ארץ אבות: יאסין ברהימי, האיש שהעדיף את אלג'יריה על צרפת

ציניקנים אומרים שצרפת היא הפייבוריטית לזכיה באליפות אפריקה. יש בזה משהו. אלג'יריה לא תשחק במדי טריקולור, אלא בירוק-לבן המסורתי שלה, אבל מבט על הסגל מגלה תמונה מדהימה. 16 מתוך 23 השחקנים שזומנו לטורניר שייפתח בשבת בגינאה המשוונית נולדו בצרפת, שניים נוספים הגיעו למדינה כילדים קטנים. חמישה בלבד, כולל שני שוערי ספסל, בילו חלק משמעותי מחייהם באלג'יריה ולא שיחקו מעולם בצרפת. תוסיפו לפאזל את המאמן הצרפתי המוערך כריסטוף גורקוף, שהחליף את ואהיד חלילהודז'יץ' הבוסני בתום המונדיאל, והמצב ברור.

אין כל הבדל בין רובם המוחלט של כוכבי אלג'יריה לבין שחקנים כמו זינדין זידאן וקארים בנזמה, ילידי צרפת ממוצא אלג'יראי שהעדיפו לייצג את המולדת שלהם ולא של הוריהם. נאמנות מוסלמים יוצאי צפון אפריקה בכלל וצאצאי אלג'יראים בפרט נבחנת בימים אלה בצרפת בזכוכית מגדלת, אחרי הטבח שביצעו האחים קואשי, צרפתים ממוצא אלג'יראי, במערכת העיתון שרלי הבדו. זה לא המקום לצלול עמוק לתוך הדיון בהשלכות הפוליטיות והחברתיות של פעולת הטרור, אבל כל אחד מהם מרגיש אותן היטב על בשרו.

הדילמה של כוכבים צעירים, כמו נביל פקיר, הפליימייקר המחונן של ליון שיצטרך להחליט בקרוב מאוד איזו נבחרת הוא מעוניין לייצג, הפכה להיות קשה עוד יותר. בעוד הקשר עצמו טען עד לא מכבר שהוא מרגיש צרפתי לכל דבר ולא חושב על שום אופציה אחרת, אביו התראיין בימים האחרונים בטלוויזיה האלג'יראית, נאלץ להדוף טענות על בגידה מצד בנו, והכריז שאלג'יריה היא הבית האולטימטיבי מבחינת כל המשפחה.

עבור שחקני הסגל האלג'יראי הנוכחי, השאלה הזו כבר שייכת לעבר. אחד השחקנים האחרונים שעשו את המעבר, בפברואר 2013, הוא יאסין ברהימי, אשר נחשב עד לא מכבר לאחת התקוות הגדולות של הכדורגל הצרפתי, וכעת מקוטלג דווקא כממשיך דרכו של רבאח מאג'ר. התחבולן, שיחגוג בעוד שלושה שבועות את יום הולדתו ה-25, נבחר לשחקן השנה באפריקה לשנת 2014 מטעם ה-BBC, וקשה להתעלם מהאירוניה שבדבר – הרי לפני פחות משנתיים הוא לא היה אפריקני כלל וכלל. יאסין רשם עשרות הופעות בנבחרות הצעירות של צרפת בכל הגילאים, ועכשיו הוא רוצה לזכות באליפות אפריקה.

אלא שכעת זה הזמן להפסיק לעסוק בלאום ולהתרכז ביכולת הספירטיבית נטו, כי ייתכן שאנחנו צופים בנסיקה מטאורית של כוכב בקנה מידה משמעותי ביותר. ניצוצות של גאונות טהורה ניכרו עליו עוד בילדותו בפרברי פריז, כאשר צפה בשקיקה בביצועים של זידאן ורונאלדיניו, חלם להיות כמוהם והתקבל לאקדמיה המפוארת קלרפונטן, בה למדו במהלך השנים כוכבים רבים, ביניהם תיירי הנרי. הכדרור שלו באמת הזכיר למחנכיו את זיזו, וההתלהבות היתה כה גדולה שפריז סן ז'רמן החתימה אותו עוד בגיל 14.

