טרגדיה של טעויות, רק ככה אפשר להסביר את מה שקרה לגרין ביי בסיאטל ביום ראשון. ההתפשרות על שער שדה ברבע הראשון, כשהכדור נמצא אינצ'ים מהאנדזון. הירידה לדשא של מורגן בארנט, אחד הסייפטים הטובים בליגה, בעקבות הוראה שקיבל מג'וליוס פפרס הוותיק, במקום להחזיר את החטיפה שלו רחוק מאוד, אולי אפילו כל הדרך. קריאת המהלכים השמרנית/פחדנית לקראת הסיום. הטעות של ברנדון בוסטיק, שהיה צריך לחסום את שחקני הסיהוקס, אבל ניסה להיות גיבור. הא הא קלינטון דיקס, שהיה מעולה עד שאפשר ללוק ווילסון לתפוס את ההייל מרי של ראסל ווילסון בהמרת שתי הנקודות. והכי גרוע, ה"קאבר 0", בלי סייפטי עמוק, במהלך שגמר את המשחק.
אבל הסיפור בכלל נמצא בצד המנצח. סיאטל נלחמה עד הכדור האחרון, לא ויתרה לרגע ובסופו של דבר, זכתה בכרטיס המיוחל לסופרבול. אז איך בעצם זה התאפשר?
הדרייב שהוביל למהפך החל מקו ה-48 של הסיהוקס לאחר תפיסת האונסייד על ידי הרוקי כריס מת'יוז, תופס שלא נבחר בדראפט אלא "נאסף מהרחוב" על ידי הקבוצה וענה עם מהלך מדהים ברגע האמת. ראסל ווילסון המשיך משם, באותה צורה בה סיים את הדרייב הקודם (ריצה לאנדזון), עם ריצה ל-15 יארד, שהמשיכה את המומנטום האדיר שסיאטל בנתה באותן דקות. מרשואן לינץ' סיפק עוד גיחה לשני יארד והמשחק יצא להפסקת שתי הדקות, שאחריה מסירה קצרה של ווילסון לווילסון סידרה לסיאטל דאון ראשון על קו ה-24 של גרין ביי.
סיאטל נערכה בשאט גאן, עם טייט אנד אחד ורץ אחורי בודד, לינץ', החיה (מספר 24) שנעמד בצדו הימני של הקוורטרבק, אך לא צמוד אליו.
המרחק בו נעמד לינץ' מווילסון אפשר לו לקבל את הכדור ולחדור את קו ההגנה של גרין ביי כשהוא כבר במהירות גבוהה, כזו שמקשה על ההגנה לעצור אותו. אלא שלינץ' בקושי נתקל בהתנגדות, כי אז נכנסו לפעולה שני שחקנים מהסוג שכמעט לא שומעים עליהם, שחקני הקו. "המכוערים הגדולים", הסנטר מקס אונגר (מספר 60) והגארד השמאלי ג'יימס קרפנטר (מספר 77) ביצעו חסימה כפולה על שחקן קו ההגנה של גרין ביי, מייק דאניאלס ופתחו עבור לינץ' מעבר רחב ידיים.
עבודתם של השניים לא הסתיימה כאן. בעוד קרפנטר נשאר עם דניאלס, עבר הסנטר אונגר לחסום את איי ג'יי הוק, אחד הליינבקרים הטובים בליגה ומעמודי התווך של הגנת גרין ביי, שניחן בחושים של טורף ויודע בדיוק היכן עליו להיות על מנת לעצור את לינץ'. על כך בדיוק בנו בסיאטל כאשר תכננו את המעבר של אונגר מדניאלס אליו.
המהלך הסתיים בטיול קצר בפארק ל-24 יארד וטאצ'דאון מצד לינץ'. המצלמות הופנו אליו, אבל התהילה שייכת לשני שחקני הקו שאפשרו לו זאת.
