בשלב הזה בערך בעונה שעברה נראה היה שנגמר לרוג'ר פדרר הסוס. אחרי עונה בינונית הגיע מלך הדשא לווימבלדון והפסיד שם כבר בסיבוב השני לשחקן שבימים כתיקונם היה מסתפק בחתימה מפדרר, סרגיי סטחובסקי האלמוני. זה המשיך עם הפסד בשמינית הגמר בארצות הברית הפתוחה בשלוש מערכות לטומי רוברדו - ההפסד היחיד שלו בקריירה לספרדי הוותיק והבינוני, והמוקדם ביותר שלו בטורניר זה עשור. אחרי שהתרגלנו לקבל ממנו 23 חצאי גמר רצופים בגראנד סלאמים, ההפסדים הללו בסיבובים המוקדמים נראו הרבה יותר ממקריים. ההספדים לקריירה המזהירה של פדרר כבר החלו להיכתב. גראנד סלאם נוסף בשדה תחרותי כל כך לבטח לא נראה באופק.
אבל כל זה נראה כל כך רחוק עכשיו. בגילו המופלג במונחי טניס, 33, פדרר חווה לאחרונה תחייה שמעטים ציפו לה. בשני טורנירי ההכנה לארצות הברית שהתקיימו החודש המאסטרס של טורונטו והמאסטרס של סינסינטי - הוא רשם העפלה אחת וזכייה אחת. כזכור, בווימבלדון האחרון הוא טייל לגמר באופן שהזכיר נשכחות, רק כדי להפסיד שם בקושי לדג'וקוביץ' בחמש מערכות מורטות עצבים. לא פלא שהפדררופילים מגלים אופטימיות בלתי זהירה לקראת ארצות הברית הפתוחה שתחל הערב (שני). אפילו סוכנויות ההימורים מדרגות אותו שני רק לדג'וקוביץ' בסיכויי הזכייה בטורניר.
אליפות ארצות הברית נפתחת הערב עם דג'וקוביץ' ושראפובה
גם יוליה גלושקו ושחר פאר יוצאות לדרך בסיבוב הראשון היום
שראפובה זה פאסה: הנסיכה החדשה של הטניס העולמי
אז מה גרם לתפנית המפתיעה הזאת בשלהי הקריירה של פדרר? איך אב לארבעה ילדים (שני זוגות תאומים) הצליח להמציא את עצמו מחדש ולחזור לצמרת הגבוהה ביותר בסבב כל כך תחרותי? התהליך התחיל בסוף השנה שעברה, ברגעים בהם שהוא ממש נאבק עם המשחק שלו, כשפדרר הרים טלפון לטניסאי העבר השבדי הגדול סטפן אדברג, ובדק איתו את האפשרות שיצטרף אליו לצוות האימון. השוויצרי ראה כנראה את ההצלחה שהייתה למארי עם לנדל, שהביאה לזכייה בווימבלדון, את העבודה של דג'וקוביץ' עם בוריס בקר ואפילו את החזרה של גוראן איבנסיביץ' ומייקל צ'אנג כמאמנים לסבב (של מריאן צ'יליץ' וקיי נישיקורי), ורצה גם אגדת טניס משלו. פדרר מספר שהשבדי תמיד היה אליל נעוריו, אבל מעבר לכך, סגנון המשחק ההתקפי שמזוהה עם אדברג התאים בדיוק למה שפדרר רצה לפתח בשנותיו האחרונות: טניס חסכוני.
אדברג, שלא אימן קודם לכן בסבב, שקל זאת, ולבסוף בינואר השנה החליט להצטרף לצוות האימון. כשהתחיל, פדרר דורג במקום השמיני בעולם. היום הוא מדורג שלישי. אם הוא יזכה בארצות הברית הוא ידורג במקום השני, מעל נדאל. בטורניר בטורונטו לפני שבועיים פדרר הגיע לראשונה רק עם אדברג, בלי מאמנו הראשי, סברין לוטי. "אני כאן לבד השבוע, ובאתי עם כמה רעיונות לאופן שבו אנחנו צריכים להתמודד עם כל מיני דברים, גם מבחינה טכנית וגם מבחינות אחרות", הסביר השבדי, שבדרך כלל לא מכביר במילים. "אני לא יכול לעשות שינוי גדול", הצטנע, "אבל שינוי קטן אני כן יכול לעשות, ובינתיים זה מצליח", סיפר על הזיווג ביניהם, והוסיף: "זה קצת כמו להיות חלק מקבוצה, להיות מנטור, להעניק מהניסיון שלך, להיכנס למשחק שלו, ולעשות מה שאני יכול. אני מרגיש שפדרר חזר לשחק טניס מצוין. הוא היה מאוד מאוד קרוב לזכות בווימבלדון, וכמו שהוא משחק עכשיו, אני חושב שהוא טוב לפחות כמו כל אחד אחר בסבב כרגע".
