כך תבנו אלופת סיבוב ב-11.5 מיליון שקל: הפודיום של יוסיפון

מכבי תל אביב והפועל חיפה ייפגשו הערב בחצי גמר גביע הטוטו, ויסלח לנו גביע הטוטו, אבל זה עשוי להיות מפגש בין שתי קבוצות שיעשו היסטוריה.

נכון שפאקו אייסטרן כל הזמן חוזר על מנטרת הכדורגל ההתקפי? "מוכן לספוג שניים ולכבוש חמישה?" ובכן, המספרים מגבים אותו. מכבי תל אביב כבשה עד כה 33 שערי ליגה. בתקופה המקבילה אצל אוסקר ואצל סוזה, הצהובים עמדו על 27. ממוצע ההרשתות הנוכחי שלהם עומד על 2.54 למשחק.

קחו את כל העונות של כל הקבוצות מאז הקמת הליגה הלאומית ב-1955, והכניסו אותן לטבלה אחת גדולה (תודות לחברים מסטופקס ומדריבליסט, שאכן עשו את זה). מכבי תל אביב של פאקו, כרגע, מדורגת במקום החמישי באותה טבלה - מתוך יותר מ-800 קבוצות. במקום הראשון נמצאת הפועל פתח תקוה של 1959/60, עם 2.95 גולים למשחק. את ההישג הזה יהיה קצת קשה לשבור, אבל המקום השני, הפועל פתח תקוה של 55', 2.62 גולים למשחק, כבר באיזור. אם לא, הצהובים של אייסטרן בהחלט עשויים לציין שיא בעידן המודרני. אם יכבשו 2.58 למשחק - בהחלט אפשרי - ירשמו הישג שלא נראה כאן מעל 50 שנה.

בצד השני - מדבר. הפועל חיפה של ראובן עטר כובשת 0.53 שערים למשחק. ברשימה ההיסטורית, שלהזכירכם מונה יותר מ-800 קבוצות, רק 10 קבוצות רשמו שנים שחונות יותר. כולן סיימו את העונה במקום שממנו יורדים ליגה. הקבוצה שכבשה הכי מעט שערים בהיסטוריה מבלי לרדת ליגה היתה הפועל יהוד של 1981/82, עם 0.57 הרשתות. כך שההיסטוריה קובעת - אם האדומים לא יתחילו לכבוש, אפשר להתחיל לארוז.

ומתעודת השליש של העונה, נעבור לשלושת הסיפורים של השבוע.

רק לפני, כי חייבים, סיכום הסיבוב הצנוע של הפודיום.

השחקן:
זהב - ערן זהבי
כסף - מאור בוזגלו
ארד - דויד מנגה

המאמן:
זהב - ברק בכר
כסף - פאקו אייסטרן
ארד - אלישע לוי

הפורץ:
זהב - שחר הירש
כסף - שלומי אזולאי (בית"ר)
ארד - בן ביטון
ארד של ג'ודו - עומר דנינו

משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

תקציב שכר השחקנים של מכבי תל אביב הוא כ-50 מיליון שקל.

של מכבי חיפה כ-38 מיליון.

רדו עוד קצת, עוד קצת הרבה, ותגיעו לעירוני קרית שמונה. אלופת הסיבוב, מוליכת הליגה, המקבילה של ווינטרפל - מחזיקה בתקציב שכר שחקנים של 11 מיליון שקל וחצי. יש שם שקט, יש פסטורליות, יש שלווה ואין לחץ תקשורתי. הכול נכון. אבל הביטו בנתונים שנחשפים כאן והבינו - יש שם גאוני כדורגל שיודעים איך לבנות קבוצה ואיך לחלק עוגה.

בקרית שמונה, מספרים גורמים במועדון, מאמינים בעיקרון השוויוניות. אין כוכבים - לא באגו ולא בכיס. וכך, השחקנים הכי רווחיים - דויד מנגה וקאסיו פרננדס - לא משלשלים לבנק סכומים שגורמים לקנאה אטומית בקרב השאר. הכול קרוב, באופן יחסי.

דבר שחייבים לקחת בחשבון הוא שבקרית שמונה יש הקלות במסים, ולכן הנטו של רוב השחקנים גדול משל מקביליהם ברחבי הליגה. ועדיין, שרצקי צריך לשלם חשבונות מנופחים יותר עקב המרחק ממרכז הארץ - אם זה בהשתתפות בשכר דירה ובעיקר בדלק.

