סופרבול 49 הוא גם הזדמנות מצוינת למדור "בין המספרים" להיפרד מהעונה הנהדרת הזו עם הכנה למשחק וניתוח מקדים, תוך התמקדות במאצ'-אפים הבולטים שיכולים להשפיע על התוצאה. כאשר שתי קבוצות כל כך טובות כמו ניו אינגלנד וסיאטל לוקחות חלק במשחק כזה, ישנם הרבה מאוד מאצ'-אפים כאלה, שעשויים להתברר כמכריעים. לקראת המפגש, אפשר לזהות שני סוגים בולטים: מאצ'-אפ בין נקודות החוזק של כל אחת מהקבוצות ומאצ'-אפ בין נקודות חוזק של קבוצה אחת לנקודות תורפה של השנייה.
מאצ'-אפ הצד החזק: הגנת המסירה של סיאטל מול התקפת המסירה של הפטריוטס
הנתונים: בבחינת המדדים המורכבים יותר ופחות, מדובר על קרב בין שתי ענקיות, כל אחת בחלקה. הגנת המסירה של סיאטל מדורגת ראשונה ביארדים באוויר וטופ 5 בשאר הקטגוריות, כולל במקום השלישי ב-DVOA. מולה תתייצב התקפת המסירה של הפטריוטס (מקום חמישי על פי DVOA, ראשונה בטאצ'דאונים וטופ 10 במרבית המדדים).
המפתח: ארל תומאס וקאם צ'נסלור מול רוב גרונקובסקי וג'וליאן אדלמן
התקפת הפטריוטס מבוססת בראש בראשונה על היכולת לייצר מיס-מאצ' ויתרונות באחד על אחד של גרונק (בלתי עציר, לא משנה מי שומר עליו) או אדלמן ו-ורין מול סייפטים או ליינבקרים. בהיעדר משחק עומק איכותי, בריידי מצטיין במציאת התופסים שלו ל-Underneath ראוטס, כלומר בין השביעייה הקדמית לסקנדרי. סיאטל מצדה, טובה מאוד במניעת משחק כזה. היא עושה זאת באמצעות הליינבקרים המהירים והאתלטים שלה, ווגנר ורייט, שמכסים את מרכז המגרש ובעיקר בעזרת שני הסייפטים, תומאס וצ'נסלור (שנתן משחק ענק בסופרבול הקודם). היכולת של צ'נסלור למנוע מגרונק את הריצות הפנימיות ב-Seam ראוטס או להקטין את הנזק שיעשו אדלמן, ורין ודני אמנדולה בקרוסינג וסלאנטס יהיה המפתח מבחינת הגנת סיאטל.
במקביל, הפאס ראש של הסיהוקס יהיה חייב להפעיל לחץ ולהטריד את בריידי ברצף במטרה להקשות עליו בנייה של קצב למשחק ההתקפה, כזה שיוביל לנקודות. הפציעה של התאקל מיביין תקשה מעט על החלק הפנימי של קו ההגנה ללחוץ את קו ההתקפה של הפטריוטס ולכן הלחץ יצטרך לבוא בעיקר מברוס אירווין (6.5 סאקים), מייקל בנט (7 סאקים) ואווריל (5 סאקים). אם קו ההתקפה של הפטריוטס יעניק לבריידי מספיק זמן, הקושי של הסקנדרי בעצירת התופסים במרכז המגרש יהיה גדול הרבה יותר.
מאצ'-אפ הצד החלש והחזק 1: התקפת המסירה של סיאטל מול הגנת המסירה של פטריוטס
הנתונים: לעומת המאצ'-אפ הקודם, במקרה הזה מדובר על עימות בין הפכים. בעוד הגנת המסירה של הפטריוטס טובה (מקום 12 ב-DVOA) ונהנית משחקנים מעולים כמו דרל ריוויס ודווין מקורת'י, התקפת המסירה של הסיהוקס בינונית (מקום 27 ביארדים, מקום עשירי ב- DVOA) ונגזרת בעיקר מהצלחת משחק הריצה.
המפתח: ראסל ווילסון מול הליינברקים של הפטריוטס
בגמר ה-NFC ווילסון היה נורא עד לדקות האחרונות של המשחק וההארכה. חוליית התופסים שלו אינה מהמובילות בליגה ומול ריוויס, ברנדון בראונר ומקורת'י, לקוורטרבק יהיה קשה מאוד להפעיל את ההתקפה. הגנת הפטריוטס חלשה יותר מול שחקי מרכז המגרש כמו טייט אנדים (מקום 30 מולם ב-DVOA) ו-ווילסון יהיה חייב לנצל זאת כדי להוציא משהו מהתקפת המסירה שלו. גם הפאס ראש של הפטריוטס לא דומיננטי (מקום 13 בסאקים ו-19 בשיעור הסאקים) ובאמצעות יכולת הסקרמבל הנהדרת שלו, ווילסון יהיה חייב למצוא את החורים בכיסוי.
