כדי להצליח בNFL- כדאי שתהיה כימיה בין המאמן לקוורטרבק שלו. ביל בליצ'יק וטום בריידי הם דוגמה מצוינת לכך. בליצ'יק לא נהנה מהצלחה גדולה לפני שבריידי נטל את המושכות בניו אינגלנד, אבל מאז הם אולי הצמד מאמן-קוורטרבק הטוב בהיסטוריה, בוודאי שהטוב ביותר מאז ביל וולש וג'ו מונטנה בסן פרנסיסקו.
בליצ'יק את בריידי לא מריצים משחק פשוט. המהלכים שלהם, שמבוצעים בדרך כלל בשלמות, כוללים מרכיבים רבים ושונים. "הרבה מאוד חלקים נעים", אמר הפרשן פיל סימס במהלך שידור גמר ה-AFC. הפאטס ידועים בקריאת מהלכים מלאי השראה ותחבולה ושני המהלכים הבאים מדגימים זאת. כל מהלך נבנה על בסיס מהלך אחר. הראשון, דאון שלישי ושישה יארד, 4:10 לסיום הרבע השני, על קו ה-36 של ניו אינגלנד. הפטריוטס נערכו עם שלושה תופסים וטייט אנד, כאשר בריידי בשאט גאן ולצדו הרץ לגארט בלאנט.
לפני הסנאפ, החל התופס ג'וליאן אדלמן לנוע מהצד הימני הרחוק של המערך לכיוון האמצע.
שני התופסים הפנימיים יצאו למסלולים על התפרים ואדלמן, שהגיע בתנועה כמעט עד הטייט אנד, החל מסלול קרוס מאחוריהם, כך שהם היוו "חסימה נעה" עבורו.
בריידי ידע בדיוק לאן יילך הכדור וחיכה לאדלמן, כאשר מבטו מופנה באופן ברור למרכז המגרש. ואכן, אדלמן היה שם, פנוי לגמרי והפטריוטס שוב "הזיזו את השרשראות".
נעבור לדרייב הראשון של המחצית השנייה. הפטריוטס שוב בדאון שלישי. הפעם לשני יארד מקו ה-21 שלהם. זה היה מהלך קריטי, בדרייב קריטי. ניו אינגלנד הובילה 7:17 ועצירה של הקולטס הייתה פותחת את המשחק. הפטריוטס התייצבו במערך דומה מאוד לזה שבו השתמשו במהלך שהוצג למעלה, כאשר אדלמן הרחק "בחוץ" בצד ימין ומתחיל בתנועת "מואשן" לפני הסנאפ.
כמו קודם, אדלמן מתחיל בתנועה (מואשן) לפני הסנאפ
הוא מתייצב מאחורי ברנדון לאפל (מספר 19) ודני אמנדולה (מספר 80) במערך "טריפס" צפוף (אותו סוג מערך שעזר לבן רות'ליסברגר מפיטסבורג לשבור שיאים במסירות לטאצ'דאונים השנה) וברגע הסנאפ מתחיל לרוץ מאחוריהם את אותו מסלול שרץ קודם.
ברגע הסנאפ, אדלמן החל לרוץ את אותו מסלול שרץ קודם. השומר שהופקד עליו, גרג טולר (מספר 28, בעיגול האדום) הוא שחקן מלא ניסיון ולא קל לעבוד עליו. הוא זיהה את המהלך וידע שאדלמן הולך לרוץ מסלול קרוס. בריידי עשה את תפקידו באופן מושלם ומבטו חיכה לאדלמן במרכז המגרש.
אלא שהפעם אדלמן חתך החוצה ונותר פנוי לחלוטין.
ניתן לראות שבריידי התמהמה עם המסירה והמשיך להוביל את טולר עם עיניו על מנת לאפשר לאדלמן לקבל את הכדור בשטח פתוח, הרבה מעבר לקו הדאון הראשון.
אדלמן תפס וביצע הטעיה לטולר, בדרך למהלך של 23 יארד בדרייב מופתי, שהסתיים עם הטאצ'דאון של שחקן הקו נייט סולדר.
חזקים גם ביסודות
ה"פליי אקשן פאס" הוא אחד המהלכים הכי קלאסיים בפוטבול ומבוצע על ידי קבוצות רבות, בכל הרמות של המשחק. במהלך הזה, קבוצת ההתקפה מנסה להטעות את ההגנה לכך שתחשוב שמבוצע מהלך ריצה, אולם הקוורטרבק שומר על הכדור ומחפש בסופו של דבר את המסירה. ביל וולש אמר על המהלך הזה שהוא "המהלך היסודי האחד שעושה הכול על מנת לסתור את העקרונות הבסיסיים של ההגנה והכלי הטוב ביותר לנצל הגנה ממושמעת". רבים סבורים שהצלחה במהלך הזה דורשת משחק ריצה אפקטיבי, אבל זו לא המציאות. להיפך. ביצוע יעיל שלו משמש קבוצות רבות לשפר את משחק הריצה במהלכים הבאים.
הפטריוטס כמו במקרים רבים, ביצעו את הפליי אקשן פאס בשלמות, כאשר ניצבו בדאון ראשון על קו 36 היארד של אינדי, כשש דקות לסיום הרבע השלישי.
בריידי החל את המהלך כשהוא מתחת לסנטר, עם רץ אחורי בודד, בלאנט (מספר 29). בשביל "למכור" את התחמון כהלכה, ביצעה ניו אינגלנד "משיכה" של התאקל הימני, דבר שנעשה פעמים רבות במהלכי ריצה בהם נדרשת עזרה ותוספת כוח בפתיחת הצירים עבור הרץ. במקרה הזה, התאקל הימני הוותיק והמצוין סבסטיאן וולמר עזב את עמדתו בצד ימין והצטרף לסנטר ולגארד השמאלי במרכז ובכך סימן להגנה שתידרש עזרה בעצירת הריצה.
גם בריידי שיחק את תפקידו באופן שהיה מזכה אותו במועמדות לאוסקר
הגנת הקולטס, שספגה תבוסות קשות בארבעת משחקיה האחרונים נגד הפטריוטס, בעיקר בגלל משחק ריצה אגרסיבי, לא הייתה מוכנה לתת לבלאנט לחגוג שוב, בלעה את הפיתיון והשאירה את התופס היעיל אדלמן פנוי לבדו במרכז המגרש
כדורים
סיפור הכדורים שרוקנו להם את האוויר לא ברור והאמת, גם לא ממש היה משנה את התוצאה, אבל מה שבטוח הוא שבמהלך שהגיע לפני הפליי אקשן פאס הזה, מהלך של דאון שלישי ושבעה יארד שהסתיים במסירה של בריידי לסלוט רסיבר בגובה של בית, משקל של טנק ומהירות של מטוס, אחד רוב גרונקובסקי, הפאטס השתמשו בכדור טניס...