להלן כמה אנקדוטות שממחישות את (א) העין הטובה של שרצקי את בכר, (ב) את הבנייה המאוזנת של הקבוצה, (ג) ואת ההפרשים הגדולים בתקציב בין הקריה לבין יריבותיה.

* המציאות: תראו מי לא בטופ-10 של הקבוצה: וובה בראון, חן דילמוני, עאהד עזאם, אופיר מזרחי - ארבעה שחקנים שיותר מדי קבוצות היו מתחננות שיגיעו אליהן.

* קחו את הפועל תל אביב, למשל. תקציב שכר השחקנים של האדומים מגיע ל-10.7 מיליון שקל, רק 800 אלף שקל פחות משל קרית שמונה (11.5). התוצאות קצת שונות. הקריה במקום הראשון עם 74 אחוזי הצלחה. האדומים במקום השמיני עם 38%.

* ממוצע השכר בקרית שמונה: כ-380 אלף שקל. ממוצע השכר בהפועל תל אביב: כ-400 אלף שקל.

* גילי ורמוט (כ-2.5 מיליון), ישראל זגורי (1.1 מיל) ושי אבוטבול (1.05) משתכרים יותר מכל שחקן בקרית שמונה.

* שכרו של עדן בן בסט שווה לכ-70% משכרם כל 11 השחקנים שפתחו נגד מכבי תל אביב במפגש האחרון בין הקבוצות.

* ערן זהבי ועדן בן בסט מרוויחים יותר מכל הסגל של קרית שמונה ביחד.

* אם חואן טוריחו היה שחקן בקרית שמונה, הוא היה המשתכר הגבוה ביותר בקבוצה.

* ולקינוח: ברק בכר מדורג במקום התשיעי בדירוג שכר הבסיס של מאמני ליגת העל, כפי שפורסם בטור הראשון במדור. בטבלה הוא מדורג שמונה מקומות מעלה. ה"נפילות" הגדולות בקטיגוריה זו: ראובן עטר (14 בליגה; 6 בשכר בסיס) ואלון חרזי (13 בליגה; 8 בשכר).

לסיכום: בעלים אמידים כמו מיטש גולדהאר, יעקב שחר ואלונה ברקת לא גדלים על העץ. אבל השורות הללו מראות בבירור שלא צריך להיות מגה-מיליארדר כדי לבנות אימפריה מקומית. אפשר, בצניעות, ובעיקר עם עין לכדורגל ולביזנס, להשקיע באופן שפוי ולקבל אלופת סיבוב. ואולי אפילו יותר מזה.

דלה איינוגבה הורחק בגמר הגביע של 2010, ואוהדי הפועל תל אביב ידעו שאת התואר הזה הם יניפו אבל בצלחת האליפות לא יגעו. כי מכבי חיפה הרותחת בסך הכול היתה צריכה לנצח במחזור האחרון את בני יהודה, שתעלה בכלל עם השוער השני. רן קדוש. מי זה בכלל רן קדוש?

קדוש עלה לשחק בשבת ההיא בבלומפילד, וסיפק את אחת ההצגות המקומיות הכי גדולות במילניום. ה-1:1 הסנסציוני של בני יהודה בשילוב ה-1:2 של ערן זהבי בטדי קבע שהאדומים זוכים בדאבל, רק שמאז, הקריירות של שני גיבורי הערב צעדו בכיוונים מנוגדים.

במחזור האחרון, נגד הפועל באר שבע, מוחמד קנדיל נפצע וקדוש קיבל את הכפפות. בשבת, בהופעה הראשונה בהרכב, זו שוב מכבי חיפה. "סגירת מעגל, צחוק הגורל", קדוש אומר לוואלה! ספורט. "התגלגלתי בליגות נמוכות, ושוב אני מקבל את ההזדמנות מול אותה הקבוצה".

את האמת - עד כמה אתה מתרגש?

"תאמין לי אם אגיד לך שבכלל לא?"

לא.

"אז תאמין".

