ב-12 השנים האחרונות הגיעה סדרה אחת בוורלד סירייס למשחק שביעי, זו שבין סנט לואיס לטקסס ב-2011. לפני כן, זה קרה רק ב-2002. הקבוצה הביתית הגיעה בפיגור 3:2, ניצחה את משחקים 6 ו-7 וזכתה בתואר. המנצחת הייתה אנהיים איינג'לס. לקבוצה המפסידה קראו סן פרנסיסקו ג'איינטס.
12 שנים חלפו, וההיסטוריה, כך נראה, עמדה לחזור על עצמה. הג'איינטס באו לקנזס סיטי ביתרון 2:3 והתנפצו לכל עבר במשחק 6. מול קבוצה עם מגה-מוטיבציה, ביתיות ובולפן מוכשר יותר, נראה היה שהרויאלס יכולים לעשות את זה. אז, ב-2002, היה להם את אחד מגדולי החובטים בהיסטוריה, היום יש להם את מי שמסתמן כאחד מגדולי המגישים בהיסטוריה. אז הם היו בלי תואר אחד לרפואה מאז שעברו מניו יורק, לסדרה הזו הם הגיעו אחר שתי זכיות בחמש עונות. ובפלייאוף, אתם יודעים, הגשה וניסיון עושים את ההבדל. במקרה הזה, הגשה וניסיון של שחקן אחד.
למדיסון באמגארנר מלאו 25 קיצים באוגוסט ועל היד שלו כבר יש שלוש טבעות אליפות. זה לא שהמגיש מצפון קרוליינה היה דומיננטי בכל סדרות הפלייאוף שלו בקריירה - אוקטובר של 2012 היה בינוני ומטה עבורו, אף שבוורלד סירייס מול דטרויט הוא התעלה. אלא שההופעה שלו בפלייאוף 2014 לבדו מכניסה אותו להשוואות עם הגדולים מכולם. סנדי קופקס, רנדי ג'ונסון, בוב גיבסון, ג'ק מוריס, קורט שילינג ומדיסון במגארנר.
אין השוואה ראויה יותר. הוורלד סירייס הזה היה סדרה של איש אחד, כזה שייכנס לפנתיאון בזכות ההופעה של במגארנר. כמו בכל סדרת ספורט, הניתוחים המוקדמים קורסים. דיברו על קרב בולפנים ומלחמת רוטציות, אבל באמגארנר לבדו עשה את ההבדל. חמשת האינינגים שהגיש אחרי מנוחה של יומיים בלבד ימוסגרו בהיכל התהילה התודעתי לצד עשרת האינינגים של מוריס ב-1991, הגרב המוכתם של שילינג ב-2004, "סדרת יום הכיפורים" של קופקס בגמר של 1965 ועוד הרבה גולות כותרת שעיצבו את ההיסטוריה.
בייסבול הוא ענף מוזר 1. מצד אחד, בניגוד לפוטבול, הוקי קרח וכדורסל אין בו תקרת שכר. מצד שני, כבר 14 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה הצליחה קבוצה לשמור על התואר. בספורט שמורכב מכל כך הרבה פרטים קטנים קשה לייצר אליפות פעמיים ברציפות. רק כשמבינים את זה, מגלים את גודל ההישג של סן פרנסיסקו. הג'איינטס זכו בשלושה תארים בחמש עונות, משהו שאף קבוצה לא עשתה מאז היאנקיז של 1998-2000. הקרדיט מגיע, בראש ובראשונה, לג'נרל מנג'ר בריאן סביאן.
סביאן היה דמות שולית ונלעגת בספר "מאניבול" של מייקל לואיס, עוד אחד מקורבנות הטריידים של בילי בין. למעשה, הוא לא הפסיק לעשות טעויות בראשית דרכו, ועד 2010 זכרו לו את הטרייד ההוא שבו הביא את התופס איי ג'יי פיירזינסקי תמורת פרנסיסקו ליריאנו, בוף בונסר והקלוזר ג'ו ניית'ן. זה היה טרייד חד צדדי באופן מחריד, כזה שאפיין את הקריירה של סביאן עד אמצע שנות ה-2000. בעוד כולם לועגים והאוהדים גם דורשים את התפטרותו, הוא הצמיח חוות מגישים מפוארת, שניצניה החלו לפרוח עוד לפני הפרישה הכפויה של בארי בונדס והפכו ללבלוב של ממש אחריה. מ-2010 הלבלוב הזה החל לגדול פרא וצימח שושלת. כן, בבייסבול שלושה תארי אליפות בחמש שנים בהחלט עונים להגדרה של שושלת.
