בוידאו: הניצחון של מכבי חיפה על עירוני קרית שמונה בגביע הטוטו
בין הג'וב החדש במכבי חיפה לילדה שרק יצאה מהבטן מפרידים כמעט 150 קילומטר. הקבוצה סידרה לו אחלה מלון במבואות העיר, אבל מויאל עושה את כל הדרך למעלה אדומים כדי לספוג קצת דקות של אושר, וכנראה גם בגרות שאמורה להכין אותו לעונה הכי קשה בקריירה שלו. בימים אלה הוא אורז, את המשפחה בדרך לחיפה ואת הקריירה האירופית שלו בדרך להרפתקה חדשה מוכן לקראת אתגר שבו כשלו לא מעט בעבר, להיות קשר אחורי מוביל במכבי חיפה.
את הדרך לראיון הכי גבוה שעשה, על הצוק בחוף הים הוא עושה בקלילות, עם נעליים כתומות זוהרות ומשקפי שמש שלא יכולים להסתיר את הפנים שמתחת. האוהדים מיד מזהים במדרגות, מבקשים לאחל בהצלחה עוד לפני שהראיון התחיל. העונה, גם הקהל של מכבי חיפה דורש הצלחות עוד לפני שסטנוייביץ' עלה על הדשא. מויאל יודע שיהיה קשה להסביר כישלון, ולכן הוא עובד כפליים. כשאין אימון הוא מבלה בחדר הכושר, כשיש אימון מנסה להוכיח לסרבי שעשה טוב שהביא את המנתר מספר אחת בישראל. אחרי כל ההתלבטויות והמדרגות, סוף סוף הוא מגיע. "תגיד, היה קשה לעלות לכאן ברגל?", שואלת גברת זקנה בנימוס. מצאה לה את מי לשאול.
פוליטיקה עכשיו
על זרוע ימין שלו שתי כתובות באנגלית. הראשונה, "אל תפסיק להאמין". השניה "מה שלא הורג אותך, רק מחזק". בגיל 27, קובי מויאל חייב לצאת מחוזק מהעונה שעברה. אליפות עם שריף טירספול, תואר שחקן העונה, מסע ארוך בליגה האירופית ומפגש מול 50 אלף צופים נלהבים בווייט הארט ליין. "זה עשה לי צמרמורת, אבל יותר שהיו אוהדים עם דגלי ישראל, יהודים שצועקים את השם שלי מהיציע, שבאו לראות אותי. זכיתי באיש המשחק וגם הייתה חוויה טובה בשריף. רציתי להישאר בחו"ל, אבל בסוף בחרתי במכבי חיפה. תמיד רק שמעתי, אבל לא הייתי בכפר גלים. אני נהנה מכל רגע כאן ומרוצה מהבחירה שלי".
למה חזרת אחרי עונה אחת?
"אני לא מהשחקנים שבאים לספר סיפורים ולהתייפייף. זה פשוט - לא הייתה הצעה. חיפשתי קבוצה במערב אירופה, אבל הגיעו הצעות רק מהמזרח. אולי גם בגלל המצב היה לי קשה למצוא קבוצה בחו"ל. אני מרגיש שבסוף התהליך כן הגעתי למועדון אירופאי. אני לא מגיע עם פחות ציפיות, כי זה המקום הכי קרוב לאירופה בארץ. אשתי הייתה איתי באש ובמים, אנשים לא היו שורדים בטירספול יומיים. מגיע לה קרדיט. זה לא מקום שקל לחיות בו. הלידה טרייה, אבל אני מרגיש שהתבגרתי. הנסיעה לחו"ל עזרה לי להבין את החיים ולקבל אותם אחרת".
בהפועל באר שבע היה מי שאמר ששיחקת עם שתי ההצעות. לטובת כולם, ספר מה היה בקיץ.
"כשחזרתי מחו"ל באר שבע הייתה הקבוצה היחידה שהגישה הצעה ודיברה איתי. רציתי חוזה לחמש שנים, הם רצו לשלוש. סיכמנו על ארבע, אבל בסוף זה לא נכתב כמו שזה סוכם. פתאום השנים והסכומים לא היו כמו שסיכמנו. אני מעריך את אלונה ובעלה, אבל הייתה תקופה שהיא נסעה לחו"ל ואז למונדיאל, וזה נתקע ונעצר. ואז חיפה נכנסה לתמונה. יענקל'ה נתן לי הרגשה שהם מאוד רוצים אותי. שמעתי את הכוונות שלהם ועשיתי את הבחירה שלי יחד עם המשפחה. גם אלישע רצה, בסוף הלכתי למקום שהכי רצה אותי".