ואם מסתכלים על היכולת של שאר השותפים לרביעיית הצמרת בתקופה האחרונה, הקואץ' לגמרי צודק: דג'וקוביץ', שהתחתן מיד אחרי הזכייה בווימבלדון ומצפה כרגע לילד ראשון, נראה לא לגמרי מרוכז במשחק. בשני טורנירי המאסטרס האחרונים הוא בקושי עבר את הסיבוב הראשון ובסיבוב הבא הפסיד לרוברדו ולטסונגה מבלי לזכות אפילו במערכה. "המון דברים פשוט לא דופקים אצלי כמו שצריך, אני לא מרגיש בנוח על המגרש", הודה הסרבי לקראת ארצות הברית; נדאל, שמחזיק ברקורד חד צדדי של 10:23 מול פדרר, הודיע על פרישה מהטורניר בעקבות פציעה בפרק כף היד; ומארי, שמאז הזכייה בווימבלדון אשתקד לא הצליח לגרד אפילו תואר ATP בודד, חווה את התקופה הגרועה בקריירה. כרגע הוא מדורג רק במקום התשיעי בעולם; אפילו חואן מרטין דל פוטרו, השחקן היחיד שהצליח לנצח את פדרר בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה, ייעדר מהטורניר עקב פציעה. תוסיפו לזה את ההגרלה הנוחה מאוד שפדרר קיבל לעומת מפגש רבע הגמר שמצפה למארי ולדגוקוביץ', והתקוות של אדברג ממש במקומן.
רשת ביטחון
ההשפעה של השבדי על התוצאות של פדרר ניכרת, אבל זהו רק פועל יוצא של השינוי הסגנוני שהוא מנחיל לו. פדרר אמנם לא משחק סרב אנד וולי קלאסי כמו המנטור אדברג בעצמו הודה שבמהירות המטורפת של המשחק כיום גם הוא לא יהיה משחק סרב אנד וולי אבל תחת שרביטו הוא הפך לשחקן הכי אגרסיבי בטופ העולמי. הוא רץ הרבה יותר לרשת, נוטל את היוזמה מוקדם בנקודות ומקצר אותן, הולך על ווינרים ובעיקר מקפיד לגוון ולהפתיע כל הזמן. הפילוסופיה שלו היא שגם אם הוא יפסיד את הנקודה, הוא יעשה זאת בתנאים שלו. רק לא לתת ליריב להיכנס לקצב ולהתחיל להתיש אותו מהקו האחורי.
בווימבלדון פדרר אמר ששחקן רשת אמיתי לא מתמקד רק בלזכות בנקודות ברשת, אלא גם חייב להיות מוכן להפסיד שם נקודות. וככה פדרר משחק כרגע. במשחק מול מארי, למשל, הוא ניצל את הסרב השני החלש של הבריטי כדי ליישם את הטקטיקה האגרסיבית שהמאמן שלו כל כך אהב, ציפ' אנד צ'ארג החזרת הסרב של היריב עם חבטת חיתוך התקפית ועלייה מיידית לרשת. גם אם לא ניצח את כל הנקודות שבהן ניסה את זה מול מארי, הוא הוציא אותו מהקצב, השיג המון נקודות שבירה ולא נתן למארי לצבור ביטחון. לכך אדברג מתכוון כשהוא אומר ש"היום המשחק המודרני הוא לגוון, לא לעשות אותו הדבר כל הזמן".
על הנייר אחוזי ההצלחה של פדרר ברשת רחוקים מלהיות מצוינים. ברוב המשחקים בשני הטורנירים האחרונים אחוזי ההצלחה שלו שם נעו בין 55 ל-60 אחוז. אבל הריצה התכופה קדימה מעמידה את היריב במצב של חוסר ודאות תמידי שמייצר אצלו עוד טעויות שלא נכנסות לסטטיסטיקה.
אלמנט נוסף שעוזר לפדרר מאוד כרגע הוא הסרב, שאמנם תמיד היה אימתני, אבל בחודשים האחרונים עלה מדרגה נוספת, לפחות מבחינת אחוזי ההצלחה של הסרב הראשון. בגמר בווימבלדון מול דג'וקוביץ', המחזיר הטוב בעולם, פדרר רשם לא פחות מ-29 אייסים עם 69 אחוזי הגשות ראשונות. במערכה השלישית בגמר מול פרר בסינסינטי, אחרי שהובס במערכה השנייה, פדרר חזר עם נתון מסחרר של 84 אחוז הגשות ראשונות, שהעניקו לו 94 אחוזים מהנקודות על הסרב הראשון. "במערכה שלישית הוא הגיש לא ייאמן", הסביר הספרדי אחרי ההפסד, שהפך את יחס הניצחונות-הפסדים שלו מול פדרר בקריירה ל-0:16 (אגב, אם הוא ינצח את פדרר במפגש הבא ביניהם תהיה לו הזדמנות לשחזר את המשפט האגדי של הטניסאי האמריקאי ויטאס גרולייטיס, שאחרי שהפסיד 16 פעמים לג'ימי קונרוס וסוף סוף ניצח אותו במפגש ה-17 ביניהם, הבהיר במסיבת העיתונאים: "שזה יהיה לקח לכולכם: אף אחד לא מנצח את ויטאס גרולייטיס 17 פעמים רצוף").
אחרי הניצחון מול פרר והזכייה בתואר ה-80 בקריירה שלו, פדרר נראה מרוצה במיוחד. "עכשיו אני בא עם ביטחון גדול לטורניר", אמר אחרי המשחק. "אני יכול ממש לנוח במקום להמשיך לעבוד על הדברים. זה רק עניין של לשמר כרגע, וזה מצב נוח מבחינה מנטלית". אם ביום שני הבא הוא יניף את תואר הגראנד סלאם השישי שלו בארצות הברית (שיא כל הזמנים) וה-18 בקריירה, ויגדיל את הפער מנדאל לארבעה תארי גראנד סלאם, הוא ירגיש אפילו נוח יותר.