כעבור שנתיים, בעצת הוריו, הוא חתם בראן, שנחשבת לבית ספר טוב אף יותר, וגם מאפשרת באופן מסורתי קידום מהיר לצעירים לקבוצה הבוגרת. "ברהימי היה השחקן הטוב ביותר באקדמיה בפער עצום. הוא הוביל אותה לזכייה בתארים, והכישרון שלו היה ברור לכולם, כולל לעצמו. זה מה שהפריע לו – הוא הפסיק להתאמץ, האמין שהכול יבוא בקלות ונהיה שחצן", מספר העיתונאי המקומי בסטיאן לקלר.

השחצנות הזו הפריעה לברהימי מאוד בשלבים הראשונים. המאמן פרדריק אנטונטי הצהיר שהוא סומך לחלוטין על הכוכב הצעיר שלו כאשר הוא חזר מהשאלה בקלרמון מהליגה השניה ב-2010, וההתחלה אכן היתה מזהירה, אבל במקביל צצו הבעיות המוכרות. ברהימי לא ספר את חבריו, ניסה להכריע משחקים בעצמו בכל מצב וסבל מחוסר יציבות קיצונית. בסופו של דבר, לאנטונטי נמאס, והוא סיפסל אותו.

במקום ללמוד את הלקח ולהשתפר, ברהימי דאג לספר על תסכולו לכל עיתונאי שרצה לשמוע, וערער את האווירה בחדר ההלבשה. בשלב מסוים, החליטה הנהלת ראן שהיא פשוט לא מסוגלת לסבול יותר את המטרד והציבה את הקשר ברשימת ההעברות, רק כדי לגלות שלא היו קונים. דיווחים על אופיו הקשה של הצעיר הגיעו לכל מקום בצרפת, ואיש לא רצה להמר עליו.

כאן נכנסה לתמונה גרנדה. הקבוצה מאנדלוסיה, שנשלטת על ידי הבעלים של אודינזה, בעלת רשת הסקאוטינג המופלאה, הבחינה בהזדמנות נדירה. היא ניצלה את המצוקה של ראן, ארגנה בקיץ 2012 את ההשאלה של ברהימי לעונה של התנסות, והכניסה בחוזה אופציה לרכישה תמורת ארבעה מיליון יורו בלבד. זו היתה עסקה חלומית. המעבר לספרד סידר לברהימי את הראש, והוא הפך לשחקן קבוצתי וצנוע הרבה יותר. המחמאות לא איחרו לבוא, ובקיץ 2013 מימשה גרנדה את האופציה כדי לקבל להיט של ממש בעונה שעברה.

הסטטיסטיקה של ברהימי ב-2013/14 אולי לא התבטאה בכיבושים, אבל בכדרורים דורג הכוכב החדש במקום הראשון בליגה כולה, לפני ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. באפריל הוא הבקיע את שער הניצחון מול ברצלונה, והיכולת הווירטואוזית שלו על בסיס שבועי הביאה לו לבסוף את תואר שחקן העונה האפריקאי בספרד. בוולנסיה זעמו על כך – הם היו משוכנעים שחברו הצרפתי לנבחרת אלג'יריה, ספיאן פגולי, היה ראוי לפרס, והיה צדק לא מבוטל בטענה זו.

למעשה, יחסי הציבור ההרוסים בצרפת והשהות בקבוצה זרה סייעו מאוד לברהימי לקבל את ההחלטה על עתידו הלאומי. כאשר ניסתה ההתאחדות האלג'יראית לפתות אותו ב-2010, השיב הצרפתי שהוא זקוק לזמן כדי להכריע בנושא, כי היו לו תקוות מבוססות לגבי זימון לנבחרת טריקולור. ב-2013 זה כבר בקושי היה רלוונטי, אז הכוכב קפץ על ההזדמנות לשחק במונדיאל עם שועלי המדבר. הוא סייע לנבחרתו של חלילהודז'יץ' להעפיל לברזיל, ובגביע העולם עצמו הותיר רושם נהדר, גם אם רצה לשחק הרבה יותר.