אבל חתמת בסוף לשנתיים. וגם ויתרת על האופציה. זה גם מלמד שהחלום האירופי לא נגמר.
"אם אהיה טוב החוזה יוארך. קח את בוקולי, בן 36 וקיבל חוזה לעוד עונה ועוד עונה, שחקנים אחרים חתמו לחמש שנים ואיפה הם היום? אופציה זה דבר שאני לא מאמין בו. אם אתה טוב, עם או בלי אופציה אתה זוכה לקרדיט. כרגע אני מתרכז בחיפה, אבל אם יתאפשר לי לצאת אחרי שאעזור לה לעמוד במטרות, אז למה לא? זאת אחת השאיפות".
למה לא חזרת לבית"ר? האוהדים כל כך רצו, היה מובן מאליו שתעשה את הבחירה הזאת. יכול להיות שטביב לא רצה?
"זה ברור שהוא לא רוצה. אם אני שלושה חודשים בארץ והוא לא פנה אז כנראה שהוא לא באמת רצה. בעל המאה הוא בעל הדעה, זכותו לבנות את הקבוצה איך שנראה לו. האדם היחיד שיצר איתי קשר זה קורצקי, שבסך הכול התקשר כדי לשאול אותי חוות דעת על שחקנים משריף. גם את קובי מויאל זה בסדר לא לרצות".
עזבת בגלל פרשת הצ'צ'נים?
"לא יצאתי רק בגלל זה, אבל בוא נגיד שזאת הייתה אחת הסיבות כי הייתה אוירה קשה מאוד לקראת סוף העונה. בוא נגיד כך - מועדונים אחרים, לא עם העוצמה שיש בית"ר, היו מתרסקים מפרשת הצ'צ'נים. לא מתרסקים, היו נכחדים. ואני לא מגזים. עד שהם הגיעו היינו אטרקטיביים, קבוצה שמחה, פתאום הם הגיעו, ולא באשמתם כי הם ילדים צעירים שבאו לשחק כדורגל. ההחלטה להביא אותם הייתה שגויה. זאת לא הייתה החלטה מקצועית נטו. תבין, אתה מגיע לטדי עם 30 אלף איש נגד הפועל תל אביב, ולמחרת מגיעים 800 צופים. בלתי נתפס. הגענו למצב של ירידת ליגה. הקהל נגד השחקנים, המועדון נגד הקהל וכולם נגד כולם. פתאום נלחמנו נגד הירידה".
טביב עושה ניקוי אורוות משחקנים ירושלמים?
"לפי איך שזה נראה כרגע, כן. הוא לא הציע לאף שחקן מקומי חוזה חדש. כנראה שהוא בונה את הקבוצה בדרך שלו. רק הזמן יגיד אם זה נכון או לא".
מחזור שני אתה בטדי. אחרי כל כך הרבה שנים שתרמת, יהיו גם קללות?
"זה לא עוד משחק עבורי, בטוח שאתרגש. בכל משחק שאני לא משחק נגדה תמיד אחזיק לבית"ר אצבעות, אני לא שוכח מאיפה באתי אבל אנשים צריכים להבין שאני מקצוען ורוצה בהצלחת הקבוצה. אני שומע שני סוגים של קריאות. יש חלק שיקללו וחלק יעודדו. אני מקווה שיידעו להעריך את מה שעשיתי לבית"ר, שיבינו שלא הייתה הצעה ולא התלבטות".
היציאה למולדובה הגיעה אחרי לא מעט התלבטויות, אבל גם לימדה אותו לא מעט על החיים, ועל המשמעות של מאמן זר בקבוצה מקומית. "פעם שאלתי אנשים מה זה מולדובה. רציתי לשחק בגרמניה, ספרד, להגיע לרמות הגבוהות. אבל אתה צריך תחנת מעבר. גם ישראל לא הכי מוכרת באירופה, אחרי שחתמתי ביררתי על הקבוצה, שמשחקת קבוע באירופה ולוקחת אליפות כל עונה. שריף זאת קבוצה של אמצע טבלה ברוסיה, שיכולה לזכות באליפות באוקראינה ובלגיה, וכמובן בישראל. חשבתי על חשיפה בליגה האירופית ובצ'מפיונס ולנסות להתקדם משם. פלאטיני הכתיר את מתקן האימונים שם כמפואר באירופה. 50 שנה קדימה לא יהיה בישראל מה שיש שם מבחינת מתקנים. אבל מבחינת מטרות ושאיפות, זה דומה למכבי חיפה ומכבי תל אביב. צוות זר, מתקנים נפרדים, אימונים משודרגים".
אז איך החיים במולדובה?