קדוש כבר לא ילד, בן 29. אחרי שגם הצ'אנס האחרון שקיבל מול מכבי חיפה לא סידר לו מסלול מואץ לקריירה זוהרת, הוא יודע שמשחק אחד לא משנה את החיים. גם אז, למרות התעניינויות הוא נשאר בבני יהודה ("איינוגבה היה אמור לחתום בהפועל תל אביב ובסוף זה לא יצא"), עבר להפועל חיפה ב-2011/12 ("הפסדנו והפסדנו ובסוף קאלה קיבל בחזרה את הצ'אנס והיה מצוין עד לסיום העונה"), ירד לאסי גלבוע בליגה א' ("רעננה הציעה וזה לא התאים לדרישות שלי ופתאום מצאתי את עצמי שם"). ושם זה לא טוב.

"פשוט לא הגיעה ההזדמנות", הוא מפרט. "קבלת ההחלטות שלי, ניהול המו"מ, הקבוצות - הכול לא היה כל כך מבריק. ובסופו של דבר, החלטה או שתיים לא טובות ואתה מידרדר עם הקבוצות ופתאום מוצא את עצמך במקומות הכי שחורים. גיליתי כמה קל זה לרדת ליגות וכמה קשה זה לעלות חזרה. למזלי, תפסתי את עצמי בידיים".

התפיסה מכוונת כנראה לעונה שעברה, בליגה א' דרום, הוא רשם עונה של 18 משחקים עם שער נקי, ונקלט שוב ברדארים הגבוהים יותר. כמו למשל של גיא לוי, מבני סכנין. הסוכן של קדוש, יעקב בוזגלו, מכיר טוב מאוד את המועדון, והשידוך הושלם.

וקנדיל לפניך.

"ידעתי לקראת מה אני בא. ידעתי שקנדיל יהיה שוער ראשון".

אז מה עושים, מחכים לפציעה?

"האמנתי שתגיע ההזדמנות, אם דרך פציעה או אם דרך דברים אחרים. האמנתי שיגיע הצ'אנס. והוא הגיע".

גיא לוי שהביא אותך כבר לא שם.

"הייתי שמח לעזור לו, אבל זה לא יצא".

ואז קנדיל נפצע בשבת האחרונה.

"עוד לפני המשחק הוא לא היה 100 אחוז. נכנסתי עם הרבה ביטחון, כמה כדורי עומק טובים, שתי בעיטות חופשיות של בוזגלו. השתדלתי לדבר, לכוון. להגיד שזה היה המשחק עם הכי הרבה עבודה? אני לא יכול להגיד את זה".

שלא לדבר שזה היה מול אלישע לוי, עוד מעגל.

"רוצה עוד אחד? אני שוב ביחד עם אלי כהן, שזרק אותי לפני שבע שנים מרעננה". קדוש היה שוער ראשון בקבוצה מהלאומית, "אבל הייתי ילד עקשן וחוצפן". הוא נכנס לכמה מריבות עם המאמן שלו, "ואמרתי כמה דברים לא במקום וקיבלתי את מה שמגיע לי".

בחזרה למה שקרה לאחר מאי 2010. קדוש עדיין מקבל ריקושטים מאותו ערב דרמטי. "כל הזמן", הוא אומר. "ארי שמאי יורד על ארבע ומנשק לי את הידיים בכל פעם שהוא רואה אותי. מנגד, כמובן, כל סיפורי מכבי חיפה למיניהם. כל אוהד מספר כמה הוא שנא אותי וכמה קילל אותי. יש לי שניים כאלה בקבוצה, אל תשכח", הוא אומר. נכון - עלי עוסמאן ומוחמד גדיר היו במכבי חיפה של אז.

השניים הרביצו בקדוש כמה קללות עסיסיות מאז שהגיע לסכנין בקיץ. "עלי לקח את זה קצת מעבר", השוער נזכר וצוחק: "הוא צעק לי 'איך לקחת לי 100 אלף שקל מהכיס?!'... מענק אליפות...". ולקראת השבוע הזה - כבר יש נאצות? "אני לגמרי מתנתק", הוא אומר. "לא עונה למספרים חסויים, חוסם הודעות בפייסבוק. כמו שאז באתי מוכן ומרוכז, גם עכשיו אני בא להיות הכי טוב שאני יכול".

איזו הצלה הכי אהבת במשחק ההוא?

"את היציאה נגד רפאלוב".

אתה יודע שיש כאלה שאומרים שיש לך חלק גדול בקריירות של אלי גוטמן, איתי שכטר, ערן זהבי, גילי ורמוט.