לאכזבתו של ברהימי, המאמן הבוסני אהב מאוד לשנות את ההרכב ולהתאים אותו לכל יריבה. לכן נותר יאסין על הספסל במשחק הראשון נגד בלגיה, בו נדרשה משמעת הגנתית גדולה יותר. מול דרום קוריאה הוא היה על המגרש, ליהטט ללא הפסקה והתכבד לכבוש את השער הרביעי בניצחון 2:4. כעבור ארבעה ימים, הוא התייצב לקרב הגורלי נגד רוסיה, בו היתה זקוקה אלג'יריה לנקודה כדי לעשות היסטוריה ולהעפיל לשמינית הגמר – ובישל את שער השיוויון הגורלי בהגבהה מדודה לראשו של איסלאם סלימאני. חלילהודז'יץ' "תיגמל" אותו בניפוי מההרכב במפגש מול גרמניה, אבל ברהימי נכנס בדקה ה-78, הרוויח עוד חצי שעה בהארכה, והיה מצוין.

כעת גם מי שלא עקב בדריכות אחרי גרנדה ידע במי מדובר. ברהימי היה מבוקש מאוד בשוק ההעברות בקיץ, ולכן קצת מפתיע שפורטו הצליחה לשים עליו את ידה תמורת 6.5 מיליון יורו בלבד. מאמנה החדש, ז'ולן לופטגי הספרדי, הכיר היטב את האלג'יראי מהשנתיים בליגה הספרדית, והחליט לבנות את האימפריה שלו בדרגאו סביב הכישורים שלו.

כדי להדגיש עד כמה הוא חשוב לתוכניות, הציעה פורטו לברהימי את החולצה מספר 8, אותה לבש מאג'ר האגדי, ההוא שהבקיע את השער המיתולוגי בעקב בגמר גביע האלופות מול באיירן מינכן ב-1987. יש שחקנים שהיו מעדיפים להימנע מראש מהשוואה מסוג זה, אך האלג'יראי אהב את את האתגר. נכון לעכשיו, הוא עומד בו בגאווה. זה התחיל עם שער ובישול ב-0:2 על ליל במוקדמות ליגת האלופות, המשיך עם שלושער מול באטה בוריסוב, ומשחק נוסף של שער ובישול בבילבאו, וגם בתצוגות חלומיות בליגה הפורטוגלית.

האוהדים התאהבו בו ממבט ראשון, התפקיד באגף השמאלי מתאים לו כמו כפפה ליד, ולופטגי מאושר. "ברהימי משתפר עם כל יום שחולף, ואין לי ספק שימשיך להתקדם, בדרך להפוך לשחקן מושלם", הצהיר המאמן. אם (וזה אם גדול) השתן לא יעלה לו שוב לראש, השמיים הם הגבול מבחינת האלג'יראי, ובינתיים הוא מוכיח בגרות בראיונות לתקשורת. השמועות על עניין שמגלות בו קבוצות רבות, כולל פריז סן ז'רמן, נאפולי וטוטנהאם, לא גרמו לראשו להסתחרר, והוא הצהיר: "רק הגעתי לפורטו, ואני ממש לא חושב על עזיבה. כל שחקן חולם לשחק במועדון על, אבל יהיה צריך לבחור את העיתוי בקפידה".

ההערכה כלפיו תעלה עוד יותר אם יצעיד את נבחרתו לזכיה שניה בלבד בתולדותיה באליפות אפריקה. הטורניר הזה מתאפיין בדרך כלל בקצב נמוך, אבל עם ברהימי הדבר פשוט בלתי אפשרי. הוא מסוגל להצית את הדמיון, ושווה לעקוב אחרי שועלי המדבר. הצרפתים באמת מסוגלים לקחת את הגביע. כדי לעורר את התיאבון, צפו בביצועים האלה, עם ניחוחות של רונאלדיניו וזידאן, ותיהנו.