"שמע סיפור. בשבועיים הראשונים שהגעתי, לא היה לי רכב. לאימונים הייתי מגיע במונית. התקשרתי, אבל הם לא מבינים שפה אחרת, גם לא אנגלית. אלתרתי. שליש רוסית, שליש אנגלית ושליש עברית. אחרי שעה וארבעים דקות, אחרי שעירבתי 40 איש במועדון, הגיעה מונית. זה הרגע שהכי התגעגעתי לארץ. הזמנתי מונית, שלחו לי לאדה שנת 79'".
אז קנית לאדה כדי להתחבר?
"לא, אבל למדתי רוסית. היום אני מדבר כמעט שוטף. כי הייתי חייב לצמצם פערים".
איך הליגה בהשוואה לישראל?
"כשהגעתי היינו במקום השישי. הקבוצה עפה מהצ'מפיונס, משם היא ירדה לליגה האירופית. בסוף סגרנו את הפער ולקחנו אליפות. יש שם ארבע או חמש קבוצות ברמה של ליגה ישראלית, כמו זימברו קישינב. השאר פחות טובות, אקדמיות של צעירים. זאת מדינה של שלושה מיליון איש בקושי, אבל בשנים הבאות תתפתח מאוד. קישינב הבירה מפותחת, אבל בטירספול המחיה, בתי החולים, הרכבים, הכול ברמה נמוכה. אין כמו בארץ. החום, האנשים, הפיתוח. גם הכבישים. בגלל שאני שומר כשרות, הייתי מביא אוכל כשר מקישינב או מאודסה, שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. במועדון הייתי אוכל דגים ופסטות".
מה המשפט הכי מחמיא שכתבו עליך במולדובה?
"אחרי טוטנהאם קראו לי 'גאטוסו' המולדובי".
והמשפט הכי מעליב שכתבו עליך בישראל?
"שאני לא מתאים למכבי חיפה".
יש לי הרגשה שאתה חושב שלא מספיק מפרגנים לך, ששגרירים אחרים מקבלים יחס אחר.
"יש לי את ההרגשה ששמים אליי לב פחות. לשחקנים התקפיים, וזה מוכח, שמים יותר לב. אני שלם עם התפקיד שלי. כשאני מחלץ כדור באמצע ויוצא מזה התקפה מתפרצת לגול, בשבילי זה כמו להבקיע. זה התפקיד הכי חשוב במגרש. כולם מסתכלים על זה שכובש וזה שמבשל, אבל העבודה באמצע קשה. אני אוהב להיות בעל הבית מאחורה. יש לתפקיד הזה ייחוס אפור ולא מוערך, אבל אני עושה את זה באהבה".
אתה בן 27, אבל עברת לא מעט מאמנים זרים.
"אני לא חדש בעניין הזה. התאמנתי אצל פרננדז וקאנן בבית"ר. תראה, למאמן זר יש תפיסה קצת שונה ממה שיש לנו. הם רוצים יותר תכל'ס. יותר מתמקדים במטרות ויעדים ופחות ב'מסביב'. עברתי הרבה מאמנים ישראלים, אני שבועיים בחיפה אבל למדתי מסטנוייביץ' המון. מאמן ברמה גבוהה. האימונים, הוידאו, הקצב והיחס. נראה שזה מוביל למקום טוב. עבדתי בארץ עם הרבה מאמנים, יוסי מזרחי, אוחנה, רוני לוי, אלי כהן (השריף), גיא לוזון וכמובן גוטמן. באמת שמכולם השכלתי. גם מהזרים. בישראל עדיף מאמן זר. ישראלי, ואני לא רוצה להכליל, צריך יד קשה. צריך מאמן שישים גבולות, פחות 'סחבק' ועושה פחות חשבון. עובדה, המאמנים הישראלים הרציניים יותר הם אלה שמצליחים יותר".
הפוליטיקה מפריעה למאמנים להצליח כאן?
"בישראל יש הרבה מאוד פוליטיקה ואינטרסים אישיים גם בלי קשר לכדורגל וזה פוגע הרבה. צריך להתעסק יותר בת'כלס. בחול התעסקתי רק בכדורגל. בחו"ל זה הרבה יותר קל".
אז העובדה שמונה מאמן זר...
"לגמרי, עזרה לי לקבל החלטה להגיע לכאן".
למכבי חיפה הוא מגיע אחרי שנים שבהם דבק כתם על משבצת הקשר האחורי. אף קשר אחורי ישראלי לא ממש הצליח כאן מאז בירם כיאל, ומויאל מרגיש שאולי זה הזמן לשינוי.
אתה מרגיש את הלחץ?