מאצ'-אפ הצד החלש והחזק 2: התקפת הריצה של סיאטל מול הגנת הריצה של הפטריוטס
הנתונים: התקפת סיאטל מתחילה מהריצה ומבוססת כמעט לחלוטין על היכולת של לינץ' ו-ווילסון (לינץ' ראשון ב-DVOA לרצים). הפטריוטס חלשים יותר באספקט זה (מקום 20-28 במדדים מורכבים של הגנת הריצה, מקום 14 ב-DVOA), ויצטרכו לנטרל או לפחות להאט את משחק הריצה הטוב בליגה, שעומד על ממוצעים של 172 יארד למשחק ו-5.2 יארד לנשיאה.
המפתח: ג'יימי קולינס ודונטה הייטאוור מול לינץ'
ההעפלה של סיאטל לסופרבול נבעה לא מעט ממשחק מצוין של לינץ' נגד הפאקרס והתעוררות של ווילסון על הקרקע, שהחזירה את ההתקפה לחיים. המרכיב המרכזי של תכנית המשחק של הסיהוקס הוא השימוש בריד אופשן יחד עם זון בלוקינג. מדובר על חסימות קו ההתקפה שאינן אחד על אחד, אלא יוצרות שטח נקי משחקני הגנה שהרץ אמור לנצל. הריד אופשן הינו מערך מורכב, אבל הוא בעיקר מייצר איום ריצה כפול, לרץ ולקוורטרבק. להגנה הנערכת מול שיטה זו חשוב מאוד להקפיד שכל שחקן יחסום את הנתיב שלו ולא ינסה לאלתר מהלך, שכן צעד מוטעה עלול לייצר נתיב פנוי עם הרבה שטח לריצה. ההצלחה של סיאטל בשימוש במערך זה בלטה בניצחון על גרין ביי. במקרים הבודדים בהם הליינבקרים של הפאקרס טעו באחריות שלהם, הם רדפו אחרי הכדור והשאירו הרבה מרווח ללינץ' ולווילסון. בסופרבול, האחריות למקרה הזה תיפול על קולינס והייטאוור, שניים מהליינבקרים הטובים בליגה. לשניהם אחריות רבה גם בעצירת לינץ' בשכבה השנייה וגם בנטרול ווילסון מריצות משמעותיות (אחד מהם יהיה כנראה ה-SPY על בליצ'יק).
מבחינת סיאטל, מדובר על המאצ'-אפ המשמעותי ביותר. משחק הריצה יעניק לסיהוקס שליטה בקצב ובשעון וישאיר את בריידי זמן רב על הספסל, מה שיקשה עליו לייצר מומנטום. משחק הריצה גם מבוסס על שני השחקנים המרכזיים של ההתקפה, ווילסון ולינץ', עליהם ירצה פיט קארול לסמוך במשחק כה חשוב.
אקס פקטורס
אחרי כל כך הרבה משחקים ושעות וידיאו ששני צוותי האימון בחנו, קשה לחשוב על הפתעות או גורמים משמעותיים שעשויים להשפיע על המשחק. למרות זאת, חשוב לקחת בחשבון את משחק הספיישל טימס, בו לפטריוטס יתרון ניכר (מקום חמישי לניו אינגלנד מול 19 לסיהוקס על פי DVOA). סיאטל נקלעה לפיגור מול גרין ביי לא מעט לאור כשלים של הספיישל טימס, בעוד הפטריוטס החלו את הכתישה של הקולטס על בסיס מהלכי ספיישל טימס מוצלחים. מעבר לכך, גם הפתעות של שני מאמנים מלאי ניסיון כמו קארול ובליצ'יק, שכבר שלפו לא מעט שפנים במהלך הפלייאוף הזה (הטעיית שער השדה של סיאטל, מערך ארבעת שחקני הקו של הפטריוטס מול הקולטס והרייבנס, המסירה של אדלמן לאמנדולה ועוד), יכולה להכריע. ייתכן כי במצב נואש או ברגע בו אחד מהם יזהה את ההזדמנות, נזכה לעוד מהלך יוצא דופן שישנה את המשחק.
אז מה יהיה?
מרבית המומחים והמנתחים חצויים בדעתם לגבי זהות המנצחת: הליין בוגאס נע בין הקבוצות לכל אורך השבועיים האחרונים והתייצב על אחד לניו אינגלנד, כך שבפועל אפשר לומר כי על הנייר שתי הקבוצות שוות. גם ניתוחים מורכבים אחרים הצביעו על שוויון כמעט מלא בין הצדדים. על בסיס הניתוח שהובא כאן, להגנת הפטריוטס יתרון קל מול התקפת סיאטל וזה יהיה הגורם שיכריע בסופו של דבר קרב צמוד בין שתי ענקיות.