העניין הוא שבסן פרנסיסקו אין שום דבר מיוחד, לכאורה. בכל השנים הללו היא הייתה קבוצת התקפה ממוצעת. אולי יפתיע אתכם לשמוע, אבל גם בהגשה הג'איינטס לא נמנו עם הטופ שבטופ וגירדו בקושי מקום בעשירייה המובילה. ניסיונו של סביאן הוביל אותו לחשוב על השורה התחתונה. ממש כמו במסיבה, שבה יותר משחשוב עם מי שהגעת חשוב עם מי אתה חוזר, סן פרנסיסקו לא מאמינה בעונה הרגילה. היא צריכה להגיע לפלייאוף, ושם העסק מסתדר.
ואם לא, תמיד יש את העונה הבאה. DNA של קבוצה מנצחת.
בייסבול הוא ענף מוזר 2. קנזס סיטי לא הייתה בפלייאוף מ-1985 ולא הייתה שום סיבה להאמין שתעשה את זה השנה. הרויאלס היו מפוצצים בכישרון לא ממומש אלכס גורדון, אריק הוסמר, מייק מוסטקאס, בילי באטלר כולם טאלנטים מבטיחים שלא פרצו. למעשה, גם השנה המספרים שלהם לא היו מעוררי השראה. הרוטציה הייתה סבירה ותו לא. נראה היה שבכל רגע נתון הרויאלס ירימו ידיים ייצאו מהמירוץ לפלייאוף, כך מתבקש מקבוצה שלא הייתה שם 31 שנה. קנזס סיטי נכנסה לכושר הנכון בזמן הנכון ואלמלא באמגארנראחד, כנראה שהיא הייתה זו שחולצת את בקבוקי השמפניה לאחר סיום הסדרה הזו.
הגבול בין גרוע לטוב דק מאוד. כמו שאמרנו, הפרטים הקטנים עושים הבדל עצום. קבוצה כמו בוסטון מסיימת שתי עונות עם 70 ניצחונות ובתווך לוקחת אליפות. קבוצה כמו פיטסבורג נחשבת לפסולת של הליגה ופתאום מעפילה לפלייאוף שנתיים ברציפות. קבוצה ממוצעת כמו קנזס סיטי מסתכלת לגביע בלבן של העיניים, אחרי שהפעם האחרונה שבה שיחקה באוקטובר הייתה באזור הקרנת הבכורה של "בחזרה לעתיד".
בייסבול הוא ענף מוזר 3. לכאורה, לכול יש הסבר, אבל לשום דבר אין באמת הסבר. "ההפסד בסדרה לא יהרוס את העונה הקסומה של הרויאלס", זעקה הכותרת הראשית של ה"קנזס סיטי סטאר". זו לא רק הצהרה שנועדה לעודד, זו אמירה שמרמזת על המשכיות. במיזורי רואים עתיד אחר באופק, עתיד שלא יכלול המתנה של יותר משלושה עשורים לפלייאוף הבא.
יש סיבה טובה להאמין שהתשתית שנבנתה בקנזס סיטי תספיק לשנים הקרובות. הלא בשביל מה נועדו חוות ההשבחה של הפרוספקטים הצעירים אם לא כדי להעניק את ההמשכיות הזו? טקסס, וושינגטון וטמפה ביי רכבו עליה בשנים האחרונות, גם פיטסבורג מתחילה ליהנות מהפירות. קולורדו, לעומת זאת, הגיעה לוורלד סירייס ב-2007 והתרסקה. אף לא אחת מהקבוצות הללו, אגב, זכתה בתואר.
עד כמה שבייסבול הוא משחק של עבר ועתיד, הוא גם משחק של כאן ועכשיו. ייתכן שהרויאלס הכשירו את הקרקע לעשות את הצעד הדרוש קדימה, אבל יכול מאוד להיות שההזדמנות שהייתה להם בשלהי אוקטובר 2014 כבר לא תחזור.
גורל
רק תהייה אחת עולה בראש: לו הייתה סנט לואיס מנצחת את ה-NLCS ועולה לוורלד סירייס, האם אוסקר טבארז עדיין היה בין החיים.