נגיחה מקרוב, אך ההמשך היה טוב יותר והחלוץ הצעיר כבש את שערו הראשון ב-0:3 על טיגרה בספטמבר 2013. לצערו של סימאונה, מאז הגיעו לריבר כמה חלוצים מנוסים ו-ותיקים ממנו והוא נדחק מעט לאחור ברוטציה. למרות זאת, במאזן שלו כבר אפשר למצוא זכייה באליפות אחת ובקופה סודאמריקנה, שם כבש שני שערים ושיחק 90 דקות בחצי הגמר הראשון והסוער מול בוקה, שהסתיים ב-0:0 בחוץ.

"אני צריך לנסות ולזכות במקום בין כל הענקים של ריבר", אמר עם החזרה לבואנוס איירס, אחרי הזכייה בקופה, "ברור לי שתמיד יגיעו לקבוצה הזו שחקנים גדולים ולכן אני וכל החבר'ה הצעירים חייבים להרוג את עצמנו בכל אימון. אני יודע שיש התעניינות בי מסביב, אבל זה עוד לא הזמן לחשוב על זה, למרות שמפתה לחשוב על מקומות אחרים. כרגע זה הזמן להקדיש הכול לריבר ולהילחם על המקום שלי בקבוצה, אבל אני גם חייב לחשוב על דקות המשחק שלי".

חברו הטוב ביותר של סימאונה בריבר ובנבחרת הצעירה, טומי מרטינס, אמר השבוע: "לדעתי ג'יו ישחק באתלטיקו בקרוב מאוד, מאוד. הוא חלוץ כובש, לוחם. אם הוא מגיע לשתי הזדמנויות, אתה תראה שני שערים. בדרכים רבות הוא מזכיר את אבא שלו, מלא תשוקה". מרטינס גם גילה: "אנחנו רואים ביחד בארגנטינה את כל המשחקים של אתלטיקו. ג'יו עצבני, הוא צועק על הטלוויזיה".

לסימאונה יש חוזה בריבר עד סוף העונה הבאה, אבל הדיבורים על מעבר לאירופה ואולי אף הצטרפות אפשרית לאבא באתלטיקו הולכים וגוברים. סעיף השחרור שלו נקבע על 15 מיליון יורו. לא זול, בטח עבור ילד בן 20 שעוד לא ממש הוכיח את עצמו, אבל גם לא משהו שירתיע מועדונים גדולים, שיכולים לנסות לפתות גם את דייגו דרך הילד. שיתוף הפעולה הטוב ביותר של ג'יו בנבחרת בקופה אמריקה החולף היה עם אנחל קוראה, שסיפורו המדהים שווה כתבה נפרדת. קוראה, שהתגבר על גידול בלב וניתוח מסובך, עשה קאמבק מדהים והוכתר כשחקן המצטיין של הטורניר. לפני כחצי שנה, אתלטיקו רכשה אותו מסן לורנסו תמורת 7.5 מיליון דולר והרוחיבלאנקוס כבר מפנטזים על שחזור שיתוף הפעולה בין שני הארגנטינאים הצעירים והתוססים תחת שרביטו של דייגו סימאונה. ראיו וייקאנו כמעט הביאה את שניהם בינואר, אבל העסקה נפלה ברגע האחרון.

אבל יכול להיות שגם אם ג'יו יגיע למדריד, הוא לא ימצא שם את אבא שלו על הקווים ליותר מדי זמן. במהלך הקופה התראיין הילד ל"גאזטה דלו ספורט" האיטלקי וסיפר: "יכול להיות שאבא שלי יחזור לאיטליה, לאמן את אינטר. הוא אוהב את הקבוצה הזו בלב ובנשמה שלו. כשהוא יסיים באתלטיקו, אולי הוא יעבור לשם. כרגע טוב לו במדריד, אבל הוא אף פעם לא שוכח את הקבוצות שהוא שיחק בהן".

בין אם זה יקרה בקבוצה של אביו או בין אם דרכיהם יישארו מפוצלות, ג'יו סימאונה בהחלט יכול להפוך לכוכב באירופה. לאבא דייגו היו המון תכונות נהדרות כקשר, אבל לג'יו יש חדות טובה יותר מול השער ויש שיגידו שגם קצת יותר כישרון טבעי: "אני רוצה לכתוב את ההיסטוריה שלי", אמר בראיון ל"קלארין" הארגנטינאי, "בגלל זה אני כל כך נרגש מהזכייה בקופה הזו, כי הדרך חשובה מאוד וזה הפרס על כל העבודה הקשה. אני יודע שהטורניר הזה ייתן לי הרבה דברים חיוביים, אבל עכשיו גם הציפיות יעלו וצריך לעמוד בהן. אבא שלי משנה את הכדורגל בעולם ומשפיע על דרך החשיבה של כל מאמן, קבוצה או שחקן. גם שלי. המון אנשים אוהבים אותו וכשאני מגיע לראות משחק שלו, אני מוצא את עצמי שר עם כל הקהל 'צ'ולו, צ'ולו סימאונה".

לטוויטר של עידן ויניצקי