"למרות מה שכולם אומרים, אני לא חושב שהבאתי או מנעתי אליפות במשחק אחד. גוטמן, ורמוט, שכטר וזהבי עושים חיל לא בזכותי. הם המשיכו לשחק ואני דשדשתי".

זה היה ב-28 בנובמבר, במוסקבה, ושחקן הקולנוע מיקי רורק עמד לחזור לזירת האגרוף לאחר 20 שנות הפסקה. הוא העמיד בחדר ההלבשה מקדש של נרות, פסלים של קדושים והכי חשוב - תמונה של הכלבים שלו. הוא באבל על הצ'יוואווה שמתה לאחרונה, סיפר.

מיקי רורק הוא טיפוס שחובה לקחת אותו בערבון מוגבל. כמה מוכשר, ככה משוגע, ולהפך. הוא בן 62. כוכב קולנוע. עוד בשנות ה-80' זכה בפרסים על הסרט "דיינר", ו"סין סיטי" ב-2006 כבר משך עוד כמה עד השיא ב-2008, עם "המתאבק". הסרט, שבו רורק מגלם לוחם בהיאבקות הבידורית והמבוימת, הצעיד אותו ל-11 פרסים אישיים, כולל גלובוס הזהב ומועמדת לאוסקר.

עכשיו הוא בעיקר מוזר. נראה מוזר, מדבר מוזר. בין 1991 ל-1994 עזב את המסך הגדול בשביל הזירה, ולאחר שמונה קרבות - שישה ניצחונות ופעמיים תיקו - חזר לסרטים. ואז שוב דגדג לו. הוא ארגן קרב ראווה כקאמבק, באולם הקונצרטים במוסקבה. היה באזז, ולפי BBC, זה הכניס לא מעט כסף. רורק הסביר לטלוויזיה הרוסית מדוע חזר: "קורים אצלי דברים, אני חייב לשמור על עצמי מעצמי. ועבור בחור כמוני, עדיף לחיות בפחד מאשר להמשיך עם הבושה".

אז הוא נכנס לזירה לקרב ראווה (לא נחשב במאזן המקצועני) עם אליוט סימור, בן 29, והוא כזכור בן 62. מאזנו של היריב: ניצחון אחד, תשעה הפסדים. נו, באמת. הקרב היה מצחיק ומבדר, אבל מביך, ובסיבוב השני אליוט נפל פעמיים, ואחרי מכה לגוף לא קם. רורק ניצח, והתפרע כאילו שבר את טייסון ומייוות'ר ביחד. הוא באמת היה נראה טוב. טוב מדי?

כמה ימים לאחר מכן עלה החשד ב"דיילי מייל": הקרב היה מכור.

שני הצדדים הכחישו, וסימור החלש תירץ את הנפילות ב"היה לי חודש בלבד להתאמן". רק שאתמול, בלוס אנג'לס, סימור הצטלם ל-TMZ והודה: קיבלתי 15 אלף דולר כדי ליפול בסיבוב השני. מדוע חשף רק עכשיו, נשאל. השקר העיק עליי, ענה, ובמחנה רורק 'משכו את התשלום'.

ב"מייל" שפכו אמש את הכול: סימור הוא הומלס מקליפורניה שמבלה את רוב לילותיו בפארק הלאומי של פסאדינה ושאולי לוקה בנפשו. במחנה רורק עדיין מכחישים, אבל קרוב משפחה של סימור סיפר: "זה היה מכור, בבירור. הקפיצות מהחבלים, הידיים למטה, הם לא פגעו אחד בשני בכלל".

מקור באולם האימונים בקליפורניה שבו מתאמן רורק אמר ל"מייל": "גם אליוט מתאמן כאן לפעמים. הוא יריב מקצועי. כלומר, אתה משלם לו בשביל להפסיד. הקרב הזה הוא בדיחה", המשיך המקור. "מיקי צריך להפסיק להעמיד פנים שהוא היה טוב ולהמשיך בקריירת המשחק. מיקי זורק אגרופים כל כך איטיים, שתינוק יכול להתחמק מהם. לדעתי גם הוא עשה את זה בשביל הכסף. שיחזור לשחק".

קצת אירוני ששיאי הקריירה הקולנועית והספורטיבית של רורק זהים לחלוטין: זה היה מבוים, וזה היה מבוים.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il