"מרגיש שיש ציפיות. לא רוצה להיכנס לשמות, אבל אעשה את הכול לטובת המועדון והקהל. אני אולי לא השחקן שייתן את הפס המתוחכם לגול או גול מבריק, אבל אתן מאה אחוז. ימים יגידו אם אני הצלחה או כישלון. בסופו של דבר התוצאות קובעות".
אתה מצטער שהדביקו לך את התווית?
"איזו מהן?".
של השחקן האגרסיבי.
"יש לי אפס אדומים בקריירה, אפס", הוא מסמן עם היד. "מהילדים ככה, אבל כאן אוהבים להעביר ביקורת, אוהבים ליצור תדמיות. מגיל שש ועד היום, טפו טפו, לא קיבלתי אדום בשום מסגרת או מפעל. בחו"ל כששחקן עושה עבירה חכמה הוא מוערך, פה הוא אפור אגרסיבי ולא חכם. כמובן שלפעמים אני עושה גם טעויות. בשריף היינו קבוצה דומיננטית ורצנו לאליפות, אז אתה עסוק בלהניע כדור ולעשות התקפה, וספגתי שניים או שלושה צהובים בעונה. בקבוצה שרוב הזמן מתגוננת הסיכוי לעשות עבירות ולקבל צהובים גבוה יותר".
והשחקן האפור? שער ושבעה בישולים בעונה שעברה.
"שיחקתי בארץ בתפקיד האחורי האחרון, שערים ובישולים זה דבר שהוא בונוס. לא קשר 50/50 שמצטרף ומגיע מהקו האחורי. בגלל שנדבק לי ה'פיט בול' ו'רוטווילר' שפרננדז בגיל מאוד צעיר הדביק לי, זה נתפס. אי אפשר שיהיו חמישה צ'אבי ומסי במגרש. אנשים שוכחים את הבישולים והגולים. לפני שיצאתי מפה הבקעתי ארבעה שערים כקשר אחורי בודד באמצע. בעונה שעברה שיחקתי יותר 50/50, ראית את המספרים לבד. אני פחות מייחס חשיבות למה אומרים. לאנשים תמיד יהיה מה להגיד".
אפשר לדבר על אליפות?
"נראה לי מובן מאליו, לא? כל הסיסמאות מיותרות. יותר צריך לעשות מאשר לדבר. כל עונה חיפה נאבקת על כל התארים. לא סתם הביאו מאמן זר, לא סתם רכשו 15 אלף מנויים. בשריף הגיעו 20 אלף לאירופה, אבל לא הגיעו 3,000 לליגה כי לקחנו אליפות בהליכה. צריך לומר מילה טובה לקהל, גם האצטדיון המאמן והזר תרמו לזה. אני אוהב מאוד איצטדיון מלא, מקווה שהקהל ידחוף כל משחק ומבטיח שאעשה הכל בשבילו וכדי להגיע ליעדים שהצבנו".
אני יודע שסטנוייביץ' לא רצה אותך בהתחלה בגלל שאתה שחקן נמוך. הדעה השתנתה בגלל הניתור.
"קראתי את זה בתקשורת, לא יודע מה נכון ומה לא. לגיטימי שאם המאמן רואה שאחוז השחקנים הגבוהים בקבוצה לא גבוה, הוא יעדיף שחקן גבוה ודומיננטי שיאזן את הממוצע. כנראה שאחרי שהוא עבר על הנתונים והקלטות שלי הוא כן התרשם לטובה. בסוף אני במכבי חיפה, אם אני פה זה אומר שהוא רצה אותי וזה הדבר הכי חשוב מבחינתי. אני יכול להבטיח לו דבר אחד (מחייך): נושא הגובה הוא לא משהו שייצור בעיה. כרגע אני בשלב אחר, שצריך להיכנס לכושר. אני מבטיח לעבוד יותר קשה מכולם. ממחזור למחזור אהיה בכושר טוב יותר".
וזה יוביל אותך להרכב הנבחרת?
"בכל רגע שתינתן לי ההזדמנות להיות שם, אעשה את הכול כדי להוכיח שמגיע לי. בשבילי להיות בנבחרת זה כמו ללכת לצבא, משימה לאומית".
מסיימים, אז שאלת מנהיגות. בכל קבוצה היית מוביל ודומיננטי, אתה חושב שתהיה מסוגל להיות כזה גם במכבי חיפה?
"יש הרבה שחקנים מובילים במכבי חיפה, הרבה שחקני בית. אני מסוג השחקנים שרוצים לתת את הטון. אעשה הכול כדי להיות אחד כזה. חדר ההלבשה זה אחד הדברים הכי חשובים, במכבי חיפה יש חדר הלבשה מלוכד. לא אקח בכוח, אבל אשתדל לקחת מנהיגות, בחדר ההלבשה ובמגרש".