איך ממירים דאון שלישי
הדבר הכי חשוב בפוטבול זה להשיג טאצ'דאונים ולשים נקודות על הלוח. הדבר השני הכי חשוב? להמיר דאון שלישי. 11 פעמים בשלושת הרבעים הראשונים ניצבה סיאטל בפני דאון שלישי. היא הצליחה רק ארבע פעמים (36 אחוזי הצלחה בלבד), אבל מתחילת הרבע הרביעי והלאה הסיפור היה אחר לגמרי, עם ארבע מחמש (80 אחוזי הצלחה). אחת ההמרות הללו, קריטית במיוחד, הגיעה כשתיים וחצי דקות לתוך ההארכה בדאון שלישי ו-7 יארד לעבור על קו ה-30 של סיאטל.
גרין ביי נערכה באותו מערך שעבד לה היטב לאורך המשחק במצבי דאון שלישי, כאשר ארבעה שחקנים רצים אל הקוורטרבק, ארבעה נוספים שומרים באחד על אחד על ארבעת התופסים של סיאטל, ליינבקר אחד עוקב אחרי לינץ' ושני סייפטים בעומק, על "התפרים".
מגן הפינה קייסי הייוורד הופקד על דאג בולדווין, התופס הבכיר של סיאטל, שפרשנים רבים במהלך השנתיים האחרונות השתמשו בשמו על מנת לתאר את האיכות הירודה של חוליית התופסים אצל האלופה. הייוורד, שחקן שנה שלישית ומגן הפינה הרביעי בטבלת העומק של גרין ביי, כיסה את בולדווין "מבפנים החוצה" (רץ בין התופס לבין אמצע המגרש) באופן מעט מעורר תמיהה, שכן בצורה זו הוא למעשה ביטל את העזרה שיכול היה לקבל מהסייפטי שנמצא במרכז המגרש.
בולדווין לא חשף את הקלפים שלו עד שלב מאוחר מאוד יחסית, בו החל לחפש את הכדור באוויר. הוא סמך על ווילסון בעיניים עצומות ולמעשה כל שהיה צריך לעשות הוא לפשוט את ידיו קדימה ולחכות לכדור המדויק של הקוורטרבק שהשלים מהלך של 35 יארד.
המסמר האחרון
גרין ביי הציגה ברוב שלבי המשחק הגנה מצוינת, אבל עלתה למהלך שאחרי התפיסה של בולדווין במערך "קאבר 0", בו אין סייפטי בעומק. הייתה זו הפעם הראשונה במשחק בה גרין ביי השתמשה במערך הזה, שמאפשר לה לרוץ אל הקוורטרבק או לעצור את הריצה עם שישה או שבעה שחקנים, אך גם מפקיר את עומק המגרש. סיאטל התייצבה מנגד עם שני טייט אנדים, שני תופסים ולינץ' בחלק האחורי.
שש פעמים מסר ראסל ווילסון לג'רמיין קרס את הכדור במשחק. ארבע מהמסירות הללו נחטפו ואחת הסתיימה ללא תפיסה. אבל הפעם קרס ידע שאם הוא יצליח להתפנות והקוורטרבק ימסור אליו שוב, הוא יצליח לתפוס. השומר שלו, טרמון וויליאמס, פתח את העונה כאחד ממגני הפינה הטובים בליגה ולמרות שבהמשך העונה הוא נחלש מעט, דבר אחד ידוע לגביו וזה שהוא לא מאפשר יארדים אחרי התפיסה. אולי תתפוס עליו, אבל שם זה ייגמר.
כשווילסון ראה מולו את המערך שהציגה גרין ביי, הוא שינה את המהלך המקורי למסירה. קרס זיהה שאין סייפטי לעזרה ולקח את הצד הפנימי, כשהוא מאפשר לווילסון זווית מסירה אופטימלית. וויליאמס נצמד לקרס, שהקדים אותו בצעד, אבל ווילסון חיכה. רק כאשר ידע שקרס והכדור ייפגשו באנדזון, שיחרר ווילסון את הכדור ושלח את סיאטל לסופרבול.